» טקסט  » כתבי עת  » ספרים חדשים בנובמבר 2006       חזור

אקדמות י"ח, כתב עת למחשבה יהודית
מאת: עמיחי ברהולץ, דוד ענקי (עורכים)

ההוצאה: בית מורשה בירושלים המאמר הפותח את הגיליון, מאמרו של ד"ר אלון גושן-גוטשטיין, הוא קריאה לדיון נוקב על השיח הבינדתי, על סיכוייו וסיכוניו, ובעיקר על תרומתו להעשרה דתית. נשאף להעמיק את הדיון הזה בגיליונות הבאים. מנגנוני המוסריות של ההלכה נידונים בכמה מאמרים מזוויות שונות. מעמדו של עמלק וההתמודדות עם מה שנראה כקריאה לרצח-עם נידון במאמרו של הרב ד"ר יצחק דב קורן. העגינות ובעיותיה ותמרון ההלכה בין עקרונות-על שונים נפרשים במאמרו של הרב ד"ר יהודה ברנדס, וניתוח סוגיות העוסקות ברכושו של נוכרי מנקודות מבט שונות מובא במאמרו של יונתן פיינטוך.

החינוך האזרחי בבתי הספר הדתיים נתקל לעתים בבעיות בשל הבדלים בתפיסות היסוד בין התרבות הדמוקרטית לתרבות הדתית. יצחק גייגר מציע במאמרו התאמה של תוכנית הלימודים הקיימת לחינוך הדתי.

ההתנתקות ואירועי עמונה יצרו תסיסה בקרב רבים מבניה ומבנותיה של הציונות הדתית. הרב יהודה הרצל הנקין מבקש במאמרו לבדוק את תבניות המחשבה ההלכתיות המוכרות שהתערערו ולהציע קריאה הלכתית זהירה לאירועים, שאינה מחויבת לאידאולוגיה כזו או אחרת, ומציגה את אמות המידה ההלכתיות לסוגיות נוקבות, כגון לגיטימיות של החלטות מדיניות מפלות וגבולות המחאה.

ד"ר דליה שרה מרקס מנתחת במאמרה תפילות שהתחברו הן מימין הן משמאל לקראת ביצוע תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף בקיץ תשס"ה, וחושפת מסמכים נפשיים ודתיים מרתקים.

חשיבותו של ספרו באנגלית של הרב י"ד סולובייצ'יק עבודה שבלב (Worship of the Heart), בעיותיו וסוגיות שונות הקשורות לתפילה, נידונו במאמרו של הרב אליקים קרומביין. מדור המאמרים נחתם בכמה תגובות על דברים שהתפרסמו בגיליון הקודם. זיוה אופק מגיבה לזאב שביידל בעניין מעמדם של ההומוסקסואלים בחברה הדתית, ושביידל משיב לה, וד"ר דוד ברגר מגיב לדוד ענקי בעניין משיחיות חב"ד.

במדור ביקורת הספרים שלושה מאמרים. ד"ר חנוך בן-פזי מבקר את ספרו של פרופ' אפרים מאיר, מעשה זיכרון (רסלינג, תל-אביב 2006) וכותב על השיח הפילוסופי של השואה; דוד מ' פויכטונגר מבקר את ספרו של פרופ' מנחם לורברבוים, פוליטיקה וגבולות ההלכה (מכון שלום הרטמן, ירושלים 2005) ודן במעמדה של הפוליטיקה בהגות היהודית הספרדית בימי הביניים; אריה טפר מבקר את ספרו של פרופ' יחזקאל דרור, איגרת למנהיג יהודי-ציוני ישראלי (כרמל, ירושלים 2005) וכותב על כשלי המנהיגות הפוליטית בישראל.

תוכן העניינים:
אלון גושן-גוטשטיין | תאולוגיה של השיח הבינדתי - מיפוי ראשוני
יצחק דב קורן | מוסריות בהלכה: ג'נוסייד, צו אלוהי והנמקה הלכתית
הרב יהודה ברנדס | עגונות - עקרונות-על בהלכה
יונתן פיינטוך | נוכרי ושור של נוכרי - על הבדלי גישה בין התלמודים ביחס לגוי
יצחק גייגר | אזרחות מושכלת בחברה שסועה - על חינוך אזרחי בבית-הספר הדתי
הרב יהודה הנקין | בין אמונה להלכה - קריאה הלכתית-מציאותית באירועי ההתנתקות ופנוי עמונה
דליה מרקס | תפילת כל פה - תפילות שנכתבו לקראת תהליך ההתנתקות (קיץ תשס"ה) ובעקבותיו
אליקים קרומביין | "אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" - על חשיבותו של הספר עבודה שבלב להרי"ד סולובייצ'יק

תגובות
זיוה אופק | ברית ייעוד גם ל"אחרים" - תגובה למאמרו של זאב שביידל (אקדמות יז)
זאב שביידל | מי השילוח או פטיש מפוצץ הרים? - תגובה לזיוה אופק
דוד ברגר | תגובתו של קנאי - תגובה לדוד ענקי

ביקורת ספרים
חנוך בן פזי | השיח היהודי האוניברסלי - מיקומו המחודש של השיח הפילוסופי בעקבות השואה (על הספר של אפרים מאיר, מעשה זיכרון)
דודי פויכטוונגר | הפוליטיקה וההלכה - החומה והחוכמה (על הספר של מנחם לורברבוים, פוליטיקה וגבולות ההלכה)
אריה טפר | ¬באין חזון יפרע עם - המנהיג כמעשה אמנות (על הספר של יחזקאל דרור, איגרת למנהיג יהודי-ציוני ישראלי)

מתוך מאמרו של ד"ר אלון גושן-גוטשטיין,
תאולוגיה של השיח הבינדתי - מיפוי ראשוני

לגיטימיות קיומן של דתות אחרות
אולי היה מקום להציב סעיף זה בראש דיוננו, שהלוא אי-אפשר לפתח תאולוגיה של דתות אחרות אם עצם לגיטימיות קיומן של דתות אלו מוטלת בספק. הטלת ספק בזכות קיומן של דתות אחרות יכולה לנבוע משיקולים רעיוניים שונים. קודם כול יש להבחין בין הלגיטימיות של דתות הקוראות בשם אלוהים אחרים ובין דתות אחרות התופסות עצמן כקוראות בשם אותו האל שעל אודותיו מלמדת היהדות, ובראשן הנצרות והאסלאם.

בדיוננו לעיל פגשנו במקורות ובאפשרויות רעיוניות שאולי מעניקים לגיטימיות גם לדתות הקוראות בשם אלוהים אחרים. שיטתו של המאירי, שהתנסחה בזיקה לנצרות הקוראת בשם אלוהי ישראל, היא בעלת פוטנציאל רב מבחינת היחס לדתות אשר אינן קוראות בשם אלוהי ישראל. שאלת הלגיטימיות של דתות שמחוץ לטווח ה"מונותאיסטי" צריכה הרבה מחשבה, בייחוד בהתחשב בהלכי מחשבה ובאינטואיציות דתיות שהתעצבו במהלך אלפי שנים. דיינו בשלב זה אם נמקד את שאלת לגיטימיות הדתות בדתות המכירות באל אחד, בורא עולם, ומציעות דרך אחרת לעבודתו.

הרצון להגן על ייחודה של היהדות כתופעה דתית ולהצדיק את תודעת המשך בחירתה הביא במרוצת הדורות להעתקת המאבק מהתנגדות לדתות הקוראות בשם אלוהים אחרים לדתות המציעות דרך אחרת לעבודת אותו האל. אף שהנטייה הבסיסית היא לשלול את תוקפן של מסורות דתיות מתחרות, יש בידינו תקדימים לראייה חיובית של דתות אלו. הן ביחס לנצרות והן ביחס לאסלאם אנו מוצאים בצד ספרות פולמוסית ענפה גם התייחסויות המכירות בלגיטימיות של דתות אלו כתופעות דתיות.

לגיטימיות זו יכולה לנבוע או מכוח מושגים דתיים יהודיים - ובראשם שבע מצוות בני נח - שעל-פיהם מתפרשות דתות אלו, או מכוח שילובן של הדתות בסיפור הפרטיקולרי של עם ישראל או בתפיסה של תוכנית אלוקית בעבור האנושות. כך, למשל, דבריו של היעב"ץ על הנצרות, כדת החותרת להפיץ את תורת שבע מצוות בני נח לאנושות, הם ניסיון להעניק לגיטימיות לנצרות כתופעה דתית המיועדת לאוכלוסייה אחרת מאשר קהל ישראל. תפיסתן של דתות אלו מכוחם של מושגים פנימיים של היהדות, כפי שאנו מוצאים בדברי היעב"ץ, מאפשרת את אימוץ הדתות האלה כהרחבה של סיפורה של היהדות.

אם היהדות אינה רק שיטה פילוסופית, אלא קשורה בסיפור שהנושא העיקרי שלו הוא האומה, אחת הדרכים להתמודד עם מסורות דתיות אחרות, וממילא אחד האתגרים שבפניהם ניצבת תאולוגיה של הדתות, היא היכולת לכלכל את ההתייחסות לדתות אחרות במסגרת הסיפור היהודי הפרטיקולרי. האופן שבו ניגש היעב"ץ, וכמוהו הוגים רבים אחרים, להתמודדות עם דתות אחרות מדגים את החיוניות שבהתחשבות בהיבט הסיפורי של היהדות. הוגים ופרשנים אחרים מיישמים אופן התמודדות זה אף ביחס לדתות המזרח.

ההתמודדות עם הלגיטימיות של תופעות דתיות אלטרנטיביות קשורה קשר הדוק לשתי סוגיות רעיוניות. הראשונה היא האופן שבו נתפס חזון אחרית הימים. מה אחריתן של אומות העולם, ובכללן הדתות האחרות, בחזון אחרית הימים שלנו? האם החזון האסכטולוגי מניח הישרדות של דת אחת בלבד? על מנת לראות לגיטימיות בעצם קיומן של דתות אחרות, עלינו לקבוע למי נועדה היהדות. האם קבלת היהדות, החיים על-פי עקרונותיה ואימוץ השקפת עולמה נועדו אך ורק לבני האומה היהודית, או שמא הם חלק מחזון שכלל האנושות עתידה ליטול בו חלק? תפיסה אקסקלוסיבית של חזון אחרית הימים יכולה להיות מושפעת משני גורמים.

האחד הוא המתח הלאומי שבין ישראל לאומות העולם, כפי שזה מיתרגם לתחום היחסים בין הדתות. השני הוא הבנת הדת במונחים של אמת ושקר, וממילא הכורח הפנימי בניצחונה של האמת היחידה. כפי שראינו בציטוט נבואת מיכה לעיל, החזון האסכטולוגי הוא חלק בלתי נפרד מגיבוש היחס לדתות אחרות בהווה. נבואת מיכה הציגה גישה שאינה שוללת את המשך קיומן של דתות אחרות, אף שאין הן קוראות בשם אלוהי ישראל.

מבחינת התפתחותן של גישות מאוחרות יותר בתולדות ההגות היהודית, קיומה של תקווה אסכטולוגית סמויה לניצחונה של הדת האחת והיחידה ישפיע על עצם יכולתנו להעניק לגיטימיות לדתות אחרות. קשה לתת מענה חד-משמעי על שאלת תפיסת החזון האסכטולוגי היהודי, שכן אין בנמצא חזון אסכטולוגי רשמי המקובל על הכול. תמונות שונות של אחרית הימים התפתחו במהלך שנות קיומה של היהדות. תמונות אלו משקפות את מצבם הנפשי, את תנאי חייהם ואת שאיפותיהם הרוחניות של בעלי החזון. חזונות אלו סותרים זה את זה בנקודות עקרוניות, ובכללן הנקודה המועלית כאן לדיון: מעמדם של גויים בתפיסת אחרית הימים. דומה כי בירור ממצה של שאלת תפיסת הדת באחרית ימים הוא חיוני לבירור עכשווי של יחסה של היהדות לדתות העולם.

שאלה שנייה המשפיעה על יכולתנו לשקול את הלגיטימיות של דתות אחרות היא שאלת החזון שהיהדות מציעה לאומות העולם בהווה. מכוח ההיבט האתני שבהגדרת היהדות אין היהדות נתפסת כדת החותרת להפצה אקטיבית של אמונתה בקרב בני אמונות אחרות. לפיכך הדבר שהיהדות מציעה למי שאינו בן הדת-לאום היהודי הוא התגלות המכילה מספר קטן יותר של מצוות - שבע מצוות המיועדות לבני נח. הוגים רבים מציגים את הבשורה היהודית עבור אומות העולם במונחים של שבע מצוות בני נח. הטפה לקיום אוניברסלי של שבע מצוות בני נח מאפיינת הוגים ותנועות במאה העשרים, החל מהגותו של אליהו בן אמוזג, דרך מאמציו האקטיביים של הרבי מלובביץ' בנושא, וכלה באתרי אינטרנט שונים המציעים את שבע מצוות בני נח כדרך רוחנית למי שאינם בני-ברית.

אך האם שבע מצוות בני נח יכולות לבטא באופן מספיק את ה"בשורה" היהודית? האם יש בהן כדי לספק את צורכיהם הרוחניים של מי שמחפשים דרך רוחנית, על-פי הדרכה יהודית, מבלי להתגייר ולהפוך לחלק מן האומה היהודית? שאלה זו צריכה עיון רב. ראוי לתת את הדעת בהקשר זה לזיהוי שזיהו הוגים אחדים את שבע מצוות בני נח עם מושג החוק הטבעי. זיהוי זה מצדיק את שבע המצוות ומקל על קבלתן. אך בה בעת הוא גם מצביע על קושי המלווה ניסיון להציג את שבע מצוות בני נח כדרך דתית המיועדת לאומות העולם.

שבע מצוות בני נח מעניקות תשתית מוסרית בסיסית, ובכך מגשימות את אחד מתפקידיה החשובים של הדת. אך היבט עקרוני אחד של החיים הדתיים אינו בא לידי ביטוי באמצעותן - פיתוח מערכת יחסים עם ה'. כל מה שקשור בפולחן, בקשר אישי, באינטימיות רגשית, בסיפוק צרכים רגשיים ודתיים - כל אלו מצויים מעבר לטווח השפעתן של שבע מצוות בני נח. עיון משווה באופן פעולת הדתות ובצרכים השונים שהן ממלאות, ילמדנו שקשה מאוד לצמצם את טווח פעולת הדת לתחום החיים המוסריים. אם כל מה שהוא "דתי" - במובן שמעבר לחוק הטבעי - הוא בעצם מעבר לתחום ההתייחסות של שבע מצוות בני נח, האם באמת מהוות שבע מצוות בני נח חזון מספק לאומות העולם?

יש פן נוסף לניסיון להציג את שבע מצוות בני נח כתוכנית רוחנית לאומות העולם. אמירות תלמודיות שונות, שמקצתן התגבשו אולי בהשפעת הפולמוס היהודי-נוצרי, אוסרות על בני נח לקיים אספקטים מסוימים של הפולחן הדתי, ובכללם העיסוק בתורה ומנוחה בשבת. הרמב"ם מרחיב איסורים אלו לכלל איסור חידוש מצוות ופולחנות בכלל. לפי הבנה זו, הפולחן האפשרי הלגיטימי היחיד הוא הפולחן היהודי. פולחן זה ניתן למשה בהתגלות בסיני, וכנראה אקסקלוסיביות ההתגלות היא העומדת ביסוד איסור חידוש דת ופולחן.

שאלת אקסקלוסיביות ההתגלות, שעליה עמדנו לעיל, מוצאת ביטוי עקרוני בשאלת עצם הלגיטימיות של קיומן של צורות דתיות אלטרנטיביות, מלבד שתי הצורות שהיהדות מכירה - ז' מצוות ותרי"ג מצוות. דברים אלו התנסחו מקצתם כתוצאה מהתמודדויות היסטוריות ספציפיות של היהדות עם הנצרות הקדומה, ומקצתם במסגרת ניסיון לעצב תמונה של אחרית ימים והשקפה פוליטית יהודית. האם ההקשר ההיסטורי ותפיסת העולם המשמשים רקע למאמר זה מאפשרים בחינה מחודשת של הנחות אלו?

שתי שאלות שכבר עלו בדיוננו לעיל מהותיות לדיון בסוגיות הקשורות לעצם הלגיטימיות של קיומן של צורות דתיות אלטרנטיביות. השאלה האחת נוגעת למתיחות העמוקה שבין צביונה של היהדות כדרך רוחנית לאומה ובין האוניברסליות של בשורתה. ככל שיודגש הפן הלאומי ביהדות, יהיה קל יותר להציג את הדתות האחרות כממלאות חלל שמלכתחילה אין היהדות אמורה למלא. הבלטת הפן הלאומי בתפיסתה העצמית של היהדות מאפשר אימוץ מבט מקיף על דתות העולם מתוך פרספקטיבה של האקונומיה האלוקית, ובתוך כך להצדיק את קיומן בצד הצדקת המשך קיומה ופעולתה של היהדות. הבלטת הפן האוניברסלי ה"אובייקטיבי" של היהדות, כפי שאנו מוצאים בדברי הרמב"ם, מכבידה על קבלתן של דתות אחרות. ליבונה של מתיחות זו הוא מהותי לבירור הסוגיה שלפנינו.

שאלה שנייה שיש לה שייכות לסוגיה היא שאלת הערכתן של דתות על-פי תפקודן ומידת יעילותן. עיון בלתי משוחד בחיי הרוח של דתות אחרות ילמדנו שיש בכוחן להצמיח בקרב מקצת מאמיניהן את אותם הפֵרות הרוחניים של מצוינות דתית שאליהם חותר גם החינוך לתורה ולקיום מצוותיה. הללו כוללים, בצד המוסר הבסיסי, גם את פיתוחם של חיים דתיים ורגישות דתית, את עיצובה של אישיות לאור אידאלים של קדושה, ואף את הגשמתה של התפילה כמרכיב מעצב של החיים. בהקשר זה רלוונטית במיוחד ההתמודדות עם תופעות של נסים ועם תפילות הזוכות למענה, כפי שהללו באים לידי ביטוי בחיי קדושים מדתות אחרות. הפולמוס הבינדתי הקלסי רואה במה שהדת "שלי" יכולה לחולל - נס, ואילו הדת של הזולת היא בבחינת מַגְיָה.

מבט שאינו מעוצב על-פי פולמוס אפריורי עשוי לגלות מקבילות עקרוניות רבות בחייהם הדתיים של מאמינים בני דתות שונות. מה משמעות מקבילות אלו לתאולוגיה של הדתות? מקבילות אלו מסיטות את תשומת הלב מן ההיבטים התאולוגיים וממקדות אותה בתשתית פנומנולוגית שווה המתגלה בדתות השונות. ההכרה כי חיים דתיים הם הרבה יותר מאשר ניסוח מסכת השקפות ואמונות - ושמא האמונות והדעות אף משניות לעיקר החיים הדתיים - יכולה להביא אותנו להכרה כי בהקשרים מסוימים ייתכן שקיים שוויון דה פקטו בין אופן פעולתן של דתות שונות. האם לשוויון זה יש גם משמעות ערכית? שאלת משמעותה הערכית של פנומנולוגיה דתית דומה המצויה בדתות שונות, למרות הבדלי ההשקפות ביניהן, היא אחד האתגרים התאולוגיים שמחקר הדת המודרני מציב בפני התאולוגיות המסורתיות.

יוצא אפוא שהאתגר שלפנינו הוא הגדרת המוקד והמהות של החיים הדתיים. תאולוגיה, מוסר, חינוך ערכי וחיי נפש בנוכחות האל הם מרכיבים המצויים בכל הדתות. הסיטואציה של התחרות העדיפה הבלטת אלמנטים מסוימים של הזהות הדתית על פני אלמנטים אחרים, על מנת לחדד את ההבחנות שבין הדתות. השילוב של עיסוק מדעי לא-אידאולוגי (לפחות כך במוצהר) בדת ושל שינוי בהקשר האידאולוגי שמכוחו מתקיימים המפגשים בין הדתות השונות בכפר הגלובלי מחייב אותנו למחשבה מחודשת על השאלה היכן מצויה הליבה של החיים הדתיים. אחת ההשלכות של מחשבה מחודשת זו נוגעת לשאלת קיומן של צורות דתיות אחרות מלבד אלו הכלולות בהתגלות היהודית.

© כל הזכויות שמורות לבית מורשה הוצאה לאור

אקדמות י"ח, כתב עת למחשבה יהודית - עמיחי ברהולץ, דוד ענקי (עורכים)