» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בדצמבר 2010       חזור

ענבי זעם
מאת: ג'ון סטיינבק
The Grapes of Wrath - John Steinbeck

ההוצאה: ידיעות ספרים הימים הם ימי השפל הכלכלי הגדול, שנות העשרים והשלושים בארצות הברית. טרקטורים רומסים את בתי האריסים, משמידים אותם ואת חלקות האדמה הקטנות הנכבשות בידי נציגי בנקים וספסרי קרקעות. משפחות-משפחות, המגורשים נודדים בעקבות מזלם האבוד לעבר הקצה האחר של המדינה, אל קליפורניה "הארץ המובטחת". סיפור העלילה הדרמתי, הקולנועי, של ענבי זעם, מתמקד בנדודיה של משפחה אחת היוצאת למסע חיים בלתי-נשכח, אשר בניה מעמידים במבחן את כוח הרצון הפיזי "עשיתי כמיטב יכולתי למתוח את עצבי הקוראים, אינני רוצה להותיר אותם מרוצים ושלווים," העיד המחבר על עצמו. הופעת הרומן אכן חוללה שערורייה והיו שקראו לשריפת כל עותקיו. אולם יצירת המופת הזו, על רבדיה המיתיים-המודרניים, שרדה ואף נחשבת היום לרומן האמריקני בן המאה העשרים הנקרא ביותר.

ענבי זעם מאת ג'ון סטיינבק בהוצאת ידיעות ספרים, סדרת "קראתי..." תרגום חדש של גרשון גירון בעריכת חיים פסח, 621 עמודים.

אחרית דבר מאת מייקל מאייר, פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטת דה-פול ,שיקאגו והביבליוגרף הרשמי של יצירות סטיינבק. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "אמות- מידה רב משמעיות של המוסר אצל סטיינבק".הוא חיבר כמה עבודות על סטיינבק כולל שני כרכים על יצירתו.

לספר מצורף מאמר מאת חיים פסח בו הוא עורך השוואה בין תרגום זה של גרשון גירון לתרגום הקודם של ענבי זעם (של תמר עמית), כאשר את שני התרגומים הללו הוא ערך בהפרש של כ-20 שנה.

ענבי זעם שראה אור בשנת 1939 תורגם לראשונה לעברית על ידי י. שנברג והופיע בשנת 1941 (ספרית פועלים). כך נכתב אז בגב הספר: "רומאן "האיכרים" האמריקאי. איכרים - אריסים מן המערב התיכון, מגדלי כותן ודגן, אשר נושלו מעל אדמתם על ידי האבק, הטראקטור והבנקים, ויצאו לגולה ברבבותיהם נשים, זקנים וטף - מרחק אלפי מילין מערבה - לקאליפורניה, הארץ היעודה."

ספרו מסעותי עם צ'רלי בחיפוש אחר אמריקה (אחוזת בית, מאי 2007)

ענבי זעם, ג'ון סטיינבק | פרק ראשון
על אדמתה האדומה ועל חלק מאדמתה האפורה של אוקלהומה ירדו גשמי המלקוש ברוך, ולא חרצו את האדמה המצולקת. תלמי המחרשות חצו שוב ושוב את נתיבי הפלגים. גשמי המלקוש הנצו במהירות את הדגן וחלקות עשבים שוטים פה ושם ודשאים בצִדי הדרכים כך שכתמי הארץ האפורים וכתמיה האדומים כהים החלו להיעלם מתחת למעטה ירוק.

לקראת סוף מאי החווירו השמים וענני הכבשים שתלו ממעל במשך האביב כולו התפזרו. השמש הכתה בחומה דבר יום ביומו את הדגן הצומח עד שפס חום דקיק התפשט לאורך שולי כל שיבולת ירוקה. העננים הופיעו והסתלקו, ואחרי זמן מה חדלו לנסות. כדי להתגונן שינו העשבים את צבעם לירוק כהה יותר, ולא התפשטו עוד. פני האדמה העלו קרום, קרום דק וקשה, ובעוד השמים מחווירים החווירה האדמה כנגדם, האדום היה לוורוד והלבן בא על מקום האפור.

בערוצים שחרצו המים התאבקה האדמה לכדי ערוצים חרבים. סנאים ואוכלי נמלים עוררו מפולות קרקע קטנות. ובעוד השמש העזה מכה מדי יום, עלי השיבולים הצעירות התרככו והן איבדו מזקיפותן; בהתחלה הן התכופפו, ואחר כך, עם היחלשות העורקים המרכזיים, כל שיבולת רכנה אפיים. אז הגיע יוני, והשמש זרחה ביתר עוז. הפסים החומים התרחבו על שיבולי הדגן והשתקעו בעורקים המרכזיים. העשבים השוטים נשחקו ונסוגו אל שורשיהם. האוויר היה שקוף והשמים החווירו עוד; ומדי יום החווירה האדמה.

בדרכים שבהן נעו העגלות, היכן שהגלגלים טחנו את האדמה ופרסות הסוסים חבטו בה, נשבר קרום העפר והאבק נוצר. כל חפץ נע הניף את האבק אל האוויר: אדם הולך הותיר אחריו שכבה דקה בגובה מותניו, ומאחורי עגלה התרומם האבק עד לגובה הגדרות, ומכונית נשפה ענן אחריה. האבק השתהה ארוכות לפני התיישבו שוב. אחרי אמצע יוני נעו העננים הגדולים מחוץ לטקסס ומפרץ מקסיקו, עננים גבוהים וכבדים, חשרת סופה. האנשים בשדות הביטו אל על בעננים ורחרחו לעברם ופשטו אצבעות לחות כדי לחוש את הרוח. והסוסים התנהגו בעצבנות בשהות העננים ממעל. ענני הסופה טפטפו מעט נתזים ומיהרו למדינה אחרת. השמים החווירו שוב אחריהם השמש להטה. באבק ניכרו גומות היכן שנפלו טיפות הגשם, ועל שיבולי הדגן כתמים נקיים, וזהו זה.

רוח קלה באה בעקבות ענני הגשם, מאיצה אותם צפונה, רוח שליטפה את הדגן המתייבש. בחלוף יום התחזקה הרוח, קבועה, בלא משבי פתע. אבק הדרכים התנער והתפשט ונחת על העשבים שבצִדי השדות, ונחת מרחק מה בתוך השדות. הרוח התחזקה והתקשחה וכרסמה את קרום האדמה שנותר בשדות הדגן אחרי הגשם. לאיטו החשיך האבק המתערבל את השמים, והרוח גיששה את האדמה, שיחררה את האבק, ונשאה אותו איתה. הרוח התחזקה עוד. קרום הגשם התפרק והאבק נישא מחוץ לשדות והתרומם בתמרות אפורות אל האוויר כעשן נרפה. הדגן דש ברוח וצליל יבש ושורקני בקע ממנו. האבק העדין ביותר לא שב אל האדמה עתה, אלא נעלם בשמים המתכהים.

הרוח התחזקה, טאטאה מתחת לאבנים, ושלפה משם גבעולים ועלים יבשים, ואפילו רגבי עפר קטנים, שציינו את נתיבה בעודה מנשבת על פני השדות. האוויר והשמים החשיכו ובעדם זרחה שמש אדומה, ועקצוץ חריף נישא באוויר. בלילה הגבירה הרוח את מרוצתה על פני האדמה, חפרה בערמומיות בין שורשוני הדגן, והוא לחם בה בעליו המוחלשים עד שעקרה הרוח את השורשים ואז נחה כל שיבולת מותשת על צִדה, נוטה אל האדמה ומצביעה בכיוון הרוח. השחר הפציע, אך לא היום. בשמים האפורים שמש אדומה הופיעה, עיגול אדום עמום שלא הפיץ אור כמעט, כבשעת בין ערביים; ובהתקדם היום שקעו הדמדומים והיו לחשיכה, והרוח ייללה ושרקה על פני הדגן השטוח.

גברים ונשים התכרבלו בבתיהם, וקשרו ממחטות על חוטמיהם בצאתם החוצה, והגנו על עיניהם במשקפי מגן.

בבוא הלילה שוב היה זה לילה שחור, שכן הכוכבים לא הצליחו להחדיר את אורם מבעד לאבק והאור שבקע מהחלונות לא התפשט אפילו מחוץ לחצרות הבתים. עכשיו היה האבק מעורבב שווה בשווה עם האוויר, תמיסת אבק ואוויר. הבתים נסגרו על מנעול ובריח, וסמרטוטים הודקו סביב הדלתות והחלונות, אך האבק היה כה דק עד שבחדרו פנימה אי אפשר היה להבחין בו באוויר, והוא התיישב כאבקת פרחים על כיסאות ושולחנות, על כלי האוכל. בני אדם הברישו אותו מעל כתפיהם. פסי אבק דקיקים נחו בחרכי הדלתות.

בחצי הלילה ההוא המשיכה הרוח בדרכה והניחה את הארץ בשלווה. האוויר הספוג אבק עמעם צלילים ביתר שלמות מערפל. האנשים, שוכבים במיטותיהם שמעו שהרוח חדלה לנשב. הם התעוררו בהסתלק הרוח המייללת. הם שכבו בשקט והאזינו עמוקות אל תוך הדממה. אז קרקרו התרנגולים, וקולותיהם היו מעומעמים, והאנשים נעו בעצבנות במיטותיהם והמתינו בכיליון עיניים לבוקר. הם ידעו שזמן רב יחלוף בטרם ישקע האבק מהאוויר. בבוקר תלה האבק כערפל, והשמש היתה אדומה כדם טרי. במשך כל היום חלחל האבק למטה מהשמים, ולמחרת היום הוא עדיין חלחל. שמיכה כיסתה את הארץ מאופק לאופק. היא התיישבה על הדגן, הצטברה על קודקודי עמודי הגדרות, הצטברה על מיתרי הגדרות; היא התיישבה על הגגות, החניקה את העשבים והעצים.

האנשים יצאו מבתיהם ורחרחו את האוויר החם המעקצץ וכיסו את חוטמיהם מפניו. והילדים יצאו מהבתים, אך הם לא רצו או צעקו כשם שנהגו לעשות אחרי גשם. גברים עמדו ליד גדרות בתיהם והתבוננו בדגן החרב, הגוסס עתה במהירות, ורק מעט ירק נראה מבעד לדוק האבק.

הגברים שתקו וכמעט לא נעו. והנשים יצאו מהבתים לעמוד לצד בעליהן - לחוש האם הפעם הזאת יישברו הגברים. הנשים בחנו בחשאי את פני הגברים, מפני שעל הדגן אפשר לוותר, כל עוד נותר משהו אחר. הילדים עמדו סמוך, משרטטים דמויות באבק בבהונותיהם החשופות, והילדים שלחו החוצה חיישנים לברר האם גברים ונשים עומדים להישבר. הילדים הציצו בפני הגברים והנשים, ושבו ושרטטו בבהונותיהם קווים באבק. סוסים קרבו אל אגני השתייה וחככו באפיהם לסלק את האבק מפניהם. אחרי זמן מה הסתלקו התדהמה והבלבול מפני הגברים המתבוננים והם לבשו ארשת קשה ונרגזת ומתריסה. אז ידעו הנשים שהם בטוחים וכי לא חל משבר.

אחר כך הן שאלו, מה נעשה? והגברים השיבו, אין לי מושג. אבל הכול היה בסדר. הנשים ידעו שהכול בסדר, והילדים המתבוננים ידעו שהכול בסדר. נשים וילדים ידעו בסתרי לבם ששום צרה אינה קשה מנשוא כל עוד נותרו הגברים בשלמותם. הנשים חזרו לבתים להמשיך בעבודתן, והילדים החלו לשחק, בחשש בהתחלה. בהתקדם היום נחלשה אדמומית השמש. היא בערה על פני הארץ המכוסה שמיכת אבק. הגברים ישבו על מפתני בתיהם; ידיהם התעסקו במקלות ובחלוקי אבן. הגברים ישבו שקטים - מהרהרים - מחשבים.

ג'ון סטיינבק 1902-1968 | הערות ביוגרפיות
ג'ון ארנסט סטיינבק הוא אחד הסופרים האמריקנים החשובים והידועים במאה העשרים. הוא נולד ב-27 בפברואר 1902 בסלינָס שבקליפורניה, כשלישי מבין ארבעה ילדים, למשפחה מהמעמד הבינוני.

הוא גדל בעמק החקלאי פורה במרחק כארבעים קילומטר מחופי האוקיינוס השקט. העמק והחוף היו עתידים לשמש רקע לכמה מהרומנים הטובים ביותר שלו.

ב-1919 החל ללמוד ספרות וכתיבה יוצרת באוניברסיטת "סטנפורד". ב-1925 נשר מהלימודים כדי לממש את חלומו להיות לסופר. בחמש השנים הבאות התפרנס כפועל וכעיתונאי בניו יורק, ובתוך כך כתב את הרומן הראשון שלו, "גביע הזהב", שנושאו מיתולוגי. הרומן, שפורסם ב-1929, נחל כישלון.

לאחר שנשא אישה ועקר לפסיפיק גרוב, פירסם סטיינבק שני רומנים קליפורניים, "נאות השמים" (1932) ו"לאל לא-נודע" (1933), וחיבר סיפורים קצרים, שנאספו מאוחר יותר בקובץ העמק הארוך" (1938).

רק ב-1935, עם הופעת "טורטיה פלט" (1935), ובו סיפורים על תושבי מונטריי, זכה סטיינבק לאהדת המבקרים והקוראים.

שלושה רומנים רבי עוצמה שכתב בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים התמקדו במעמד העובדים הקליפורני: In Dubious Battle (1936), "על עכברים ואנשים"
(1937), והספר הנחשב בעיני רבים לטוב בספריו - "ענבי זעם" (1939), שזיכה את סטיינבק בפרס פוליצר לשנת 1940.

הצלחת "ענבי זעם" לוותה בין השאר במחאה על עמדותיו הפוליטיות הליברליות של הסופר, שחשף ביצירותיו את הצדדים המכוערים של הקפיטליזם האמריקני. סטיינבק גילה עניין בתחומים רבים ושונים, ובהם קולנוע, ביולוגיה ימית, מוסיקת ג'אז, פוליטיקה, פילוסופיה, מיתולוגיה והיסטוריה.

סקרנותו השתקפה בספרים שכתב. כך, למשל, ב-1941 הופיע "הכפר הנשכח" העוסק גם בקולנוע, ובאותה שנה פורסם "הים של קורטז", שנכתב בהשראת מסע ימי שיצא אליו. במהלך מלחמת העולם השנייה שימש סטיינבק כתב צבאי של ה"ניו יורק הראלד טריביון".

הוא גם תרם את שירותיו לצבא, וכתב את Bombs Away (1942) ואת הנובלה-מחזה השנויה במחלוקת "בלי ירח" (1942). "סמטת השימורים" (1945), "אוטובוס התשוקות" (1947), "הפנינה" (1947), "יומן רוסי" (1948), Burning Bright (1950), "בול העץ מהים של קורטז" (1951) - כל אלה קדמו להוצאתו לאור של הרומן המונומנטלי "קדמת עדן" (1952), סאגה שאפתנית על עמק סלינס ועל תולדות משפחתו שלו.

את העשורים האחרונים לחייו עשה סטיינבק בניו יורק ובסאג הרבור עם אשתו השלישית, שאיתה הִרבה לנסוע.

ספריו המאוחרים: "יום חמישי המתוק" (1954); "מלכותו הקצרה של פיפין הרביעי: בדותה" (1957); "היה היתה מלחמה" (1958); The Winter of our Discontent (1961), הרומן האחרון שכתב סטיינבק; "מסעותי עם צ'רלי" (1962), ו"אמריקה ואמריקנים" (1966)

לאחר מותו פורסמו היצירות הבאות: "יומן של רומן: מכתבי קדמת עדן" (1969); "ויווה זפאטה!" (1975); "מעשיהם של המלך ארתור ואביריו האצילים" (1976), ו"ימי העבודה: יומני ענבי זעם" (1989).

שבע-עשרה מיצירותיו של סטיינבק עובדו לסרטי קולנוע, ובהם "ענבי זעם" (1940) בבימויו של ג'ון פורד ובכיכובו של הנרי פונדה, "טורטיה פלט" (1942) בכיכובם של ספנסר טרייסי, הדי למאר וג'ון גרפילד, "קדמת עדן" (1955) בבימויו של איליה קזאן ובכיכובו של ג'יימס דין, ו"סמטת האשליות (1982), בכיכובם של דברה וינגר וניק נולטה. ב-1972 זכה "על עכברים ואנשים" לעיבוד קולנועי גם באירן.

סטיינבק גם כתב תסריטים לטלוויזיה ולקולנוע, ובהם התסריט לסרט "סירת הצלה" (1944) של אלפד היצ'קוק, וכן התסריט לסרטו של איליה קזאן, "ויווה זפאטה" (1952), בכיכובם של מרלון ברנדו ואנתוני קווין. שני התסריטים זיכו את סטיינבק במועמדות לפרס האוסקר לתסריט הטוב ביותר.

ב-1962 זכה סטיינבק בפרס נובל לספרות. במרוצת הקריירה הספרותית העשירה שלו, זכה עוד בפרסים אינספור בארצות הברית וברחבי העולם. יצירותיו נכללות ברשימות קריאת החובה בבתי ספר בארצות הברית ובקנדה, ונלמדות באוניברסיטאות אמריקניות. ספריו תורגמו לעשרות שפות. יותר מעשר מהם, ובהם "ענבי זעם", "הפנינה" וקדמת עדן" תורגמו עד כה לעברית. ג'ון סטיינבק נפטר ב-20 בדצמבר 1968.

© כל הזכויות שמורות לידיעות ספרים הוצאה לאור

ענבי זעם - ג'ון סטיינבק
The Grapes of Wrath - John Steinbeck