Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים במרץ 2006       חזור

לא רוצות להיות נחמדות
מאת: חנה ספרן

ההוצאה:

פרדס

הספר מבוסס על עבודת מחקר שעסקה בשתי תקופות מרכזיות בהיסטוריה של מאבקי נשים יהודיות בישראל, המאבק על זכות הבחירה לנשים (1926-1919) וראשיתו של הפמיניזם החדש (1982-1971). למאבקים אלו היו השפעה מרכזית על חיי נשים בפרט ועל החברה בישראל בכלל. אף על פי כן לא הפך הסיפור של ההישגים הללו לחלק מן ההיסטוריה של החברה הישראלית.

החלום הציוני על בנייתה של חברה חדשה ושוויונית היה לנשים רבות מקור לתקוה שבארץ ישראל תקום חברה שוויונית. במשך השנים צמח סביב החלום הזה מיתוס של שוויון שהציג את החברה היהודית בארץ ואת מדינת ישראל בעקבותיה, כחברה המבוססת על שוויון בין המינים. נשים וגברים שהגיעו לארץ בעקבות הציונות גילו עם בואם לכאן מציאות שונה לחלוטין. לנשים היתה ההתמודדות עם החיים החדשים קשה במיוחד. מתוך מכלול הבעיות והמאבקים שליוו את הנשים בשנות העשרים היה עליהן להאבק גם על זכותן לבחור ולהיבחר, זכות שהן תפסו כבסיסית ומובנת מאליה.

לא רוצות להיות נחמדות
שתפו אותי

בעולם היתה זו תקופה של פעילות פמיניסטית אינטנסיבית של תנועת נשים בינלאומית שנאבקה למען זכות הבחירה לנשים. תקופה זו הקרויה "הגל הראשון" בפמיניזם נסתיימה בקרב הנשים היהודיות בא"י עם השגת זכות הבחירה לנשים בשנת 1926. רק בשנות השבעים החלו שוב נשים פמיניסטיות בארץ לפעול במאורגן. תקופת "הגל השני" שהחלה בארץ בשנת 1971 הביאה בעקבותיה שינוי מחשבתי ומוסדי בכל הקשור למקומן ותפקידן של הנשים בחברה. הבעיות בשנות השבעים היו אמנם שונות מאלו שעסקו בהן הנשים בשנות העשרים, אבל תחושת הציפייה והחלום לחברה חדשה היתה דומה וכך גם האכזבה. תהליך דומה של זיהוי המיתוס בדבר שוויון הנשים בחברה, או כפי שכינתה זאת דפנה יזרעאלי, האמונה ב"אגדת ההזדמנויות השוות", עבר גם על נשים מהגרות שהביאו איתן את החלום הציוני וגם על נשים שנולדו בארץ וגדלו כאן על ברכי אותו חלום.

הספר מתמקד בנשים אשר היו פעילות בשתי קבוצות, האחת בשנות העשרים "התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בא"י", והשנייה,התנועה הפמיניסטית שהחלה לפעול בארץ בשנת 1971.

הספר שופך אור על הפעילות, החוויה והזיכרונות של נשים פמיניסטיות שהשתתפו במאבק לזכות הצבעה ולשוויון זכויות של נשים בארץ בשנות העשרים ובבנייתה של התנועה הפמיניסטית בשנות השבעים. תנועת הנשים בארץ היתה מורכבת מארגונים שונים אשר הם יחד וכל ארגון לחוד היוו מוקד לפעילות פמיניסטית. מאחורי כל ארגון, התארגנות, פרויקט, עמדו נשים פעילות אשר תרומתן האישית היא זו שהפכה את הפעילות המשותפת לארגון. סיפורן האישי של הנשים הוא סיפור חיים מרתק וגם פרשנות על אירועים ופעילות שהיו שותפות לה. בספר משולבות עדויות כתובות על חייהן של הנשים הפעילות בשנות העשרים וראיונות בעל פה שנערכו עם 38 נשים שהיו פעילות בשנות השבעים.

הקשר המובן מאליו של נשים בשנות העשרים אל הציונות הפך להיות לשנוי במחלוקת בשנות השבעים, הדגש על פעילות למען הקולקטיב השתנה והפך להיות ממוקד בפעילות למען הנשים וזכויותיהן. פירוקו של מיתוס השוויון הפך את הקשר בין הלאומיות הציונית לפמיניזם למורכב ויצר מתח פנימי לאורך כל שנות השבעים. שלא כמו בתקופה הראשונה, בנייתה של חברה חדשה ושוויונית לא היתה יותר מטרה מוסכמת על הכול. הנשים הפעילות בגל השני וגם החברה כולה ראו בזכויות הנשים עניין אינדיבידואלי, כאשר זכויות האשה ולא רק תרומתה לחברה, היו המרכז. בדיוק אותו להט ציוני שאפיין את התקופה הראשונה הפך להיות מקור למחלוקת ואפילו למריבות בתקופה השנייה.

מעבר לסיפור המרתק של תנועות הנשים עצמן נחשפת עובדת היותן של תנועות אלו בעלות השפעה על החברה בישראל. היכולת של נשים להקים וליצור ארגונים, להיאבק למען מטרות ברורות ולהשיג את מטרתן. בתהליך תיאור הפעילות הובלטה גם החשיבות שבפעילותן של הנשים והוצגה היכולת של קבוצות נשים לעסוק בשינוי חברתי. הסיפור של הנשים מגלה מציאות מורכבת, ומוכיח שכדי לראות את החברה כולה, יש לחקור עוד קבוצות, להקשיב לסיפורן ולכלול אותן בהיסטוריה של החברה. המחקר מצביע על כך שעל החברה הישראלית חלו השפעות של רעיונות וקבוצות לא רק ממזרח אירופה אלא גם רעיונות ליברלים ופרוגרסיביים שהתפתחו בארצות הברית. כמו כן תורם מחקר זה נדבך נוסף להבנת התהליך של בנייתו ושבירתו של מיתוס שוויון הנשים בחברה, תוך תיאור והבנת כוחה של קבוצה קטנה להשפיע ולהביא לשינוי בתפיסות חברתיות.

ד"ר אורית קמיר על הספר:
ידע הוא כוח. נשים בישראל אינן יודעות את ההיסטוריה שלהן, ולכן אינן יודעות לקרוא את מפת ההווה, ולא להשפיע עליה. הן זקוקות ל"מורת נבוכים". נשים ישראליות חכמות, חזקות, אקטיביות, אינן יודעות דבר על המאבק הקשה, בראשית המאה העשרים, שהקנה להן את זכות ההצבעה בישוב העברי ובמדינת ישראל שצמחה מתוכו. נשים ישראליות משכילות, מצליחות, אינן מכירות את הנשים שנאבקו כדי לסלול להן את הדרך, להעניק להן הזדמנויות ולפתוח בפניהן דלתות.

נשים ישראליות אינן מכירות את הדינמיקה של התקדמות ונסיגה, הצלחה וכישלון מיגדריים; הן אינן יודעות מי פעל נגדן במשך הדורות, כיצד התנהלו המאבקים, וכיצד פועלים המבנים העמוקים החוסמים את דרכן לשחרור ועצמאות של ממש. לכן נשים ישראליות אינן יודעות להבין את המציאות המיגדרית הסובבת אותן, כיצד להתאחד ולפעול ביחד, כיצד לזהות סכנות ואיומים, או איך להתארגן ולהאבק על צרכיהן וזכויותיהן כנשים. לכן נשים ישראליות, שרבות מהן כה חזקות ומשכילות כפרטים, אינן משיגות עבור עצמן כנשים את ההישגים המינימאליים ההכרחיים. הן מקבלות בכניעה את שלטון הדינים והדיינים הדתיים בתחומי המעמד האישי, אדישות לסחר האכזרי בנשים זרות לעבדות מינית, נופלות קורבן למדיניות הדוחקת אותן לעוני מרוד ושולי, ועומדות משתאות וחסרות ישע נוכח מתקפות נגד (backlash) הגוזלות מהן את הישגיהן הספורים.

במציאות קשה זו, קשה להפריז בחשיבותו של מחקרה המקיף והמעמיק של ד"ר חנה ספרן, המתפרסם בספרה "לא רוצות להיות נחמדות". ביסודיות שיטתית - אך ידידותית לקוראת - ד"ר ספרן חושפת את המאבקים ואת הדמויות, את הדינמיקה ואת היריבים, וכך מעניקה לקוראת הישראלית ידע הכרחי לשם העצמה מיגדרית. ד"ר ספרן מציגה לנשים הישראליות שני מאבקים עלומים ושכוחים: המאבק על זכות הבחירה בראשית המאה העשרים, והמאבק על כינונה של תפיסה פמיניסטית מודרנית בישראל בשנות השבעים. היא מצילה מתהום הנשיה את הגיבורות הנשכחות, ומתעדת שיחות עומק עימן; בכך היא עושה צדק הן עמן והן עם הקוראות, שתוכלנה להתוודע לחלוצות העשייה המיגדרית וללמוד כיצד ניתן ללכת בדרכן. על ידי החייאת אפיזודות בעבר הפמיניסטי בישראל, ד"ר ספרן מאפשרת להווה ללמוד לזהות את המציאות ולהתמודד עמה, ולייצר מציאות פמיניסטית עתידית. זוהי קריאת תיגר של ממש על השיכחה - וההשכחה המוסדית היסודית שהולידה אותה. ספרה הוא תרומה ייחודית וחשובה ביותר למדף הספרים המתהווה של הפמיניזם הישראלי.

באדיבות פרדס
הפרק המסכם את הספר

סיכום
הקמתם ופעילותם של ארגוני נשים בשנות העשרים ומאבקם לזכות הבחירה הוא פרק חשוב בהיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל בפרט ושל תנועת הנשים בארץ בכלל. אותן פעילוֹת ראו את עצמן ואת מאבקן לזכויות לנשים כחלק מהתפישה הלאומית שלהן ומתרומתן לבניית חברה חדשה, יהודית ושוויונית. תפישת השוויון הסוציאליסטית, שבה יובטח מקומן של נשים עם בוא המהפכה, יחד עם התפישה הליברלית, שראתה את הנשים כשוות לגברים וזכאיות לזכויותיהן מעצם היותן שותפות בתנועה הלאומית, הפכו את התביעות של הנשים לבעלות משקל רב. לא היה צורך באחדות דעים בקשר לאידיאולוגיה הפמיניסטית, ניתן היה להסכים על הפעולה עצמה. כך יכלו נשים מקבוצות שונות ובעלות דעה שונה לעבוד יחד הן בנושאים הסוציאליים והן במישור הפוליטי. שותפותן של הנשים בהקמת ארגונים ששמו להם למטרה להעניק עזרה וסעד חברתי וארגונים שמטרתם פוליטית היתה יומיומית, הן מתוקף היותן פעילות בכמה ארגונים במקביל והן מתוקף ידידותן עם נשים בארגונים אחרים. הנשים היו מודעות לעוצמה הטמונה בקשרים הבינלאומיים ובתמיכה שארגוני נשים יהודיות במדינות העולם עשויים להעניק להן.

עם ראשיתו של המאבק על זכות הבחירה עבר על אגודות הנשים הפעילות בארץ תהליך מהיר של התארגנות. מתוך העבודה הפילנתרופית הן יצאו להיאבק על זכותן לבחור ולהיבחר. הוויכוח על זכות זאת דחה את הבחירות פעם אחר פעם בניסיון למצוא פשרה שתאפשר את השתתפותם של הדתיים והחרדים בבחירת המוסדות שהיו אמורים לייצג את היישוב היהודי בארץ ישראל. במקביל, המשיכו הנשים לעסוק בעבודה שעיקרה מתן שירותי סעד ורווחה לנשים במצוקה. עבודה זו הרחיבה והגדילה את הפעילות הפמיניסטית באותן השנים.

התביעה לזכות בחירה לנשים היתה מעיקרה תביעה אזרחית שראתה בנשים כמי שתורמות את חלקן לחברה באופן שווה לגברים ועל כן חלות עליהן כל זכויותיהם של הגברים. לתחושה זו של הזכות לשוויון היו שותפות נשים מכל הזרמים והארגונים ועל כן האפשרות לפעולה משותפת בין הארגונים היתה קלה יותר. השתתפותן של הנשים בפעילות ציבורית באותה תקופה הלכה וגברה, עובדה שנתנה תוקף נוסף ומידי לתביעת השוויון שלהן. חשיבותה של פעילות זו היתה מוסכמת על כל הנשים והיא זו שאפשרה להן את שיתוף הפעולה. ההבדלים בין הקבוצות ולעתים גם התחרות ביניהן הפכו לשוליות כאשר הנושא המרכזי נגע בזכות בסיסית שהשפעתה על החברה העתידה לקום היה ארוך טווח.

החיבור בין הלאומיות והפמיניזם כפי שנתפש בעיני הפעילוֹת בארגונים השונים היה הכוח המרכזי שדחף והניע אותן לפעילות. בנייתה של חברה חדשה נתפשה בעיניהן אפשרית רק אם הנשים שכבר נטלו חלק בהקמתה יקבלו את זכויותיהן. האמונה שהלאומיות הציונית מכילה בתוכה את הנשים אפשרה את צמיחתו של מיתוס שוויון הנשים בתקופת היישוב. מאבקיהן של הנשים שפעלו להשגת זכויותיהן ושל ציבור הנשים כולו להשגת זכויות פוליטיות נשכחו ונשאר רק המיתוס. אחת המשימות הראשונות שבהן עסקו הנשים עם ראשיתו של הגל השני, בשנות השבעים, היתה חשיפתו ופירוקו של מיתוס שוויון הנשים בחברה. התחושה שהיתה נחלתן של נשים רבות שגדלו בחברה שהאמינה שנשים וגברים הינם שווים, מנעה מהן לראות את המצב לאשורו ולפעול לשינויו. הרצון לפתח פמיניזם מקומי, תוך גילוי החוויות הפרטיות של הנשים וקריאה מחודשת של ההיסטוריה של הנשים בראשית היישוב, הביא לפירוקו של מיתוס השוויון. הפעילות הפמיניסטית היתה, לכן, קריאת תיגר נגד מוסכמות חברתיות באשר למקומן של הנשים בחברה ומשום כך עוררה התנגדות נרחבת בציבור.

העלאת שאלות בנושאים הנוגעים למעמד האישי, החברתי והחוקי של הנשים בישראל - המאבקים למען הזכות להפלה וחשיפתה של האלימות הקיימת בחברה כלפי נשים - היוו את הדגשים להתארגנות הפמיניסטית באותן שנים. אומץ לבן של הפעילוֹת בשנות השבעים שהתמודדו עם לעג, הכחשה וזלזול מצד הקרובים להן, החברה וא/נשי הממשל, וחוו, עם זאת, גם תהליך של העצמה וגילוי עצמי, יצרו מרחב חדש של פעילות נשים. נשים החלו להיפגש בקבוצות להעלאת התודעה, לארגן הפגנות ועצומות, ולהקים ארגוני נשים בסגנון שלא היה קיים בישראל קודם לכן. הגל השני של הפעילות הפמיניסטית היה תקופה של פריצת דרך והתארגנות ראשונית. קהילות פמיניסטיות התפתחו בצורה דומה באותן שנים בארצות שונות, במיוחד בארצות-הברית. האידיאולוגיה, כמו גם האווירה, השיח הפנימי והתרבות החברתית והארגונית של הקהילות הפמיניסטיות בארצות שונות היו בעלות צביון דומה. דמיון זה אפשר לנשים שהגיעו לישראל מארצות אחרות, במיוחד מארצות-הברית, לעצב את הפעילות הפמיניסטית ולמצוא את מקומן בקהילה הזו. למרות היותן חדשות בארץ, הן נעשו שותפות, יוזמות ומנהיגות בקהילה הפמיניסטית הישראלית. נשים רבות שהגיעו לארץ מארצות-הברית בסוף שנות השישים ובראשית שנות השבעים קראו ספרות פמיניסטית באנגלית, היו מודעות לפעילות האמריקאית ויכלו להזדהות עם הרעיונות המרכזיים שלה. גם המפגש יוצא הדופן סביב הקבוצות להעלאת התודעה, קבוצה קטנה ואינטימית בה יכלו נשים להיפתח זו אל זו ולמצוא את המשותף ביניהן, כגון ניסיון החיים שלהן בארצות-הברית והרלוונטיות שלה למציאות הישראלית, אפשר לנשים מרקע שונה מקום בטוח בו תוכלנה לפעול יחד.

את הפעילות הפמיניסטית בשנות השבעים אפיין מתח שהכיל שני נושאים. הראשון, המתח בין הנושא הלאומי והפמיניזם, ובאופן ספציפי יותר, הקשר שבין דיכוי נשים לבין דיכוי הפלסטינים על ידי ישראל והשני, הקשר בין הלסביות לפמיניזם, ובין הנשים הלסביות לנשים ההטרוסקסואליות בתוך התנועה. הקשר שבין הביקורת הפמיניסטית לסכסוך היהודי-ערבי היה נושא עקרוני והניסיונות להפריד בין הפוליטיקה הפמיניסטית לבין הנושא הלאומי, שהיה תמיד במרכז החיים בישראל, נמשכו לאורך כל העשור. הרעיון שניתן להקים תנועה פמיניסטית שאין לה עמדה פוליטית "מקומית" נראה פתרון אפשרי, אולי אפילו הכרחי בעיני נשים רבות, אבל למעשה לא ניתן היה לבצע אותו ולעתים הוא אף גרם למתח ועוינות בין הקבוצות. מרשה פרידמן שטענה ש"בעיני זה היה מאוד הגיוני, אז כמובן, שאם רוצים להתחיל להקים תנועה פמיניסטית בארץ הזו אסור להוסיף לה רעיונות שעלולים להיות נגדה,"2 ביטאה את תחושתן של נשים רבות בתנועה. בעקבות תחושה זו ניסו נשים, במשך כל אותו עשור, להפריד בין נשים פמיניסטיות-שמאלניות לבין נשים בעלות השקפות אחרות. עמדה זו יצרה מתח בין הקבוצות מהשנה הראשונה לפעילות ועד לכנס הפמיניסטי השלישי ב-1980, שבו נפער קרע גלוי. העמדות השונות בנושא זה יצרו פעילות בעלת אופי מקומי והחלישו את האפשרות להקמתה של תנועה ארצית.

גם המתח על רקע היחסים בין הלסביות וההטרוסקסואליות אפיין את הפעילות לאורך העשור כולו. בשנים הראשונות לא היה ללסביות מקום גלוי בתוך הפעילות הפמיניסטית, אף שזו עסקה לעתים קרובות בדיון אישי שנגע בחייהן האינטימיים של הנשים. הנשים האמריקאיות שהצטרפו במשך השנים אל הפעילות היו מוכנות יותר לפתוח את הנושא ולהעלותו על סדר היום הפמיניסטי. אחת האפשרויות לנוכחות ולפעילות לסבית היתה הקמתה של קבוצה נפרדת בתוך הציבור הפמיניסטי. תהליך זה של הגדרת הזהות הנפרדת בתוך הקהילה היה ראשיתו של תהליך שהלך והתחזק במשך השנים. הלסביות המשיכו, במקביל, להיות פעילות בכל שאר הנושאים שעל סדר היום הפמיניסטי וכך התאפשר להן, במידה רבה, להמשיך ולהשפיע על התנועה כולה.

הקהילה הפמיניסטית של נשים פעילות, שהלכה וגדלה במשך השנים, המשיכה להקים ארגונים חדשים ולהשפיע על החברה. פעילות בלתי נלאית זו, למרות המחסור הכרוני במשאבים ולמרות המאבקים הפנימיים, העידה על קיומו של צורך אמיתי לסייע לנשים במצוקה ומחויבות לשינוי חברתי בקרב הנשים הפעילות. בתקופה זו החלו להתקיים כנסים פמיניסטיים ארציים שבהם נפגשו הפעילות בארץ ודנו בשאלות ארגוניות, ובנושאים אידיאולוגיים. הנושאים המרכזיים בהן הן עסקו היו קשורים בעיקר במעמד האשה במרחב האישי והציבורי, בשליטת האשה על גופה ובאלימות כלפי נשים. לעתים, בנושאים אלו, הנשים מן הקבוצות השונות הצליחו לשתף פעולה, ודרכי הפעילות היו רדיקליים. בשלהי העשור הראשון לפעילות פנו כל הקבוצות, באופן מדורג, לעסוק בפמיניזם "סוציאלי", דהיינו, מתן שירותים לנשים במצוקה. תוך זמן לא רב החלו ארגונים יהודיים בארצות-הברית לתרום לפעילויות אלו והכיוון של "פילנתרופיה פמיניסטית" הלך והתחזק.

ב-1982 התקיים קונגרס של נשים יהודיות מכל העולם בירושלים והוקם ארגון חדש בשם "שדולת הנשים בישראל". ארגון זה, שהיו לו מאפיינים דומים לארגון האמריקאי (National Organization of Women) NOW, פתח בפני קבוצות אחרות של נשים הזדמנות להצטרף לפעילות למען שוויון הנשים בחברה.

הקשר המובן מאליו של הנשים אל הציונות בגל הראשון הפך להיות לשנוי במחלוקת בגל השני וחשיבות הפעילות למען הקולקטיב השתנתה והפכה לפעילות למען הנשים וזכויותיהן. פירוקו של מיתוס השוויון הפך את הקשר בין הלאומיות הציונית לבין הפמיניזם למורכב ויצר מתח פנימי לאורך כל שנות השבעים. שלא כמו בתקופה הראשונה, בנייתה של חברה חדשה ושוויונית לא היתה יותר מטרה מוסכמת על הכול. הפעילוֹת בגל השני, כמו גם החברה כולה, ראו בזכויות הנשים עניין אינדיווידואלי, כאשר זכויות האשה ולא רק תרומתה לחברה היו המרכז. אם התקופה הראשונה התאפיינה ברצון להאמין באפשרות של שוויון לנשים ובצורך להיאבק עליו, הרי שהתקופה השנייה התאפיינה בצורך לפרק את מיתוס השוויון ובמאבק על בנייתה של תנועה שאינה בהכרח לאומית ואינה רואה את טובת הקולקטיב במקום הראשון. בדיוק אותו להט ציוני שאפיין את התקופה הראשונה הפך להיות סלע מחלוקת ואפילו גורם למריבות בתקופה השנייה. אך למרות ההדגשים השונים בפעילות הנשים בשתי התקופות, בסופו של דבר הפנו תנועות הנשים את הפעילות שלהן לכיוון של עזרה לנשים במצוקה. העיסוק במתן שירותים לנשים, גם כשהוא נבע מניתוח רדיקלי של החברה, הביאו את הפעילות הפמיניסטית בשתי התקופות לעבודה סוציאלית. עבודה זו, שבמרכזה עזרה לזולת, נתקבלה על ידי החברה כמעשה חיובי ומוסרי וכך יכלו הפעילות לקבל אישור חברתי לפעילותן והרגישו תחושה של הצלחה.

הספק שליווה את ראשיתה של הפעילות בשנות השבעים באשר לקיומו של שוויון לנשים בחברה הביא את הפעילוֹת לחפש ולגלות את הפעילוֹת של שנות העשרים. גם אני הלכתי במחקר זה בעקבותיהן של הפמיניסטיות וחזרתי אל שנות העשרים, כמוהן ביקשתי לחקור את פעילותן של הנשים בגל הראשון לשוויון ולהראות את המורכבות של תנועת הנשים. הנשים הפעילות בתקופת הגל השני נחשפו בפעם הראשונה לסיפורן של הפעילות בגל הראשון והתחילו לראות בהן את האמהות המייסדות. ההיסטוריה של המאבק על זכות הבחירה, ארגוני הנשים, המאבק על עבודה והקשיים הרבים שעמם התמודדו הנשים בשנות העשרים הפכו להיות חלק מההיסטוריה של הפמיניסטיות בשנות השבעים. היסטוריה מקומית שהוסיפה נדבך לקשר ההדוק של התנועה הזו למקום שבו פעלה.

הפמיניזם בישראל נתפש בעיני הציבור כתופעה זרה ומיובאת. הצורך בשינוי מעמדן של הנשים לא נראה ברור מאליו. על הפמיניזם בישראל הוטלה מלאכה מורכבת וקשה של פירוק המיתוס בדבר שוויון הנשים מצד אחד ויצירתה של אלטרנטיבה פמיניסטית מצד שני. הפמיניזם של שנות השבעים בישראל היה מיובא ומקומי בעת ובעונה אחת. מצד אחד, הוא שיקף במידה רבה את תהליכי הפיכתה של ארצות-הברית למעצמה הגמונית אשר השפעתה על החברה בישראל הלכה וגברה באותן שנים, ומצד שני הוא נגע בבעיות של הנשים בישראל ועסק בחיפוש דרכים לפתרונן.

הפעילוֹת בשנות השבעים יצרו לעצמן סוג של קהילה או קולקטיב אשר הוא עצמו היווה בסיס למאבק. הנרטיב האישי שליווה האת הפעילוֹת זכה בספר זה לחשיפה מתוך אמונה שהאופן בו ראו הנשים עצמן את פעילותן הינו בעל משמעות כפולה. הסיפור האישי חשוב בראש ובראשונה למספרת. היא זו שקבעה את סדר הדברים על פי זיכרונותיה, היא זו שנתנה להם משמעות. הפעילות העצימה את הנשים, שינתה את חייהן ואפשרה להן להשתמש בכוחן האישי לשינוי פני החברה. המשמעות השנייה של הסיפור האישי באה לידי ביטוי בכך שהיא מאפשרת לכתוב את ההיסטוריה של הפעילות הפמיניסטית. הנשים שעשו את ההיסטוריה הזו הן אלו שביקשו לעצב את החברה מחדש וכך גם את הזיכרון הקולקטיבי שלה. השמירה והשימוש בזיכרונות שלהן יוצר ממד אנושי לתיאור הפעילות ומשמעותה, ובנוסף, מהזיכרונות והראיונות עלו הבדלים מעניינים בין הדמויות הפעילות בשתי התקופות. הפעילוֹת בתקופה הראשונה היו ברובן נשים מבוגרות ואילו הפעילוֹת בגל השני היו על פי רוב צעירות. כל הנשים בתקופה הראשונה היגרו לארץ ישראל לעומת הגל השני שבו מרבית הנשים נולדו בארץ ורק מיעוטן הגיע ממדינות העולם, בעיקר מארצות-הברית. הבדלים דומים ניתן למצוא גם בתנועות הנשים שפעלו בעולם בשתי תקופות אלו.

לאחר כמעט עשר שנות פעילות הפנו הפמיניסטיות את פעילותן לכיוון של עבודה סוציאלית והקימו מקלטים לנשים מוכות ומרכזי סיוע לקורבנות אונס. שינוי זה לא בא מתוך החלטה משותפת אלא מתהליך פנימי שהתרחש במקביל לקבוצות השונות. מעבר זה לפעילות מסוג אחר אפשר לתנועה הפמיניסטית להמשיך את פעילותה. לעומת זאת, מה שאפיין את שנות העשרים, היה שילוב של שני סוגי הפעילות מלכתחילה. הנשים עסקו במתן עזרה לנשים במצוקה והקמת שירותי בריאות, ובד בבד עסקו נשים אחרות במאבק הפוליטי. שילוב שני כיווני הפעילות אפשר את הצלחת המאבק.

למרות מרכזיותו של מיתוס השוויון בחייהן של הנשים וההתמודדות של הנשים בגל השני עם המיתוס ופירוקו, עדיין רחוק המחקר ההיסטורי מהבנת התרומה המיוחדת של תנועות הנשים לבנייתו ולפירוקו של אחד המיתוסים המכוננים של החברה הישראלית. מיעוט המחקרים שהוקדשו לפעילוֹת אלו ולמאבקים שהן ניהלו, מעלה שאלות לגבי מקומן של נשים בהיסטוריה בכלל, ובמאבקים לקידום נשים בפרט, וכן, מידת השפעתן על מעמדן הן ועל החברה בכללותה. שאלות חשובות לא פחות הן כיצד תנועה אשר אתגרה את הסדר הקיים, לא בנתה מנהיגות מוכרת ולא הציעה אלטרנטיבה פוליטית לשלטון הקיים; כיצד פעלה ההשפעה של תנועות הנשים על החברה הישראלית בשתי התקופות וכיצד התהפכה מגמת הפעילות מכיוון של מאבק רדיקלי למתן שירותים של עזרה לנשים במצוקה, וכיצד החברה ניכסה רעיונות פמיניסטיים ואלה לא נתפשו עוד כרעיונות פמיניסטיים.

מעבר לשאלות אלה שעדיין נותרו פתוחות מציג ספר זה את חשיבותן של תנועות הנשים בשתי התקופות, את השפעתן על החברה ואת חשיבותן ליצירתה של חברה אזרחית. הספר הזה עומד על יכולתן של נשים להקים וליצור ארגונים, להיאבק למען מטרות ברורות ולהשיגן. בתהליך תיאור הפעילות הובלטה גם החשיבות שבפעילותן של הנשים והוצגה היכולת של קבוצות נשים לעסוק בשינוי חברתי. פעילות של נשים אינה דבר חדש בהיסטוריה אך היכולת שלהן להשפיע והתחושה הפנימית שלהן שביכולתן לתבוע מן החברה להשתנות החלה לבוא לידי ביטוי רק במאה השנים האחרונות. להכרת הפעילות הזו ולהבנתה תרם ספר זה תובנות חדשות.

בשנות השבעים לא היתה החברה בישראל מוכנה לשלב את תביעות התנועה הפמיניסטית כחלק מהשקפת עולמה. אפילו ניסיונן של הנשים להיות מקומיות וקשורות אך ורק בשאלות של נשים ועולמן לא מנעו מן החברה להמשיך ולראות בתנועה הפמיניסטית תנועה אזוטרית וחיצונית. רק עם תום שנות השבעים, כשהפמיניסטיות התחילו להפנות את מבטן אל נשים אחרות ולהקים ארגונים שעסקו במתן עזרה לנשים במצוקה, הן יכלו למצוא אוזן קשבת בממסד הישראלי. בעקבות זאת, החל גם התהליך בו החברה ומוסדותיה ניכסו את המאבק באלימות כלפי נשים והרעיונות הפמיניסטיים, במיוחד הביקורת בנושא האלימות כלפי נשים, הפכו למקובלים בחברה מבלי שיהיה צורך לקבל את התנועה הפמיניסטית עצמה.

© כל הזכויות שמורות לפרדס הוצאה לאור

לא רוצות להיות נחמדות - חנה ספרן


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *