Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים במאי 2007       חזור

ברוז' - עיר - מתה
מאת: ז'ורז' רודנבך
Bruges-la-Morte - Georges Rodenbach

ההוצאה:

נהר ספרים

"מדי ערב שב והלך הוּג באותו מסלול בעקבות קו הרציפים. הוא צעד בהיסוס, גבו שפוף קמעה על אף שהיה בן ארבעים בלבד. האלמנוּת הייתה לו סתיו מוקדם. צדעיו היו מדובללים, שׂערו האפיר כאפר. עיניו הכמושות הביטו למרחקים, הרחק הרחק, מעבר לחיים.

וכמה עצובה הייתה גם ברוז' באותן שעות של בין הערביים! כך הוא אהב אותה! בדיוק בשל עצבותה הוא בחר בה ובא לחיות כאן לאחר האסון הגדול.

לפנים, בימי האושר, כאשר נהג לנסוע עם אשתו ולחיות כטוב בעיניו, חיים קוסמופוליטיים למדי - בפריז, בארץ זרה או לחוף הים - הוא בא עמה לברוז', בלי שהמלנכוליה הרבה השוררת כאן תעיב על שמחתם. אך לאחר מכן, כשנותר לבדו, נזכר בברוז' ובִן רגע הבין שמעתה עליו לקבוע בה את מושבו. נוצרה בלבו משוואה מסתורית: עיר מתה צריכה לחפוף לרעיה המתה."

ברוז' - עיר - מתה
שתפו אותי

ברוז'-עיר-מתה" הוא רומן קלאסי, אחד הראשונים העוסק בקשר שבין אדם לעיר ואשר בו העיר הופכת לדמות בפני עצמה, המניעה את סיפור העלילה כולו אל סופו הטרגי. ז'ורז' רודנבך (1898-1855 (הוא סופר בלגי שחי ויצר בפריס ונחשב לאחד היוצרים החשובים ביותר בזרם הסימבוליסטי בסוף המאה התשע עשרה.

פרוסט, מלארמה ודה גונקור:
"רודנבך היה בעבורי מושא לחיבה, להערצה עצומה." (מרסל פרוסט)

"רודנבך הוא אחד האמנים המובהקים והנדירים ביותר שאני מכיר.
אמנותו היא עדינה ומדויקת. היא משתווה למעשי התַחרה וליצירות הצוֹרפוּת של פלנדריה..." (סטפן מלארמֶה)

"רודנבך הוא המשורר היחיד כמעט, כן, המשורר היחיד המקורי באמת בעת הזאת. הוא הצליח לתאר את מה שרבים מרגישים אך אינם מבטאים כלל: את נשמת הדברים, בעיקר את הנפש העצובה, המיוסרת..." (אֶדמון דה גונקוּר)

ברוז'-עיר-מתה מאת ז'ורז' רודנבך בהוצאת נהר ספרים, תרגם מצרפתית והוסיף הערות ואחרית דבר: אמוץ גלעדי, עורך: ראובן מירן, 319 עמודים.

הקדמת המחבר
במחקר נרגש זה ביקשנו בראש ובראשונה לתאר עיר: עיר כדמות מרכזית בסיפור, הקשורה להלוך הנפש, עיר המשיאה עצה, המניאה ממעשה כלשהו, המשכנעת לפעול.

גם במציאות, ברוז', ששמחנו לבחור בה, נראית כמעט אנושית... היא משפיעה על השוהים בה. היא מעצבת אותם בדמות אתריה ובדמות פעמוניה.

וזאת ביקשנו להציג: העיר מובילה לִפעולה מסוימת; נופיה האורבניים אינם מופיעים עוד כרקע ותו לא, ואין הם מוטיבים תיאוריים שנבחרו במידת–מה של שרירות לב, אלא קשורים לאירועים המתרחשים בסיפור עצמו.

כיוון שלתפאורה של העיר ברוז' יש חלק בתהפוכות האירועים, חשוב לשחזרה כאן ולשבצה בין הדפים: רציפים, רחובות שוממים, בתים ישנים, תעלות, בית נזירות, כנסיות, כלי פולחן, צריחים; כך יוכלו הקוראים לחוות גם הם את נוכחותה של העיר ואת יכולתה להשפיע, ירגישו את השפעתם המידבקת של המים, ויחושו גם הם את צללי המגדלים הגבוהים המשתרעים על הכתוב.

פרק ראשון
הערב היורד האפיל את מסדרונות הבית הגדול והדומם,
כיסה את השמשות במסכי מלמלה.

הוּג וִיאַן התכונן לצאת, כשם שנהג לעשות מדי יום בשעות בין הערביים. מכיוון שהיה בודד ובטל ממעש, בילה את כל שעות היום בחדרו, חדר רחב ידיים בקומה הראשונה, שחלונותיו נשקפו אל רציף רוֹזֶר. ביתו השיק לרציף והשתקף במים.

הוא קרא מעט: כתבי עת, ספרים ישנים; עישן הרבה; חלם בהקיץ ליד החלון הפתוח, במזג האוויר הסגרירי, אבוד בזיכרונותיו.

כך חי זה חמש שנים, מאז שהשתקע בברוז' לאחר מות אשתו. חמש שנים! והוא שינן בלבו: "אלמן! להיות אלמן! אני האלמן!" מילה קצרה שאין לה מזור! מילה בעלת הברה אחת, ללא הד. מילה אי–זוגית, המציינת אל–נכון את האדם המיותם.

לגבי דידו, הפרידה הייתה נוראה: האהבה שידע כרוכה הייתה בפאר, במותרות, במסעות, בארצות חדשות המרעננות את האידיליה. לא רק ההתענגות השלֵווה על חיי נישואין למופת, אלא גם הלהט הצרוף המתגבר, ההתרגשות המתמשכת, הנשיקה הנרגעת אך בקושי, תואַם הנשמות, מרוחקות ועם זאת מחוברות, כשני רציפיה המקבילים של תעלה, שהשתקפויותיהם מתערבבות בה.

"הוא חלם בהקיץ ליד החלון הפתוח..."

עשר שנות האושר חלפו כה מהר עד כי בקושי הורגשו!

ואז מתה האישה הצעירה, על סף שנתה השלושים. היא הייתה מרותקת למיטתה כמה שבועות בלבד, ועד מהרה נשכבה על ערש הדווי שבו שב וראה אותה לנצח: נבוּלה ולבנה כשעוות הנר המאיר אותה, האישה שלבו יצא אל יופייה, עור פניה כעין הפרח; עיניה, אישוניהן הגדולים והשחורים טובלים בצדף ואפלוליותם נוגדת את שׂערה הצהוב כענבר, שׂערה הארוך והגלי, אשר כיסה את גבהּ כליל משנפרש. בתולותיהן 2 של הציירים הפרימיטיבים 3 עטורות רעמות כאלה, רעמות המשתלשלות ברעד שָלֵו.

הוּג גזז מן הגופה המוטלת את המחלפות הללו, שנקלעו לצמה בימי מחלתה האחרונים. האין זו מעין חמלה של המוות? הוא מחריב הכול, אך מותיר את השׂער בלי פגם. העיניים, השפתיים — הכול מיטשטש ומתפורר. והשׂערות אפילו אינן דוהות! רק בהן אנו שורדים! ועתה, מקץ חמש שנים, צמתה המשומרת של המתה לא החווירה אף לא במעט, על אף המלח של דמעות כה רבות.

באותו יום שב וחש האלמן את משא עברו ביתר כאב בשל מזג האוויר הסגרירי של נובמבר, עת נדמה כי הפעמונים זורעים באוויר אבק צלילים, אפרן המת של "הוא חלם בהקיץ ליד החלון הפתוח..." השנים.

למרות זאת החליט לצאת, לא על מנת לחפש בחוץ הסחת דעת מאולצת או מזור כלשהו לכאבו — הוא כלל לא רצה לנסות זאת. אך הוא אהב לטייל לעת ערב ולחפש קווי דמיון לאבלו בתעלות מבודדות וברבעים עתירי מִנזרים וכנסיות.

כשירד לקומת הקרקע של ביתו הבחין כי הדלתות, הסגורות על פי רוב, פתוחות כולן לרווחה אל המסדרון הגדול והלבן.

בדממת הבית קרא למשרתת הזקנה: "בַּארְבּ!... בארב!..."

האישה הופיעה מיד בפתח הדלת הראשונה וניחשה מדוע קרא לה אדונה:

"אדוני," אמרה המשרתת, "נאלצתי לטפל היום בטרקליני הבית כי מחר חג."

"איזה חג?" שאל הוג בארשת נרגזת.

"מה זאת אומרת? אדוני לא יודע? חג הצגת הבתולה. אני צריכה ללכת למיסה ולתפילת הערבית בבית הנזירות. זה כמו יום ראשון. סידרתי את הטרקלינים היום כי לא אוכל לעבוד

מחר." הוג ויאן לא הסתיר את מורת רוחו. היא ידעה היטב שברצונו להיות נוכח כאשר היא עוסקת בעבודה זו. בשני החדרים הללו היה שפע כה רב של אוצרות וזיכרונות ממנה ומן הימים שעברו, עד כי לא יכול היה להניח למשרתת לנוע בהם לבדה. בכל מאודו רצה להשגיח עליה, לעקוב אחר תנועותיה, לפקח על מידת זהירותה, לעקוב אחר יראת הכבוד שלה. כאשר היה צריך להזיז דבר–מה — מזכרת יקרת ערך או חפץ מחפצי המתה: כרית, וילון מעשה ידיה — רצה לעשות זאת בעצמו.

נדמה היה שאצבעותיה של המתה מצויות בכול, בריהוט הזה, שלא השתנה כלל: ספות, דרגשים וכורסאות שבהן ישבה, אשר שימרו כביכול את צורת גופה. בווילונות נשתמרו הקפלים שהנציחה בהם. ונדמה היה שיש לרפרף בזהירות על משטחיהן הבהירים של המראות בספוגים ובמטליות, כדי שלא למחוק את פניה הנמים במעמקיהן.

אך הוג ויאן רצה לפקח ולשמור מכל משמר גם על דיוקנאותיה של המתה האומללה, דיוקנאות בגילים שונים, הפזורים זעיר פה זעיר שם על כרכוב האח, על השולחנות החד–רגליים העגולים, על הקירות; ובעיקר ביקש לגונן על השׂער, אותו אוצר בלום — לבו היה נשבר כליל אילו ניזוק אוצר זה — שאותו לא רצה לכלוא במגירת שידה או בקופסה אפלולית — הרי היה זה משול להטמנת השׂער בבור קבר! מכיוון שהשׂער שפע עדיין חיים כזהב בן בלי גיל, הוא העדיף להשאירו פרוש וגלוי כנתח האלמוות של אהבתה! כדי שיוכל לראות את השׂער שעודנו היא בכל עת, בסלון הגדול שלא השתנה כלל, הציבו הוג על הפסנתר, הדומם זה מכבר.

כך נחה בלי ניע הצמה הקטועה, השרשרת השבורה, החבל שניצל מן הטביעה! וכדי להגן עליה מזיהומים או מן האוויר הלח שעלול היה להדהות את צבעה או לחמצן את מתכתה, עלה בדעתו רעיון שנראה היה תמים, אלמלא היה מכמיר לב: לכסותה בזכוכית, לטומנה בתיבה שקופה, בקופסת בדולח שבה נחה הצמה החשופה, אשר הוג חלק לה כבוד מדי יום.

נראה היה ששׂער זה קשור לקיומו ולקיומם של החפצים הדוממים שחיו סביבו, וכי הוא נשמתו של הבית.

בַּארְבּ, המשרתת הפְלמית הזקנה, מעט זעפנית אך מסורה וקפדנית, ידעה באיזו זהירות יש לנהוג בחפצים הללו, ולא קרבה אליהם אלא בחיל ורעדה. היא לא הייתה דברנית גדולה. שמלתה השחורה ושביס מלמלת–הטוּל הלבנה שלה שיוו לה חזות של שוערת מנזר. יתרה מזאת, היא נהגה ללכת לבית הנזירות לעתים מזומנות כדי לבקר את האחות רוֹזָלִי, קרובתה היחידה, שהייתה נזירה.

ביקורים אלה במנזר והרגליה האדוקים הטביעו בה את חותם הדממה, את רפרוף הצעדים שהורגלו להלך על מרצפות הכנסייה. ומשום כך, משום שלא הקיפה את כאבו ברעש או בקולות צחוק, התרגל אליה הוג ויאן בקלות כה רבה מאז הַגיעו לברוז'. לא הייתה לו משרתת אחרת מלבדה, והוא היה זקוק לה למרות רודנותה התמימה, השיגיונות האופייניים לבתולה זקנה ואדוקה, ורצונה לפעול כראות עיניה כפי שפעלה היום: היא זעזעה את שלוות הטרקלינים בלי ידיעתו ובניגוד להוראותיו המפורשות, בשל חג זניח החָל למחרת.

בטרם יצא המתין הוג עד שהיא תסדר את הרהיטים ובדק שכל היקר לו נותר כשהיה והוחזר למקומו. שלוותו שבה אליו משהוגפו התריסים והדלתות. הוא גמר אומר לצאת לטיול בין הערביים הרגיל שלו, חרף הגשם הדק שטפטף בלי הרף, זרזיף אופייני לשלהי הסתיו, גשם דומע, עדין ואֲנָכִי, השוֹזר מים, מתגנב לאוויר, זורה מחטים בתעלות השטוחות, לוכד את הנשמה ומשתקהּ כשַתֵּק ציפור ברשת רטובה שאין קץ ללולאותיה!

אחרית דבר | אמוץ גלעדי
אחת מרשימות הביקורת על הרומן ברוז'–עיר–מתה, שהופיעה ביומון הצרפתי
La Plume ב– 1 ביולי 1892 בעילום שם, נפתחת בהערה הרת משמעות על הזיקה בין ז'ורז' רודנבך לבין אמיל זולה. זיקה זו נָסַבָּה על רומן שפירסם זולה ב– 1873 , הבטן של פריז, שאפשר לראות בו את הדגם שאליו מתייחס רודנבך ב ברוז'–עיר–מתה, אף שהוא עושה זאת במידה רבה על דרך ההתמרדות בקודמו. אכן, רודנבך היה מנציגיו הבולטים של דור הסופרים הסימבוליסטים שמרד בנטורליזם מבית מדרשו של זולה; ובעוד שזולה חתר לנתח בספריו את חיי החברה בת זמנו בכלים מדעיים, כגון מושגי הדטרמיניזם והתורשתיות, ביקשו רודנבך וחבריו להחזיר לכתיבה בשירה ובפרוזה את כוחה המוזיקלי, ולהמחיש לקורא כי מצלולים ודימויים מסוימים עשויים לרוממו מעֵבר למציאות החומרית והמוחשית.

למרות הניגוד האסתטי החריף בין הנטורליזם לסימבוליזם, בחר רודנבך להשתמש באותה טכניקה העומדת במרכז הבטן של פריז: האנשת הסביבה והפיכתה לגיבור בפני עצמו, שאף ניתן לו התפקיד הראשי: העיר מעצבת את הגיבורים האנושיים, שולטת בהם ומכוונת אותם; וגם אם ינסו לחמוק מהשפעתה, סופה שתכניע אותם. ברוז' של רודנבך, כמו פריז של זולה, היא תבנית נוף רבת עוצמה, שניחנה כביכול ברצון משלה: אין להשתחרר מאחיזתה.

הבטן של פריז היא השוק הסיטונאי המזין את החברה הפריזאית הנהנתנית של ימי האימפריה השנייה (1852 - 1870) . מרכז הכובד של חברה זו הוא הבטן, מוקד היצרים החושניים. אנשיו של רובע השוק, גיבורי ספרו של זולה, הם השתקפות מושלמת של תבנית נופם המוטבעת אף בפיזיולוגיה שלהם. אשר לרודנבך, הוא בחר דווקא בבירת הסגפנות והמלנכוליה כגיבורת ספרו: האבל השורר בכל פינה מפינות העיר הסגרירית הזאת עולה בקנה אחד עם אבלו של הוג, ומבחינה זו ישנה בפתיחת הרומן הרמוניה מלאה ביניהם. בריתו של הוג עם ברוז' מצטיירת כמעין נישואין סימבוליים: "ברוז'–עיר–מתה, שנדמה היה כי הוא גם האלמן שלה". כיוון שהאבל הטבוע בעיר שיקף לדידו של הוג את היעדרה של רעייתו המתה, נעשתה לו ברוז' מעין תחליף לאישה האהובה. באמצעות ברית זו הוא יכול להתמסר לעבודת האבל על מות אשתו, ודרך אורח חייו העצוב והחדגוני שמר לה אמונים.

בתחילת הספר נראה אפוא כי ברוז' כולה היא מנזרו של אותו אלמן שהחליט לפרוש מן העולם. אך כאשר נקרה בדרכו הפיתוי המתעתע בדמותה של ג'יין, מתברר כי אין בכוחו לשאת עוד את הדבֵקות הרוחנית בנעדרת הנשגבה: הוא נכנע למראית עין של דמיון ומפנה עורף למקור, לאידיאל. או אז, רגישותו למלנכוליה של ברוז' מתקהה. זה אות לבגידתו בזכר אשתו, בגידה שבה יכיר במלואה לאחר מכן. בניגוד לזולה, המבקר את השפעתה המשחיתה של פריז על תושביה, רודנבך מבכה דווקא את ניסיונו האומלל של הוג לחמוק מהשפעתה הרוחנית של ברוז'.

אף על פי כן, גם את ברוז'–עיר–מתה אפשר לקרוא כביקורת על רוח התקופה, על מתירנותה והסתפקותה בחיקויים זולים ובשעשועים חפוזים, המסתננים אף אל מחוזות הסגפנות והאדיקות של פלנדריה. ג'יין, אותו שיעתוק מעוות של אידיאל האהובה הנשגבת, נראית כפרי המנטליות ההמונית של המאה ה– 19 . "למען האמת, הוא לא רחש לה אהבה", נאמר על הוג, אותו אידיאליסט מתבודד, גיבור אופייני לספרות הסימבוליסטית, החש משיכה ודחייה לסירוגין כלפי העיר העגמומית. אך העיסוק האובססיבי בדמותה האידילית של המתה, על כל הייסורים הכרוכים בכך, נעשה קשה מנשוא; ולכן מתפשר הוג עם האידיאל, כלומר מאמץ לחיקו דמות חיה התואמת כביכול את זכר המתה.

פשרה זו מצטיירת בעיניו מלכתחילה כחילול הקודש, שהרי סגידתו חסרת הגבולות למתה צמחה מתוך שורשיו העמוקים של הרגש הדתי שניטע בו במהלך "ילדותו המוקדמת, האדוקה כליל". הנהייה אחר קסמיה המפוקפקים של ג'יין אינה מסמלת רק כניעה לתחלואי התקופה, אלא גם כניעה לפיתוי שטני. זה מוטיב ספרותי בעל היסטוריה ארוכה, שעליו מבוססת בין היתר האופרה רובר והשטן מאת מאיירבר. עלילתה של אופרה זו "מודבקת" בתוך עלילת הרומן ומשקפת אותה: בדומה לגיבור האופרה, גם הוג נתון לפיתוי מצד כוחות האופל; והוא חש כי כניעתו היא בגדר חילול כבוד המתה וחילול שמים בעת ובעונה אחת. אין הוא מפריד בין שני הדברים הללו, שהרי המתה היא מושא אמונתו הדתית.

הקטסטרופה החותמת את הרומן מתחוללת בשל התמוססות ההפרדה בין טהרה לטומאה, שאמונותיו הדתיות של הוג חייבוהו לקיים בקפדנות. דמותה של המתה היוותה לדידו מעין טאבו, וכל מגע עם שרידיה נעשה בדחילו ורחימו. אך כאשר ג'יין הטמאה פולשת לביתו ביום שבו חולפת שם התהלוכה הקדושה, גורמת להסתלקותה של המשרתת האדוקה ועושה בטרקליניו המקודשים כבשלהּ, עולמו חרב עליו כליל: "הוג קרב אליה ולקח ממנה את הדיוקן, המום מן האצבעות הטמאות הללו שהונחו על זיכרונותיו. הוא עצמו לא אחז בהם אלא בחיל וברעדה, כחפצי פולחן — כפי שכומר אוחז בתיבה של לחם הקודש ובגביעים של יין הקודש. כאבו היה לו לדת."

הוא מאמין כי הסיכוי היחיד להתאחדות אמיתית עם המתה נעוץ בחיי העולם הבא; ובד בבד עם התפכחותו מאשליית הדמיון בינה לבין ג'יין הוא מבין כי הנהייה אחר הפיתוי הארצי עלתה לו באובדן הגאולה השמיימית. כיצד נפל קורבן לפיתוי השטני? ייתכן שרודנבך מפנה אצבע מאשימה כלפי פולחן המתים של הוג, שהעביר אותו על דעתו וייאשוֹ עד כי עלה בידו למצוא באישה המונית וגסה קווי דמיון לאהובתו המקודשת. בחזונו המלנכולי והפסימי של רודנבך, הדבקות בדת מצטיירת כקרן השמש היחידה שעשויה הייתה להבקיע את שמיה האפורים של ברוז' ולהגיע אל הוג ויאן הספון בטרקליניו.

פריז, אפריל 2007

נקודות ציון בחייו של ז'ורז' רודנבך
1855 - נולד בעיר טורנֶה שבבלגיה, בנם של רוזאלי-אַדֶלַאִיד גאל, ילידת אמסטרדם, וקונְסְטַנְטֶן-אוגוסט רודנבך, יליד ברוז'. המשפחה משתקעת בעיר חֶנְט (Gent),
בצרפתית גאן (Gand).

1866 - לימודים בבית הספר התיכון סנט-בארב. עם המשורר לעתיד אמיל וֶרְהַארֶן, חברו לספסל הלימודים, הוא מגלה את יצירות ויקטור הוגו ואלפונס דה לַמרטין ומחקה אותן.

1874-1878 - לימודי משפטים באוניברסיטת חנט.

1877 - מפרסם את קובץ שיריו ראשון, הבית והשדות.

1878-1879 - שהות ראשונה בפריז לשֵם התמחות בעריכת דין, אך בעיקר כדי לפגוש את משורריה הגדולים של התקופה. הוא כותב טור שבועי, ספרותי בחלקו, בעיתון הבלגי La Paix, תחת הכותרת מכתבים פריזאיים. מתיידד עם פול בּוּרזֶ'ה, אלפונס דוֹדֶה ותיאודור דה באנוויל. קובץ שיריו השני, העצבויות, רואה אור ב-1879.

1880 - התמחות בלשכת עורכי הדין של חנט. כותב טור ספרותי בעיתון La Flandre liberale. לרגל יום העצמאות החמישים של בלגיה כותב פואמה היסטורית, בלגיה, 1830-1880 ומקדיש אותה "לזכרם של האחים רודנבך, הפטריוטים הגדולים של 1830".

1881 - מפרסם את קובץ שיריו השלישי, הים האלגנטי. משתתף בגיליון הראשון של כתב העת האוונגרדי La Jeune Belgique.

1883 - משתקע בבריסל. עובר התמחות אצל המשפטן והסופר אֶדְמוֹן פּיקאר ומטפל בפרשיות משפטיות הקשורות לעולם הספרות.

1884 - מפרסם את קובץ שיריו הרביעי, החורף הארצי.

1886 - מפרסם את קובץ שיריו החמישי, הנעורים הלבנים, הנחשב בעיניו ליצירת הספרות האמיתית הראשונה שלו. ממשיך בעבודתו העיתונאית ונעשה מזכיר המערכת של העיתון Le Progres (בריסל). בעיתון L'independance belge הוא מפרסם בהמשכים את הרומן הראשון שלו, החיים המתים.

1887 - מפרסם את הקונטרס הפסימיזם בספרות, המתבסס על הרצאה שנשא. מנתק את קשריו עם כתב העת La Jeune Belgique, שהוקיע את המניפסט הסימבוליסטי של ז'אן מורֶאַס.

1888 - עובד ככתב ה-Journal de Bruxelles ומשתקע סופית בפריז, שם הוא נישא לאנה-מאריה אוּרְבֶּן. מפרסם בעיתון Le Figaro את סדרת הכתבות הפיוטיות גסיסות ערים (על ברוז', האי וַלְכֶרֶן, סן-מאלוֹ וחנט). מפרסם את קובץ שיריו השישי, דממה. מפרסם אנתולוגיה של כותבי הפרוזה הבלגים, יחד עם ורהארן ופיקאר. מות אמו.

1889 - נוכח דרך קבע במפגשים שמארגן סטפן מַאלַרמֶה בביתו בימי שלישי, וכן בסלון של הגברת דוֹדֶה וב"עליית הגג" של אדמון דה גונקור. מפרסם את האמנות בגלות.

1891 - מפרסם את מלכוּת הדממה. כותב את ברוז'-עיר-מתה,
הרומן השני פרי עטו. מות אביו.

1892 - ברוז'-עיר-מתה מתפרסם בהמשכים ב-Le Figaro (מן ה-4 עד ה-14 בפברואר), וביוני הרומן רואה אור בספר. כותב על בסיס ברוז'-עיר-מתה מחזה, חזיון התעתועים, המתקבל על ידי הקומדי פראנסז אך לבסוף אינו מועלה (המחזה יועלה רק בשנת 1909, בברלין). הולדת בנו קונסטנטֶן.

1893 - הצעיף, מחזה במערכה אחת, מתקבל על ידי הקומדי פראנסז. הופעת הבכורה תתקיים ב-21 במאי 1894. את התפקידים הראשיים ישחקו מרגריט מוֹרֵנוֹ ופול מוּנֶה.

1894 - מפרסם את מוזיאון הנזירוֹת, קובץ מעשיות המתרחשות בברוז'.

1895 - מפרסם את הרומן השלישי שלו, הייעוד.

1896 - קובץ שירים שביעי, החיים המסוגרים.

1897 - רומן רביעי, הפעמונר.

1898 - מפרסם קובץ שירים שמיני, המראָה של שמי המולדת, ונובלה, העץ.
רודנבך לוקה בדלקת המעי הגס ומת ב-25 בדצמבר.

© כל הזכויות שמורות לנהר הוצאה לאור

ברוז' - עיר - מתה - ז'ורז' רודנבך
Bruges-la-Morte - Georges Rodenbach


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *