| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

עורכת הספר, אפרת מישורי: “התוואי האופקי”, ספר ביכוריה של רות ביגר, מצליח לפורר את עריצותו של התוואי האופקי הקנוני, נטול הפנים, זה המקדש את מראית העין ואינו יכול למפגש אינטימי עם הכאוטיות של החיים כפי שהם.

הספר מתחיל את דרכו מן הדממה הכפויה שחוותה המשוררת בילדותה, כבת לאם הנושאת בגופה ובנפשה את בלהות העבר. החלל שנפער במרחב השתיקה שבין הילדה לאמהּ הופך ל”יש”, לחומר דחוס שהקוד הגנטי שלו נמצא בכל תא ותא.

»עוד על  התוואי האופקי

ב“מכת פתיחה” מזמין רובי שונברגר את הקוראת או הקורא אל החלל–זמן המתפתל של תודעתו הכותבת, המצויה בתנועה מתמדת, קופצנית, אסוציאטיבית, חומקנית, בלתי צפויה.

זוהי הזמנה למסע באזורים שהמרחב בהם קשה להגדרה והזמן נע, או להפך, קופא, במסלולים רב–סטריים ורב–ממדיים. תנועה ממשית – של נוסעים בקו L ברכבת התחתית של ניו יורק, למשל – הופכת לתנועה פנטסטית בתוך הוויה תת קרקעית הזויה למחצה, ספק שאול, ספק רחם, ספק מרתפיה של עיר גדולה.

»עוד על  מכת פתיחה