Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2005  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | שנת 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » כתבי עת  » ספרים חדשים בדצמבר 2005       חזור

מעין 2 - ספרות שירה אמנות רעיונית
מאת: יהושע סימון, רועי ארד - עורכים

ההוצאה:

מעין

הגיליון השני של כתב העת לשירה, ספרות, אמנות ורעיונות מכיל בתוכו את "מערבון - מגזין חדש לקולנוע". ב"מעין 2", הארכיטקט צבי אלחייני כותב על "משכן רבין" של משה ספדיה כהמשך של פנטזיה מוקדמת של ספדיה לחפור את הכותל המערבי לעומק כמה מטרים ובכך מציג את משכן רבין כמקדש תל אביבי; תרגום ראשון לעברית (מתרגם: אהרון שבתאי) של השיר "מישהו פוצץ את אמריקה" מאת המשורר הביטניק השחור אמירי ברקה (לשעבר לירוי ג'ונס), שנכתב בעקבות נפילת התאומים. השיר עורר בזמנו פולמוס גדול באמריקה ובעולם שבעקבותיו פוטר ברקה ממשרתו והוקע.

אחד הטקסטים המרתקים בעיתון הוא של משורר לבנוני צעיר בשם ואאל נורדין שמפרסם בעיתון ישראלי בשמו המלא ארבעה שירים, תקדים מן הסתם (עברית: לנה אטינגר). כמו כן כדאי לשים לב לסיפור של הסופרת היפואית יוצאת הדופן זהיה קונדוס (בפרסום ראשון).

מעין 2 - ספרות שירה אמנות רעיונית
שתפו אותי

ב"מעין 2" מופיעים מספר סיפורים קצרים: הבמאי ארי ליבסקר מספר על ישראלי מורם-אף שנוסע ללונדון בעקבות אהבה ומגלה שם שהוא ערבי. מולו, רועי סגיר ב"אני פאהד" מתעסק בישראלי ממוצא מזרחי שמנצל את רחמי האירופים ומשיג סקס מגרפיקאית גרמניה על ידי התחזות לערבי. טלי שמיר כותבת סיפור פנטסטי על שושלת לסבית של סבתא-אמא-ילדה. דן ססלר כותב על יחסי ארוטיקה עם רופאת שיניים בהריון. דן שדור מספר על עיתונאי שמנסה להשלים כתבה על כפר בדווי, כשהוא מופרע בטלפון על ידי ילד צפוני מפונק. איימן סיכסק על חגיגות ראש השנה במגדל האופרה; זהיה קונדוס מספרת על אביה המרכסיסט שחזר בתשובה והפך למוסלמי אדוק ואיתמר רוז כותב על אח שכול המתמודד עם אימו הנאבקת להנציח את אחיו שמת מעקיצת דבורים כאילו היה חלל בקרב.

"מערבון" מכיל 13 מאמרים מרתקים: מאמר על ההשפעה העזה של קרנות הקולנוע על האסתטיקה של הקולנוע הישראלי מאת יהושע סימון, שמציג ומאפיין את המושג "סרטי קרנות"; מאמר על הזנות בסרט "אור" מאת בני בן דוד; מסה על המין בסרטי "אסקימו לימון" מאת נועם יורן; יוני רז פורטוגלי על ההבדל בין קולנוע של תל אביב לקולנוע של יפו; כתבה של מיכל גרינברג העוסקת בתפקיד הפוליטי של טלנובלות בדרום אמריקה; מאמר של ליאת סימון על סרטו של יאיר הוכנר "ילדים טובים" והצגתו בתוך השושלת ההומואית הנפרשת מעמוס גוטמן ועד איתן פוקס; פרסום ראשון בעברית בתרגום צבי טל של המנשר "האסתטיקה של הרעב" של הקולנוען הברזילאי גלאובר רושה העוסק בקולנוע של עולם שלישי; צילומים מוידאו של רותי סלע; שער "מערבון" מפנה לכתבה על אודות הבמאי הסיני הצעיר ג'יה זאנג קה וקולנוע סיני עכשווי מאת הבמאי (חבר קבוצת באבון) תום שובל; יוסי עטיה על בתי קולנוע ירושלמיים. העיתון מסתיים בחליפת מכתבים פרטנית של נמרוד קמר, סטודנט שנה א', עם גופי בית ספר סם שפיגל השונים ובפרגמנטים של האמן והסופר רועי רוזן על שואה, הוליווד ושיער ערווה.

תרגומים ב"מעין 2": שיר של ג'ונתן סויפט המוכר במיוחד מ"גוליבר" (עברית: רונן סוניס), יאנג ליין, משורר סיני בן זמננו שנרדף על ידי השלטונות (דן דאור), אמירי ברקה (אהרון שבתאי), היינר מולר האנרכיסט המזרח גרמני (רן קידר), המוזיקאי האאוטסיידר האמריקאי דניאל ג'ונסטון (יהושע סימון) בטקסטים מאלבום משנות השמונים וכן תרגום שיר מאוגריתית (כרמית מזרחי).

ב"מעין 2" מופיעות יצירות אמנות של רמי מימון, פרדי, גיל מרקו שני, אהל עדן, נועה צאושו (המתחפשת לנדיה קומנצ'י), אלה צוקרמן, ניל פרנק (ניו יורק), שנאר וולקר (פריז), מעין שטראוס (המתחפשת לעובדת זרה), דוד עדיקא, קומיקס של בועז קדמן, ליאת מנדל, רותי בן יעקב, אליה מילנר, פסח סלבוסקי ותמר בורנשטיין, הצמד מיכל צדרבאום-יוחאי מטוס, פסל של כוכבית קדושים, מיכל הלל, צילומי פנקיסטים ישראלים של יעל לביא, השער האחורי שגם מעטר את פלייר המסיבה הוא הטיגריס הלבן של האמנית אלישבע לוי. השער הקדמי המצורף - פסל של ברבור מסכו"ם חד פעמי- הוא עבודה של אמן צעיר בשם שדה הלברכט.

באגף השירה של "מעין 2": צאלה כץ (סדרת שירים על הסופרפארם), ואאל נורדין מלבנון, מרב כהן נחמיה, ואן נויין, יעל ברדה, רועי ארד (פואמה שעוקבת אחר העבודות ההנדסיות עם סתימת המעבר התת קרקעי שליד שוק הכרמל), אמילי בלום, הגיטריסט שלמה מזרחי, א. וופורד, רוני כהן, אמיר נעמן, איתי מאירסון, אורית גת, דנה פרנק (צעירת המשתתפים ב"מעין", ילידת 1989), אלין לב הר, עדיה פיטרמן, אבישי סיון, ענבל שטראוס, נעמה גרשי, נטע אחיטוב, מיטל ניסים, ורה בוזגלו, טל גולדברג, שירה קדר, שרון הנוקד, יאן הייקה דונקהזה ומיכל דר. ב"מעין 2" יש ריבוי של שירה ארוטית למדי , בעיקר של כותבות.

מחיר "מעין" (יחד עם "מערבון") נקבע ל-17₪ בעקבות שכר המינימום לשעת עבודה. "מעין" הנוכחי (יחד עם "מערבון") כפול בגודלו מן הגיליון הקודם ומכיל כ-210 דפים. "מעין 2" יוצא בארבעת אלפים עותקים מראש, ומשווק דרך חנויות ספרים רגילות, ברשת צומת ספרים (באמצעות "ספרות עכשיו") אך גם ברשת הפצה עצמאית הממוקמת בחנויות בגדים אלטרנטיביות, חנויות יד שניה, מתחמים אלטרנטיביים וכן ב-20 קיוסקים שונים, כולל רשת "הפיצוציה".

רשימת המשתתפים במעין:
צאלה כץ | זהיה קונדוס | ואאל נורדין | מרב כהן נחמיה | ואן נויין | יעל ברדה | דן ססלר | רועי ארד | כרמית מזרחי | אמילי בלום | מיכל הלל | דן דאור | יאנג ליין | יעל לביא | רועי סגיר | שלמי מזרחי | א. וופוקד | איימן סיכסק | אליה מילנר | רוני כהן | אמירי ברקה | אהרון שבתאי | אמיר נעמן | איתי מאירסון | איתמר רוז | אורית גת | דנה פרנק | רמי מימון | פרדי | גיל מרקו שני | אהל עדן | נועה צאושו | אלה צוקרמן | ניל פרנק | שנאר וולקר | מעין שטראוס | דוד עדיקא | ליאת מנדל | פסח סלבוסקי | תמר בורנשטיין | מיכל צדרבאום | יוחאי מטוס | צבי אלחייני | אלין לב הר | בועז קדמן | טלי שמיר | רותי בן יעקב | עדיה פיטרמן | אבישי סיון | ענבל שטראוס | דניאל ג'ונסטון | יהושע סימון | נעמה גרשי | נטע אחיטוב | מיטל ניסים | היינר מולר | רן קידר | ורה בוזגלו | כוכבית קדושים | ג'ונתן סוויפט | רונן סוניס | טל גולדברג | שירה קדר | ארי ליבסקר | שרון הנוקד | יאן הייקה דונקהזה | דן שדור | מיכל דר | אלישבע לוי | שדה הלברכט.

רשימת המאמרים במערבון, מגזין חדש לקולנוע
יהושע סימון - האסתטיקה של סרטי קרנות
בני בן דוד - הסרט אור
נועם יורן - הלוגיקה של אהבה-מין בסרטי אסקימו לימון
ליאת סימון - ילדים טובים של יאיר הוכנר - בין עמוס גוטמן לאיתן פוקס
רותי סלע - דימוי מסרט
מיכל גרינברג - טלנובלות פוליטיות באמריקה הלטינית
גלאובר רושה - האסתטיקה של הרעב. תרגום ורקע: צבי טל
תום שובל - הבמאי הסיני ג'יה זאנג קה
ארי ליבסקר ועמנואל גנדלמן - סטוריבורד
יוסי עטיה - ארבעה סיפורים על בתי קולנוע ירושלמיים
נמרוד קמר - החיים הסטודנטיאליים בבית הספר סם שפיגל
רועי רוזן - בין אינסטינקט בסיסי למלחמת המפרץ - סדרת פרגמנטים

עיצוב: כרם הלברכט, זה. ארכיטקטורה קשרי חוץ: מעין אמיר עריכה לשונית: קרן גרין חברי מערכת: חגי בועז, רינת ברקוביץ', אסף גלאי, קרן גרין, כרם הלברכט, רפרם חדד, מריסה כץ, פרדי, שירה כרמי, ארי ליבסקר, נמרוד קמר, יוני רז פורטוגלי, זהיה קונדוס, איתמר רוז, דן שדור, ג' אילן, שרוליק איינהורן, מעיין שטראוס

באדיבות מעין שתי טעימות
הניצב מאת איתמר רוז והצופה מאת רועי רוזן

הניצב מאת איתמר רוז
אמא התחילה לנאום. "ירון, אני עומדת פה על הבמה מול עשרות החברים שלך, כל השכבה שלך, המורים שלך. אני יודעת שכולם באו בשבילך, לכבודך, בני. אז איך זה שלמרות הכול אני מרגישה כל כך לבד? אנחנו זקוקים לך, מתגעגעים אליך - אני, אבא, דובי, ואביגיל הקטנה ששואלת לאן הלכת, ואני מספרת לה שאתה פשוט מוצב במקום אחר, שפעם שמרת עלינו והיום אתה שומר על העננים בשמיים. אני מקווה שאתה האחרון שמשלם את מחיר הדמים הנורא, בדרך לשלום---"

אמא המשיכה והמשיכה. כשסיימה לבסוף את נאום יום הזיכרון על אח שלי, הניחה את הידיים בצדי הגוף, הישירה מבט ועצמה את עיניה. השקט המוחלט בחניון בית הקברות של גני יהודה המשיך להשתרר, מופרע במקצבים קבועים על ידי נחירותיו העולות והיורדות של אבי. יכול להיות שהייתי צריך לצעוק לאבא שיתעורר ויצפור, אבל אני שימשתי בטקס כניצב, וידעתי שאם אסטה מהנוהל שתרגלנו בדרך לכאן אמא תכעס עלי. אמא צעדה במהירות אל החלון הפתוח של הוולבו של אבא, והעירה אותו בנענוע אלים. "משה, תקשיב לי ותקשיב לי טוב! מה כבר ביקשו ממך לעשות? לצפור שתי דקות? זאת החזרה הגנראלית, מחר הטקס, משה. תתעשת כבר ותעשה פעם משהו כמו שצריך".

רק יום קודם לכן שמעתי את אמא מדברת עם דודה חנה על איך שנה שלמה כבר, בכל כינוס בכפר, אנשים מתלחשים בהתרגשות על הנאום של שולה לוין מהטקס בשנה שעברה. איך כולם מתפעלים מזה ששולה החזיקה את הדמעות כמעט עד הסוף; איך כבר שנה שלמה שכל הכפר מבכה את עמיעד לוין, כאילו ירון שלנו פחות חשוב רק בגלל הדרך שבה מת. דודה חנה הזכירה לאמא בתמורה את הנאום המגומגם של גב' לוין מלפני שנתיים, בלוויה של הבן הראשון שלהם, אבל אמא אמרה ש"זה לא משנה. אנשים תמיד זוכרים רק את הדבר האחרון."

ידעתי שעם כל האסטמות שקיבלתי מאבא, לא תהיה לאמא הזדמנות נוספת לשלוח בן לקרבי. אמא תמיד האשימה את אבא שהעביר אלינו את כל האלרגיות של המשפחה שלו, וידעתי שהיא חושבת שבגללו ירון מת כפי שמת, בצקי ונפוח כולו, אחרי שנחיל דבורים תקף אותו בדרך לבסיס, כשעצר לקטוף מנגו. ירון הסתיר את האלרגיה לפני הגיוס כדי לשמור על פרופיל גבוה, ועכשיו אמא המשיכה את מלחמתו של ירון לבדה, כדי להסתיר את האלרגיה אחרי מותו. היא רצתה שייחשב כמי שנהרג בעת מילוי תפקידו.

עכשיו, בחניון הנטוש של בית הקברות, אמא התיישרה, נשמה עמוק ושוב רכנה אל חלון הוולבו. "מחר זה הכול או כלום," היא המשיכה, "ואני מרגישה שהכול נופל עלי. תסתכל על דובי, איך הוא ניצב יפה! תלמד משהו מהבן שלך ותצפור בזמן".

ב- 23:40 חזרנו הביתה. אמא עוד זכרה להאכיל את בינבה וללטף אותה מעט, וחמש דקות אחרי חצות כולנו כבר היינו במיטות, כדי לצבור כוחות לקראת אירועי מחר. בדממה שהציפה את הבית נזכרתי איך בשבעה של ירון, אמא לא הוציאה הגה. הפעם היחידה ששמעתי אותה היתה ביום השלישי, כשקמתי לשירותים באמצע הלילה. עברתי ליד החדר הסגור של ירון ושמעתי את אמא מתוך החדר. "מי את?" שאלה אמא בקול צפצפני. "אדוני, אני בקושי יודעת כרגע, לפחות אני יודעת מי אני הייתי כשקמתי הבוקר". היא ענתה לעצמה בקול סדוק.

זיהיתי את הטקסט מיד. זה היה ציטוט מ"עליסה בארץ הפלאות", כשעליסה פוגשת את הזחל על הפטרייה. בקטע הזה ירון, ששינן את הטקסט של הזחל, תמיד היה קופץ על הפּוּף, משלב רגליים ושואל בקול של זחל, "למה את מתכוונת? תסבירי את עצמך". בלילה ההוא קפאתי מאחורי הדלת הסגורה. "אני מבטיחה לך שמחר נמשיך מאותו המקום," עלה שוב מעבר לדלת הקול של אמא.

את הכיתה שלי, ז2, העמידו בשמש, מול הבמה, כי הקטנים התלוננו שחם להם. המנהלת הזמינה את אמא לעלות לנאום. אמא העיפה מבט בשעון וחיכתה כמה שניות לפני שהתחילה. היא סידרה את השיער מאחורי האוזניים וקירבה את הפה למיקרופון. היא סיפרה על ירון כילד, משחק כדורגל במגרש החול, מוקף חברים, תיארה את ביקוריו אצל סבתו בבית גיל הזהב מדי שבוע ודיברה על המוטיבציה שלו, עוד מילדות, לשרת ב"חוד החנית של צה"ל", עבור המדינה שכה אהב. בזמן שדיברה נזכרתי בירון , יושב ליד הפסנתר בסלון, מנגן שעות על שעות, כשעל פניו חיוך מטופש של מישהו שגילה משהו גדול שאף אחד אחר לא מבין. חשבתי על הפעם ששאלתי אותו מה העניין האובססיבי שלו עם הפסנתר, והוא ניסה להסביר לי שזה כמו אהבה שלא מתקלקלת. נזכרתי איך אחרי שיחה שההורים ארגנו לו עם הדוד יובל מדגניה ב', שהעביר גיבושים לסיירת מטכ"ל, הוא החליט לוותר על "מוזיקאי מצטיין" וללכת לקרבי.

בטקס נעמדתי ליד מיכל, כדי שנהיה עצובים ביחד. מצידה השני עמד כרגיל עומר, החבר שלה, עם פינצ'י, הפינצ'ר הנודניק שלו שתמיד ניסה לזיין את בינבה. בקטע על אביגיל, אחותי הקטנה, ששואלת לאן ירון הלך, מיכל התחילה לבכות. התאמצתי לבכות איתה ולא הצלחתי. מיכל הניחה את ידה על כתפי בעדינות, והנאום החל לרגש גם אותי.

אמא סיימה את הנאום והעיפה מבט נוסף בשעון. התזמון היה מדויק. הידיים שלה נמתחו, הסנטר הזדקר, העיניים נעצמו אל הצפירה שבדיוק החלה. היא הצליחה, זה עבד. אז עוד לא הבנתי שאבא, אביגיל ואני לא הספקנו לה יותר. היא רצתה להיות מאומצת על ידי משפחה אחרת, משפחה של אנשים כמוה, של הורים בלי ילדים חיים. ועכשיו היתה לבדה על הבמה, מול כולם, בשיאו של טקס החניכה שלה.

מיכל החזירה את היד שלה לצד גופה ונמתחה לדום. כולנו הזדקפנו. ידעתי שעלי בשלב זה להרהר בתמונות לוחמים שנפלו, אבל חשבתי על מיכל.

היחיד שלא התרגש מהצפירה היה פינצ'י, הכלב של עומר, שדילג לו בעליצות לכיוון הבמה, ניתר עליה והחל לרחרח את הרגל של אמא. הוא כנראה מצא שם שרידי ריח של בינבה, שכן לפתע הזדקף על שתי רגליו האחוריות, כרך את שתי רגליו הקדמיות סביב אמא והתחיל להתחכך בה בתנועות נמרצות, משולהבות, קדימה ואחורה, קדימה ואחורה.

נהמת מבוכה חלפה בקהל. אבל אמא לא זזה. נותרה נטועה במקום. רק פניה התעוותו במצוקה איומה. היא עשתה את זה בשביל הכבוד של ירון ולא התכוונה לוותר. עוד דקה ועשרים שניות, היא תחזיק מעמד. רציתי לרוץ לבמה ולבעוט בפינצ'י, אבל ידעתי שבשביל אמא אני חייב להמשיך לעמוד. כעבור כמה שניות נשמע הצחוק הראשון. זה היה הצחוק של איתן, צחוק מידבק, שלמרות הניסיונות של המחנכת להסות אותו נתן את הדחיפה הראשונה לכל השאר. צחוק שני נשמע, וצחוק שלישי, ולאחריו עוד צחוק סוחף. יותר מכל אלה עורר את כעסי הצחוק של עומר, מין שרשרת השתנקויות מבעיתה.

מיכל העיפה לעברי מבט מרחם וניסתה להשתיק את עומר בטפיחות קטנות על הזרוע, נראה שהיא אוהבת אותו. היא הסתובבה אלי ואמרה: "פינצ'י הזה, הוא לפעמים קצת דביל אבל חמוד". היא השפילה את עיניה כדי לא להתפתות לצחוק עם כולם, אבל גם לה נפלטה מין נהמה קטנה וחנוקה.

איתמר רוז, יליד 1979. מגיל צעיר גר עם משפחתו בגני יהודה. סטודנט לקולנוע, למד בירושלים ועבר באחרונה לתל אביב.

הצופה מאת רועי רוזן
בין 'איסטינקט בסיסי' למלחמת המפרץ - סדרת פרגמנטים.

על היחס בין שיער ערווה ושואה בקולנוע
בשלהי המאה העשרים היה הקוד ההוליוודי ברור ויציב: אין להראות שיער ערווה. לכלל זה היו שני חריגים בולטים. המקרה הראשון - בצבוץ שיער ערוותה של שרון סטון מבעד לתחתוניה בסצינת החקירה ב'אינסטינקט בסיסי' (פול וורהובן, 1992). המופע לא גילה את הערווה, נראותו עורפלה באפילת-הסצינה והוא נמשך כהרף-עין. למרות כל זאת, המראה עורר סערה גדולה, והדיון הלוהט בו העיד על עוצמתו של כלל הברזל ההוליוודי. החזיון השני של שיער ערווה בלהיט קולנועי התחולל ב'רשימת שינדלר' (סטיבן שפילברג, 1993). כאן, היה המופע חושפני בהרבה. שיער הערווה של שורת ניצבים שגילמו קורבנות הממתינים לרציחתם בגז הוצג באור מלא וללא סייגי צניעות. מקרה זה לא עורר שום דיון או התייחסות.

הידיעה העיתונאית על תלמידות תיכון אפריקאיות-אמריקאיות שננזפו בגלל צחקוקיהן בזמן הקרנת הסרט, עשויה, אולי, להיות מובנת לנוכח המראה החריג הזה. אחרי הכל, הן צפו בסרט שמכל בחינה אחרת קיים בצורה מלאה את הכללים הנרטיביים של הפקת-פאר בדיונית, כללים שכל תלמיד תיכון אמון עליהם, ודבר לא הכין את הנערות לעבירה המוזרה והבלתי-צפויה הזו. אבל קונצנזוס האלם שהקיף את שיער הערווה ב'רשימת שינדלר' לא אפשר הסבר כזה (פשר הצחוק, על כן, נמצא בייחוס אנטישמיות למצחקקות).

אבל אם הקוד הפוריטני מחמיר כל כך, כיצד להבין את שבירתו הבוטה בידי שפילברג?

הפן הראשון: העירום המלא מסתייע מכך שהבמאי מטעים שגופות הנחשפים אינם בחזקת מושאי-תשוקה. הערוות הגלויות, במובן זה, חושפות את הפחד מפני הגוף הממשי, שרק כיליונו המיידי מתיר למבט להשתהות עליו, ובכל זאת יש בו עליצות של היתר חד-פעמי, הזדמנות שאין להחמיץ.

הפן השני: מבחינת עולם האשליות ההוליוודי, שיער הערווה מסמן את המגע (הבלתי-אפשרי?) בממשי. הסרט, במלים אחרות, מצהיר באמצעותו על עצמו כמשקף אמת היסטורית מחד, ומאידך, מעצם הופעת שיער המפשעה הוא טוען לממשיות השואה, לנוכח מכחישיה (בבחינת: "היתה גם היתה שואה - כפי שמוכיח שיער הערווה").

בהקשר זה, מעניין לחשוב על מופע שיער-הערווה בסרטו של אטום אגויין, 'אררט' (2002) (הוא אינו מגיע מהוליווד ושייך למאה הנוכחית, אבל עוסק במאה העשרים ובייצוגיה הקולנועיים). כאן, ישנו מופע דומה לחזיון השפילברגיאני של ערוות קורבנות: מעגל של נשים ארמניות שנכפה עליהן לרקוד במעגל, בעירום, לפני שרוצחיהן הטורקיים שופכים עליהן בנזין ומציתים אותן. אלא שאצל אגויין, המדובר בסרט-בתוך-סרט: דמותו של הבמאי הארמני הישיש סרויאן (שארל אזנאבור) היא המייצרת את מופע הערוות. הסרט, אם כך מקיים שניות. מחד - הוא עוסק בבירור בקודים הראוותניים של אפוסים היסטוריים (אגויין עצמו הזכיר בהקשר זה את סרטיו של דייויד לין). אבל מאידך - גם כאן מדובר בצורך חריג להוכחתה של שואה כעובדה היסטורית (הסרט מסתיים בשקופית המיידעת את הצופים שהשואה הארמנית אכן היתה, ושטורקיה ממשיכה להכחיש אותה).

אצל הבמאי הקנדי-ארמני הפוסט-מודרני, אם כן, שיער הערווה מעלה הרהור על קודים קולנועיים, ועל נגיעתו המעורערת של הדימוי בממשי. ועדיין, גם אצלו - שיער הערווה הוא סימן לאמיתות שואה.
(24 אוגוסט, 2003)

תודות לטכנולוגיה
אשה יושבת בדירתה. היא מאזינה לשירים של שוברט בביצוע באריטון נורווגי. הביצוע עדין, המערכת נהדרת, ההקלטה ללא רבב. התרגשותה גועה, והיא פורצת בבכי. במרחק חצי קילומטר משם, בקו אווירי, מתבוננים בה שמונה ידידים, בעזרת טלסקופ חדיש, ומתפוצצים מצחוק.
(5 ספטמבר, 2003)

האסתטיקה של הטרור 1, טרור מחתרתי לעומת טרור מדיני.
עוצמת החוויה של 9/11 והדרמה הכרוכה בהפצת וידאו חדש של בן-לאדן או של שאהיד הביאה את מרבית הטקסטים התיאורטיים עד הנה להתמקד באפיוניהם, ולהזניח את שאלת הפער בינם לבין ייצוגי הטרור המדיני (הדגש הושם, למשל, על השימוש בדימויי הפיגוע בתאומים בתשדירי בחירות, ולא על האופי השונה של שפת הייצוג של בוש או שרון לעומת זו של בן לאדן).

נדמה שהפער העקרוני בין ייצוג טרור מחתרתי לבין זה המדיני הוא הפער בין פיגורטיביות והפשטה. הייצוג של הטרור המחתרתי שואף לפיגורה מרכזית ורבת-עוצמה (הבניינים הקורסים, או איקונה במובן הדתי: פיגורה אנושית מועצמת, חצי-אלוהית, שדרך הופעתה מתמוסס החיץ בין החיים והמוות). ייצוג הטרור המדיני, בהיפוך לכך, כרוך בהעלמת הפיגורה המרכזית והמרתה באמצעי ההפשטה: הפצצות במבט אווירי, או חסימה של נראות פיגורטיבית בעזרת גריד - חומה, למשל.

הפרוטוטיפ כאן הוא דימוי הפטרייה האטומית, שמבחינת אמצעי הציור המופשט סמוך לכתם.

האסתטיקה של הטרור 2, אבו-גראייב ופיו של סאדאם.
במקרים החריגים שבהם מייצרת המדינה ייצוג בעל מעמד איקוני להפעלת הכוח שלה מדובר על פי רוב בדימוי שמטרתו מסתייעת באמצעות הצהרה על היפוכה המוחלט: השפלה כסיוע, התעמרות כעזרה, אכזריות כתמיכה וכו'. הדוגמא המובהקת לכך היא צילומי הלכידה של סאדאם חוסיין, כשידיים עטויות כסיות פוערות את פיו ומחדירות אליו אור כחול זוהר. המובן המוצהר של הדימוי הנו בדיקה דנטלית הכרחית לאיש מלוכלך. מטרת הדימוי היא להציג בפומבי את מה שלא אמור היה להיות מוצג בצילומי אבו-גראייב: ריטואל של השפלה פומבית בעל אופן מיני סדיסטי, לפי מספר קונבנציות פורנוגרפיות מוכרות הממוקדות בהפיכת הגבר כבעל-הפאלוס לאשה. אלו הקונבנציות: סאדאם הוא גוף פסיבי, כנוע, שסובייקט נעלם כופה עליו חדירה (אל הפה); הפה הפעור על מנת לאפשר את החדירה נשען על התבנית הפטריארכלית הקלאסית המקשרת את החור הנשי הפעור לאלם (האשה ב"גרון עמוק" שלא תוכל לדבר משום שהיא מוצצת; אותו הבדל בסיסי שאנג'לה קארטר הגדירה כהבדל בין סימן הקריאה לגבר והאות O לאשה); הדגשה של החריץ הפעור (הפה) באמצעות קטיעה קומפוזיציונית ואפקטים מיוחדים (אור כחול).

קל לראות את הזיקה הברורה של דימוי זה לחלק מצילומי אבו-גראייב שבהם נכפית פעילות אורלית של אסיר אחד על משנהו, ומעמד הסירוס וההשפלה מודגש על ידי ההנגדה בין חיילת לבושה לאסיר עירום בפוזה של כלב. סיפור המסגרת המוצהר (סיוע לשבוי, הליך רפואי, טיהור), מחייב, יש לזכור, את הופעתו העוקבת של דימוי נוסף, של סאדאם מסופר, שפמו גזום כראוי ובלבוש "נאות" (בבחינת "לפני" ו"אחרי"), אבל דימוי עוקב זה הינו אינסטרומנטלי בלבד (דימוי "משעמם"), ולכן לא תהיה אליו שיבה לאחר שהופיע.
(4 דצמבר, 2004)

שמרנות
העובדה שקשה לי, בלתי נסבל ממש, באירועי-חברה חושפת סוג של שמרנות: ההתענות נובעת מהתחושה שמטרתה האפשרית היחידה של התכנסות היא מין (וניתן לחשוב על כך כשמרנות פרוידיאנית). ההתכנסות שלא למען מין היא, על כן, גם מחרידה ברמה הקיומית (בחזקת "דרך ללא מטרה"), וגם מעוררת פרנויה: האחרים יודעים משהו על ההתכנסות שלא ידוע לי. (05 יוני 2005)

אוצר לאומי
הסרט 'אוצר לאומי' (ג'ון טרטלטאוב, 2004), תואר כסרט הרפתקאות ריק, קייצי, מעין 'אינדיאנה ג'ונס' חדש, רק עם פחות יומרה אינטלקטואלית. אבל הסרט הינו שיר-הלל להון, שיר אמון באמריקה, ושיר החוסן של וול-סטריט לאחר הפיגוע בתאומים (אולי אפילו ניסיון להבטיח ששום דבר ממשי לא אירע). מייד לאחר הלוגו של חברת-ההפקה, דיסני (שהינו במובן מהותי הדימוי הראשון בנרטיב), נחשף הגיבור, עדיין ילד, למשימה-מאחדת-דורות במשפחתו של חשיפת האוצר הגדול בתבל, שהוצפן על ידי האבות המייסדים של האומה. הוא מוכתר על ידי סבו כאביר (מסדר האבירות מוקדש למטרת חיפוש ההון), מתברר לו שמפתחות החיפוש כרוכים באיקונוגרפיה בעלת הכוח המאגי של שטר הדולר (מפתח האמת - בכסף האמריקאי), ותוך כך נמסר לצופה גם שם הגיבור והשושלת שלו: גייטס, שם שהינו איקונת הדור לעושר-ללא-גבולות, מיתוס של העושר כהתהוות, כהוויה.

יש בסרט אפילו רגע קצר, מוזר מעט, שבו מוסבר מדוע אקט עברייני של הגיבור - גניבת החוקה (כלומר, גניבתו של החוק עצמו) - הוא לא רק לגיטימי אלא, למעשה, ציווי של החוקה עצמה, אולי במעין התקה שעניינה האמיתי תחושת הלגיטימיות המוחלטת של פריעת החוק של האימפריה עצמה לאחר התשיעי בנובמבר (פלישה למדינה זרה, הרג אזרחים, עינויים וכו').

הסרט מסתיים באיתור האוצר, בכתובת האפשרית היחידה: ברודוויי פינת וול סטריט, מפגש התיאטרון עם ההון. כתגובה לקריסת גורדי השחקים, כנסיית ההון שנגעה בשמיים, חבוי המטמון במרתפי כנסייה נוצרית, החפורים כמעין גורד-שחקים מהופך. הסוף הטוב כרוך במציאת האוצר, האצלת חלקים ממנו על מדינות זרות (סדר-עולמי), אבל הגרעין העקרוני שלו, ללא ספק, באחוזים היפים הנגזרים מן האוצר לגיבור הסרט, גייטס, כפי שמראה סצינת הסיום.

מכאן נגזר שהשם 'אוצר לאומי' נטען בעוד שתי משמעויות פילוסופיות הנלוות למשמעות המקובלת של "אוצר לאומי" כנכס בעל ערך סימבולי עבור הקהילה. הלאום הוא אוצר בהתגלמותו, אבל גם: התגלמות הלאום היא האוצר (הון).

מעין 2 - ספרות שירה אמנות רעיונית - יהושע סימון, רועי ארד - עורכים


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *