| |
ספרים חדשים - אתר טקסט ⚞ שנת 2006 ⚟ |
| 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | |
| אוגוסט 2019 | יולי 2019 | יוני 2019 | מאי 2019 | אפריל 2019 | מרץ 2019 | פברואר 2019 | ינואר 2019 | דצמבר 2018 | נובמבר 2018 | אוקטובר 2018 | ספטמבר 2018 | | |
|
ספרה עטור הפרסים של אן פדימן מביא את סיפורה של פעוטה אפילפטית מקליפורניה, בת למשפחת מהגרים מלאוס, אשר קצרים בתקשורת המילולית והתרבותית בין הוריה לרופאיה כאחד - כולם דורשי טובתה - ממיטים עליה אסון רפואי. אן פדימן מלמדת כתיבה באוניברסיטת ייל. היא שימשה עורכת כתב העת היוקרתי THE AMERICAN SCHOLAR והיא גם המחברת של אקס-ליבריס: וידוייה של קוראת מן השורה שראה אור בהוצאת פארר-שטראוס-ז'ירוֹ. השד תופס אותך ואתה נופל, זכה, בין היתר, בפרס "מעגל מבקרי הספרים הלאומי" (NATIONAL BOOK CRITICS CIRCLE AWARD), ובפרס "הספר הטוב של השנה" של המגזינים פיפל, ניוזדיי, גלאמור ודטרויט פְרִי פְּרֵס. השד תופס אותך ואתה נופל מאת אן פדימן בהוצאת כרמל סדרת קיטובים נפגשים, תרגמה מאנגלית והוסיפה הערות: מרב מילר, על העטיפה: דוגמה של פָּא נְדוֹו (רקמה) מונגית אותנטית, לספר מצורף מדריך קריאה.
ההקדמה לספר
כמה מהן שקטות ומובנות בנקל. הן מלאות בקולות רופאים אמריקאים, שרק מדי פעם מופרעים על ידי נקישת ספל קפה או צפצוף איתורית. שאר הקלטות - יותר ממחציתן - קולניות מאוד. הן מלאות בקולות בני משפחת לי, משפחה של פליטים מונגים מלאוס, שבאו לארצות-הברית ב-1980. על רקע תינוקות בוכים, ילדים משחקים, דלתות נטרקות, כלים מקרקשים, טלוויזיה צועקת ומזגן מחרחר, אני שומעת את קולה של האם, פעמים מתנשם, פעמים מאנפף, מגרגר, או מהמהם כביכול, שעה שהוא גולש מעלה ומטה בין שמונת הטונים של השפה המונגית; קולו של האב, רם יותר, אִטי יותר ותקיף יותר; וקולה של המתורגמנית שלי, מגשר בין מונגית לאנגלית, נמוך ואומר-כבוד בשתי השפות. השאון וההמולה מעלים מַשב של זיכרונות-חושיים: צינת הכסא המתקפל האדום ממתכת, השמור לאורחים, שתמיד הוצב הכן מיד כשהגעתי לדירה; צללים שהטיל הקמע שנתלה מן התקרה בחוט משיחה של חנוונים והיטלטל ברוח הקלה; טעמי המאכלים המונגיים, למן הטובים ביותר (quav ntsuas , גבעול מתוק שדומה לקנה סוכר) ועד הגרועים שבהם (ntshav ciaj , דם חזיר קרוש לא מבושל). על הכסא המתקפל האדום של משפחת לִי ישבתי לראשונה ב-19 במאי 1988. מוקדם יותר באותו אביב נסעתי למֶרסֵד שבקליפורניה, שם התגוררה המשפחה, משום ששמעתי כי בבית החולים של המחוז התרחשו כמה אי-הבנות משונות בין המטופלים המונגים לבין אנשי הסגל הרפואי. רופא אחד כינה את אי-ההבנות האלה "התנגשויות", מה שגרם לזה להישמע כביכול שני סוגים שונים של אנשים הסתערו זה על זה, ראש בראש, לצליליהם המלווים של חריקת בלמים וזגוגיות מתנפצות. כפי שהסתבר, המפגשים היו בעייתיים, אך לעתים נדירות חזיתיים. שני הצדדים יצאו חבולים, אבל דומה כי שום צד לא ידע מה פגע בו או כיצד להימנע מתאונה נוספת. תמיד הרגשתי שהפעולה שראויה ביותר להתבוננות איננה זו שמצויה במרכז העניינים, כי אם במקום שבו קצוות נפגשים. אני אוהבת קווי חוף, חזיתות מזג אוויר, גבולות בינלאומיים. במקומות האלה יש חיכוכים וחוסר התאמות מעניינים, ופעמים רבות, אם עומדים בנקודת ההשקה, אפשר לראות את שני הצדדים טוב יותר מאשר בעמידה בתווך. זה נכון בעיקר, אני סבורה, כאשר הצימוד הוא צימוד תרבויות. כשהגעתי למרסד לראשונה, קיוויתי שתרבות הרפואה האמריקאית, שעליה ידעתי מעט, והתרבות של בני המונג, שעליה לא ידעתי דבר, יאירו זו את זו בדרך זו או אחרת, אם אצליח להעמיד את עצמי בין השתיים ואשכיל שלא להילכד באש הצולבת. לפני תשע שנים, כל זה היה תאוריה. אחרי שנודע לי על בתם של בני הזוג לִי, לִיאָה, אשר כמה מן החיכוכים החריפים ביותר שידע אי פעם בית החולים של מרסד נגרמו במקרה שלה, ואחרי שלמדתי להכיר את משפחתה ואת רופאיה, ואחרי שגיליתי כמה אני מחבבת את שני הצדדים וכמה קשה להטיל את האשמה לפתחו של מי מהם (אם כי אלוהים עֵדי שניסיתי), הפסקתי לנתח את המצב במונחים חד-ממדיים שכאלה, ופירוש הדבר היה כי בלי להתכוון, התחלתי לחשוב קצת פחות כמו אמריקאית וקצת יותר כמו מונגית. קרה המקרה, ובשנות עבודתי על ספר זה חווינו בעלי, אבי, בתי, ואני על בשרנו מחלות רציניות, וכמו הליאים, מצאתי את עצמי מכלה זמן רב בבתי חולים. שעות רבות עברו עלי בחדרי המתנה, כשאני מתחבטת ארוכות בשאלה, מהו רופא טוב? באותה תקופה, נולדו שני ילדיי, ותכופות מצאתי את עצמי שואלת שאלה שנייה, שקשורה אף היא קשר הדוק לסיפורם של הליאים: מהו הורה טוב? את האנשים המופיעים בספר הזה אני מכירה כבר רוב חיי הבוגרים. אני סמוכה ובטוחה שאילולא הייתי פוגשת את רופאיה של ליאה, הייתי היום חולה אחרת. אני סמוכה ובטוחה שאילולא פגשתי את משפחתה, הייתי אֵם אחרת. כאשר אני מוציאה קלטות אחדות מן הארגז מתחת לשולחן העבודה ומאזינה לקטעים אקראיים, אני נזרקת באחת אל תוך סחף עז של זיכרונות עולים וצפים, ובה בעת אני נזכרת בלקחים שעדיין אני לומדת משתי התרבויות שכתבתי עליהן. מדי פעם, כשאני משמיעה את הקלטות מאוחר בלילה, אני מדמיינת כיצד הן היו נשמעות לו יכולתי איכשהו לְאַחות אותן יחדיו, כך שקולות המונגים וקולות הרופאים האמריקאים יישמעו מתוך קלטת אחת, דוברים שפה משותפת. א"פ
© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור השד תופס אותך ואתה נופל - אן פדימן
|
|
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
|
|