Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2010  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | שנת 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים במאי 2010       חזור

טלקס מקובה
מאת: רייצ`ל קושנר
Telex From Cuba - Rachel Kushne

ההוצאה:

סימנים וידיעות ספרים

במשך חצי מאה שלטו אמריקנים במפעלי הסוכר והניקל של קובה - שני תחומי היצוא הרווחיים של המדינה. אגב כך הם ניהלו חיי מותרות וטיפחו את אחוזותיהם.

ילדיהם מתבגרים בעולם הזה, ומתוודעים למורכבות של מעמד ושל גזע ולאכזריות הגלויה המניעה את גלגלי הקולוניה.

במקביל, בהוואנה, רקדנית קברט וחתרן צרפתי נלכדים במערבולת של המחתרת הפוליטית, כשפידל וראול קסטרו מנהיגים את ההתקוממות מן ההרים שמעל המובלעת האמריקנית היוקרתית. בתקופה האמורה נמסרו באופן תדיר חדשות באמצעות הטלקס.

"רב ממדי וסוחף...משובץ בדימויים מאירי-עיניים. קושנר רקחה סיפור שמותיר שובל של בושם קולוניאלי דקדנטי". - The New York Times Book Review

טלקס מקובה
שתפו אותי

אמה של רייצ'ל קושנר גדלה בקובה ערב המהפכה של קסטרו, והספר מבוסס על חומרים אוטוביוגרפיים שמצאה המחברת בעיזבונם של הוריה וכן על מחקר היסטורי שנועד לתת דרור לדמיונה.

טלקס מקובה מאת רייצ`ל קושנר בהוצאת סימנים וידיעות ספרים,
מאנגלית: קטיה בנוביץ', 352 עמודים.

טלקס מקובה | הקדמה אֶוֶרלי לֶדֶרָר, ינואר 1952
הוא הופיע על הגלובוס, קו מקווקו בכחול כהה על רקע האוקיינוס האטלנטי התכול. מילים בְאות נטויה חיוורת: חוג הסרטן. המבוגרים אמרו לה להפסיק לשאול מה זה, כאילו התשובה המשמימה שנתנו לה אמורה לספק אותה: "קו רוחב, במקרה הזה עשרים ושלוש מעלות וחצי." היא דמיינה זֵרי אצות נפרשים על פני המים לעבר האופק הרחוק. על הגלובוס עטפו את היבשות בשכבות גוונים שונים של כחול. אך כיצד ייתכנו אזורים גיאוגרפיים בים שאינם שייכים לאף מדינה? חלוקות על פני שטח אדישות לגשם, לגבולות, שאינן יכולות להחזיק חפצים במקומם? היא ראתה גלובוס עתיק שבו אוקיינוס אחד עטף את כל כדור הארץ ונקרא "אוקיאן". במקום הקוטב הצפוני היה אזור שסומן כ"גן עדן". במקום הקוטב הדרומי, "גיהינום".

היא בחרה בצבע השחור מתוך רשימת נושאים וכתבה את יומן הקריאה שלה, חרף התחושה שהצמצום של "אי המטמון" לדברים שונים בצבע שחור אינו נאמן לסיפור, שאינו עוסק בשחור, אלא אולי בעובדה שבנים זקוקים לאבות, ושלפעמים ילדים נבונים יותר ממבוגרים ואינם נוטים לאותן המידות המגונות. דגל הפיראטים שחור, והיה גם הכלב השחור שהופיע באורח מסתורי בפונדק "האדמירל בֶּנבּוֹ" ודרש רום. היו לילות שחורים על האי הנטוש שהזדחלו כצללים בתוך שחור אפל עוד יותר: שחור הסכנה. וגם "הכתמים השחורים" שחילקו הפיראטים — מעין איום. למעשה, גזר דין מוות. "מי נתן לי את הכתם השחור?" שאל סילבר. גזר דין המוות הזה, כתם של אפר עצים על דף נייר. הדף נתלש מן הברית החדשה, וכעת נפער בה חור באמצע "חזון יוחנן". וגם חורים הם שחורים.

היא קראה על סַרגאסוֹ, עיר נוודים מכוסה אצות, וקיוותה שייתקלו בכאלה. דברים נוספים צפו על פני האוקיינוס: מטען שמלחים משליכים מהאונייה כדי להקל את משאה, ושרידי אוניות טרופות, דברים שנלכדו ונסחפו אל הים, כגון אגוזי קוקוס שהתגלגלו על חופי אירופה בתקופות שבהן איש לא ידע מה שוכן ממערב. אולי אגוזי קוקוס עדיין נשטפים אל החופים, אך הם כבר לא מפחידים וקסומים כי אפשר לקנות אותם בחנות. בזמנים עתיקים הם הוצגו לראווה כקמעות אקזוטיים. או בוקעו. נוזל לבן משונה נשפך מתוכם, שמנוני ומצחין. לא רעיל, פשוט מקולקל מן המסע הארוך והקשה, פרי במרחק אלפי קילומטרים מביתו שתחת עליו הירוקים של עץ דקל.

קל להגיע מירוק לאדום: הם תאומים. קרומיות דקות, כמו רשתית, המחוברות זו לזו בגבן. אביה ראה אדום כירוק, וירוק כאדום. ליקוי קבוע, כפי שהבטיח לה. ויש עשב אדום שמקורו באיים האנטיליים ואפשר לייצר ממנו צבע ירוק.

כעת, תארו לעצמכם וילונות קטיפה אדומים.

הפרידו ביניהם.

מאחוריהם יש חדר עם אקוסטיקה מושלמת. בתוכו, פסנתר שחור מבריק. היא רואה את פניה על גבי המשטח, כמו רכונה מעל מחבת שטוחה של מים. היא מתיישבת לנגן — שופן, פרֶלוּד לעת פרידה, לחלומות בסולם מינורי.

סובבו את הגלובוס לאט ושובו אל הקו המקווקו הכחול המצוי מעל האי קובה. היא תחצה את חוג הסרטן ותתחיל בחייה החדשים.

טלקס מקובה | חלק ראשון, ינואר 1958
זה היה הדבר הראשון שראיתי כשפקחתי את עיני בבוקר. מלבן כתום בצבע לבה לוהטת מרחף על קיר חדרי. הוא נבע מן האור שחדר בקרן מאובקת מבעד לווילון, והוצג על הקיר כמו סרט אטי ושקט. רק האור הכתום המוזר הזה. הייתי בטוח שהוא ייעלם בכל רגע, כמו קשת שמופיעה ומיד מתחילה להתפוגג, וכשמסתכלים על המקום שנראתה בו אך לפני רגע היא כבר לא שם, רק צבע חיוור, ואפילו הצבע החיוור שמדמיינים עשוי להיות תולדת הזיכרון של מה שנראה זה עתה.

ניגשתי לחלון והשקפתי החוצה. השמים היו בצבע סגול אביך, כמו העור הרך שתחת עיניה של אמא, חצאי העיגול שהתכהו כשהיתה עייפה. השמש היתה כדור מטושטש אדום כהה. אפשר היה להביט היישר מבעד לערפל, כמו בתכשיט תחת שכבות של ממחטות נייר. הנחתי שמצפה לנו מזג אוויר מעניין. במזרח קובה הייתי מתעורר לפעמים בבוקר ומיד חש שמזג האוויר השתנה בקיצוניות. ראיתי את המפרץ מחלוני, ואם התקרבה סופה טרופית כלשהי, הזריחה היתה מפזרת סרטים של אור על פני העננים הסמיכים שהצטברו על קו האופק של המים, ומשווה להם גוון של ורד, כאילו בהקו מבפנים. אהבתי להתעורר לתוך שינוי קיצוני ולדעת שכשארד למטה המשרתים יתרוצצו, יכניסו את רהיטי הפָטיו ויאטמו את החלונות בקרשים, ובחוץ תשתולל רוח פרצים חמה, והגל הענקי הראשון יגעש בחומה ירוקה עמומה ויציף את הסכר שמעבר לגן שלנו. אם הסערה היתה קרובה, הייתי מתעורר לגשם זלעפות שניתך על הבית, וחדרי היה אפל כל כך שנאלצתי להדליק את מנורת הלילה כדי להביט בשעון. השינוי ריגש אותי, וכשהתעוררתי באותו הבוקר וראיתי מלבן של אור כתום בוהק כענבר על קיר חדרי, חשתי שדבר-מה מיוחד עומד להתרחש.

השעה היתה מוקדמת, ואמא ואבא עדיין ישנו. אחי דֶל נעדר זה שלושה שבועות, מאז חזרנו מחופשת חג המולד בהוואנה. אבא לא דיבר על כך בגלוי, אבל אני ידעתי שדל נמצא בהרים עם החבורה של ראול. מעולם לא הרביתי לבקר באולם הפּוּל במָאיָארי, אבל התחלתי להסתובב שם לאחר שנעלם. בפּרֶסטון היה קשה להשיג מידע על המורדים. כל הקובנים ידעו מה מתרחש, אבל שמרו על שתיקה בחברת אמריקנים. החברה הפעילה לחץ רב על הפועלים שיתרחקו מכל מי שמעורב עם המורדים. מי ידבר עם בנו בן השלוש-עשרה של הבוס? במאיארי אנשים השתכרו ופתחו את הפה. שבוע קודם לכן תפס אותי בכתף קַמפֶּסינוֹ זקן אחד. הוא הצמיד את פניו אל פני, קרוב כל כך שהרחתי את הבל פיו הנודף רום. הוא אמר משהו על דל. הוא אמר שהוא עדיין צעיר אבל נועד לגדולות. משחרר העם. כמו בוֹליוואר.

שמעתי את אנני מכינה ארוחת בוקר, פותחת וסוגרת מגירות. נעלתי את נעלי הבית שלי וירדתי למטה. במטבח היה חשוך כל כך שבקושי ראיתי. אנני הבריחה את כל החלונות והגיפה את התריסים. שאלתי מדוע אינה פותחת את התריסים או מדליקה את האור.

למשרתים יש מנהגים משונים — אמונות טפלות — ואף פעם אי-אפשר לדעת מה הם זוממים. אנני לא אהבה לצאת החוצה בשעת הדמדומים. אם אמא התעקשה לשלוח אותה לסידורים כלשהם, כרכה אנני צעיף מעל פיה. היא אמרה שרוחות רעות מנסות להתעופף לתוך פיות של נשים בשעות בין ערביים. אנני והכובסת שלנו, דַרסינָה, האזינו שתיהן למרפא-באמונה קְלאוֶליטוֹ בתחנת הרדיו של הוואנה. דרסינה היתה בוכה לפעמים בלילה. היא אמרה שהיא מתגעגעת לישון עם ילדיה. אמא קנתה לה טרנזיסטור כדי שיארח לה לחברה ובסופו של דבר קנתה גם לאנני, לשם ההגינות. אמא היתה חזקה בהגינות. קלאווליטו אמר לאנשים להניח כוס מים על מקלט הרדיו, משהו לגבי קולו שיברך את המים, ואנני ודרסינה עשו זאת. אנני אמרה שהיא סגרה את התריסים בגלל האוויר. היה ערפל נורא, והוא דגדג לה באף וגרם לה לצרידות. היא אמרה שהקַמפֶּסינוֹס בטח שוב שורפים זבל. אנני לא אהבה את הקמפסינוס. היא היתה משרתת ביתית וזה היה מעמד אחר לגמרי.

התיישבתי במטבח עם הגיליון החדש של "יוּניפְרוּטְקוֹ", עיתון החברה שלנו. זה היה דו-ירחון, לכן החדשות תמיד היו מעט ישנות. זה היה בינואר 1958, ובעמוד הראשון היה תצלום של אחי ושל פיליפ מֶקי עם כריש-פטיש שתפסו במפרץ ניפֶּה עוד באוקטובר. הם זכו במקום הראשון בטורניר הדיג שנערך בסתיו. היה מוזר לראות את התצלום הזה, כששניהם כבר לא היו ואחי הפסיק מזמן להתעניין בדברים כגון טורניר דיג. בעמוד הבא היה אבא עם בָּטיסטה והשגריר סמית על היאכטה שלנו, "מוֹלי אנד מי". עלעלתי בעיתון בזמן שאנני הכינה בצק למאפה. היא חתכה את הבצק לעיגולים, מרחה גבינה וממרח גויאבה על העיגולים הקטנים, קיפלה אותם לחצאי סהר והניחה על נייר אפייה. הפַּסטֶליטוֹס דֶה גויאבה של אנני, חמים מהתנור, היו המאכל הטעים ביותר בעולם. אחדים מן האמריקנים בפרסטון לא הרשו למשרתים שלהם לבשל אוכל מקומי. אמא היתה פתוחה הרבה יותר לדברים כאלה, ואהבה מאוד חלק מהתבשילים הקובניים. אמא לא בישלה. היא הכינה רשימות לאנני.

אנני היתה לוקחת דג פָרידה וממלאת אותו בתפוחי אדמה, בזיתים ובסלרי, ואז משרה אותו בחמאה ובמיץ ליים ואופה בתנור. זה היה הדג האהוב עלי. שישה חודשים קודם לכן, בקיץ 1957, כשמלאו לי שלוש-עשרה, אמרה אנני שהיות שאני כבר בחור צעיר שיהפוך לגבר עוד לפני שתספיק למצמץ, היא רוצה להכין עוגת רום לחתונה שלי. ילדים בני שלוש-עשרה לא בדיוק חושבים על נישואים. אמנם התמזמזתי עם כמה בנות, אבל שום חיזור רשמי לא נראה באופק. עוגת רום נשמרת עשר או חמש-עשרה שנים, ואנני חשבה שזה יותיר לי די זמן לגדול ולמצוא אישה. היא ביקשה מהחבר'ה בסדנת המכונות של החברה להכין פח עם חמש מדרגות במיוחד בשביל העוגה הזאת. הפח נצבע בלבן, עם הכתובת "קימבוֹל ק' סטַייטס" מלמעלה, וידיות משני הצדדים כדי לשלוף את שכבות העוגה. אין לי מושג מה קרה לעוגה או לפח שנשא את שמי. אבדו בהמולת העזיבה, כמו רבים כל כך מחפצינו.

אנני הכניסה את הפסטליטוס שלה לתנור כששמעתי את צעדיו של אבא הולמים במדרגות, ואת אמא קוראת בעקבותיו, "מלקולם! מלקולם, בשם אלוהים, תשמור על עצמך!"

רצתי לאולם הכניסה ופגשתי את אבא בתחתית המדרגות. הוא לא הסתכל אלי אלא חלף על פני כאילו הייתי בלתי-נראה, פתח את הדלת וירד במדרגות האכסדרה שתיים-שתיים. רצתי אחריו בפיג'מה לאורך שביל הגן. הוא ניגש אל מגורי המשרתים שמאחורי הבית והלם על דלתו של הילטון הַרדי. הילטון היה הנהג של אבא.

"הילטון! קום!" הוא שוב דפק בדלת. ואז הבחנתי שאבא עדיין לובש את חולצת הפיג'מה המקומטת שלו מתחת למקטורן.

"מר סטייטס, מר הרדי מבקר אצל הקרובים שלו בקאיוֹ מַמבּי," קראה אנני מחלון המזווה, וקולה נשמע עמום מבעד לתריסים הסגורים. "הוא קיבל רשות מגברת סטייטס."

אבא גידף בקול ומיהר אל החניה, שם אחסן הילטון את הלימוזינה של החברה, ביואיק שחורה מבריקה. היו לנו שתיים כאלה — דַיינָפְלוֹז, עם יציאות האוויר הסגלגלות המצופות כרום לאורך הפגושים הקדמיים. אבא פתח את דלתות החניה ונכנס למכונית, אך לא התניע. הוא יצא וצעק לעבר הבית, "אנני! איפה הילטון מחזיק את המפתחות של המכונית הארורה?"

"על הוו שם בפנים, מר סטייטס. מר הרדי שם את כל המפתחות על ווים," קראה בחזרה.

אבא מצא את המפתחות, התניע את הביואיק ויצא מהחניה בהילוך אחורי. אני צפיתי מן השביל ולא העזתי לשאול מה קרה. הגלגלים התיזו חצץ כשהרעים לאורך שביל הגישה ופנה ימינה אל לה אָוֶנידָה.

זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי את אבא מאחורי ההגה של מכוניתו. מאז ומתמיד היה לו נהג. מדי יום לבש אבא חליפה לבנה עם קפלים מושלמים, מעומלנת עד דק. חולצה לבנה, עניבה לבנה וכובע פנמה. בכל יום אחר הצהריים לקח אותו הילטון הרדי לסיבוב בלימוזינה. בכל תחנה שעצר בה לאורך המסלול, הגישה מזכירה כלשהי לאבא ספלון קפה קובני בשני סנטים. הן ידעו בדיוק מתי הוא מגיע וכיצד הוא אוהב את הספלון שלו: שוט בגובה אצבעון, בלי סוכר. "חצי ספלון," הוא נהג לקרוא לזה. לדבריו, מעולם לא חלה כי בטנו היתה מרופדת במשקה הזה. אבא היה טיפוס מיושן. היו לו הרגלים והוא לא מיהר. אבא לא היה אדם פזיז.

© כל הזכויות שמורות לסימנים הוצאה לאור

טלקס מקובה - רייצ`ל קושנר
Telex From Cuba - Rachel Kushne


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *