Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ישראל וא"י  » ספרים חדשים ביולי 2007       חזור

לחיות עם הסכסוך - ניתוח פסיכולוגי-חברתי של החברה היהודית בישראל
מאת: דניאל בר-טל
Living with the Conflict, Socio-Psychological Analysis of the Jewish Society in Israel - Daniel Bar-Tal

ההוצאה:

כרמל

בספר זה נסקרים ומוערכים מהותם, תוכנם ועוצמתם של הכוחות הפסיכולוגיים-חברתיים המעורבים בסכסוך הישראלי-ערבי והרוֹוחים בקרב החברה היהודית בישראל.

כוחות אדירים אלו מעצבים במידה רבה את הסכסוך ואת אפשרויות פתרונו, והם נובעים מזיכרונות קולקטיביים (גלוּת, שואה) ומשנות הסכסוך המתמשך.

בלי הבנת כוחות רבי-עוצמה אלה קשה להבין את הדינמיקה של הסכסוך בחברה היהודית-ישראלית. הם שהכתיבו במידה רבה את התפיסות, האמונות והעמדות, וגם את ההחלטות שהתקבלו ואת התנהלותו של הסכסוך.

לחיות עם הסכסוך - ניתוח פסיכולוגי-חברתי של החברה היהודית בישראל
שתפו אותי

הספר מתאר ומנתח את הרפרטואר הזה, את השינויים שחלו בו במרוצת השנים ואת משמעויותיו, תוך הבאת תימוכין מסקרי דעת קהל וממחקרים, מניתוח ספרי לימוד, מכתבות בעיתונים, מטקסים וממוצרי תרבות שונים מתחומי הספרות והמחזאות העברית והקולנוע הישראלי.

דניאל בר-טל הוא פרופסור לפסיכולוגיה חברתית-פוליטית באוניברסיטת תל-אביב. הוא כיהן כנשיא "החברה הבינלאומית לפסיכולוגיה פוליטית" וזכה בפרסי הוקרה על עבודתו המדעית. תחום המחקר שלו הוא הרפרטואר הפסיכולוגי הרווח בחברה, ובמיוחד היסודות הפסיכולוגיים-חברתיים של קונפליקטים בלתי נשלטים. הוא כתב וערך שבעה-עשר ספרים ופרסם יותר ממאה וחמישים מאמרים ופרקים בספרים.

לחיות עם הסכסוך - ניתוח פסיכולוגי-חברתי של החברה היהודית בישראל מאת דניאל בר-טל בהוצאת כרמל, סדרת תמונת מצב בעריכת גבי שפר. תרגום ועיבוד: ענת טרופה.

תוכן העניינים:
+ דבר עורך הסדרה
+ פתח דבר
+ הקדמה
+ פרק ראשון: התשתית הפסיכולוגית-חברתית של סכסוכים בלתי-נשלטים: הַמשָׂגָה
+ פרק שני: הסכסוך הישראלי-ערבי: אופיו והזיכרון הקולקטיבי שלו
+ פרק שלישי: מנטליות של מצור
+ פרק רביעי: הזיכרון הקולקטיבי של השואה
+ פרק חמישי: הזיכרון הקולקטיבי של האלימות: תרומתו לתרבות הסכסוך
+ פרק שישי: אֶתוס הסכסוך היהודי-ישראלי
+ פרק שביעי: אמונות הדֶה-לגיטימציה: תפיסת הערבים על ידי היהודים
+ פרק שמיני: אמונות הביטחון: ביטויָן והשפעתן
+ פרק תשיעי: דומיננטיות הפחד ביחס לתקווה בסכסוך בלתי-נשלט
+ פרק עשירי: מסכסוך בלתי-נשלט לפיוס
+ סיכום
+ מקורות
+ מפתח מושגים
+ מפתח שמות

דבר עורך הסדרה
אני מאמין שבתקופה זו, שבה עיקר תשומת הלב של רבים מאוד בחברה הישראלית, וגם בחברות אחרות בעולם, מופנה לנאמר, לנשמע ולנראה באמצעי התקשורת האלקטרוניים, יש מקום גם לספרים רבים ככל האפשר הדנים באופן מעמיק בנושאים מרכזיים שצריכים להעסיק ולעניין את הציבור הרחב.

ברוח זו, מטרת סדרת הספרים הזו - תמונת מצב - היא לעורר את ציבור הקוראים הישראלי למחשבה ולדיון בסוגיות רגישות מרכזיות, שלא תמיד ולא מספיק נידונות בישראל. כוונת הסדרה איננה רק להעמיד בפני הקוראים מראה בהירה ודרכה לספק תמונת מצב עכשווית מדויקת ומעוררת מחשבה, אלא גם לאפיין את כיווני ההתפתחות העתידית של החברה והמערכת הפוליטית הישראלית.

על פי גישה זו מבקשת הסדרה להציג את הנושאים והשאלות באופן חד וביקורתי, אבל מתוך שמירה קפדנית על הרמה התיאורית, הניתוחית והתיאורטית. הספרים מבוססים על מחקר והתבוננות מעמיקים של המחברים בסוגיות שנויות במחלוקת. הם כתובים בלשון בהירה וחדה, כדי להפנות תשומת לב של קבוצות רחבות ככל האפשר לשאלות יסוד. הספרים שהתפרסמו כבר, ואלו שעוד יתפרסמו בסדרה, הם פרי עטם של כותבים בעלי ידע רב ואבחנות נוקבות. אני מקווה שכמו הספרים הקודמים, גם הספר הזה יעורר הדים ודיון ער.

הפעם לפניכם ספרו של דניאל בר-טל, שהוא הספר התשיעי בסדרה תמונת מצב. הספר מסביר בעיקר את התפיסות, האמונות, העמדות, הערכים, כוונות ההתנהגות וכיווני הפעולה של החברה היהודית בישראל. מחבר הספר, מומחה בעל שם בתחום הפסיכולוגיה החברתית, טוען כי כל אלה הם תולדה של התרבות והמסורת של החברה הישראלית, של ההתנסויות של חבריה במישורים שונים בעבר ובהווה. התרבות והמסורת, לדעת המחבר, הן שהִבנו את עברה של החברה. אין כוונת הספר לדון בשאלת אמיתוּת ההתנסויות שחוותה החברה (מלאכה זאת נתונה בידי ההיסטוריונים), אלא בתפיסת ההתנסויות ההיסטוריות שיצרה את התשתית הפסיכולוגית-החברתית שלפיה פועלים יהודי ישראל.

המחבר בודק את תכני התשתית הפסיכולוגית, את התפקידים שהיא ממלאת, את דרכי ההעברה שלה מדור לדור ואת התוצאות שלה בחברה המנהלת סכסוך בלתי-נשלט עם הערבים, וכעת בעיקר עם הפלסטינים. הספר מצביע גם על תוצאות שליליות שיש לאמונות ורגשות שונים הרווחים בחברה היהודית בישראל, במיוחד כאשר היריב מתגלה כבן-שיח אפשרי במשא ומתן, וכאשר מתחיל תהליך של מיתון או פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

כאן המקום לציין שלספר הזה מטרה נוספת: המחבר מאמין שתנאי חשוב לשינויים שיכולים להקל על תהליך פתרון הסכסוך, שהוא מורכב מאוד ויש לו השלכות קשות על כל המעורבים, הוא הבנת הגורמים הפסיכולוגיים שמעכבים את התהליך ומזיקים לו. הספר מפרט שורה שלמה של תפיסות, אמונות, עמדות ורגשות בחברה היהודית- הישראלית המהווים מכשול לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרכי שלום. הוא גם מציע כיווני שינוי שיכולים להקל ולזרז את סיום הסכסוך שאנחנו מעורבים בו, שגבה מחיר כבד מאוד וסבל רב מהחברות המשתתפות בו.

אני משוכנע כי האיכות התיאורית, הניתוחית והתיאורטית של הספר שלפנינו ושל הספרים הבאים אחריו תהיה כאיכות הספרים שכבר התפרסמו. אני מקווה שהספר הזה והספרים האחרים בסדרה אכן ייקראו על ידי רבים ויעוררו את העניין והדיון שהיה בכוונתי ובכוונת המחברים לעורר.

מרץ 2007 גבי שפר

פתח דבר
למן ראשית שנות ה-80 אני חוקר את הדינמיקה הפסיכולוגית של סכסוכים בלתי- נשלטים כדוגמת הסכסוך הישראלי-ערבי, שלִבו הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זמן רב התמקדתי בניתוח המרכיבים הפסיכולוגיים הנפרדים של הסכסוכים הללו, ורק בשנים האחרונות התחלתי לחבר את המרכיבים הללו לתמונה שלמה. את מחקרַי הנוגעים לחלקי התמונה השונים פרסמתי (בעיקר בשפה האנגלית) בספרים, במאמרים שנדפסו בכתבי-עת שונים ובקובצי מאמרים ומסות שערכתי.

רבות מן התובנות שאליהן הגעתי ינקו מן המעקב אחר הסכסוך הישראלי-ערבי. בהיותי חלק מן החברה היהודית-ישראלית השתתפתי בסכסוך זה גם כצופה מן החוץ וגם כמי שלוקח בו חלק פעיל. חלק גדול מכתיבתי נסב אפוא על ניתוח הסכסוך הזה, בצאתי מן ההנחה שההבנות הפסיכולוגיות שהוא מניב מאפשרות גם להבין סכסוכים בלתי-נשלטים אחרים, המתחוללים במקומות שונים ברחבי תבל.

הספר הנוכחי מנסה להציג תמונה מורכבת, שלמה ושיטתית של היסודות הפסיכולוגיים החברתיים-הפוליטיים בסכסוך הישראלי-ערבי, תוך ניתוח החברה היהודית בישראל. הפרק הראשון מציג את המסגרת המושגית הכוללת והפרקים הבאים אחריו מתמקדים במרכיביה הספציפיים. כך מאיר הספר מצד אחד את הדינמיקה הפסיכולוגית-חברתית הכללית של הסכסוכים הבלתי-נשלטים, ומצד שני הוא מנתח בהרחבה את האיפיונים הייחודים של חברה מסוימת - החברה היהודית-הישראלית - המעורבת בסכסוך קשה ואלים זה יותר ממאה שנים.

הספר הנוכחי כשלֵמות קוהרנטית חייב אותי לא רק לכתוב פרקים חדשים, אלא גם לעַבֵּד חומרים קודמים כדי שיתאימו למסגרת ההמשָׂגתית הכוללת שאני מציג בו. עיבוד זה התבצע במשך השנתיים האחרונות בעזרתה של ענת טרופה, שתרגמה וערכה את החומרים שנכתבו בעבר ושילבה אותם אלה באלה. חומרים משולבים אלה שימשו לי בסיס לשכתובם כפרקים בספר. ענת ביצעה עבודה זאת מתוך יצירתיות ויכולת אינטלקטואלית מיוחדות במינן. עבודת התרגום שלה היתה מצוינת, ונוסף על כך גילתה בה התמדה ודבֵקות יוצאות דופן. אני מודה לה מאוד על חלקה ביצירת ספר זה. [...]

הקדמה
הסכסוך הישראלי-ערבי בכלל, והסכסוך הישראלי-פלסטיני העומד במוקדו בפרט, נמנים עם הסכסוכים החמורים הנקראים "סכסוכים בלתי-נשלטים", המתחוללים כיום ברחבי תבל. זהו סכסוך קשה, שגרם ועודנו גורם סבל בל יתואר ליהודים ולפלסטינים: אלפים רבים נהרגו, עשרות אלפים נפצעו, רכוש נהרס, מאות אלפים נעקרו מבתיהם והפכו לפליטים, מיליונים חיו וחיים תחת לחץ מתמיד שמקורו באיוּמים, סכנות ופחד. יתר על כן, בניהולו של הסכסוך הזה הושקעו ומושקעים משאבים אדירים, המונעים התפתחות ופריחה אפשריות מן החברות המעורבות בו.

סכסוך זה עומד במרכז הווייתם של המעורבים בו ישירות והוא מטביע את חותמו לא רק על חייהם הקולקטיביים של הישראלים והפלסטינים, אלא גם על חיי היומיום של בני החברות הללו. אין כמעט יום שבו מידע חדש על הסכסוך איננו מעסיק את אמצעי התקשורת, ובמקרים רבים מספור הוא עומד במרכזו של סדר-היום בשתי החברות - גם ברמת הכלל וגם ברמת הפרט. לאור מציאות זו אך טבעי הדבר שרוב ההחלטות המימסדיות והפרטיות המתקבלות בשתי החברות הללו מושפעות מן הסכסוך.

אך הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו מוגבל רק לעמים השוכנים באגן הים התיכון. עשורים רבים הוא עומד במוקד תשומת הלב של הקהילייה הבינלאומית, הרואה בו סכנה לשלום העולם כולו, ומדינות וארגונים בינלאומיים מנסים ללא ליאות ליישבו בדרכי שלום.

סכסוך זה התחיל בראשית המאה ה-20 כסכסוך אֶתני על טריטוריה שנקראה אז "פלשתינה" - בין היהודים, שהתחילו להתיישב בה מתוך מניעים לאומיים, לבין האוכלוסייה הערבית שישבה בה והחלה לגבש את לאומיותה. אף על פי שראשיתו היתה בסכסוך מקומי, הפך סכסוך זה בתוך כמה עשרות שנים לסכסוך אזורי בעל מעורבות בינלאומית נרחבת. לאחר שעוצמתו הגיעה לשיא, זמן קצר לפני הקמת מדינת ישראל, התבטא הסכסוך במאבקים אלימים ובמלחמות בין ישראל למדינות ערב. אך במשך הזמן שב הסכסוך והתמקד בעימות בין היהודים בישראל לבין הפלסטינים, בהשתתפות מדינות ערב.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני נוגע בכל המרכיבים הלאומיים של שני העמים: בזכותם להגדרה עצמית, בזכותם למדינה, לביטחון, לטריטוריה ולמשאבים ובזהותם הקולקטיבית. הוא קשור בערכי צדק ומוסר ונסב על ניגודי אינטרסים תרבותיים ודתיים. אין זה מפליא אפוא שבמשך שנים רבות נתפס סכסוך זה כקיומי ובלתי פתיר. בשנים ההן לא היה צד אחד לפחות מוכן לשום פשרה, ולאורך שנים רבות לא היו שני הצדדים כאחד מוכנים לכך. נכונות לפשרה נתפסה - לעיתים על ידי צד אחד, ורוב הזמן על ידי שני הצדדים - כשלילת מרכיבים מהותיים של הזהות הקולקטיבית וכוויתור על תנאים הכרחיים לקיום לאומי, ולכן נשללה מכול וכול.

אין ספק שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא ממשי ונסב על דרישות מוחשיות של שני הצדדים. הוא התנהל ומתנהל בדרכים אלימות, שהותירו צלקות רבות ותחושה של איוּם וסכנה בקרב שני העמים. אך גם אין ספק שיסודות פסיכולוגיים הוסיפו ומוסיפים במידה רבה לחוּמרת הסכסוך, להמשכיותו ולכך שסכסוך זה לא נפתר עדיין בדרכי שלום. יהודים-ישראלים ופלסטינים המעורבים בסכסוך פיתחו ומפַתחים רפרטואר פסיכולוגי- חברתי של אמונות, עמדות ורגשות התומך בדרישות קבוצתם, קובע את דימויה של הקבוצה היריבה ומסביר את מהותו של הסכסוך ואת התמשכותו. רפרטואר זה כמוהו כמשקפיים שמבעד להם רואים רוב היהודים-הישראלים ורוב הפלסטינים את המציאות בדרך מסוימת מאוד, והוא השומר על להבות הסכסוך לבל תדעכנה לאורך השנים. הרפרטואר הפסיכולוגי-חברתי שיידון בספר כולל בעיקר אמונות (beliefs), עמדות (attitudes) ורגשות (emotions).

אמונה מוגדרת כטענה שאדם מחזיק בה לפחות ברמה מינימלית של ודאוּת. טענה היא אמירה לגבי אובייקט(ים), או לגבי קשר בין אובייקטים ו/או מאפיינים. רמת הוודאוּת של הטענה קובעת את הסיכוי שטענה זו תיחשב לנכונה מנקודת מבטו של האדם המחזיק בה.

האמונות נבדלות ברמת הוודאות שמייחסים להן אלה המחזיקים בהן. האמונות שבהן מחזיקים בני האדם ברמת ודאות גבוהה מאוד נחשבות בעיניהם לעובדות ולאמיתוֹת, כמו האמונה שהשואה הביאה כליה על שישה מיליונים מבני העם היהודי. ויש אמונות שבהן מחזיקים בני האדם ברמת ודאות נמוכה והן נחשבות להשערות גרידא, כמו האמונה שאפשר היה לנהל אחרת את ועידת קמפ דייוויד בשנת 2000, וכך למנוע את התמוטטות תהליך השלום עם הפלסטינים.

אמונות נבדלות גם במידת מרכזיותן. יש אמונות שהן מרכזיות לחיי האדם, שבהן הוא מרבה להגות ולדון, והן משפיעות על החלטותיו. לעומת זאת יש אמונות שוליות, הנמצאות אמנם ברפרטואר אך אינן עולות בתודעה אלא לעיתים רחוקות ביותר.

עמדה מוגדרת כיום בדרך כלל כיחס הַעֲרָכָתי לאובייקט מסוים, אדם מסוים, קבוצת אנשים מסוימת, אירוע מסוים וכדומה. העמדות נבדלות זו מזו בממד החיובי-שלילי שלהן. רגשות מוגדרים כתגובות פסיכו-פיזיולוגיות בסיסיות לגירויים מסוגים שונים וביסודם הם תופעה רבת-פנים, המבוססת על תהליכים ביוכימיים, פיזיולוגיים, קוגניטיביים והתנהגותיים מודעים ולא-מודעים.

חשיבות מיוחדת נודעת לכך שיש אמונות, עמדות ורגשות שבני חברה מסוימת חולקים אותם בשל חשיפה למידע משותף והתנסות באותן חוויות. קיים הבדל מהותי בין חברות שמעטים או רבים מחבריהן מחזיקים באותן אמונות ועמדות ובאותם רגשות - אך אינם מוּדעים לכך שהם שותפים לכל אלה, לבין חברות שבהן האמונות, העמדות והרגשות משותפים לכל בני החברה, או לחלק מהם - והם מוּדעים לשיתוף זה. המוּדעוּת לשיתוף באמונות, עמדות ורגשות הופכת אותו למנגנון פסיכולוגי רב עוצמה: אמונות, עמדות ורגשות משותפים עשויים להשפיע על תחושת הסולידריות שחשים בני החברה, על מידת מעורבותם ברפרטואר זה, על אופיָה של המציאות החברתית שהם בונים לעצמם ועל הלחץ שהם מפעילים על מנהיגיהם. בסופו של דבר עשוי השיתוף באמונות, עמדות ורגשות להשפיע על המדיניות ועל דרכי הפעולה הננקטות על ידי המנהיגים. במקרים מסוימים ייתכן שאותם אמונות, עמדות ורגשות המשותפים לבני החברה ייעשו לתווי ההיכר האופייניים לאותה חברה, יתפסו מקום יציב ומרכזי ברפרטואר האישי והציבורי של חברה זו וישמשו בחלקם בסיס לבניית זהותה החברתית.

הספר הנוכחי בא לתאר את הבסיס הפסיכולוגי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני והישראלי-ערבי, הניכר בעוצמתו ובהתמשכותו וממלא תפקיד כה חשוב בחייהם של בני שתי החברות. הספר אינו מתיימר לנתח את כל הגורמים, המנגנונים והתהליכים הפסיכולוגיים המעורבים בסכסוך הישראלי-פלסטיני והישראלי-ערבי. הוא דן במרכזיים שבהם, באלה שנודעת להם השפעה רבה על תפיסת המציאות של החברה היהודית בישראל ועל התנהגותה כקולקטיב. המסגרת הפסיכולוגית שנקבעה בו נובעת מהיותי פסיכולוג חברתי-פוליטי, שמחקריו ההַמשָׂגתיים יונקים במידה רבה מגישה קוגניטיבית- רגשית המכירה בכך שבני האדם פועלים במסגרות חברתיות, וכתוצאה מכך הם מושפעים מהן במידה רבה.

עם זאת, שאיפתי להבין את תהליכי הסכסוך הנחתה אותי גם אל דיסציפלינות נוספות במדעי החברה, כמו סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, מדעי המדינה ומדעי התקשורת, ורצוני להרחיב את אופקיו של הניתוח הוליך אותי אל מדעי התרבות ולמחוזות הידע ההיסטורי, שבלעדיו אין להבין את הרקע והמהלכים של סכסוכים אתניים-לאומיים כמו הסכסוך הישראלי-ערבי והישראלי-פלסטיני.

המסגרת המוצעת בספר זה מנסה להאיר את הסכסוך הזה מזווית ייחודית. הספר מתמקד ברפרטואר הפסיכולוגי-חברתי של היהודים-הישראלים הקשור לסכסוך. רפרטואר זה גילם ועודנו מגַלֵם לרבים את הדרכים להבנת מהותו של הסכסוך ואת הצדקתו ומהווה בסיס אֶפּיסטֶמי לסכסוך, אידיאולוגיה המַקנָה תוקף לקיומו. אף על פי שתכניו הספציפיים של הרפרטואר הזה שונים בקרב היהודים-הישראלים מזה והפלסטינים מזה, בכללותו של דבר זהו רפרטואר דומה, כעין תמונת-מַראָה של כל אחד מן הצדדים. בעיקרו של דבר מאשים כל צד את האחֵר בהתפרצות הסכסוך ובהתמשכותו, רואה בצד השני את האחראי לאופיו האלים, מתמקד בעוולות הנזקפות לחובתו של זה האחרון לאורך השנים, רואה אותו כמכשול לפתרון אפשרי של הסכסוך - ובניגוד לכך תופס את עצמו כקורבן הסכסוך וכבעל ערכי מוסר הומאניים, המעוניין לסיים את הסכסוך בדרכי שלום.

הרפרטואר הזה אכן צמח על רקע הסכסוך הקשה והמתמשך, אך הוא ניזון גם מן הזיכרון הקולקטיבי של העמים המשתתפים בו, זיכרון שבצד היהודי-הישראלי אינו קשור אליו למעשה. אין ספק שהזיכרון הקולקטיבי של החיים בגולה וזֵכר השואה היוו ומהווים גורם רב השפעה בתפיסת הסכסוך הישראלי-פלסטיני בצד היהודי-הישראלי. הם מטביעים את חותמם על הרפרטואר הפסיכולוגי-חברתי של היהודים הישראלים ומחדדים את עירנותם לאיוּמים ולסכנות הנשקפים להם עקב הסכסוך הזה. הם גם מביאים להתנהגותם הכוחנית, הבאה לשלול את האפשרות שגם אותם יפקוד אותו גורל מר שהיה מנת חלקו של דור השואה. קיימים עוד גורמים שיש להם חלק בהתפרצות הסכסוך והתמשכותו (כמו גורמים שמקורם בדת), אך הספר מתמקד רק בבסיסו הפסיכולוגי של הסכסוך ואינו דן בהם.

אילו היו רוב המשתתפים בסכסוך משַנים את ראיית עולמם ומכירים באפשרות הפְּשרה, היה הסכסוך מאבד הרבה מעוצמתו ואולי אף מגיע לסיומו. היטיב להתייחס לחשיבותו של הבסיס הפסיכולוגי בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני מירון בנבנשתי, בספרו מחול החרדות. וכך כתב בו: "דיון בסכסוך הישראלי-פלשתיני מנקודת מבט פוליטית גרידא היא גישה פשטנית ומטעה. לא ניתן להציע פתרונות פוליטיים בלא לטפל קודם בבעיות מטא-פוליטיות, פסיכולוגיות ומושגיות, המונעות מן המעורבים בסכסוך לשקול את הפתרונות הפוליטיים השונים בצורה רציונלית [...] המבקשים לעסוק בפתרונות חייבים להתמודד עם סכסוך קמאי, בסיסי, קיומי [...] מאה שנות סכסוך אלים הותירו משקעים של פחד, שנאה, נקמה וגאולת דם, דה-הומניזציה וברוטליזציה של ערכים, תמונת עולם דיכוטומית, שבטיוּת מיליטנטית, קבעוֹנוֹת פסיכולוגיים וגישות לא רציונליות" (1992, עמ' 144-145).

מדהים עד כמה רבים מן המעורבים בסכסוך מסוּגָרים ומקוּבָּעים בתפיסתם אותו, בעוד שגישתם לסכסוכים אֶתניים קשים המתרחשים במקומות אחרים בעולם היא הרבה יותר שקולה ופתוחה, ובבואם לדון בסכסוכים אלה הם רואים אפשרויות שונות לפתרונם. הסגירוּת הזאת ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני אינה מניחה להם לבחון פתרונות יצירתיים מורכבים, שהיו עשויים להקטין את סבלם של העמים המעורבים בו. מטרת הספר הזה היא לא רק לתאר ולהסביר, אלא גם לתרום לשיח הציבורי העֵר בנושא זה בחברה היהודית-הישראלית, ואף לנסות לכוון אותו.

הרפרטואר הפסיכולוגי-חברתי שמפַתחים בני החברה בשיאו של הסכסוך הופך לתשתית פסיכולוגית-חברתית, שלא זו בלבד שהיא קונה לה שביתה בתודעתם של רוב חברי החברה, אלא שהיא באה לביטוי בדברים הנשמעים מפי מנהיגיה, באלה הנכתבים ונאמרים בה על ידי אנשי התקשורת, במוצרי תרבות וחינוך בני קיימא כמו ספרים ותוכניות לימוד, ביצירות אמנות, באנדרטאות, בטקסים ובסמלים לאומיים. אפשר לומר שבשנות הסכסוך הבלתי-נשלט הזה נוצרה בישראל תרבות המבוססת על תימות מן הרפרטואר הפסיכולוגי-חברתי שפיתחו היהודים שבה והמעוגנת באֶתוס הסכסוך, בזיכרון הקולקטיבי ובאוריינטציה הרגשית הכללית. פירושו של דבר הוא שלא זו בלבד שהרפרטואר הזה היה לנחלת רובו של הציבור היהודי בארץ, אלא גם שהיוצרים התרבותיים, המוסדות הפוליטיים-חברתיים-תרבותיים-חינוכיים וערוצים אחרים היו לנושאיו של מֶסֶר הסכסוך ולמי שהנחילו אותו לציבור הרחב.

ואכן זאת היתה המציאות הפסיכולוגית-חברתית בחברה היהודית-הישראלית משלהי שנות ה-40 ועד סוף שנות ה-70 של המאה ה-20. היתה זו חברה שבה שררה הסכמה כמעט מלאה לגבי מטרותיו של הסכסוך, אופיו, תולדותיו ודרכי פתרונו. התשתית הפסיכולוגית-חברתית שצמחה בשני העמים היתה למחסום שהביא להתמשכותו של הסכסוך ומנע את פתרונו - בהיותה הֶגֶמונית, דוֹגמָטית, נגישה לכל חברי החברה, בולטת בשיח הציבורי, מבוטאת בדרכים שונות בערוצי תרבות וחינוך ונטוּלת פתיחוּת למסרים שיכלו להביא בשורה חדשה לפתרונו של הסכסוך.

יתר על כן, בשיאו של הסכסוך פיתחו בני החברה היהודית-הישראלית מנגנונים חברתיים שנועדו לשַמר את התשתית הפסיכולוגית-חברתית הזאת ולא לאַפשֵר למסרים אלטרנטיביים לחדור דרכה. כך הונהגו צנזורה ממשלתית על המידע ופיקוח על אמצעי התקשורת (שניזונו בעיקר ממקורות-מידע ממשלתיים), נעשתה דה-לגיטימציה למידע אלטרנטיבי ולמקורותיו, הופעלו סנקציות נגד קבוצות שהביעו רעיונות אלטרנטיביים, וגורמים שונים עודדו את חלחול מסרי התשתית לכל מוסדות החברה. וחשוב מכול: בני החברה הפעילו צנזורה עצמית קפדנית, כדי שמסרים הנוגדים את הרפרטואר הפסיכולוגי-חברתי הזה בקשר לסכסוך לא יהיו לנחלת הרבים.

הרפרטואר הפסיכולוגי-חברתי שתואר כאן איפיין את החברה היהודית-ישראלית במשך עשרות שנים, אך אירועים דרמטיים כמו מלחמת יום הכיפורים, הסכם השלום עם מצרים או מלחמת הברירה בלבנון התחילו לסדוק אותו. אמנם כבר בשנות ה-60 קמו קבוצות שוליות שהשמיעו דברים הנוגדים את הרפרטואר הזה בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך רק בסוף שנות ה-70 ובשנות ה-80 התפשטה תנועה חברתית בעלת מסרים הנוגדים אותו. ערוצי התקשורת, ובעיקר מוצרי תרבות כמו ספרים, הצגות תיאטרון וסרטים שנוצרו בארץ, החלו להביע מסרים המטילים ספק בנרטיב ששלט ללא עוררין בחברה היהודית-ישראלית משנות ה-50 ואילך, ואף ניסו לסתור אותו. אפשר לומר שהיתה זו ראשית התפתחותה של תרבות אלטרנטיבית לתרבות הסכסוך. רבים מבני האליטה התרבותית בתחום הספרות, המחזאות, הקולנוע ואף האמנות הפלסטית היו לנושאי המסרים החדשים האלה וליוצרי התרבות החדשה, ראשיתה של תרבות השלום.

שיאו של תהליך השינוי, שראשיתו בביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים ב-1977, נרשם בשנות ה-90, אחרי חתימת הסכם אוסלו ב-1993 בין ראש ממשלת ישראל יצחק רבין לבין ראש הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) יאסר ערפאת. בהסכם זה הכירו ישראל ואש"ף זה בזה והתחייבו למצוא פתרון של שלום לסכסוך הישראלי- פלסטיני. אך הסכם אוסלו לא הביא לפתרונו המיוחל של הסכסוך. שני העמים ביצעו פעולות שפגעו באפשרות של בניית יחסי אמון ודו-קיום. די להזכיר את פעולות הטרור האלימות שביצעו קבוצות פלסטיניות ואת ההתפשטות הטריטוריאלית באמצעות בניית התנחלויות שהמשיכו לבצע יהודים ישראלים בתמיכה ממשלתית ובעזרת צה"ל, כדי להבין ששני העמים לא ניצלו את שנותיו של הסכם אוסלו לקידום הפיוס ביניהם.

לא אנתח כאן את הסיבות לכשלון תהליך השלום, אך אומַר שחלקים ניכרים בשתי החברות לא קיבלו את השינוי, המשיכו להחזיק ברפרטואר הסכסוך ועשו כל מה שביכולתם כדי לטרפד את הניסיון ליישב את ההדורים בדרכי שלום. את השֶסַע בתוך כל אחת מן החברות אפשר להגדיר כפילוג בין אלה המוסיפים להחזיק ברפרטואר הסכסוך ודבֵקים במטרותיו המקסימליות של הסכסוך, אלה שאינם מוכנים לפשרות, אינם רואים את הצד השני כפרטנר למשא ומתן לשלום ולכן מאמינים בצורך להמשיך את הסכסוך - לבין אלה היוצרים רפרטואר אלטרנטיבי המציע פשרות מספקות, רואים בצד השני פרטנר למשא ומתן ולכן מאמינים בתוחלת שבתהליך השלום.

מובן שבני החברה אינם נחלקים חלוקה דיכוטומית בין שתי קטגוריות אלה אלא פזורים על פני סקאלה נרחבת, שרק קצותיה תוארו כאן. ובכל זאת נשאלת השאלה מהו שיעורם של בני החברה המוכנים להגיע לפשרה שתחלק את הארץ בין שני העמים ותפתור בעיות מרכזיות אחרות, כמו בעיית השליטה בירושלים, בעיית פינויָן של התנחלויות ובעיית הפליטים הפלסטינים.

אין ספק שהתמיכה בתהליך השלום בחברה היהודית-ישראלית עברה שינויים מהותיים לאורך השנים. הנושאים שעמדו במרכז אי-ההסכמה בעניין תהליך זה השתנו, ואירועים שונים השפיעו על מידת התמיכה בו. באופן כללי אפשר לומר, שאם בשנות ה-80 וה-90 היתה בחברה היהודית-הישראלית חלוקה פחות או יותר שווה בין שני המחנות, הרי אירועי שנת 2000 (כשלון ועידת קמפ דייוויד ביולי 2000 ופריצת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000) חוללו שינוי של ממש בחברה היהודית-ישראלית וגם בחברה הפלסטינית. מחנה השלום ספג מכה כואבת והיקפו הצטמצם. בחברה היהודית-ישראלית התמעט שיעורו לכמעט מחצית בהשוואה לשנות ה-90, ומלחמת לבנון השנייה, שפרצה בקיץ 2006, פגעה בו פגיעה נוספת. ובכל זאת, אף על פי שפחת כוחו של מחנה השלום בחברה היהודית-ישראלית, התחוללו בה תמורות מפליגות במשך השנים. די לסקור לאורך זמן את תוצאותיהם של סקרי דעת הקהל כדי להיווכח בשינוי הדרמטי: רוב הציבור היהודי-הישראלי תומך כיום בהקמת מדינה פלסטינית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, רוב הציבור הזה תמך בפינוי רצועת עזה (ה"התנתקות") ב-2005, רובו תומך במשא ומתן עם הפלסטינים ורובו מוכן לפרק חלק גדול מן ההתנחלויות. עם זאת, לחלק גדול מהציבור היהודי-ישראלי אין אמון בפלסטינים והוא מייחס להם שאיפה לחסל את מדינת ישראל. אמונות דומות אפשר למצוא בקרב רוב העם הפלסטיני. רפרטואר זה הוא אחד הגורמים החשובים המונעים את קיומו של משא ומתן בין הצדדים שיוכל להוביל לפתרון הסכסוך בדרכי שלום.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני עודנו קיים, האלימות נמשכת והפתרון אינו נראה באופק. נצחונו המוחץ של חמאס, עם מצעו לחיסול מדינת ישראל, בבחירות לפרלמנט הפלסטיני בינואר 2006 הדף את הסכסוך שנים רבות אחורנית. גם מלחמת לבנון השנייה על כשלונותיה הציבה סכנות חדשות בפני החברה בישראל. ובכל זאת יש לציין שאופיָם של הסכסוך הישראלי-ערבי והסכסוך הישראלי-פלסטיני השתנה ללא הכר מאז הגיעו לשיאם בשנות ה-50 עד שנות ה-70. היחסים בין מדינת ישראל לבין מדינות ערב הם כיום דיפרנציאליים ונעים מיחסי שלום מלאים, כמו עם מצרים וירדן, דרך יחסים רשמיים, כמו עם מרוקו, יחסים לא-רשמיים, כמו עם קטאר - ועד ליחסי סכסוך, כמו עם סוריה. למרות האלימות המתמשכת מתקיימות פגישות בין מנהיגים ישראליים למנהיגים פלסטיניים, נערכים מפגשים בין נציגי שתי החברות, מתבצעות פעולות תיאום, נרשמת אפילו פעילות חינוכית משותפת והוקמו ארגונים שבהם מנסים ישראלים ופלסטינים להשיג מטרות משותפות. זוהי כמובן מציאות שונה מזו של השנים שבהן נאבקו שתי התנועות הלאומיות זו בזו, ללא הכרה הדדית וללא מגעים לקירוב הלבבות בין שני העמים. אך האיוּם הגרעיני מצד איראן, המלווה ברטוריקה התוקפנית של מנהיגיה, מוסיף נדבך לתחושת הסכנה הנשקפת ליהודים בישראל, והתעצמותו של חמאס ברשות הפלסטינית מעלה שאלות קשות שאין להן תשובות פשוטות וחד-משמעיות.

הספר הנוכחי ינסה לתאר את היסודות הפסיכולוגיים הרוֹוחים בחברה היהודית- הישראלית בגישתה לסכסוך הישראלי-ערבי, ובעיקר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואת הדינמיקה של יסודות אלה. פרקיו יאירו את הגורמים הפסיכולוגים השונים שמילאו, ועדיין ממלאים, תפקיד חשוב במהלכו של הסכסוך. הספר יצביע על תכנים ספציפיים, כמו אֶתוס הסכסוך, הזיכרון הקולקטיבי, מנטליות של מצור או פחד קולקטיבי, המניעים את החברה היהודית-הישראלית. הוא גם יתאר את תהליכי הפצתם של התכנים האלה ואת מיסוּדם, יסביר את הפונקציות של אותם תכנים וידגים לאילו התנהגויות הם מביאים.

בכך מצטרף הספר לשלושה ספרים קודמים משל המחבר, שעסקו בניתוח מקיף ושיטתי של כמה מתכניו הספציפיים של הסכסוך. הספר הראשון (באנגלית) נערך יחד עם דן יעקובסון ואהרן קליימן ונסב על הזווית הפסיכולוגית של ניתוח תחושת הביטחון בחברה היהודית בישראל (Bar-Tal, Jacobson, & Klieman, 1998). הספר השני נערך (בעברית) יחד עם אבנר בן-עמוס ודן בניתוח הפטריוטיזם בחברה היהודית-הישראלית (בן-עמוס ובר-טל, 2004). והשלישי, שנכתב (באנגלית) יחד עם יונה טייכמן, התמקד בהצגת הערבי כיריב בסכסוך בחברה היהודית בישראל (Bar-Tal, & Teichman, 2005).

יש להבהיר שהניתוח בספר זה מתייחס לקטיגוריית מַקרו נרחבת, איננו מנתח את התנהגותם של מנהיגים ושל פרטים ספציפיים ואיננו עוסק בסיטואציות מוגבלות כמו מגעים ומשא ומתן. הוא מתאר תפיסות, אמונות, עמדות והתנהגויות של החברה כולה. חברה אֶתנית, כדוגמת החברה היהודית בישראל, מוגדרת כמערכת חברתית, כקולקטיב של אנשים שיש להם תחושת זהות חברתית משותפת, המבדילים את עצמם מקולקטיבים אחרים - ובתוקף הדרישה שהם מעלים לתפיסת שטח מסוים הם יוצרים מסורת, תרבות, זיכרון קולקטיבי, מערכת אמונות חברתיות משותפות, מבנה חברתי ורשת תקשורת ממוסדת. במיוחד חשובה ההבחנה האומרת ש"חברה היא יצירה של חבריה: תוצר של משמעויות שהן מעשה ידיהם, של פעולות ושל יחסים שבאמצעותם הם מנסים לכפות משמעות בסיטואציה ההיסטורית הספציפית" (Dawe, 1970, p.214).

ספר זה איננו גורס שכל בני החברה חולקים אותן אמונות ועמדות; ברור שבחברה יכולות לשרור תפיסות שונות, בדומה למצב שלוֹ אנו עֵדים בחברה היהודית בישראל כיום. אך בהֶקשֵרים ובנושאים שונים אפשר למצוא לא אחת הסכמה רחבה בין בני אותה חברה. עם זאת, למרות הופעתן של אמונות חדשות המתקבלות בחלקים מסוימים בחברה, ממשיכות כמה תפיסות להיות הֶגֶמוניות בחברה זו. הטענה המרכזית של ספר זה היא שבימי שיאו של הסכסוך הבלתי-נשלט הישראלי-ערבי והישראלי-פלסטיני שררה בחברה היהודית-הישראלית הסכמה רחבה ביותר לגבי סוגיות ונושאים הקשורים בסכסוך. רק בסוף שנות ה-70 החל להתפתח בחברה זו פיצול של תפיסות, שהעיד על קיטוב בנושאי הסכסוך המרכזי. אך למרות הקיטוב הזה עדיין מחזיקים חלקים רבים מבניה ברפרטואר סכסוכי, התורם למניעת פתרון למאבק בין בני שתי החברות.

אני מניח שבין קוראי הספר יהיו מי שישאלו מדוע התמקדתי אך ורק בחברה היהודית-הישראלית ולא ניתחתי את החברה הפלסטינית באותם מושגים. התשובה הראשונה לשאלה זו נעוצה בהיותי יהודי ישראלי דובר עברית, החוקר זה שנים רבות את החברה היהודית-הישראלית כצד בסכסוך הישראלי-ערבי והישראלי-פלסטיני. אינני דובר ערבית, והיכרותי עם החברה הפלסטינית אין די בה להערכת מחקרים וניתוחים של חברה זו. שנית, אני מאמין בחשיבות הנודעת לכך שבן לחברה שהיא צד בסכסוך ינתח את חברתו-שלו ויצביע על התכנים הרוֹוחים בה ועל התהליכים המתרחשים בתוכה ומשפיעים על מהלך הסכסוך. ניתוח כזה יצביע גם על המכשולים הנערמים בדרכה של החברה לפתרון הסכסוך ועל תרומתם להתמשכותו. שלישית, אני סבור שניתוח החברה היהודית-הישראלית יכול להביא לא רק לראִיית הסכסוך מזווית חדשה אצל בניה של חברה זו, אלא גם לעודד ניתוחים דומים בקרב הפלסטינים ובני עמי ערב האחרים.

ספר זה אמור להציע לקוראיו רעיונות שקודם לכן לא חשבו עליהם חשיבה שיטתית ולהניע אותם להיעצר לרגע ולהרהר במשמעותם. בדיון הציבורי המתנהל בארץ - באמצעות דברי המנהיגים ו/או מסרי החדשות ו/או מאמרים פובליציסטיים - אנו מוצאים הרבה תכנים התומכים ברפרטואר הסכסוכי כמתואר בספר. מובן שיש גם קולות אחרים, הן בקרב המנהיגים והן בקרב אנשי התקשורת, ובעיקר בקרב אנשי תרבות ואנשי האקדמיה. אפשר למצוא אותם בכתבי עת, במאמרי מערכת, בספרי קריאה, במחזות או בסרטים - אלא שאלה הם קולותיו של מיעוט. עם זאת נודעת להם חשיבות רבה, שכן הם אינם מקבלים את השיח הנורמטיבי, מעלים לגביו תהיות וסימני שאלה ומנסים להאיר את המציאות באור אחר כדי להבין את הסכסוך בדרכים חדשות.

ההארות בספר זה באות להסביר את התפיסות, האמונות, העמדות, הערכים וכיווני הפעולה של החברה היהודית בישראל שהם תולדת תרבותה ומסורתה, התנסויותיה בעבר ובהווה והֶקשֵריהן. התנסויות אלה משפיעות באמצעות הדרך שבה נחוו, הובנו ופורשו, וכך מתכוון הספר להציגן. הוא אינו מתכוון לדון בשאלת אמיתוּתן של ההתנסויות הללו (דבר זה נתון בידי ההיסטוריונים), אלא בתשתית הפסיכולוגית- החברתית שהן מהוות, בתפקידים שהן ממלאות, בדרכי ההעברה שלהן ובתוצאותיהן בחברה המנהלת סכסוך בלתי-נשלט עם הערבים הפלסטינים. עם זאת חשוב לציין שהספר מצביע על תוצאותיהן השליליות של אמונות ורגשות הרוֹוחים בחברה היהודית בישראל, במיוחד כאשר נעשה היריב (לפחות לחלק מבני החברה) לפרטנר למשא ומתן ומתחיל תהליך השלום.

לספר יש מטרה נוספת. אני מאמין שתנאי חשוב להיווצרותם של שינויים העשויים להקל על תהליך השלום הוא הבנת הגורמים הפסיכולוגיים המעכבים את התהליך. הספר מפרט שורה ארוכה של תפיסות, אמונות, עמדות ורגשות בחברה היהודית-ישראלית המהווים מכשול לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרכי שלום. הוא גם מציע כיווני שינוי העשויים לזרז את סיום הסכסוך שבו אנחנו מעורבים, שגבה מחיר כה כבד והסב סבל כה רב לחברות המעורבות בו.

לבסוף עלי להעיר, שכפסיכולוג חברתי-פוליטי אני מאמין שהבסיס והדינמיקה הפסיכולוגיים המזינים את הסכסוך הישראלי-ערבי והישראלי-פלסטיני אינם ייחודיים לחברה היהודית בישראל, אלא מופיעים גם בסכסוכים בלתי-נשלטים אחרים, כמו בסכסוך בין הקתולים לפרוטסטנטים בצפון אירלנד, או בזה שבין המוסלמים להינדים בקשמיר, או בין הצ'צ'נים לרוסים בצ'צ'ניה. המנגנונים והתהליכים הפסיכולוגיים הם אוניברסליים, ורק התכנים, ההֶקשֵרים והגורמים הם ספציפיים לכל סכסוך וסכסוך. הספר הנוכחי לא יסתפק אפוא בתיאור המרכיבים הייחודיים של הסכסוך הישראלי-ערבי והישראלי-פלסטיני, אלא גם יציג המשָׂגות כלליות המהוות מסגרת לניתוחם של מרכיבים אלה. כמעט כל אחד מפרקיו יפתח בהצגת המשָׂגָה אוניברסלית, שתשמש מסגרת לניתוח המקרה הספציפי של החברה היהודית בישראל.

בספר אחד עשר פרקים והוא נפתח בפרק כללי, המציג את המסגרת ההמשָׂגתית האוניברסלית של היסודות הפסיכולוגיים הטמונים בסכסוכים בלתי-נשלטים. פרק זה חושף את הגורמים, המנגנונים, המבנים והתהליכים הפסיכולוגיים-חברתיים-פוליטיים המעצבים את מהלכיו של סכסוך בלתי-נשלט. כאמור, המסגרת ההמשָׂגָתית המוצעת בו אינה ייחודית לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא מהווה כלי לניתוח סכסוכים בלתי- נשלטים שונים המתחוללים בעולם. בעיקרו של דבר זוהי המשָׂגה פּרוֹטוֹטיפּית של תקופת שיא הסכסוך, המסייעת להבנת התפתחותו והימשכותו, ואף תורמת להבנת השינויים הנדרשים לפתרונו של הסכסוך. הפרק סוקר את מושגי המפתח של הספר: סכסוך בלתי-נשלט, תשתית פסיכולוגית-חברתית, זיכרון קולקטיבי, אֶתוס הסכסוך, אוריינטציה רגשית קולקטיבית, מיסוּד התשתית הפסיכולוגית-חברתית ופריזמה לניתוח פסיכולוגי.

הפרקים הבאים יבחנו את המרכיבים השונים של ההמשָׂגה הכללית שהוצגה בפרק הראשון בהֶקשֵר הספציפי של החברה היהודית-הישראלית. שלושת הפרקים הראשונים יתמקדו בניתוח הזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי בישראל, שהשפיע רבות על הבנת הסכסוך הישראלי-ערבי ועל דרכי ניהולו. הפרק השני, לאחר שיתווה את אופיו של הסכסוך הישראלי-ערבי או הישראלי-פלסטיני כסכסוך בלתי-נשלט, יתמקד בזיכרון הקולקטיבי הדומיננטי של בני החברה היהודית בישראל לגבי הסכסוך. הפרק השלישי ירחיב את הדיון בזיכרון הקולקטיבי להשפעתה של תפיסת תולדותיו של עַם ישראל בגולה, ובעיקר ינתח את צמיחת מנטליות-המצור הנובעת מזיכרון זה.

הפרק הרביעי ידון בזכר האירוע הטראומטי המרכזי של העם היהודי - השואה. הוא יתאר את דרכי העברתו בחברה היהודית בישראל ובמשמעותה של העברה זו. הפרק החמישי יחזור לדון בזיכרון הקולקטיבי של הסכסוך הישראלי-ערבי והישראלי-פלסטיני בהקשר של צמיחת תרבות-הסכסוך וייסוב על משמעותו של הרג בני החברה היהודית בישראל בסכסוך האלים.

הפרק השישי יתאר את שמונה האמונות של אתוס הסכסוך בחברה היהודית- הישראלית כפי שהתפתחו בשנים שבהן היה הסכסוך בשיאו וידגיש את השינויים שחלו בהן לאורך השנים. שני הפרקים הבאים ידונו בשתי תימות מרכזיות בנושא האמונות החברתיות של אתוס הסכסוך: הפרק השביעי ינתח את תימת הדֶה-לגיטימציה של הערבים ויתאר את הצגת דמות הערבי ברפרטואר היהודי-הישראלי, והפרק השמיני יעסוק בתימה חשובה ביותר - אמונות חוסר-הביטחון של הציבור היהודי במדינת ישראל. הוא יציע גישה פסיכולוגית-חברתית להבנת מושג הביטחון והשפעתו על החברה היהודית-הישראלית.

אחרי הצגת האמונות המרכזיות של אתוס הסכסוך יתמקד הפרק התשיעי ברגש הקולקטיבי הדומיננטי בחברה היהודית-הישראלית, הוא רגש הפחד. הפרק ינתח את טבעו של הפחד הזה ויסביר מדוע הוא גובר על כל אפשרות של תקווה לפתרון הסכסוך בדרכי שלום. כמעבר לנושא הבא של הספר יציע הפרק דרכים לטיפוח התקווה כגורם בבניית תהליך השלום. הפרק העשירי דן בפיוס כתנאי הכרחי לבניית יחסי שלום יציבים בין שתי חברות הנתונות בסכסוך קשה ובלתי-נשלט. הפרק מסביר את טבעו של הפיוס כתוצאתם של תהליכים פסיכולוגיים ומציין את התנאים להצלחתו. את הספר מסיים פרק מסכם, המביא הבנות כלליות הנגזרות מתכניהם של הפרקים הקודמים.

כדי לתמוך בטענות המופיעות בפרקיו של הספר מובאות בו הוכחות, תצפיות ועדויות ממקורות שונים, ביניהן תוצאותיהם של סקרי דעת הקהל, העוקבים אחר האמונות שרווחו ורווחות בקרב הציבור היהודי בישראל. (יש לזכור שבשנותיה הראשונות של המדינה היו סקרים אלה נדירים ביותר; השימוש בהם החל להתפתח רק בראשית שנות ה-70, עד שבימינו היו סקרי דעת הקהל לחלק בלתי נפרד מן החיים בישראל.) נוסף על כך מדווח הספר על מחקרים שבדקו השערות הקשורות למסגרות ההמשָׂגתיות שהוצגו בו. עדויות חשובות מספק גם ניתוח תוכניהם של ספרי הלימוד בבית הספר - מוסד שקיימת הסכמה רחבה ביחס לתפקידו החשוב כסוכן חיברוּת מרכזי, שכן באמצעות ספרי הלימוד, תוכניות הלימודים ודעות המורים נחשפים התלמידים לערכים, לאידיאולוגיות ולמסורות הרוֹוחים בחברה. ספרי הלימוד מבטאים במובהק את האמונות החברתיות הממוסדות ואת האתוס החברתי, את הערכים, המיתוסים והמטרות החשובים לחברה, המעוניינת להעבירם לדור הבא. מכאן שספרי הלימוד אינם מוסרים רק ידע אובייקטיבי ונייטרלי אלא גם ידע המשרת את צורכי החברה, ובאמצעותם נבנית המציאות החברתית של הדור החדש. את התפקיד הזה ממלאים בעיקר ספרי הלימוד בהיסטוריה, גיאוגרפיה, מדעי החברה, אזרחות, ספרות עברית, תנ"ך ותורה שבעל-פה.

במדינת ישראל, כמו במדינות אחרות, היה נהוג (לפחות עד שנות ה-90) פיקוח קפדני על התכנים בספרי הלימוד. דורות של תלמידים עברו בבית הספר תהליך של חיברוּת שכיוון אותם למעורבות בסכסוך, שכן ספרי הלימוד היו גדושים בתכנים התואמים את התשתית הפסיכולוגית-חברתית התומכת בהתמשכותו של הסכסוך. עד שנות ה-70 היה זה תהליך דומיננטי במערכת החינוך, שמנהיגיה ראו בבית הספר מוסד שתפקידו להנחיל לדור הצעיר את הנרטיב הלאומי וערכיו. תהליך זה נמשך גם היום, אך ללא הישירוּת והאינדוקטרינציה שבעשורים הראשונים לקיומה של המדינה.

על העדויות הלקוחות מספרי הלימוד יש להוסיף גם עדויות שמקורן במוצרי התרבות. בספר מובאים ניתוחים רבים של מוצרים אלה מתחומי הספרות, המחזאות והקולנוענות העברית, שתוכניהם מייצגים את האמונות הרווחות בחברה, אך גם מעצבים את תודעתם החברתית של בני אותה חברה. מוצרי התרבות, כמוהם כמסרים של אמצעי התקשורת, עוזרים לבנות את "הקהילה המדומיינת", שהיא חברה בעלת נרטיב, מטרות, זכרונות ומוסדות משותפים. במקרה הישראלי כבר צוין שלספרות העברית היה שמור תפקיד מרכזי בבניית הנרטיב הציוני-הישראלי ובעיצוב התודעה הלאומית. בהמשך עובדו יצירות לא מעטות של הספרות העברית למחזות ואף לסרטים והמשיכו בכך את תפקידן המעצב בתחומים חוץ-ספרותיים.

גם המובאות מאמצעי התקשורת וניתוחן מעידים על האמונות הרווחות בחברה, שכן לתקשורת בישראל נודע לאורך השנים תפקיד מהותי בעיצוב דעת הקהל בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי והישראלי-פלסטיני. לעיתים קרובות עלתה עמדת התקשורת בקנה אחד עם הנרטיב הרשמי שהועבר על ידי הממשלה והצבא בישראל. טענה זו נכונה במיוחד בתקופות של משבר, מלחמות ואלימות המאפיינים את הסכסוך הבלתי- נשלט. יש לזכור שעד מלחמת ששת הימים לא היתה בארץ טלוויזיה, שידורי הרדיו היו נתונים לשליטתו המלאה של ראש הממשלה והעיתונים היו ברובם מפלגתיים. רק בשנות ה-70 הסתמנה פתיחוּת מסוימת באמצעי התקשורת בארץ. מציאות התקשורת העכשווית שונה ללא הכר מזו של העשורים הראשונים לקיומה של המדינה, אך גם כיום מסתמכת התקשורת הישראלית במידה רבה על תכנים המועברים לה בערוצי המידע הרשמיים, במיוחד בנושאים מדיניים וביטחוניים, והציבור נוטה לקבל מידע זה כאמת צרופה.

לבסוף מביא הספר גם עדויות אחרות, כמו קטעים מנאומי מנהיגים, תיאורי טקסים ומצעי מפלגות. כל אלה מעידים על כך שהתופעות המתוארות בספר היו קיימות בעבר בהיקף נרחב, וגם היום הן רווחות עדיין ומהוות חלק מן התרבות היהודית-הישראלית, על אף התפתחותה של תרבות אלטרנטיבית בארץ.

© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור

לחיות עם הסכסוך - ניתוח פסיכולוגי-חברתי של החברה היהודית בישראל - דניאל בר-טל
Living with the Conflict, Socio-Psychological Analysis of the Jewish Society in Israel - Daniel Bar-Tal


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *