Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » כתבי עת  » ספרים חדשים באוקטובר 2006       חזור

דימוי, גיליון 27, קיץ תשס"ו
מאת: חוה פנחס-כהן (עורכת)

ההוצאה:

בית מורשה בירושלים

מתוך פתח הדבר לגליון - "השפה הזרה והשפה הפנימית". הרגע האחרון לדבר: גליונות 27 ו-28 נחתמים בימי מלחמה, ימים קשים לזהות הישראלית, ונדמה לי שדווקא דברי עומק שנכתבים ונאמרים עם השנים ובמהלך דורות רבים בזמן צרה ומלחמה, כשכל דור מוסיף משל עצמו ומתוך החוויה הקיומית שלו את דבריו על מקומו וזמנו, נאספים לאמירה מורכבת אחת.

ברצוני לציין את האבדה שהשפיעה עלי באופן מיוחד במלחמת לבנון השנייה - נפילתו של אורי גרוסמן, בנם של מיכל ודויד גרוסמן.

ימים ספורים לפני נפילתו של אורי ולפני ההכרזה על הפסקת האש ב-10.8.06, דויד גרוסמן לקח חלק במסיבת עיתונאים לצד הסופרים א.ב. יהושע ועמוס עוז, שכותרתה היתה: "את המצב האסוני הזה עדיין אפשר למנוע". הניסיון למנוע אסון-ידוע-מראש כמוהו כהזמנה לטרגדיה יוונית.

דימוי, גיליון 27, קיץ תשס
שתפו אותי

שלושה ימים לפני נפילתו של אורי, בראיון רדיו לאילנה דיין, דויד גרוסמן התנסח בחדות ובבהירות וניתח את סיבותיה ואת מהלכה של המלחמה הזאת. ובלי לומר דבר על אבהותו ועל חרדתו לבנו שלחם כמפקד טנק בלבנון, דויד גרוסמן דיבר כ"צופה לבית ישראל". ובדיוק מר ונוקב ניסח אמירה בעלת תובנות מעבר לזמן ולמקום. הצירוף של איש רוח, איש הנושא את המילים ומשלח אותן באחריות אל העולם, ואב אוהב וחרד, "זה הרגע האחרון לדבר כדי להציל את עצמנו".

מחדרי חדריו עמד גרוסמן במקום שרק נביאים ובעלי תבונה מפוקחת עומדים בו, מקום שהוא מעבר לכל מחלוקת פוליטית - באחריות ההדדית שבין בני אדם ובין אזרח לאזרח. הסמיכות הסימבולית בין דבריו החדים והמפוכחים, החורגים ממימד אקטואלי למימד מטא-היסטורי, לבין מותו הטראגי של אורי, בנו, העמידו את מותו של אורי במקום שהוא בבחינת אקסא מונדי. לרגע, נפילתו היוותה את ציר הארץ הזאת, ומבחינתי היה זה אות לסיום המלחמה על צדקותיה ועל אוולותיה. מן המקום הזה אני מבקשת שצער המשפחות יהיה במידה שיוכלו להמשיך לחיות וליצור מתוך המשבר.

גליונות 26-28 של דימוי מוקדשים לנושא "על כתב ועל פה". ובחוברת זו מתקיימת התקדמות עם הנושאים על ציר הזמן, ודיאלוג פנימי בין הכותבים כמיטב מסורת בית המדרש.

מועקת החילוניות
בפתח החוברת - מאמרה של רות קרטון-בלום על נוכחותה והשפעתה של הברית החדשה בספרות העברית ראשיתה. לכאורה מדובר בסוג נוסף של דיאלוג אינטר-טקסטואלי בין היוצר העברי לתרבות הקנונית, אך במבט שני הדברים עמוקים יותר. מעֵבר לשאלה הטכנית של המארג האינטר-טקסטואלי, מדובר בשאלה של זהות. מבחינת היהודי, הטקסט הנוצרי הוא ביטוי של ה"אחֵר" התרבותי, שלידו הוא חי וממנו הוא נמנע. ומבחינתו של הישראלי, הטקסט של הברית החדשה מתרחש ברובו על אדמת ארץ-ישראל בימים שלפני חורבן. הוא חלק מן הביוגרפיה ההיסטורית של הארץ, חלק מן הרבדים הארכיאולוגיים של המקום. ועל פי הגדרתה של הכותבת, הברית החדשה מציעה מענה למועקה של החילוניות בתרבות הישראלית ולערגה אל הנעלם. הגדרה זו נראית לי חשובה מאוד וכחוליית מעבר להבנה שעוברת החברה הישראלית ובמיוחד הדור הצעיר, שהִפנים את ערכי ה"ניו אייג'" והוא נמצא בחיפוש בלתי נלאה אחר "התחדשות רוחנית", אחר רוחות הבאות מן המזרח ומדתות אחרות, ויש בהן כדי לנער את החוויה הרוחנית היהודית.

הביוגרפיה של יהושע בן יוסף הגלילי היא חלק מדמותה של הארץ. כל יום מימיו, כל מעשה ממעשיו, כל דיבור מדבריו היה למיתוס השואב אליו התייחסות. קרטון-בלום מציינת שבניגוד לדיאלוג עם המקרא, המבוסס על זכרונות לשוניים וטקסטואליים, הדיאלוג עם הברית החדשה מנביע בספרות העברית - הן בשירה והן בפרוזה - אינטר-טקסטואליות תמטית מוטיבית. הדיאלוג עם הברית החדשה בספרות העברית הוא מסובך מאוד וטעון משום המעמד הדתי של הטקסט ומשום הירושה הכבדה שנושאים היהודים, ירושה של שנאה ואיום בהמרת דת בשם הדברים הכתובים בה.

אבל הטקסט, המתורגם ללשון עברית מקראית ומספר את סיפור חייו של אדם אחד על רקע נופי הארץ בתקופת מעבר סוערת בחיי עם ישראל טרם החורבן, יוצר משיכה כפולה. מצד אחד, משיכת ההזרה, משיכה אל השונה, אל האחֵר הבלתי נשחק בתוך הדיון התרבותי שלנו; ומצד שני, משיכה ל"גיור" מחדש של הדמות אל המקום ואל הספרות. ולמעשה מדובר כאן, כפי שאומרת קרטון-בלום, בַּ"גלגול הבין-תרבותי, תרגום תרבות זרה לתרבות האם", וזהו "נושא מרכזי בחקר מדעי התרבות כיום".

והרי לנו מעברים. ואולי הספרות העברית היא עדות לחיפוש הבלתי נלאה של קבוצות שונות ביהדות אחר הרוחני, הנשגב והנעלם.

בין חסידות למגע
עיקר עיסוקו של הגיליון הזה בחסידות בפניה השונים. אדמיאל קוסמן מציג איך עוברת מסורת בשיטות העברה שונות, ואת מקומו של המיתוס בטכניקות ההעברה. "בובר סבר שהפתרון לבעיית המסורת מצוי בפיענוח המסורת כמיתוס". "המיתוס, כך טען בובר, הוא דרך לעקוף את השפה, למסור דברים שאין היא יכולה להכיל לאלה שאולי יוכלו, אם יאזינו היטב, לשמוע אותם בדורות הבאים...". הסיפור החסידי הוא כלי להצגת אמת פנימית כאמת עתיקה, טכניקה לאמירת האמת הפנימית של היחיד מול השיגרה של חיי ההלכה.

לוי ויינשטיין מנסה לטעון שניתן לתקשר ו"יש יכולת לָאינסוף שאני, לגעת בָּאינסוף שאתה"; שהדיבור הוא לבוש רוחני יותר מן הכתב, ולכן כשמהויות מבקשות להיפגש הן נפגשות בדיבור "כדבר איש אל רעהו". זה האידיאל. ויינשטיין עורך מסע מרתק אל מקומו שלו ואל משמעותו ומקומו של הכתב כנושא ניסיון לבטא ולתרגם את העולם הפנימי במינוח ישיר, ועד ההכרח לקשב ולאמפתיה של הקורא שיש בה הזדהות עם הדובר בכתב. זוהי התלבשות בחיותו של האחר. מדובר בחתירה רבת השקעה לקראת מגע בעולמו הפנימי של הדובר.

בטי רויטמן עוסקת במעברים מן הדיבור אל הכתב ובחזרה, ושואלת על ההבחנה בין המעברים בעולמו הפרטי של האדם לבין עולמו הלאומי, ההיסטורי. "אם ההיסטוריה על הסתעפותה הסיבתית מצטיירת כטקסט כתוב, איזה מעמד נקנה לרגעים הבוהקים, לחריגות ולחריקות שבחוקיות זו?"

יהודית שבתא מעמידה לפנינו חלון בדרך הכתיבה והיצירה של הרב עדין שטיינזלץ. על מקומה של השפה הזרה בקידום השפה הפנימית.

ברוך כהנא, במאמר בכלים פרשניים פוסט-מודרניים, יורד לפשרו ולמעמדו של החלום בחסידות; "הווה אומר: הגלות - חלום, הגאולה - פתרונו, וכל המציאות כולה - דיבור א-לוקי".

אמנות ישראלית - דבי קמפל וחוה ראוכר
בצד האמנותי הוויזואלי בגיליון 27 העיסוק המרכזי הוא בזהות הישראלית של האמן ושל אמנותו. דבי קמפל עוסקת בנופי הרי יהודה, במשאיות "מאק" האימתניות והמגושמות הנוסעות בכבישי יהודה ושומרון ומזוהות עם נהגים מיהודה ושומרון, וכמו כן סִדרת התמונות המציגה חיילים ואזרחים יהודים וערבים ליד מחסום - צומת ונקודת מפגש אנושית של חיי הארץ; מפגש בין הפחד והביטחון, בין הצדדים המתערבים אלה באלה, ועינה של קמפל צדה אותם ברגע חולף שבו הדרמה היא שיגרה.

בסדרת עבודותיה של חוה ראוכר, המבוססות על נשים ישראליות-אתיופית ששׂערן הכהה נצבע לבלונד המזהיב, ראיתי צד נוסף של נגיעה בשאלה "מהי זהות ישראלית". דמותה של "רחל" ארוכת הצוואר או "הקוסמת" שדמותה מוכפלת ונִשלשת, אלו דמויות יחידות של נשים אתיופיות יפות-תואר המשתייכות לעלייה האתיופית, לזר המתקרב ונשאר בזרותו המהגרת. העבודות האלו ממשיכות את עבודותיה של ראוכר, שחלקן הוצגו בגליונות קודמים של דימוי, עבודות שבהן עסקה בדמויות נשים עולות חדשות ממזרח אירופה, בזרות הטראגית ובהיותן חלק מן הנוף המקומי.

הדמויות מצוירות בשמן על בד בקפידה פיגורטיבית ריאליסטית, אך יחד עם זאת נכנס גורם ה"פנטזיה" בעצם העובדה שהן מצוירות כטוֹרְסוֹ בלבד ומנותקות מן הגוף, ומוצבות בחלל נטול זהות ומקום; סוג של "מטא חלל ומטא זמן". למרגלות גופן מתכתבת ראוכר עם דמויותיו של גוסטב דוֹרֶה, הצייר הצרפתי מהמאה התשע-עשרה, שהתפרסם בציורי התנ"ך שלו, רווּיֵי הדרמה והרומנטיקה, ובכך היא מתכתבת למעשה עם המיתוס היהודי ותרגומו לשפה ויזואלית מערבית, ואולי לפרשנות נוצרית. המפגש בין הריאליזם האקטואלי לבין המיתוס יוצר הֶקשר ישראלי רב-עוצמה. דומני שחוה ראוכר היא הציירת הישראלית הראשונה שנוגעת בדמות האישה האתיופית על יופיה, על זרותה, על שייכותה ועל נידחוּתה, ומעמידה אותה בקדמת הבמה התרבותית והייצוגית.

חוה פנחס-כהן

בדימוי 27 - על כתב ועל פה (ב):
חוה פנחס-כהן | השפה הזרה והשפה הפנימית פתח דבר
ציפורה לוריא | כמה הבחנות בעניין ציורה של דבי קמפל
שרה פרידלנד בן ארזה | על כתב ועל פה דברי פתיחה לגליונות
רות קרטון-בלום | מועקת החילוניוּת: דיאלוג עם הברית החדשה בספרות הישראלית
יוסי יזרעאלי | שמונה שירים
אדמיאל קוסמן | "שמעתי ממורי" על מושג המסורת ועל המשמעות הפנימית של מצוות תלמוד תורה
גרא טוביה | שירים
לוי ויינשטיין | מגע על האפשרות ליצירת תקשורת אמיתית בכתב ובעל פה
עמוס ינון | הַסּוֹדוֹת שֶׁלִּי יֵלְכוּ אִתִּי שיר
בטי רויטמן | מן הדיבור אל הכתב... ובחזרה?
צחי גולדברג | מחזור לימים נוראים
יהודית שבתא | אין מילים פשוטות סיפורו של ספר מיוחד
ברוך כהנא | בחלום אדבר בו עיונים בתורת החלום החסידית
ה.פ. קלייסט | על ההיווצרות ההדרגתית של המחשבה בזמן דיבור
מגרמנית: אנה בירקנהאור ושרה פרידלנד בן ארזה, בעזרת איטה שדלצקי
נַחֵם אילן | חוליה נוספת בחקר פירושי רס"ג על הספר 'מפירושי רב סעדיה גאון למקרא'
אמניות החוברת | דבי קמפל, חוה ראוכר

עורכת אורחת של דימוי - גליון 27: שרה פרידלנד בן ארזה,
את העטיפה עיצבה: זהבה ולדמן.

מתוך הגליון:
היינריך פון קלייסט
על ההיווצרות ההדרגתית של המחשבה בזמן דיבור
(מתוך מכתב לרולה פון ליליאנשטרן)

מגרמנית: אנה בירקנהאור ושרה פרידלנד בן ארזה, בעזרת איטה שדלצקי
התרגום מוקדש לאבי, שהכיר לי את היווצרות המחשבה בזמן דיבור. א"ב

כשאתה רוצה לדעת דבר שאינך מוצא בדרך ההתבוננות הפנימית, אני מייעץ לך, ידידי היקר המעמיק לחשוב, לדבר על כך עם המכר הנקרה בדרכך. אין הוא צריך להיות בעל ראש פיקח, גם אינני מתכוון שתשאל לדעתו. לא. קודם כֹּל ספר לו את הדבר. אני רואה שעיניך נפערות, ושאתה מתכונן לענות לי, שכבר בגיל צעיר לימדו אותך שלא לדבר על עניינים שעדיין אינך מבין בהם. אבל אז כנראה דיברת מתוך היומרה ללמד אחרים, ואני רוצה שתדבר מתוך התכוונות ללמד את עצמך.

כך מתיישבות שתי העצות החכמות הללו זו עם זו. הפתגם הצרפתי אומר: עם האוכל בא התיאבון. הניסיון מוכיח שהדבר עומד בתוקפו גם כשמשתעשעים ומנסחים אותו מחדש ואומרים: עם הדיבור באה התובנה. קורה שאני יושב ליד שולחן העבודה שלי, רכון על גבי התיקים, מנסה למצוא את זווית הראייה הנכונה כדי להכריע בדיון משפטי מסובך. בשעה כזאת אני נוהג לבהות אל תוך האור. אולי ממנו יימצא מענה למבוקשי העמוק ביותר להבהרה. או כשאני ניצב מול בעיה באלגברה, בשלב הראשון אני מחפש את המשוואה המשקפת את המצב הנתון, שממנה יתגלה הפתרון בקלות על ידי חישוב. והנה, כשאני מדבר אל אחותי היושבת מאחורַי ועובדת על אודות הסוגיה המעסיקה אותי, אני מגלה דבר שבשעות ארוכות של דגירה לא הייתי יכול להעלות בדעתי.

לא שהיא חידשה לי דבר, שהרי אין היא מבינה כלל במשפטים, ולא קראה כלל ספרות משפטית. גם לא שאלות חכמות, ששאלה על מנת לכוון את מהלך מחשבתי, הן שפתחו בתודעתי פתח חדש - אף שגם זה קורה לעיתים. הרי שוכן בי מושג עמום העומד ביחס כלשהו כלפי הדבר שאותו אני מחפש. אם רק אצעד את הצעד הראשון באומץ רב, והנפש תתקדם עם הדיבור מתוך הצורך למצוא סוף להתחלה הנועזת שלי, אז, להפתעתי, יתגבש התוהו הראשוני לכדי הבנה ברורה עד שאצליח לסיים את הדיבור: אשמיע קולות חסרי צורה, אמשוך את מילות הקישור, אשתמש בתארים ובביטויי-תמורה שונים ומשונים גם במקומות שבהם הם מיותרים, ואנקוט תחבולות שונות של דיבור כדי להרוויח את הזמן שלו אני זקוק על מנת ליצור את הרעיון שלי בבית המלאכה של התבונה. ואין דבר העוזר לי יותר מאשר תנועה אחת של אחותי, המבקשת להפסיק אותי; מפני שניסיון חיצוני לשלול מנשמתי המתאמצת את זכות הדיבור רק מגרה אותי יותר, ומעלה את רמת המתח, כמו גנרל גדול הניצב נוכח נסיבות דוחקות.

כך אני מבין את השימוש שמצא מולייר במשרתת שלו. הוא אמנם טען שהיא היתה מסוגלת להביע דעה שהיה בה כדי לתקן את דעתו הראשונית, אך אני מטיל ספק בכך שהיתה בו אותה מידת צניעות שהפגין כביכול בדברים אלה. מקור מופלא להתלהבותו של הדובר טמון בַּפָּנים האנושיים של הנוכח מולו. מבט המשדר שכבר הבין מחשבה שרק מחציתה נאמרה, מעניק לא אחת לדובר את מתנת הביטוי של החצי השני. יש שנואם גדול פותח את פיו ואינו יודע מה ייצא ממנו, אבל האמונה שהנסיבות ורִגשת הנפש הקשורה בהן כבר יעמידו לרשותו את שלל המחשבות הנחוץ, אמונה זו היא הנותנת לו את האומץ להעז ולהתחיל.

אני נזכר בתשובה המוחצת שבה הדהים מִירַבּוֹ את שליח המלך, אחרי הישיבה המלכותית האחרונה ב-23.6, שבה ציווה המלך על נציגי המעמדות להתפזר. כיוון שהנציגים נשארו באולם הישיבות, בא השליח ושאל אם הם לא שמעו את פקודת המלך. "כן," אמר מירבו, "שמענו את פקודת המלך." - אני בטוח שבפתיחה ההומנית הזאת של דבריו הוא לא העלה על דעתו את המלה "כידונים", שבה הוא עתיד לסיים. "כן, אדוני," הוא חזר, "שמענו." - שוב רואים שעדיין אין הוא יודע מה בדיוק הוא רוצה לומר. "אבל באיזו זכות," הוא המשיך, ופתאום נבקע בתוכו מעיין דימויים מדהים: "אתה מדבר איתנו על פקודות? אנחנו נציגי האומה." - זה היה הביטוי הנחוץ לו! "האומה נותנת פקודות ואינה מקבלת פקודות." ובכך הגיע אל פסגת ההעזה. "ולמען הסר ספק," - ורק ברגע זה הוא מוצא את מה שיבטא את כל ההתנגדות הקיימת בנפשו - "אמור למלכך, שלא נעזוב את מקומנו אלא בכוח הכידונים." ואז התיישב שׂבע רצון בכסאו.

אפשר להניח שעבור שליח המלך היתה הופעתו זו של מירבו בגדר פשיטת רגל מוחלטת, שנהגה לפי חוק דומה לחוק הפועל על גוף הנתון במצב חשמלי מאופס; כאשר מתקרב לתחומו של גוף כזה גוף טעון בחשמל, יתעורר בו פתאום הקוטב החשמלי הנגדי. וכפי שלאחר יחסי הגומלין הללו התחזקה רמת הטעינוּת בגוף הטעון בחשמל, כך גבר האומץ של הדובר שלנו, והגיע לכדי התלהבות נועזת ביותר, עד כדי חיסול יריבו. אולי היתה זו עווית בשפתי השליח ההמום, או משחק דו-משמעי ששיחק בכפתוריו, שהביאו למהפכה הצרפתית.

מסופר שברגע ששליח המלך יצא מן האולם, קם מירבו והציע שהנוכחים יַקנו לעצמם: א. מעמד של אסיפה לאומית. ב. חסינות; שהרי מכיוון שמירבו התרוקן ממטענו החשמלי,* הוא התאפס והפך נייטרלי. כך עזב אותו אומץ לבו, ולפתע נוצר בו מקום לפחד מהארמון ומקום לזהירות. - מדובר כאן בדמיון מוזר בין תופעות מן העולם הפיזי והמוראלי, שאילו רצינו לחקור אחריו, הוא היה מוכיח את עצמו בנסיבות משניות רבות. אולם אניח לַדוגמה, ואשוב לנושא עצמו.

* כמו המכשיר 'בקבוק קלייסטי' - Kleistische Flasche.

גם לה פונטין, במשל Lex animaux malades de la peste, "החיות הסובלות מן הדֶּבֶר", מציע דוגמה מעוררת מחשבה לתהליך ההתהוות ההדרגתית של המחשבה מתוך התחלה דחוקה. במשל זה השועל צריך לשאת בפני האריה נאום של תירוצים בלי לדעת מאין ישאב את חומריו. זהו משל מוכר. בעולם החיות שולט הדֶּבר, והאריה מכנס את כל גדולי החיות ומסביר להם, שכדי לפייס את השמים יש להקריב קורבן. חוטאים רבים מצויים בין בעלי החיים. רק מותו של החוטא הגדול שבהם יציל את האחרים מאבדון. לכן הם יואילו בטובם להתוודות בכנות על כל עוונותיהם. לגבי דידו הודה האריה כי מתוך דחף של רעב חיסל לא מעט כבשים, ואף חיסל כלבים כאשר הם התקרבו יותר מדי.

הוא הודה, שברגעים שתקפה עליו תאוותו, לעיתים אף טרף רועה. אם אין מי שיודה בחולשות גדולות יותר - הוא מוכן למות. "אדון," אמר השועל שרצה להסיר מעל ראשו את הרעה, "אתה נדיב מדי. הִפרזת באצילותך. חנק של כבש, ביני ובינך, מהו? וחיה פחותת ערך ככלב...? ולגבי הרועה..." הוא ממשיך, שכן כאן מגיעה הנקודה העיקרית, "אפשר לומר," למרות שאין הוא יודע עדיין מה לומר, "בעצם מגיע לו הרע מכֹּל"; והשועל מנסה את מזלו, אבל עכשיו הוא כבר נתון בסבך "היות ש..." - ניסוח לא מוצלח, אבל יש בו הרווחת זמן, "הברנשים הללו" - ורק עכשיו הוא מוצא את המחשבה המחלצת אותו ממצוקתו, "שולטים בחיות שלטון של רפאים." - ועתה הוא מוכיח שהכבשה (המחסלת עשבים לתיאבון) היא הצמאה לדם, ועל כן היא הקורבן המתאים ביותר. כל החיות מתנפלות על הכבשה וטורפות אותה.

דיבור כזה הוא, לאמיתו של דבר, חשיבה בקול רם. רצף הדימויים בראש ותיאורם בלשון מתפתחים במקביל, והנשמה משייטת בין השניים באופן חופשי. בתהליך זה אין השפה כובלת את הרוח באזיקים, ואינה מהווה מעצור לגלגל הרוח. אדרבה, היא נעה כגלגל נוסף באותו מסלול.

המצב שונה בתכלית כאשר מלאכת החשיבה הסתיימה קודם שנפתח הפה בדברים. שכן אז אין השפה אלא אמצעי ביטוי מנֻוָּן ומפגר. המעשה הנעשה בשפה רחוק מליצור מתח; להפך, השפה מנטרלת את המתח.

אם רעיון מתבטא בצורה מבולבלת, אין זה אומר שהחשיבה היתה מבולבלת. פעמים רבות, מאחורי רעיונות שביטויָם היה מבולבל עשויה לעמוד מחשבה צלולה. הדבר יבוא לביטוי בשיחת רעים קולחת שבה יש רצף של הפריה הדדית בין נשמותיהם של המשוחחים, ואז אחד המשוחחים, שבדרך כלל שומר על שתיקה, משום שאין הוא חש לגמרי בנוח כלפי השפה, ימשוך אליו את זכות הדיבור באמצעות מחוות גוף ויפלוט מבע לשוני בלתי מובן. אחרי שתשומת לב הכל הופנתה אליו, הוא יַראה בשפת הגוף שלו כי אין הוא יודע בדיוק מה רצה לומר, אבל סביר שהוא חשב דבר ברור מאוד ונכון באותו רגע.

המעבר הפתאומי בין פעולת החשיבה לבין פעולת ההבעה הוא שהרס את כל ההתרגשות הנדרשת כדי להיצמד אל המחשבה ולבטאה. אילו היה הדובר מיומן יותר בשפה, היא היתה משמשת לו כלי נאמן להבעת מה שחשב במהירות רבה, שהרי חשיבה וביטוי בו-זמניים אינם בגדר האפשר, אבל המיומנות הזאת היתה מאפשרת לו להצמיד אותם זה לזה במהירות המרבית. ובכלל, כל מי שמדבר מהר יותר מבן-שיחו, תוך שהוא שומר על אותה רמת בהירות, קונה לעצמו יתרון על יריבו, משום שהוא מצליח להעמיד גייסות רבים יותר בזירת הקרב.

עד כמה חיוני שתתקיים התרגשות מסוימת בתהליך היצירה-מחדש של מחשבות שכבר היו לנו, ניתן להיווכח בשעה של מבחן, כאשר נשאלים סטודנטים במפתיע שאלה כגון 'מהי המדינה?' או 'מהו רכוש?'. אילו ניתן היה לאנשים צעירים אלה לשוחח זמן מה על אודות משמעותה של מדינה או משמעותו של רכוש, היו מוצאים בנקל את התשובה באמצעות השוואות, היקשים, סיכום מושגים והגדרות. אבל במצב של מבחן, שבו אין לנפש הכנה כזאת, הם נחסמים. רק בוחֵן אטום יסיק מכך שאין הם יודעים. הרי לא אנחנו יודעים, אלא יש בתוכנו מצב מסוים שיודע. רק לאנשים פשוטים מאוד, שלמדו לא מכבר לדקלם בעל פה מה היא המדינה, ומחר ישכחו זאת, רק לאלה תהיה תשובה מוכנה ומזומנה בעת המבחן. ייתכן שאין דרך גרועה יותר להראות את הצד החיובי שבאישיותנו מאשר מבחן פומבי.

עצם המצב של מבחן הוא מאוס, שלא לדבר על המצוקה שבחובה המתמדת להיחשף לעינו של סוחר בהמות מלומד כזה, המעביר את ידיעותינו תחת שבטו כדי לרכוש, או, לחלופין, לפסול אותנו. קשה כל כך לנגן בכלִי הנפש האנושית ולהפיק ממנו את הצליל המיוחד שלו, משום שהצליל מתעוות בקלות תחת ידיים שאינן מיומנות. אפילו מי שמכיר את נשמת הזולת, אבל אינו מכיר היטב את מלאכת יילוד המחשבות, כפי שמכנה זאת קאנט, יוכל בתנועה שגויה אחת לחולל אסון אם אין הוא מנוסה בפגים.

דרך אגב, מה שיעזור לָרוב לצעירים כאלה, ואפילו לבורים גמורים, לקבל בכל זאת ציון טוב, הוא העובדה שבשעת המבחן הפומבי מוטות גם נפשותיהם של הבוחנים מכדי לדון בעניינם באופן חופשי. פעמים רבות הם חשים את חוסר הצניעות הכרוך במעמד המגונה הזה - הרי היינו מתביישים לבקש מזולתנו לשפוך את ארנקו בפנינו, ועל אחת כמה וכמה את נפשו. יתר על כן, תבונתם שלהם שרויה במבחן מאיים, ולרוב הם יודו לאל כשייצאו ממנו בשלום בלי שתתגלה תורפתם באופן נקלה אף מזה שבו מצוי הסטודנט הנבחן, שסיים זה עתה אוניברסיטה.

© כל הזכויות שמורות לכתב העת דימוי

דימוי, גיליון 27, קיץ תשס"ו - חוה פנחס-כהן (עורכת)


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *