Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים במרץ 2006       חזור

בין צבעי הקשת
מאת: פאני פלאג
Standing in the Rainbow - Fannie Flagg

ההוצאה:

מעריב ספרים

"בין צבעי הקשת" - רומן מאת פאני פלאג מחברת "עגבניות ירוקות מטוגנות" , מאנגלית: תמר ביסטריצר.

המקום: דרום מיזורי. הזמן: שנות הארבעים של המאה העשרים. מצב הרוח: מלא תקווה...

דורותי סמית היא כוכבת גדולה. מסלון ביתה, בעיר הקטנה אלמווד ספרינגס שבמיזורי, היא משדרת תוכנית רדיו יומית, בה היא קוראת מכתבי קוראים, מכתיבה מתכונים שניסתה בעצמה, ממליצה על ספרים שאהבה וחושפת לא פעם דילמות וסיפורים מחיי משפחתה.

אלא שלא הכל ורוד ומתוק בחייה של דורותי. שמחת החיים שלה מסתירה כאב גדול על מותו הפתאומי של בנה הבכור. דואליות זו, בין שמחת החיים לצילו של המוות, הנחשפת כבר בתחילתו של הספר, מסמנת את רוח הרומן כולו: האושר מהול תמיד בעצב קל, הצחוק מעלה גם דמעה, התקווה היא לרוב בעירבון מוגבל.

בין צבעי הקשת
שתפו אותי

פאני פלאג, מחברת רב המכר "עגבניות ירוקות מטוגנות", מיטיבה גם הפעם לשרטט את קורותיה של עיירה ציורית קטנה, על חייה השלווים לכאורה. דמויותיה של פלאג מלאות הומור וחום אנושי רב: הנערה העיוורת - "ציפור השיר הקטנה" - בעלת קול הפעמונים והנטייה המפתיעה להרפתקנות, הספרית קשת היום בעלת התובנות הנהדרות שנשואה לשתיין כבד, התינוקות שהוחלפו עם לידתם, העלמות המופקרות שנישאו לגברים חמי מזג ועוד. כל אלה מאכלסים את הרומן של פלאג, המספר את קורותיהם של אנשי העיירה במשך ארבעים שנה, ומלווה אגב כך מאורעות היסטורים מכוננים.

פאני פלאג, כתבה שנים רבות לטלוויזיה ולקולנוע. ספרה "עגבניות ירוקות מטוגנות" היה רב מכר עולמי, ועובד לסרט קולנוע מצליח. ספריה הקודמים שראו אור בעברית: "עגבניות ירוקות מטוגנות" (הוצאת אופוס) ו"ברוכה הבאה לעולם, קטנה!" (ספרית מעריב).

באדיבות ספרית מעריב
הפרק הראשון

המקום: דרום מיזורי.
הזמן: שנות הארבעים של המאה העשרים.
מצב הרוח: מלא תקווה

אלמווד ספרינגס
כמעט כל מי שהיה לו חדר נוסף בעיירה השכיר אותו לדייר משנה. עדיין לא היו בה בתי דירות או בתי מלון. ההווארד ג'ונסון נבנה מספר שנים מאוחר יותר, אבל בינתיים נזקקו הרווקים למישהו שידאג להם, ונשים בגפן ודאי שהיו זקוקות למקום מגורים מהוגן. מרבית האנשים חשבו שזו חובתם הנוצרית לשכן אותם, בין אם נזקקו לכמה דולרים נוספים בשבוע ובין אם לא, וכמה מהדיירים נשארו במשך שנים. מר פרואיט, רווק מקנטקי בעל רגליים ארוכות ורזות, התגורר אצל משפחת הייגוד זמן כה רב עד שבסופו של דבר הם שכחו שהוא אינו קרוב משפחה. בכל פעם שעברו דירה, הוא עבר אתם. כשלבסוף הלך לעולמו בגיל שבעים ושמונה, הוא נקבר בחלקת הקבר של משפחת הייגוד, ועל מצבתו נכתב:

*מר פרואיט *
*עדיין עמנו *
*שולם במלואו *

הבתים בשדרה הראשונה צפון היו ממוקמים במרחק הליכה ממרכז העיר ומבית הספר, ובהם גרו רוב דיירי המשנה של העיירה.

כרגע דייר המשנה של משפחת סמית הוא ג'ימי הד, הטבח במזנון המהיר "קרון החשמלית". לרובינסונים בבית הסמוך יש את ביאטריס וודס, ציפור השיר העיוורת הקטנה, לווטלים במעלה ברחוב יש את העלמה טוטל, המורה לדקדוק בתיכון. ארנסט קונץ, מנהל תזמורת בית הספר וסולן הטובה מתגורר אצל העלמה אמה, שלמרבה המזל לוקה בשמיעתה. אבל בקרוב תיקח לה משפחת סמית דיירת משנה חדשה, שתפעיל שרשרת של מאורעות שלבסוף ימצאו את עצמם בספרי ההיסטוריה. ודאי שבזמנו הם לא ידעו זאת, בייחוד לא בנם בן העשר, בובי. כרגע הוא נמצא במרכז המסחרי, עומד מחוץ למספרת הגברים יחד עם חברו מונרו ניוברי, ושניהם נועצים מבט בפסים האדומים והלבנים הזזים על העמוד החשמלי שמודיע על קיומה של המספרה. המשחק הוא לנעוץ בו מבט עד שפוזלים, דבר שנראה להם כמו איזה הישג גדול. זה גורם לאותו השעשוע בדיוק כמו לעצור את נשימתך עד שאתה מאבד את ההכרה או לקפוץ מקצהו של חבל אל בור השחייה הקפוא מחוץ לעיר ששמו השטן הכחול. הוא כל כך קר עד שגם ביום חם, כשאתה מגיע למים, ההלם הראשוני מטלטל אותך עד ארובות העיניים, עוצר את פעימות לבך וגורם לך לראות כוכבים. כשאתה יוצא הגוף שלך כל כך חסר תחושה עד שאינך יכול להרגיש את הרגליים, ושפתיך הופכות כחולות, ומכאן השם. אבל בנים, יצורים לא שפויים שכמותם, פשוט חייבים לזחול החוצה, כשלגופם עור ברווז, ולעשות זאת שוב ושוב.

אלו היו כמה מהפעילויות שריגשו את בובי לשד עצמותיו. בכל אופן, עבור בובי, החיים עצמם היו מרגשים. ובאמת, בזמן ההוא ובמקום ההוא, איזה ילד אמריקני נמרץ לא היה מתעורר בכל בוקר וקופץ מאושר, מוכן לפעולה? הוא חי בדיוק באמצע המדינה הכי גדולה בעולם - ויש האומרים הכי דגולה שהייתה או תהיה אי פעם. בדיוק ניצחנו את הגרמנים והיפנים במלחמה הוגנת. הצלנו את אירופה וכולם אהבו אותנו באותה שנה, אפילו הצרפתים. הנערות שלנו היו הנאוות ביותר, הנערים שלנו הנאים ביותר, חיילינו האמיצים ביותר, והדגל שלנו הכי יפה. באותה שנה נדמה היה שכל אחד בעולם רצה להיות אמריקני. אנשים בכל העולם התאמצו בכל כוחם להגיע לכאן. ומי יכול היה להאשים אותם? היה לנו את ג'ון ויין, בטי גרייבל, מיקי מאוס, רוי רוג'רז, סופרמן, דגווד ובלונדי, האחיות אנדריוס וקפטן מרוול. באק רוג'רס, רד ריידר, בי.בי גנז, נערי הארדי, ג'י-מן, מיס אמריקה, סוכריות צמר גפן. וגם צ'רלי מק'ארתי ואדגר ברגן, איימוס ואנדי, פייבר מק'גי ומולי, וכל אחד יכול היה לגדול ולהפוך לנשיא ארצות הברית.

בובי אפילו ריחם על כל מי שלא התמזל מזלו להיוולד כאן. אחרי הכול, אנחנו המצאנו את כל הדברים החשובים באמת בעולם. הוט דוגס, המבורגרים, רכבת הרים, סקייטים, גביעי גלידה, חשמל, מילקשייקים, ריקוד הג'יטרבאג, בייסבול, פוטבול, כדורסל, ברביקיו, אקדח קפצונים, גלידה עם פאדג' חם ובננה ספליט. היו לנו קוקה קולה, בוטנים מצופים שוקולד, מכונות תקליטים, אוקסידול, אייבורי סנואו, מרגרינה משומן צמחי והפצצה האטומית!

היינו גדולים יותר, טובים יותר, עשירים יותר וחזקים יותר מכולם, אבל עדיין שיחקנו לפי החוקים והיינו הוגנים ונדיבים תמיד. אפילו הושטנו יד לעזור להקים את יפן וגרמניה מההריסות אחרי שהבסנו אותן.... ואם זו לא הגינות ונדיבות, אז מה כן? מיזורי, המדינה של בובי עצמו, נתנה לעולם את מארק טוויין, וולט דיסני, ג'ינג'ר רוג'רס, והיריד העולמי הגדול של סנט לואיס, ועל סיפון ספינת הקרב מיזורי נכנעו היפנים לגנרל דאגלס מקארתור. מעבר לזה, חברי גדוד הצופים של בובי (גדוד שְלָו) יצאו באופן אישי והתפרשו על פני כל העיר ואספו צמיגי גומי ישנים, ניירות ישנים וסירים ומחבתות מאלומיניום. זה עזר לנצח במלחמה. ואם אין בכך די כדי למלא את לבו של ילד בגאווה, הנשיא של ארצות הברית כולה, הארי ס. טרומן, היה בן מיזורי מבטן ומלידה, וסנט לואיס נצחה בגביע העולם. אפילו העצים היו זקופים יותר באותה שנה, או כך היה נדמה לבובי.

היו לו אמא, אבא וסבתא, והוא מעולם לא הכיר מישהו שמת. רק על חלונות הראווה של החנויות הוא ראה תצלומים של בנים שנהרגו במלחמה. הוא והחבר הכי טוב שלו, מונרו, היו עכשיו באופן רשמי אחים בדם, והיו אפופי הדרת כבוד כה גדולה, עד שאף אחד מהם לא דיבר בדרך הביתה. אחותו הגדולה, אנה לי, ילדה בלונדינית יפה בעלת עיניים כחולות, הייתה פופולארית מאוד בקרב כל הבנים הגדולים יותר, שלפעמים היו מסתובבים בביתם ומשחקים אתו מסירות. לפעמים, אם היה מסכים להשאיר אותם לבד על המרפסת הקדמית עם אנה לי, הוא היה יכול להרוויח מהם רבע דולר. פירושו של רבע דולר בשנת 1946 היה פופקורן, סוכרייה, סרט, סרט מצויר וחוברת עם סיפור בהמשכים, וגם טיול לחדר ההקרנה לבקר את סנוקי, שקורא ספרים של מיקי ספילן. אחרי הסרט הוא יכול ללכת למזנון "קרון החשמלית" הסמוך, ואם ג'ימי, דייר המשנה שלהם, לא יהיה עסוק מדי, הוא ייטגן לו המבורגר.

או שהוא יכול לעצור בדראגסטור שבפינה ולקרוא כמה מספרי הקומיקס החדשים ביותר. אבא שלו היה הרוקח שם, כך שהיה מותר לו להסתכל בהם בחינם כל עוד לא קימט אותם או שפך עליהם אוכל. תלמה וברטה אן, הנערות שעבדו מאחורי ברז הסודה, חשבו שהוא חמוד ולעיתים הגניבו לו קולה בטעם דובדבנים או, אם היה לו מזל, בירה שחורה עם גלידה. המרכז המסחרי של אלמווד ספרינגס היה רק גוש בניינים אחד ארוך, כך שמעולם לא הייתה סכנה ללכת בו לאיבוד, ומזג האוויר לאורך כל השנה לא היה יכול להיות מושלם יותר גם לו הזמין אותו מתוך תפריט. בכל אוקטובר הופיע ירח סתווי מלא, גדול וכתום, בדיוק בזמן להלואין. חג ההודיה היה תמיד קריר ורענן מספיק כדי שאפשר יהיה לצאת ולשחק תופסת אחרי סעודת הודו גדולה, ושלג ירד פעם או פעמיים בשנה, בדיוק כשהיה זקוק ליום חופש מבית הספר.

ואז הגיע אביב, ועמו צרצרים, צפרדעים ועלים ירוקים קטנים ששבו והופיעו על ענפי העצים, ואחריו קיץ, שינה בחוץ על המרפסת המרושתת נגד זבובים ויתושים, דיג, ימים חמים ומוארים ב"מפל", בריכת השחייה העירונית ועד כה, בכל ארבעה ביולי, אחרי שמופע החזיזים, הזיקוקים וסביבוני האש הסתיים, הגיחו גחליליות וחיפושיות יוני גדולות וססגוניות בצבעי כחול וירוק בדיוק בזמן כדי להאריך את הלילה עוד קצת.

בימים החמים והלחים של חודש אוגוסט, בשעות אחר הצהריים, ברגע בו חשבת שאתה עומד להתפגר מרוב חום, היו מתקבצים עננים ורעם מרוחק היה מתגלגל כה עמוק עד שיכולת לחוש בו בחזך. לפתע הייתה מגיעה משום מקום בריזה קרירה וצובעת את השמים באפור מתכתי כהה, כל כך כהה עד שכל פנסי התאורה ברחובות העיר היו מתבלבלים ונדלקים. שניות לאחר מכן, היה יורד מבול אמיתי בסגנון מיזורי, מתנפץ בעוצמה ובמהירות, ואז ללא אזהרה אוסף את עצמו וממהר לעיירה הסמוכה, משאיר מאחוריו די מים קרים בתעלות כך שבובי יכול היה לרוץ החוצה ולחוש אותם זורמים על כפות רגליו היחפות.

על אף שמר בובי סמית היה קיים בעולמנו זמן קצר בלבד וכרגע תפס בו רק מטר אחד וארבעים סנטימטרים, הוא כבר היה גבר בעל רכוש ניכר. את רובו הוא שמר בחדרו על הרצפה, על הקירות, על המיטה, מתחת למיטה, תלוי מהתקרה ובכל מקום פנוי. מעצבי הפנים היו אומרים שהוא הלך על הסגנון הזרוק והמבולגן בנוסח ממש-לא-אכפת-לי, אבל לאמא שלו הייתה החוצפה להגיד לו שזה נראה כמו חנות גרוטאות של חיל צבא הישע. היה זה רק חדר ממוצע בגודלו עם ארון קטן, אבל לבובי זו הייתה ממלכתו הפרטית והקסומה, הגדושה אוצרות שערכם לא יסולא בפז. מקום בו הוא היה האדון לכל מה שמצא, עשיר כקורח. למען האמת, לא היה בחדר שום דבר שקורח, או מישהו אחר לצורך העניין, ירצה אלא אם כן הם חיפשו קופסה של צבים צבועים או אוסף של אבנים, או מטבע פני משוטח שהוא ומונרו שמו על מסילת החשמלית, או דמות ניצבת מקרטון, בגודל טבעי, ש הקאובוי האהוב עליו ביותר, סאנסט קארסון, שסנוקי הביא לו מתיאטרון אלמווד.

או אולי שני מטבעות דולר מכסף, או עין מלאכותית צהובה של דג שמצא מאחורי מועדון החיילים המשוחררים או ג'יפ הזכוכית הקטן שפעם הייתה בו סוכרייה למשך חמש שניות בערך. רכושו באותה שנה כלל גם קלע תוצרת בית, שקית גולות, סיכה קטנה של מפענח קודים, טבעת אחת שזוהרת בחושך, מצפן אחד, משחק הרכבה אחד, שלושה יויואים, דגם מורכב של מטוס, מברשת שיער לבנים עם מדבקה של הסייר הבודד (מתנת יום הולדת ממונרו, שאמא של מונרו קנתה), תחנת דלק מקרטון עם משאבות תוצרת פיירסטון, מדף ספרים עם ספרים בעשרה סנט של טרי והפירטים, ג'ו פלוקה ורד ריידר. מתחת למיטה היו כמה חוברות קומיקס של ספיידרמן, פורקי החזיר, אודרי הקטנה וקספר הרוח הידידותית, בנוסף לרכבת הצעצוע של L&N, לצמיד האינדיאני עם חרוזי הפלסטיק שאחת הילדות נתנה לו וחשב שהלך לאיבוד, ולכיסוי לבן מגומי של כידון אופניים ישנים.

אבל עולמו של בובי לא היה מוגבל רק לחלל שבין ארבעת הקירות של חדר השינה שלו, או למה שיכול היה לראות או למשש. הוא נסע מיליון קילומטרים ברכבת ה-L&N שתחת המיטה שלו, במעלה הרים בוגדניים, דרך מנהרות ארוכות ואפלות, מעל נהרות גועשים, ובמטוס הקטן שתלוי מהתקרה הוא טס מסביב לעולם, בדרך כלל מעל יערות העד של האמזונס השורצים תנינים. אפילו הפנס שבפינת הרחוב סיפק לבובי הצגה נפלאה. בערבי הקיץ, כשנשבה רוח קלילה, הוא היה שוכב במיטתו וצופה בצללים שיצרו עלי עץ הצפצפה על קיר הבית הסמוך. עד מהרה הם הפכו לעצי דקל, מתנודדים קדימה ואחורה ברוחות החמות של האי הטרופי הקרוב. היו לילות בהם שמע לחן רפה של מוזיקה הוואית, וראה שורות של נערות הולה רוקדות בדיוק מעל חלון חדר השינה של הרובינסונים.

בובי כל כך הוקסם עד שהזמין לו יוקליילי. הוא התאכזב קשות. הוא ציפה שהכלי ינגן אם פורטים עליו סתם, אבל הוא לא ניגן. הצליל שהשמיע היוקליילי היה רחוק מאוד ממוזיקה, הוואית או כל מוזיקה שהיא, אז בזריזות הוא עבר למפוחית והיה משוכנע שהוא באמת מנגן שיר כשלמעשה הוא לא עשה זאת. דמיונו היה כה מפותח עד שכאשר רכב על מקל של מטאטא בחצר האחורית הוא ראה את האבק ושמע את רעם הפרסות הדוהרות על פני המדבר הצחיח שבמערב. באותה שנה שכב לישון מדי לילה כשעיניו רואות קאובויים ואינדיאנים וראשו הומה קולות. "תוכנית הרדיו של טום מיקס וחבורת הרובאים המיומנים משודרת עכשיו!" "ומהמערב מגיע אלינו הקאובוי הלוחם של אמריקה!" "דגני שיבולת השועל של קווקר... טעימים, מזינים ומשפרים הישגים!" "סמוך עלי, רד ריידר." "אני שוב על הסוס." "טוב, אם לא הגיע הזמן לאסוף את העגלים מהמרעה, אתם יכולים לקרוא לי קנגורו קצוץ אוזניים." אני טונטו, אתה קימו סאבי." והחביב עליו מכל, " הי-יו, סילבר, קדימה!"

לצופה מהצד נראה אולי שחייו היו ממש מושלמים. מכל מקום, על מנת להיות הוגנים, היו שני חסרונות ברורים ומרגיזים בלהיות בובי סמית. האחד היה הופעתו החיצונית. הוא היה ילד נאה למדי עם עיניים חומות ושיער חום. שיניו היו ישרות. אוזניו היו קצת בולטות אבל לא באופן יוצא דופן. הבעיה הייתה שפיו התעקל מעט בקצוות כלפי מעלה, וגרם לו להיראות כאילו הוא יודע סוד והוא מרוצה ממנו. הבעה זו גרמה לאמו ולמוריו לשאול תמיד "מה אתה זומם?", אפילו כשהוא לא זמם דבר. לא חשוב כמה פעמים הוא טען שהוא חף מפשע, הם תמיד השיבו: "אל תשקר לי בובי סמית, מההבעה של פניך אנחנו יכולים לראות שאתה זומם משהו."

החיסרון הנוסף היה הוריו. כולם ידעו מי הם והיו מלשינים עליו ברגע שעשה משהו רע. אביו היה הרוקח היחידי בעיירה, בונה חופשי, חבר במועדון רוטרי, חבר במועדון האלקס (מועדון הדישונים, המתר') וחבר בכיר במועצת הכנסייה המתודיסטית הראשונה, כך שכל תושבי העיירה הכירו אותו אישית. החמירה עוד יותר את המצב העובדה שאמא שלו הייתה האישיות הרדיופונית המקומית הידועה כ"השכנה דורותי", ששידרה את תוכניתה מהסלון שלהם במשך חמישה ימים בשבוע. בכל שנה היא שלחה לקהל מאזיניה כרטיסי ברכה לחג המולד עם תצלום של משפחתה עליהם, כך שאנשים ברדיוס של קילומטרים ידעו מי הוא ואיך הוא נראה, ולפעמים כשאורח בתוכנית לא הגיע, הייתה אמא של בובי תופסת אותו ומכריחה אותו להיות האורח ושואלת אותו כל מיני שאלות כאילו הוא זר מוחלט. בחגים הייתה אמא שלו מעלה אותו לשידור כדי שידקלם איזה שיר מטופש. ואם להוסיף חטא על פשע, העניינים האישיים והפרטיים שלו דוסקסו לעיתים קרובות בתוכנית הרדיו שלה, וכל העולם היה יכול לשמוע על כל מה שעשה, בין אם טוב או רע.

נחמתו היחידה הייתה שזה היה צלב ששני ילדי משפחת סמית נאלצו לשאת. אנה לי לא מצאה בכך נחמה. בשנה שעברה אחותו נכנסה להיסטריה כשאמה הזכירה במקרה שלאנה לי לא היה עדיין בן זוג לנשף הסיום מפני שהיא דחתה את כולם וקיוותה שהבחור שדומה כמו שתי טיפות מים לגלן פורד - כוכב הסרטים שהעריצה באותו הזמן - יזמין אותה. דורותי כבר שיתפה בעבר את המאזינים בכל מיני דברים שקשורים למשפחתה, אבל כשאנה לי שמעה את פיסת המידע הזאת מעל גלי האתר היא רצה הביתה בצרחות כאילו מישהו ירה בה והשליכה עצמה על המיטה כשהיא מתייפחת, "אוי, אמא, איך יכולת? הרסת לי את החיים. שום בחור כבר אף פעם לא ייצא איתי. עדיף לי כבר להתאבד." במשך יומיים היא שכבה וייללה במיטה, כשפיסת בד קרה מונחת על ראשה, בעוד אמה, שהרגישה נורא, ניסתה לפצות אותה בכך שהגישה לה גלידת אפרסקים תוצרת בית והבטיחה לה שלעולם לא תזכיר שוב את שמה מעל גלי האתר.

בזמנו בובי חשב שזה מצחיק למדי, אבל הוא עדיין לא היה בשלב הרגיש שבו דעותיהם של האחרים עליך הם עניין של חיים או מוות. כך שכרגע, חוץ מזה שלא היה יכול לצאת בשלום מיותר מדי תעלולים, לא הייתה לו שום דאגה בעולם, וכמו רוב הילדים בני העשר הוא האמין שמשהו נפלא עומד להתרחש בכל עת.

© כל הזכויות שמורות למעריב ספרים

בין צבעי הקשת - פאני פלאג
Standing in the Rainbow - Fannie Flagg


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *