» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים במאי 2010       חזור

האח האחרון
מאת: נטשה אפאנה
Le Dernier frere - Nathacha Appanah

ההוצאה: כינרת זמורה ביתן ב־26 בדצמבר 1940 עוגנת ה"אטלנטיק" בנמל פּוּר-לואי ועל סיפונה 1,500 יהודים שגורשו מחופי ארץ ישראל והוגלו לאי מאוריציוס, אז מושבה בריטית. בעת ההיא ראג' אינו יודע דבר על העולם ועל הטרגדיות המתחוללות בו. בערוב ימיו, כשדָוד נגלה אליו בחלומו, ראג' מוטל בחזרה אל ילדותו: שדות סוכר, אב הנוטה לפרצי אלימות, רוך אימהי, משחקים ליד הנהר עם אֶחיו, שמש יוקדת, גשמי זלעפות. אושר ארעי שנסחף על ידי ציקלון, ומשפחה שמתיישבת בסמוך לבית סוהר שפליטים מסתוריים מוחזקים בו. ראג' נאחז בזיכרון של אותם מאורעות שצלקו את נפשו. ובכלימה על היותו אדם. ביקורות מחו"ל "מלאכת המחשבת של נטשה אפאנה נטועה בטון המדויק של המספר שלה. הקורא המום, מסונוור מצַחוּת המשפטים, מאחיזת הסיפור, מעַזוּת הרגשות." L'Express

"נטשה אפאנה חוזרת עם רומן עוצמתי שמתמקד בפרק מביש ולא מוכר בהיסטוריה." Livres Hebdo

"תמהיל נפלא של תמימות ופשטות שמצליח לבטא את כל המצוקה והאלימות בעולם." Magazine Litt?raire

טשה אפאנה נולדה ב-1973 במאוריציוס. כיום היא מתגוררת בפריז ועובדת בעמותה לא ממשלתית. עד כה פירסמה שלושה רומנים שזכו בפרסים יוקרתיים. האח האחרון זכה בפרס Prix du Roman Fnac לשנת 2007. יצירותיה רבות העוצמה מושוות ליצירותיהם של ארונדהטי רוי ושל ג'. מ' קוטזי.

האח האחרון מאת נטשה אפאנה בהוצאת כינרת זמורה ביתן,
מצרפתית: רמה איילון, 141 עמודים.

האי מאוריציוס מייצג עירוב תרבויות מרשים בין אפריקה, הודו וצרפת. שילוב ריחני ומיוחד של תרבות בודהיסטית מדברת צרפתית ואוכלת אוכל אפריקאי מסורתי. גודלו 40 ק"מ רוחב ו- 60 ק"מ אורך. שופע חופים לבנים - כ- 160 ק"מ חוף. האי שוכן ממזרח לאי מדגקסקר הגדול ממזרח למוזמביק וזימבבואה.

מסגרת מאמצי ההעפלה לארץ ישראל בזמן מלחמת העולם השנייה, נרכשו על ידי גורמים פרטיים שלוש ספינות יווניות ישנות (ששימשו במקור להובלת בקר) שנשאו את השמות "אטלנטיק", "פסיפיק" ו"מילוס". הספינות שופצו במשך חודשים רבים במטרה להכשירן לשאת אלפי מעפילים מאירופה אל חופי ארץ ישראל. בסופו של דבר, עלו על שלוש האוניות כ-3,600 פליטים יהודים מגרמניה, צ'כוסלובקיה, אוסטריה ובולגריה. בסוף ספטמבר 1940 הפליגו שלוש האוניות מנמל טולצ'אה שברומניה. ב-1 בנובמבר הגיעה ה"פסיפיק", ושלושה ימים מאוחר יותר הגיעה גם ה"מילוס", אל מפרץ חיפה ושם נעצרו על ידי ספינות בריטיות שידעו מראש על מסען. על מנת להבהיר את מחויבות המנדט הבריטי למאבק בעלייה הבלתי לגאלית החליטו הבריטים להגלות את מעפילי שלוש הספינות למאוריציוס המרוחקת. לצורך כך הועלו ב-4 בנובמבר 1,771 נוסעי ה"פסיפיק" וה"מילוס" על האוניה פאטריה, אוניית נוסעים צרפתית בעלת נפח של 12,000 טון שהוחרמה על ידי הבריטים לאחר כניעת הצרפתים לגרמנים.

בינתיים החלה פעילות מדינית נמרצת שנועדה להניא את הבריטים מתוכניתם לגרש את המעפילים למאוריציוס והפלגת ה"פאטריה" התעכבה. לאחר שכל מאמצי ההנהגה הציונית נכשלו ולאחר שב-24 בנובמבר הגיעה ונעצרה גם האונייה השלישית - ה"אטלנטיק", ש-130 מנוסעיה הועלו גם הם על ה"פאטריה", החליטו ראשי ההגנה לחבל באוניה על מנת לעכב את הגירוש.

בבוקר ה-25 בנובמבר הופעל מטען חבלה קטן באוניה. הדף המטען, שתוכנן ליצור חור קטן בדופן, קרע את כל לוח הפלדה של דופן האונייה. החור הגדול שנפער בספינה גרם לשקיעתה על צידה בתוך כרבע שעה בלבד. 267 איש, מתוכם 216 ממעפילי שלוש הספינות ו-51 אנשי צוות, חיילים ושוטרים בריטיים נספו. הניצולים מהאונייה הועברו למחנה המעצר בעתלית יחד עם שאר מעפילי ה"אטלנטיק".

השלטון הבריטי החליט לאפשר למעפילים שהיו על סיפון הפאטריה להישאר בארץ ישראל וזאת, לאחר שנוכה מספרם ממכסת הסרטיפיקטים שהוקצבה לישוב היהודי בארץ לאותה שנה. שבועיים אחרי טביעת פאטריה, ב-9 בדצמבר נלקחו 1,600 מעפילי ה"אטלנטיק" (שלא הספיקו לעבור אל הפאטריה) ממחנה המעצר בעתלית וגורשו לאי מאוריציוס.

הגולים יושבו במחנות בפור לואי ובבּוֹ בַּסֶן (Beau Bassin) ובבתים פרטיים, שם שהו עד סיום מלחמת העולם השנייה, ואז הותר להם לבחור לאן ברצונם לעבור. 81% בחרו בארץ ישראל והגיעו אליה באוגוסט 1945.