Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2010  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | שנת 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בפברואר 2010       חזור

אוסקר ויילד והרציחות לאור הנר
מאת: גיילז ברנדרת
Oscar Wilde And the Candlelight Murders - Gyles Brandreth

ההוצאה:

ספרי עליית הגג

לונדון, 1889. אוסקר ויילד, המשורר המהולל, המחזאי השנון, הוא הסנסציה הספרותית של זמנו.

אירופה כולה סוגדת לו. יום אחד נקרית בדרכו גופה עירומה, שרועה על ריצפת חדר אפל ומסביב לה שישה נרות מהבהבים - גופתו של בילי ווּד בן השש-עשרה, זונה חסרת חשיבות ממין זכר, שגרונו שוסף באכזריות מאוזן לאוזן.

ויילד המזועזע בורח מהמקום, וחולפת יממה תמימה עד שהוא מדווח על הרצח - לא למשטרה, אלא למכר חדש, הסופר ארתור קונן דויל, ממציא דמותו של "הבלש היועץ" הדגול שרלוק הולמס. וייל ודויל חוזרים לזירת הפשע ומגלים שהגופה נעלמה. ויילד "חייב לדעת לָמה. לשם מה?.. מי עשה את הדבר האיום הזה?", ויוצא לפצח את התעלומה בכוחות עצמו.

אוסקר ויילד והרציחות לאור הנר
שתפו אותי

היכרותו האינטימית את כל אורחות החיים ונדבכי החברה בתקופה הוויקטוריאנית המאוחרת - מחדרי עישון מהודרים במועדוני האצולה, דרך בנות הליווי הבוהמייניות ועד בני המעמד הנמוך - נעשית לגורם המכריע בחקירה של מה שהולך ונחשף כסידרת רציחות אכזריות.

"אתמול אחרי הצהריים," הוא התחיל, "בערך בין שלוש וחצי לארבע, הגעתי לבית ברחוב קָאוּלִי 23 בווסטמינסטר. היתה לי שם פגישה והייתי באיחור. נקשתי על הדלת בחוזקה, אבל לא היתה תשובה. צלצלתי בפעמון, ושום דבר. נקשתי שוב, בחוסר סבלנות, נקישות רמות יותר. צלצלתי פעם נוספת בפעמון. בסוף, וזה היה בוודאי אחרי כמה דקות, מנהלת משק הבית הכניסה אותי פנימה. בגלל האיחור שלי, לא היה לי זמן להקשיב להתנצלויות שלה. עליתי מייד במדרגות, לבדי, ונכנסתי לסלון בקומה הראשונה. הייתי לגמרי לא מוכן למראה שציפה לי. זה היה מראה מזעזע, מחריד, מעורר רחמים."

על רקע אווירת התהפוכות של "קץ המאה" בלונדון, פריס, אוקספורד ואדינבורו, הרומן אוסקר ויילד והרציחות לאור הנר מקים לתחייה את השנינות העוקצנית של ויילד. גַיילְז בְּרַנדְרֶת מפליא לשזור באלגנטיות את המסתורין האופייני לפרשיות הרצח האנגליות הקלסיות עם פורטרט כובש לב של אחת הדמויות הססגוניות ביותר בתולדות הספרות.

ביקורות מחו"ל
"אחד הספרים האינטליגנטיים, המהנים והמבדרים ביותר של השנה. אילו התבקש אוסקר ויילד עצמו לכתוב את הספר הזה, הוא לא היה עושה את זה יותר טוב." אלכסנדר מק'קול סמית, מחבר סדרת סוכנות הבלשיות מס' 1

"גאוני... ויילד חוזר לחיים ברומן המרטיט והעשיר הזה... שילוב מושלם של פשע, מסתורין ומתח... עלילה בלתי נשכחת של סקס, פשע, אהבה ומוות." Sunday Express

גַיילְז בְּרַנדְרֶת נולד ב-1948 בגרמניה, שם שירת אביו כמשפטן של בעלות הברית. לאחר שסיים את לימודיו באוקספורד, עבד כעיתונאי וכשדרן רדיו בבי.בי.סי. היה גם חבר בפרלמנט הבריטי. פירסם בין השאר ביוגרפיה של השחקן ג'ון גילגוד, ושני רבי-מכר: הביוגרפיות פיליפ ואליזבת: דיוקן נישואין וכן צ'רלס וקמילה: דיוקן של פרשת אהבים.

לקריאה נוספת: עומרי הרצוג על אוסקר ויילד

אוסקר ויילד והרציחות לאור הנר מאת גיילז ברנדרת בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, מאנגלית: שמעון בוזגלו, 332 עמודים.

אוסקר ויילד והרציחות לאור הנר | פרק ראשון, 31 באוגוסט 1889
ביום שטוף שמש אחרי הצהריים, בשלהי אוגוסט 1889, איש באמצע שנות השלושים לחייו - גבוה, בעל עודף משקל קל וללא ספק לבוש בהידור מופרז - הוכנס לבית מדורג קטן ברחוב קָאוּלי, בווסטמינסטר, ליד בתי הפרלמנט.

האיש מיהר, והוא לא היה רגיל למהר. פניו היו סמוקות ומצחו הגבוה היה משובץ באגלי זיעה. כשנכנס לבית, ברחוב קאולי 23, הוא חלף על פני האישה שפתחה לו את הדלת, חצה מייד את המסדרון הצר ועלה במדרגות לקומה הראשונה. שם, מולו, מעבר לרחבה נטולת שטיח, היתה דלת עץ.

האיש עצר לרגע כדי לחייך, להסדיר את נשימתו, ליישר את המקטורן שלו ולגרוף לאחור בשתי ידיו את שערו הגלי, הערמוני. אז נקש על הדלת ברכּוּת, כמעט בעדינות, ובלי לחכות לתשובה, נכנס לתוך החדר. החדר היה אפל, עמוס וילונות, חם כמו תנור ועם ניחוח קטורת באוויר. כשעיניו של האיש הסתגלו לחשיכה, הוא ראה, לאור שישה נרות מהבהבים, את גופתו העירומה, השרועה על הריצפה לפניו, של נער בן שש עשרה, שגרונו משוסף מאוזן לאוזן.

האיש היה אוסקר ויילד, משורר ומחזאי, והסנסציה הספרותית של זמנו. הנער המת היה בילי ווּד, זונה חסרת חשיבות ממין זכר.

לא הייתי שם כשאוסקר גילה את גופתו השחוטה של בילי ווּד, אבל ראיתי אותו כעבור כמה שעות, והייתי הראשון לו הוא סיפר מה ראה באותם אחרי צהריים מחניקים בחדר עטוי הווילונות ברחוב קאולי.

באותו ערב חברי המפורסם נפגש לארוחת ערב עם המוציא לאור האמריקאי שלו, וקבענו להיפגש אחר כך, בשעה עשר וחצי, במועדון שלו, "אַלְבֶּמַרְל", ברחוב אלבמרל 25, המסתעף מפיקדילי. אני אומר המועדון "שלו", כשבעצם הוא היה גם שלי. בימים ההם המועדון עודד צעירים להצטרף לשורותיו: כן, אפילו גברות צעירות מעל גיל שמונה עשרה! ואדונים בני עשרים ואחת ומעלה. אוסקר רשם אותי למועדון, ובנדיבות האופיינית לו שילם עבורי את דמי ההצטרפות בסך שמונה גיני, ואז, שנה אחר שנה, עד הרגע שבו נכלא בשנת 1895, שילם עבורי את דמי החבר השנתיים בסך חמישה גיני. בכל פעם שנפגשנו ב"אלבמרל", מחירי המשקאות ששתינו והאוכל שאכלנו חויבו תמיד על חשבונו. הוא קרא למקום "המועדון שלנו". מבחינתי, זה היה המקום "שלו". אוסקר איחר לפגישה שלנו באותו לילה, וזה לא היה אופייני לו. הוא שיווה לעצמו נופך של לאות, הוא התחזה לבטלן, אבל בעיקרון, אם הוא קבע פגישה איתך, הוא הגיע. רק לעתים רחוקות הוא ענד שעון, אבל נראה שתמיד ידע מה השעה. "לחברים אני לא אוהב להפר הבטחות," הוא אמר, "וגם לא לתת להם לחכות." כפי שיעיד כל מי שהכיר אותו, הוא היה מופת של התחשבות, איש בעל אדיבות אינסופית. אפילו ברגעי מתח חריף ביותר, נימוסיו נשארו ללא רבב.

בסופו של דבר הוא הגיע אחרי 23:15. הייתי בחדר העישון במועדון, לבדי, שרוע על הספה ליד האח. דפדפתי לפחות ארבע פעמים בעיתון הערב, אבל לא קלטתי מילה. הייתי שקוע במחשבות. (זו היתה השנה שבה התפרקו הנישואין הראשונים שלי. אשתי מרתה הסתייגה מהחברה שלי, קייטלין - ועכשיו קייטלין ברחה לווינה! כמו שאוסקר אהב לומר, "החיים הם חלום הבלהות שמפריע לאדם לישון.") כשהוא נכנס לחדר בסערה, כמעט שכחתי שחיכיתי לו. כשהרמתי את עיני וראיתי אותו משפיל מבט אלי, נדהמתי למראהו. הוא נראה סחוט. מתחת לעיניו העצומות למחצה היו עיגולים כהים, חומים צהובים. ניכר שהוא לא התגלח מאז הבוקר, ובאופן מפתיע מאוד לגבי אדם שמקפיד כל כך על הופעתו, הוא לא החליף בגדים לארוחת הערב. הוא לבש את בגדי היומיום שלו: חליפה שהוא עצמו עיצב, גזורה מאריג צמר כחול, עם אפודה תואמת, מכופתרת עד לקשר הגדול בעניבתו האדומה הבוהקת. לפי אמות המידה שלו, זה היה לבוש שמרני יחסית, אבל יוצא דופן משום שהיה כל כך בלתי הולם בעונה זו של השנה.

"זה בלתי נסלח, רוברט," הוא אמר כשקרס על הספה מולי. "אני מאחר כמעט בשעה והכוס שלך ריקה. הוּבַּרְד! שמפניה למר שֶרַרְד, בבקשה. בעצם, בקבוק לשנינו." בחיים יש שני סוגי אנשים: אלה שלוכדים את עינו של המלצר, ואלה שלא. בכל פעם שהגעתי ל"אלבמרל", נדמה היה שעובדי המועדון התפזרו מייד. כשאוסקר הופיע, הם תמיד חגו סביבו בתשומת לב. הם כיבדו אותו. הוא חילק תשרים כמו נסיך והתייחס אליהם כאל בעלי ברית.

"היה לך יום עמוס," אמרתי בעודי מניח את העיתון בצד ומחייך אל ידידי.

"נדיב מצידך לא להעניש אותי, רוברט," הוא אמר, החזיר לי חיוך, התרווח והדליק סיגריה. הוא השליך את הגפרור לאח. "היה לי יום מטריד," הוא המשיך. "נהניתי מאוד, וסבלתי מאוד."

"ספר לי," אמרתי. ניסיתי לומר זאת בקלילות. הכרתי אותו היטב. יחסית לאדם שבסופו של דבר איבד את כל עולמו בגלל חוסר זהירות משווע, הוא היה זהיר בצורה יוצאת מן הכלל. הוא חלק איתך את הסודות שלו, אבל רק אם לא לחצת עליו לעשות זאת.

"אני אספר לך קודם כל על ההנאה," הוא אמר. "הסבל יחכה."

כשהוברד הביא לנו את היין, השתתקנו. הוא הגיש אותו בטקסיות מתרפסת. (אלוהים, הוא בהחלט לא הזדרז!) כשהלך, ושוב היינו לבדנו, ציפיתי שאוסקר יתחיל בסיפור, אבל במקום זה הוא פשוט הרים את הכוס שלו לכיווני והביט בי בעיניים חלולות, עייפות מן העולם.

"איך היתה ארוחת הערב?" שאלתי. "איך היה המוציא לאור שלך?" "ארוחת הערב," הוא אמר, כשהתעורר מן החלום בהקיץ שלו, "היתה במלון 'לֶנְגְהַם' החדש, שבו גם העיצוב וגם בשר הבקר ממחישים את הכלל 'כל המוסיף גורע'. המוציא לאור שלי, מר סְטוֹדַרְט, הוא איש מענג. הוא אמריקאי, ולכן האוויר סביבו שופע אנרגיה ושבחים. הוא המוציא לאור של הירחון של ליפּינְקוֹט -"

"והוא נתן לך עמלה חדשה?" ניחשתי.

"יותר טוב מזה, הוא הציג אותי בפני חבר חדש." הרמתי גבה. "כן, רוברט, מצאתי לי הערב חבר חדש. אתה תחבב אותו."

הייתי רגיל לפרצי ההתלהבות של אוסקר. "אני עתיד לפגוש אותו?" שאלתי.

"בקרוב מאוד, אם תוכל להתפנות לזה."

"הוא יבוא לכאן?" הצצתי בשעון על האח.

"לא, נפגוש אותו בארוחת הבוקר. אני זקוק לעצה שלו."

"עצה?"

"הוא רופא. וסקוטי. מסָאוּתְסִי."

"אין פלא שאתה מוטרד, אוסקר," צחקתי. גם הוא צחק. הוא תמיד צחק מבדיחות של אחרים. לא היה שמץ של רשעות באוסקר ויילד. "למה הוא היה בארוחת הערב?" שאלתי.

"גם הוא סופר. קראת את מיכה קלרק? סקוטלנד של המאה השבע עשרה מעולם לא היתה משעשעת כל כך."

"לא קראתי את זה, אבל אני יודע בדיוק למי אתה מתכוון. היה כתוב עליו היום בטַיימְז. הוא ההבטחה הבאה: ארתור דויל."

"ארתור קונן דויל. הוא מקפיד על זה. אני מניח שהוא צריך להיות בגילך, עשרים ותשע, אולי שלושים, אם כי הוא מפגין כובד ראש שגורם לו להיראות מבוגר יותר מאבא של כל אחד מאיתנו. הוא מבריק - מדען שיכול לשחק במילים - והוא גם די נאה, בתנאי שתצליח לדמיין את הפנים מתחת לשפם העבות שלו.

ממבט ראשון, אפשר לחשוב שהוא צייד בעל שם שחזר זה עתה מקונגו, אבל מעבר ללחיצת היד שלו, שהיא בלתי נסבלת, אין בו שום דבר בהמי. הוא עדין כמו סבסטיאן הקדוש וחכם כמו אוגוסטינוס מהִיפּוֹ."

צחקתי שוב. "אתה מוקסם, אוסקר."

"ואכול קנאה," הוא ענה. "ארתור הצעיר עורר סנסציה עם היצירה החדשה שלו."

"'שרלוק הולמס'," אמרתי, "'הבלש היועץ'. קראתי את חקירה בשָׁני - זה מצוין."

"גם סְטוֹדַרְט חושב כך. הוא רוצה ספר המשך. ובין המרק למנת הדגים, ארתור הבטיח לו שיקבל את מבוקשו. הספר ייקרא ככל הנראה חותם הארבעה." "ומה לגבי הסיפור שלך למר סטודרט?"

"גם שלי יהיה על תעלומת רצח. אבל שונה במקצת." טון הדיבור שלו השתנה. "הוא יהיה על רצח שנמצא מעבר לבילוש הרגיל." השעון הודיע על חלוֹף רבע שעה. אוסקר הדליק סיגריה שנייה. הוא עצר והביט באח הריקה. "הלילה דיברנו הרבה על רצח," הוא אמר בשקט. "אתה זוכר את מארי אַגֶטאן?"

"כמובן," אמרתי.

היא לא היתה גברת ששוכחים בקלות. בדרכה, בזמנה, היא היתה האישה הידועה ביותר לשימצה בצרפת. פגשתי אותה עם אוסקר בפריז בשנת 1883 במועדון "עדן". אכלנו ארוחת ערב יחד, שלושתנו - צדפות ושמפניה, ואחרי כן p?t? de foie gras [ממרח כבד אווז] ויין בֶּרְסַק - ואוסקר דיבר ודיבר ודיבר, כמו שמעולם לא שמעתי אותו מדבר. הוא דיבר צרפתית, צרפתית מושלמת, ודיבר על אהבה ומוות ושירה, ועל השירה של האהבה והמוות. נדהמתי ממנו ומן הגאונות שלו, ומארי אַגֶטאן ישבה מרותקת, כשכפות ידיה נתונות בכפות ידיו. ואז, כשהוא שתוי מעט, פתאום, באופן בלתי צפוי, הוא ביקש ממנה לשכב איתו. "O?? Quand? Combien? [איפה? מתי? כמה?]," הוא חקר.

"Ici, ce soir, gratuit [כאן, הלילה, בחינם]," היא ענתה.

"אני חושב עליה לעיתים קרובות," הוא אמר, "ועל הלילה ההוא. איזה חיות אנחנו הגברים! היא היתה זונה, רוברט, אבל היה לה לב טהור. היא נרצחה, אתה יודע."

"אני יודע," אמרתי. "כבר דיברנו על זה."

"ארתור דיבר על הרציחות של הנשים ההן בוַוייטצָ'פֶּל," הוא המשיך, בלי לשים לב אלי. "הוא דיבר עליהן תוך כדי ירידה לפרטי הזיהוי הפלילי. הוא משוכנע ש'ג'ק המרטש' הוא ג'נטלמן, או לפחות אדם משכיל. הוא התעניין במיוחד במקרה של אֶנִי צֶ'פְּמַן, היצור המסכן שהתגלה מאחורי בית המחסה לילדים של דוקטור ברנרדו ברחוב הַנְבֶּרי. הוא אמר שהרחם של העלמה צ'פמן נכרת מגופה 'על ידי מומחה'. הוא היה להוט להראות לי רישום של גופתה המרוטשת של הנערה האומללה, אבל מחיתי, ואז, קצת בטיפשות, ניסיתי לרכך את האווירה. סיפרתי לו, כדי לשעשע אותו, על התגובה של הזייפן וֶיינרַייט כשחבר הוכיח אותו על רצח שהוא הודה בו. 'כן, זה היה מעשה נורא, אבל היו לה קרסוליים מאוד עבים.'"

"זה שעשע אותו?" שאלתי.

"את ארתור? הוא בקושי חייך, בעוד שסטודרט שאג מצחוק. ואז, ברצינות תהומית, הוא שאל אותי אם אני מאמין שאני מסוגל לרצוח. 'לא,' אמרתי. 'אסור לעשות משהו שאי אפשר לדבר עליו בזמן הארוחה.'"

"זה כבר הצחיק אותו, מה?"

"בכלל לא. הוא הרצין ואמר, 'מר ויילד, אתה מתבדח על הדברים שהכי מפחידים אותך אצלך. זה הרגל מסוכן. זה יוביל אותך לאבדון.' באותו רגע הבנתי שהוא חבר שלי. באותו רגע רציתי לספר לו על מה שראיתי היום אחרי הצהריים... אבל לא העזתי. סטודרט היה שם. סטודרט לא היה מבין." הוא רוקן את הכוס שלו. "לכן, רוברט היקר שלי, נחזור לפגוש בבוקר את חברי החדש. אני מוכרח ללכת עכשיו."

השעונים במועדון צלצלו שתים עשרה. "אבל אוסקר," קראתי, "לא סיפרת לי מה ראית היום אחרי הצהריים."

הוא קם על רגליו. "ראיתי בד קנבס חתוך לשניים. ראיתי דבר יפה, שנהרס בידי ונדלים."

"אני לא מבין."

"ראיתי את בילי ווד בחדר ברחוב קאולי."

"בילי ווד?"

"אחד מהנערים של בֶּלוֹטי. הוא נרצח. לאור נרות. בחדר בקומה העליונה. אני חייב לדעת לָמה. לשם מה? אני חייב לדעת מי עשה את הדבר האיום הזה." הוא נטל את ידי בידו. "רוברט, אני מוכרח ללכת. כבר חצות. אספר לך הכל מחר. בוא ניפגש במלון 'לֶנְגְהַם' בשמונה. הדוקטור הטוב בדיוק יאכל את הדייסה שלו. נתפוס אותו. הוא ייעץ לנו איך לפעול. הבטחתי לקוֹנְסְטַנְס שאחזור הביתה הלילה. רחוב טַייט קורא לי. אתה כבר לא נשוי, רוברט, אבל לי יש מחויבויות. אישתי, הילדים. אני רוצה לראות אותם ישנים בביטחון. אני אוהב אותם כל כך. ואני אוהב גם אותך. לילה טוב, רוברט. שמענו את פעמוני חצות.* אנחנו לפחות יכולים לומר את זה."

והוא הסתלק. הוא עף ופרח מן החדר בלוויית הינף יד מסוגנן. הוא הגיע תשוש, אבל נראה שעזב מאושש. כשרוקנתי את שאר הבקבוק אל הכוס שלי, תהיתי מה הוא סיפר לי, אבל לא יכולתי למצוא בזה היגיון. מי היה בילי ווד? מי היה בֶּלוֹטִי? איזה חדר בקומה העליונה? האם הרצח הזה קרה באמת, או שהוא רק אחד מאותם מְשלים דמיוניים של אוסקר?

גמרתי את השמפניה ויצאתי מן המועדון. להפתעתי, הוּבַּרְד היה כמעט אדיב כשאיחל לי לילה טוב. בתחנת פיקדילי חנו מוניות כרכרה,** והואיל ובאותו חודש מכרתי שני מאמרים, היו לי מזומנים, אבל הלילה היה יפה, ירח אוגוסט בהק בשמים והרחובות היו שקטים, כך שהחלטתי ללכת ברגל לחדרי ברחוב גאואר. כעבור עשרים דקות, בדרכי צפונה לכיוון רחוב אוקספורד, כשפניתי מסמטה צדדית צרה לכיכר סוֹהוֹ, נעצרתי פתאום וחזרתי לתוך החשיכה. מעבר לכיכר השוממת, ליד הכנסייה החדשה על שם פטריק הקדוש, שעדיין הייתה מוקפת פיגומים, עמדה מונית כרכרה, ועליה עלו גבר ואישה צעירה, מוארים באלומת אור ירח. האיש היה אוסקר. לא היה ספק בזה. אבל לא זיהיתי את האישה הצעירה. פניה היו מעוותות בצורה זוועתית, ומן האופן שבו עטפה את עצמה בצעיף שלה, הרגשתי שהיא אחוזה בפחד אימים.

© כל הזכויות שמורות לספרי עליית הגג הוצאה לאור

אוסקר ויילד והרציחות לאור הנר - גיילז ברנדרת
Oscar Wilde And the Candlelight Murders - Gyles Brandreth


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *