» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בנובמבר 2010       חזור

איש שלא הבחין בשום דבר
מאת: רוברט ואלזר
Einer, der nichts merkte - Robert Walser

ההוצאה: ספרית פועלים והמפעל לתרגומי מופת הסופר השווייצרי רוברט ואלזר (1878 – 1956) נחשב היום לאחד הסופרים החשובים והמעניינים ביותר בספרות המאה ה-20. עוד בחייו זכה להערצתם של סופרים ואנשי רוח כגון פרנץ קפקא, מקס ברוד, רוברט מוזיל, ולטר בנימין והרמן הסה, אולם כתיבתו הייחודית לא זכתה להגיע לקהל רחב, ויצירותיו נדחו פעמים רבות. קובץ זה כולל מבחר סיפורים קצרים מתוך שלושים שנות יצירתו של ואלזר, ומאפשר לטעום מדרכו האמנותית המרתקת והחד פעמית. סיפוריו הקצרים של ואלזר - מאופיינים בהומור מיוחד במינו המוביל לעתים קרובות למצבים של אבסורד ולתהיות קיומיות. בתמימות ילדית ובחדות אבחנה, מבסס ואלזר תחושה של שבריריות אנושית נוגעת ללב, של חיפוש דרך מתמיד ושל בחירה בלתי נמנעת באפשרות ללכת לאיבוד.

איש שלא הבחין בשום דבר מאת רוברט ואלזר בהוצאת ספרית הפועלים בשיתוף המפעל לתרגום ספרות מופת ומכון גיתה תרגם מגרמנית רן הכהן, עורכות: נגה אלבלך, רנה קלינוב, עטיפה: תמיר להב-רדלמסר, 139 עמודים.

רוברט ואלזר | סוף העולם (1917)
ילדה אחת — שלא היו לה לא אב ולא אם , לא אח ולא אחות, , שלא היתה שייכת לאיש ושלא היתה בבית בשום מקום — עלה בדעתה רעיון: ללכת וללכת עד שתגיע לסוף העולם. היא לא נזקקה למטען רב, גם לא היתה צריכה לארוז, כי לא היה לה שום רכוש. כמו שהיא, יצאה לדרך, השמש האירה, אבל הילדה המסכנה לא השגיחה באור השמש. היא הלכה והלכה, חלפה בדרכה על פני מראות רבים, אבל היא לא השגיחה במראות. היא הלכה והלכה, חלפה בדרכה על פני אנשים רבים, אבל היא לא השגיחה באיש. היא הלכה והלכה, עד שירד הלילה, אבל הילדה לא השגיחה בלילה. לא עניינו אותה לא היום ולא הלילה, לא העצמים ולא האנשים, לא השמש ולא הירח וגם לא הכוכבים. היא הלכה והלכה, לא חשה לא פחד ולא רעב, לא היה לה אלא הרעיון האחד, המחשבה האחת, והוא הרעיון לחפש את סוף העולם וללכת עד שתמצא אותו. בסופו של דבר ודאי תמצא אותו, חשבה. "לגמרי מאחור, מאחורי הכול הוא נמצא", חשבה. "לגמרי בסוף הוא נמצא", חשבה. האם צדקה הילדה בדעתה? חכו קצת. האם יצאה הילדה מדעתה? אוי, חכו רק עוד קצת, זה יתברר. הלכה הילדה והלכה, תחילה תיארה לעצמה את סוף העולם כחומה גבוהה, אחר כתהום עמוקה, אחר כך כמדשאה ירוקה ויפה, אחר כך כאגם, אחר כך כאריג מנוקד, אחר כך כדייסה רחבה וסמיכה, אחר כך כאוויר טהור ותו לא, אחר כך כמישור נקי לבן, אחר כך כים של עונג שתוכל להתערסל בו עוד ועוד, אחר כך כדרך חוּמה־בהירה, אחר כך כלא כלום או כדבר־מה שהיא עצמה, למרבה הצער, לא ממש ידעה מהו .

היא הלכה והלכה. נראה שאל סוף העולם אי אפשר להגיע. שש־עשרה שנים תמימות תעתה הילדה בדרכים, על פני אגמים, מישורים והרים. בינתיים כבר היתה גדולה וחזקה, ועדיין דבקה בנאמנות ברעיון ללכת וללכת עד שתגיע לסוף העולם, אבל עדיין לא הגיעה לסוף העולם, עדיין נראה שהיא רחוקה מאוד מסוף העולם. "זה לא נראה לעין!" חשבה. אז שאלה איכר אחד שעמד בצד הדרך, אם הוא יודע היכן סוף העולם. "סוף העולם" היה שמו של בית איכרים בקרבת מקום , ועל כן אמר האיכר: "הוא נמצא עוד חצי שעה מכאן". הילדה שמעה את הדברים, הודתה לאיש על המידע המועיל והמשיכה ללכת. אבל כשחצי השעה נראתה לה כמעט כמו נצח, שאלה בחור אחד שבא מולה בדרך, כמה רחוק עוד סוף העולם. "עוד עשר דקות", אמר הבחור. הילדה הודתה לו על המידע המועיל והמשיכה ללכת. היא הגיעה כמעט לסוף כוחותיה, ואך בקושי גררה עצמה הלאה .

לבסוף ראתה בְּלב מדשאה דשנה ונעימה בית איכרים גדול ויפה, ממש בית לתפארת, חמים כל כך, נינוח ומסביר פנים, גאה כל כך, נאה ומכובד. סביבו ניצבו עצי פרי נהדרים, תרנגולות טיילו סביב הבית, רוח קלה נשבה בתבואה, הגינה היתה מלאה ירקות, במדרון ניצבה כוורת קטנה שהפיצה ריח עז של דבש, גם רפת מלאה פרות ודאי היתה שם, וכל העצים היו עמוסי דובדבנים, אגסים, תפוחים, והכול נראה עשיר כל כך, משובח וחופשי כל כך, שהילדה חשבה מיד — זה מוכרח להיות סוף העולם. רבה היתה שמחתה. נראה שבאותה שעה עסקו בבישול בתוך הבית, כי עשן נעים, עדין, היתמר בחיוך מן הארובה והתגנב משם בשובבות. חלושה ומפוחדת מאפיסת כוחות שאלה הילדה: "האם אני כאן בסוף העולם?" אשת האיכר אמרה: "כן , ילדתי הטובה , כאן את".

"אני מודה לך על המידע החביב", אמרה וצנחה ארצה מרוב עייפות; אלוהים אדירים! אבל מיהרו להרים אותה, ויד טובה השכיבה אותה בְּמיטה. כאשר התאוששה, שכבה לתדהמתה במיטה נחמדה להפליא ושכנה אצל אנשים טובים ויקרים. "מותר לי להישאר כאן? אשרת אתכם בחריצות", שאלה. האנשים אמרו לה: "למה לא? את מוצאת חן בעינינו. שבי עמנו ועבדי בחריצות. אנו אכן זקוקים למשרתת עמלנית, ואם תתנהגי יפה, נתייחס אליך כאל בתנו". הילדה לא חיכתה שיאמרו לה זאת פעם נוספת. היא החלה לעבוד בחריצות ולשרת בנאמנות, ועל כן אהבו אותה כולם עד מהרה, והילדה לא ברחה עוד, כי היתה כמו בבית .

רוברט ואלזר | וזהו זה (1917)
באתי לעולם ביום זה־וזה, גדלתי במקום כזה־וכזה, הלכתי לבית הספר כמו שצריך, המקצוע שלי הוא זה־וזה, קוראים לי כך־וכך, ואני לא חושב הרבה. מבחינת המין אני גבר, מבחינת המדינה אני אזרח טוב, ומבחינת המעמד אני בא ממשפחה טובה. אני חבר חביב, שקט ומסודר בחברה האנושית, מה שקוראים אזרח טוב, אוהב לשתות בנחת את כוס הבירה שלי, ולא חושב הרבה. מובן מאליו שאני אוהב לאכול טוב, ומובן גם שרעיונות רחוקים ממני. מחשבה מחודדת רחוקה ממני לגמרי; דעות רחוקות ממני לחלוטין, ולכן אני אזרח טוב, כי אזרח טוב לא חושב הרבה. אזרח טוב אוכל את האוכל שלו, וזהו זה!

את הראש אני לא מאמץ במיוחד, אני משאיר את זה לאחרים. מי שמאמץ את הראש משניא את עצמו; מי שחושב הרבה נחשב אדם לא־נעים. כבר יוליוס קיסר הצביע באגודלו על קסיוס השדוף עם המבט החלול, שמפניו חשש כי חשד שיש לו דעות. לאזרח טוב אסור לעורר פחד וחשד; לחשוב הרבה זה לא עניינו. מי שחושב הרבה, הופך את עצמו ללא־נעים, וזה מיותר לגמרי להפוך את עצמך ללא־נעים. עדיף לנחור ולישון מאשר לחשוב ולהתפלסף. באתי לעולם ביום זה־וזה, הלכתי לבית ספר כזה־ וכזה, אני קורא מדי פעם את העיתון הזה־והזה, עוסק במקצוע כזה־וכזה, גילי כך־וכך, אני כמדומה אזרח טוב, אחד שאוהב לאכול טוב. את הראש אני לא מאמץ במיוחד, אני משאיר את זה לאחרים. לשבור את הראש יותר מדי זה לא בשבילי, כי מי שחושב הרבה, כואב לו הראש, וכאב ראש זה עניין מיותר לגמרי. עדיף לישון ולנחור מאשר לשבור את הראש, והרבה יותר טוב לשתות כוס בירה בנחת מאשר לחשוב ולהתפלסף. דעות רחוקות ממני לגמרי, ואת הראש אני לא רוצה לשבור בשום פנים ואופן, את זה אני משאיר לפוליטיקאים מובילים. הרי בשביל זה אני אזרח טוב, שיהיה לי שקט, שלא אצטרך לאמץ את הראש, כדי שדעות יהיו רחוקות ממני לגמרי וכדי שאוכל לחשוש בפחד מפני יותר מדי מחשבה. מחשבה מחודדת מפחידה אותי. כשאני חושב בחדות, אני רואה כוכבים. אני מעדיף לשתות כוס בירה טובה ולהשאיר את כל המחשבות המחודדות לפוליטיקאים מובילים. מצדי, פוליטיקאים יכולים לחשוב באיזו חדות שהם רוצים ולהמשיך בזה עד שיישבר להם הראש. אני תמיד רואה כוכבים כשאני מאמץ את הראש, וזה לא טוב, ולכן אני ממעיט ככל האפשר לאמץ את הראש ונשאר יפה־יפה בלי ראש ובלי מחשבות. אם רק פוליטיקאים בולטים חושבים עד שהם רואים כוכבים ועד שמתפוצץ להם הראש, אז הכול בסדר, ואחד משלנו יכול לשתות בשקט כוס בירה בנחת, לאהוב לאכול טוב, ובלילה לישון ולנחור להנאתו, בהנחה שטוב יותר לנחור ולישון מאשר לשבור את הראש ומאשר לחשוב ולהתפלסף. מי שמאמץ את הראש רק משניא את עצמו, ומי שמצהיר על כוונות ודעות נחשב אדם לא־נעים, ואילו אזרח טוב צריך לא להיות אדם לא־נעים, אלא נעים. אני משאיר בשלוות נפש גמורה את החשיבה המחודדת והשוברת־ראש לפוליטיקאים בולטים, כי אחד כמוני הוא רק חבר סולידי וחסר חשיבות בחברה האנושית, ומה שקוראים אזרח טוב או זעיר־בורגני, שאוהב לשתות בנחת את כוס הבירה שלו ולאכול את האוכל הטוב, השמן והטעים ככל האפשר, וזהו זה!

שהפוליטיקאים יחשבו להם עד שיודו שהם רואים כוכבים ושכואב להם הראש. לאזרח טוב לא צריך להיות אף פעם כאב ראש, להפך, הוא צריך תמיד ליהנות בנחת מכוס הבירה הטובה שלו, ובלילה הוא צריך לנחור ולישון להנאתו. קוראים לי כך־וכך, באתי לעולם ביום זה־וזה, שילחו אותי לבית הספר הזה־והזה כמו שראוי וכמו שצריך, אני קורא לפעמים את העיתון הזה־והזה, המקצוע שלי הוא כך־וכך, אני בן כך־וכך שנים ואני מוותר על חשיבה רבה ומאומצת, כי אני משאיר ברצון את אימוץ הראש ואת שבירת הראש לקודקודים מובילים ומנהיגים, שרואים עצמם אחראים. אחד משלנו לא מרגיש שום אחריות לא מלפנים ולא מאחור, כי אחד משלנו שותה בנחת את כוס הבירה שלו ולא חושב הרבה, אלא משאיר את העונג המשונה הזה לקודקודים הנושאים באחריות. הלכתי לבית הספר הזה־והזה, ושם נדרשתי לאמץ את הראש, ומאז לא חזרתי מעולם לאמץ או להפעיל אותו. ביום זה־וזה נולדתי, שמי כך־וכך, אין לי שום אחריות ובשום אופן אני לא יחיד במיני. למרבה המזל יש די הרבה אנשים שנהנים כמוני בנחת מכוס הבירה שלהם, שממעטים כמוני לחשוב ושכמוני לא אוהבים לשבור את הראש, ששמחים להשאיר את זה לאחרים, למשל לפוליטיקאים. חשיבה מחודדת רחוקה לגמרי מאחד מוני, חבר שקט בחברה האנושית, ולמרבה המזל לא רק מאחד כמוני, אלא מגדודים של אנשים שמעדיפים כמוני לאכול טוב ולא לחשוב הרבה, והם בני כך־וכך, למדו במקומות האלה־והאלה, חברים מסודרים כמוני בחברה האנושית, ואזרחים טובים כמוני, ושחשיבה מחודדת רחוקה מהם ממש כמו ממני, וזהו זה!

© כל הזכויות שמורות לספרית פועלים הוצאה לאור

איש שלא הבחין בשום דבר - רוברט ואלזר
Einer, der nichts merkte - Robert Walser