| |
ספרים חדשים - אתר טקסט ⚞ שנת 2010 ⚟ |
| 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | שנת 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | |
| אוגוסט 2019 | יולי 2019 | יוני 2019 | מאי 2019 | אפריל 2019 | מרץ 2019 | פברואר 2019 | ינואר 2019 | דצמבר 2018 | נובמבר 2018 | אוקטובר 2018 | ספטמבר 2018 | | |
|
בסיפור שמגולל אייזן על אודות החשיבה המתמדת מחדש של אמריקה היהודית על המשמעות של היות "עם נבחר", יגלו קוראים ישראליים את ייחודה של החוויה היהודית-אמריקנית, שהחירות חסרת התקדים שלה ויחסה המורכב לתחושת הנבחרות של אמריקה הצמיחו דרכים יצירתיות חדשות לחשוב על חיי קהילה יהודיים. חיבורו מראה כי אפילו כאשר זהות יהודית מתחלנת לאתניות, התפיסה הדתית מוסיפה לשבות את הדימיון היהודי-אמריקני. קוראים ישראליים יגלו גם שסיפורה של יהדות אמריקה אינו, כפי שהם חושבים לעתים קרובות, תנועה חד-כיוונית ממסורת לאמריקניזציה ולהתבוללות. פרופ' ארנולד מ' אייזן הוא נגיד הסמינר היהודי התיאולוגי (JTS). לשעבר מרצה ללימודי דת יהודית באוניברסיטת סטנפורד ומחבר הספר: גלות: חשיבה מודרנית על חוסר בית ושיבה הביתה (Galut: Modern Jewish Reflection on Homelessness and Homecoming). העם הנבחר באמריקה, מחקר באידיאולוגיה דתית־יהודית מאת ארנולד מ' אייזן בהוצאה לאור של אוניברסיטת צל אביב בסיועה הנדיב של קרן נדב, תרגום: בן ציון הרמן, עיצוב עטיפה: יעל בר־דיין, 309 עמודים.
העם הנבחר באמריקה | חלק ראשון, הקדמה: ביחד ולחוד
הקווייקרית צדקה, כמובן: ג'ונס לא היה שונה באורח ניכר מבני־אדם אחרים. להיפך. הוא היה שונה הרבה פחות, מן הסתם, מן הקווייקרים עצמם. הדלתות לחברת הגויים, שהיו סגורות עידן ועידנים בפני היהודים באירופה, נפתחו בשלב מוקדם בפני היהודים בארצות־הברית, והן נפתחו לרווחה. יהודים דוגמת ג'ונס יכלו להשתלב באין מפריע, וניצלו בשמחה את ההזדמנות להתערות בחברה הרחבה ולקחת בה חלק באופן שלא היה דוגמתו בכל מאות שנות נדודיהם בארצות הניכר. "ארצות־הברית שונה ונבדלת משאר המקומות," הכריזו יהודיה עד מהרה, מפני שלראשונה התנסו במצב שבו הם עצמם לא היו שונים ונבדלים. אולם כאן החלה להתעורר השאלה: אם זה אכן מצבם, מי הם במצב החדש? עַם שאיננו נבדל עוד ביסודו מסביבתו איננו יכול להוסיף ולשאוב את הגדרתו העצמית מרעיון הבחירה ששירת אותו אלפיים שנה. עניין אחד הוא לקרוא לעצמך "עם נבחר" כשמחסומים דתיים או חומות הגטו ביצרו והעצימו את התחושה הקיבוצית של "עם לבדד ישכון", ועניין שונה לגמרי הוא לטעון לנבחרוּת בארץ הנבחרת החדשה, באמריקה, שבה לא היה דבר שהיהודים רצו יותר מאשר ההזדמנות להשתלב בקהילה הרחבה. מנהגם משכבר לתאר את עצמם כ"בבת עינו של אלוהים" נראה מגוחך בהקשר כזה, ואולם הם נדרשו להתמודד עם הדילמה היסודית שעמדה ועומדת בפני יהודי ארצות־הברית: איזה מובן יכול להיות ליהדות וליהודיות בלי אותה הגדרה עצמית שעברה עם המורשת היהודית מדור לדור? זניחת החזקה על הנבחרוּת פירושה להשליך מנגד את תכלית הקיום (raison d'etre) , כלומר להשליך את הכוח המניע של הזהות היהודית ושל האמונה היהודית שעבר כחוט השני במשך כל הדורות. לעומת זאת, עמידה איתנה מאחורי הטענה הנושנה פירושה להעמיד בסימן שאלה את הצעת ההיקלטות בזרועות פתוחות, אותה מחווה יקרה שהציעה ארצות־הברית ליהודיה, ואולי אפילו לאיים עליה. מחקר זה עוסק בדרכים שבהן התמודדו הוגי־דעות יהודים אמריקנים בשני הדורות האחרונים עם הקושיה הזאת, תוך כדי גיבוש הגדרה עצמית חדשה לקהילתם באמצעות פירוש מחודש של רעיון הנבחרוּת היהודית. הבנה עצמית חדשה זו היא המתווה שמוסיף להנחות את דרכה של יהדות ארצות־הברית בשנות השמונים של המאה העשרים. אם ההיסטוריה של אותו פירוש מחודש טרם הותוותה עד כה, הדילמה שעמדה ביסודה נדונה בהרחבה רבה. סוציולוגים מקרב יהדות ארצות־הברית העמידו את נושא הסתגלות היהודים לארצם המאמצת במוקד מחקריהם, נוסף על עבודות פופולריות יותר שעסקו גם הן בסוגיה באריכות מסוימת. צ'רלס ליבמן התייחס בחיבורים הנוגעים בייחוד בענייננו במאווייהם הסותרים של "יהודי ארצות־הברית האמביוולנטיים": להשתלב בחברה האמריקנית מצד אחד ולשרוד כקבוצה מצד אחר. בסירובו להכיר בסתירה שבין שני הערכים האלה אמר כי "היהודי הטיפוסי" חותר ל"עמדה אידיאולוגית השוללת את קיומו של מתח כלשהו", ולשם השגת מטרה זו עליו "לטשטש את המציאות ולעמעם את נקודות הזיקה האמיתית למושגים אשר נראים בעיני [היהודים] מצודדים ביותר". דווקא רעיון הנבחרוּת, הבסיס המסורתי להגדרה עצמית בקרב היהודים, היה בארצות־הברית למושג שעבר יותר מכל מושג אחר תהליך של "טשטוש" ו"שלילת הזיקה האמיתית". כשאבחן את תהליך הפירוש המחודש שנתנו יהודי ארצות־הברית לדוקטרינה האמורה בחצי המאה האחרונה אנסה לבודד ולחשוף את ניסיונם של יהודי ארצות־הברית לאזן בין השתלבות לבין הישרדות, להעשיר אותו בנתונים, ובכמה מקרים גם להעמיד בסימן שאלה את ההכללות שסיפקו סוציולוגים ואחרים בעניין זה. ניתוח מפורט של הדרכים שבהן פעלו הוגי־דעות יהודים כדי לאשר, להכחיש, לפרש מחדש ולשנות את המושג המסורתי של נבחרוּת ישראל על רקע לחצים מובחנים - חברתיים ואינטלקטואליים - ילמד אותנו רבות על טיב החשיבה הדתית של יהדות ארצות־הברית בכללותה. הדבר יאיר גם את האופן שבו הושפעה הקהילה ממכלול הכוחות שנהוג בדרך כלל לקבצם תחת הכותרת "חילון". מושג הנבחרוּת, בייחוד כפי שפירש אותו הדור שקדם לשלנו, משמש זכוכית מגדלת לבחינת הסוגיות הרחבות יותר של הסתגלות יהודי ארצות־ הברית לארצם הנבחרת החדשה. היה זה במרוצת אותו "דור שני" (בשנים 1930 . 1955 בקירוב) שיהדות ארצות־הברית והיהדות כפי שאנחנו מכירים אותה התעצבו לצורתן כיום. סקירת החשיבה היהודית הדתית באותה תקופה מגלה שהנבחרוּת הייתה נושא הדיון הפופולרי ביותר. כפי שציין בהקשר זה המבקר הספרותי רו"ב לואיס: דומה שכל תרבות יוצרת בתהליך התבגרותה את הדיון המכוֹנן שלה סביב הרעיונות המעסיקים אותה מעל לכול. היסטוריון הבוחן את אישיותם ואת הטיותיהם של האנשים המובילים את הדיון בכל רגע היסטורי נתון צפוי לגלות שהתפתחותה של אותה תרבות דומה לשיחה מתמשכת ומקפת. במקרה הטוב השיחה מקבלת צורה של דיאלוג, המתנהל לעיתים באופן דומה מאוד לדרמה. "אדם הראשון האמריקני" - אותו אדם חדש הפטור מן החטאים המשחיתים שעברו בירושה מאירופה - עמד במוקד הדיון החברתי בארצות־הברית של המאה התשע־עשרה כפי שהתווה אותו לואיס. מושג הנבחרוּת מילא אותו תפקיד בשיח המקביל של החשיבה היהודית האמריקנית במאה העשרים, תוך כדי שהוא מעצב מערך משמעויות ומחויבויות לתת־התרבות הדתית שלה. הבהרה מלאה של הסוגיות שהעלה חקר הנבחרוּת הייתה מחייבת כמובן סקירה מקיפה וממצה של ההיסטוריה החברתית והאינטלקטואלית של התקופה, ואולי גם של ההיסטוריה התרבותית של ארצות־הברית בכלל. זאת משום שאפשר לטעון שחיפושם העצמי של היהודים השפיע רבות על הגדרתה העצמית של ארצות־הברית כולה. עם זאת, קווי המתאר של הדילמה היהודית היסודית - זאת שעדיין ניכרת כיום - מתבהרים לאין שיעור אם נעים כלפי חוץ מנקודת השיח שהיהודים עצמם העמידו במרכז. בטרם ניגש לבחינת החשיבה הדתית של יהדות ארצות־הברית יש לזכור שהשקפותיהם של רבנים ותיאולוגים אינן מייצגות את כלל יהדות ארצות־ הברית. אין ספק, השאלות שהפכו את סוגיית הנבחרוּת לנושא שיש לתת עליו את הדעת בדחיפות - כיצד? מדוע? ובאיזו מידה היהודים צריכים לשמור על זהות נפרדת בארצות־הברית? - העסיקו אנשי אמונה ואנשי מקצוע כאחד. לעומת זאת, יהודים אמריקנים מן השורה לא התעמקו, קרוב לוודאי, בסוגיה תיאולוגית זו כשלעצמה. התיאולוגיה שלהם נותרה היולית, והם לא ניסחו לעצמם סוגיות מסוג זה במובחן ובבירור. אין כוונתי לומר שההדיוטות לא הושפעו מן הספרים והמאמרים שקראו, מן הדרשות ששמעו ומן התפילות שאמרו בבית הכנסת, אלא רק שעיקר ענייננו יופנה למחברי אותם ספרים, מאמרים, דרשות ותפילות. הם ראויים לתשומת לב הן בשל השפעתם על הציבור הרחב הן משום שהִתוו את קווי המתאר שבמסגרתם אפשר עדיין למצוא את צורותיה ואת תכניה של יהדות ארצות־הברית הדתית. באשר לאנשי המקצוע, מושג הנבחרוּת העסיק אותם במידה רבה ביותר, משלוש סיבות: ראשית, סוגיית הנבחרוּת הייתה מאז ומתמיד סוגיה מרכזית - "דוֹגמה לא מוגדרת כל צורכה", שבצד מושגים נלווים כמו "הברית האלוהית" ו"הגלות" הנחתה באופן מסורתי את ההבנה העצמית היהודית. נבחרוּת מציינת את הנקודה שבה מצטלבים בהכרח שלושת קווי ההתקשרות המגדירים את היהודי - אלה הקושרים אותו לאלוהיו, לרֵעיו בני־האדם ולאחיו היהודים. בני עם ישראל באו לעולם, לפי ההיסטוריה הקדושה שלהם עצמם, לא בתהליך טבעי של גדילה והתרחבות ממשפחה לשבט וכן הלאה, אלא פתאום, בבת אחת, במסגרת אירוע יחידני שלא הם יזמו: מעמד הר סיני. היהודים זוהו מן ההתחלה כ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש", והצטוו באורח פרדוקסלי לשכון בנפרד משאר העמים כדי לשרת מטרה אלוהית הכוללת באופן כלשהו את כל המין האנושי. כך ראו הם את עצמם, וכך נראו בעיקרו של דבר מבחוץ. תהפוכות החיים ברבות מקהילות התפוצות חיזקו והעצימו את התודעה העצמית הקדמונית הזאת, ורק תהליך ההשתלבות בעולם הגויים המודרני משלהי המאה השמונה־עשרה קרא בפני היהודים תיגר של ממש על ההנחה שהם נועדו להישאר לעד "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", נבדלים ונפרדים משאר העמים. אולם גם בתנאים החדשים שנוצרו נדרש פירוש מחודש של רעיון הבחירה האלוהית ולא דחייה פשוטה שלו, מפני שדרישת ההישרדות היהודית הוסיפה לתבוע תפיסת זהות שרק מושג הנבחרוּת היה יכול להציע. שנית, מושג הנבחרוּת ריתק את הוגי־הדעות היהודים בארצות־הברית משום שנגע ישירות, לעיתים באופן מכאיב, בנושאים שהעסיקו אותם יותר מכול. כשיהודי אירופה נאנקו בסבלם ונספו בשואה התעוררה מחדש השאלה "מדוע אנחנו?", כשם שעלתה בעת רדיפות קודמות. אם אפשר היה לפקפק בטענה שעם ישראל נבחר במיוחד על־ידי אלוהים ככלי לקבלת תורתו, הרי שהבחירה ההיסטורית ביהודים כעם שנועד לסבל נראתה בלתי אפשרית לערעור. אנטישמיות ואפליה כלכלית בארצות־הברית העלו שאלות דומות, וכך גם לידתה המחודשת של מדינת ישראל ועִמה החששות שיהודי ארצות־ הברית יואשמו ב"נאמנות כפולה". אפילו שגשוגם המהיר של יהודי ארצות־ הברית במסגרת המעמד הבינוני והמקצועות החופשיים ליבה את הדיון בייעודם ובכישרונותיהם המיוחדים של כלל היהודים. ההיסטוריה הייתה אפוא רוויית גורמים מעוררי ספקות ותהיות מבחינת "הדור השני", שהיה עֵד לאירועים ולתהליכים דוגמת אימוץ התרבות המקומית (אקוּלטוּרציה), השפל הכלכלי, ניידות חברתית חסרת תקדים, מלחמת עולם, רצח העם שביצעו הנאצים ביהודים והקמת מדינת ישראל. המשימה שעמדה בפני אותו דור הייתה רחבת ממדים: גיבוש יהדות שתחוש בביתה בעולם החילוני ובארצות־ הברית תוך כדי שהיא שומרת על כוחה להקנות משמעות ומוטיבציה לחייהם של יהודי ארצות־הברית. גם אם מוקדם עדיין להעריך בוודאות כלשהי את מידת ההצלחה הכוללת של אותו הדור בביצוע המשימה שהציב לפניו, עצם המאמץ העלה את סוגיית תפקידם של היהודים בחיים האמריקניים וגם סיפק לה תשובה. אם הוגי־הדעות של "הדור השלישי" דחו חלק ניכר מן הנתיב שהתוו קודמיהם בדור השני, הרי שגם מצבם ההיסטורי גרם להם לפנות למושג הנבחרוּת כאמצעי להבין מהי המשמעות של להיות יהודי בארצות־ הברית. דווקא הצלחת "הוריהם" בהשתלבות בארצם המאמצת ליבתה במשנה תוקף את השאלה: מה מוסיף להבדיל את היהודים מסביבתם? לבסוף, יש היבט אמריקני מיוחד בשאלת הנבחרוּת של יהודי ארצות־ הברית. כשהיהודים בחרו בארצות־הברית כארץ השתייכותם החדשה, הם אימצו אומה שראתה את עצמה חלק ממורשת פוריטנית השואבת מן המקרא העברי, המחשיבה את עמה באופן מסורתי כעם נבחר והתופסת את ארצה השופעת כארץ נבחרת. האמריקנים, כפי שגילו היהודים, ראו את עצמם כעם שנועד להקים "קריה זוהרת על ההר" לאחר שיחצה את "השממה הגדולה". מושגים מסוג זה בחברה הרחבה הפכו באופן אירוני את טענותיהם הדומות של היהודים לבעייתיות ולהכרחיות בעת ובעונה אחת. מצד אחד, היה חסר טעם - ואפילו סר טעם - לעמוד על נבדלותך היסודית (אם לא על עליונותך) בחברה שאתה משתוקק כל־כך לחבור אליה. מצד אחר, האם יש דרך טובה יותר לקידום ההשתלבות היהודית בחיים האמריקניים מהדגשת אותה הגדרה סמלית של העצמי שהיהודים והאמריקנים שותפים לה? הבעיה הייתה להגיע לאיזון בין בלעדיות לבין השתתפות, שימשיך את המסורת היהודית ועם זאת יהיה מקובל על האמריקנים. אין תמה אפוא שסוג הפתרון שהוצע יותר מכול על־ידי הוגי־דעות יהודים אמריקנים היה פירוש מחודש של הרעיון ששירת את ההגדרה העצמית של יהודים ואמריקנים לא־יהודים גם יחד מאות בשנים. העובדה שהמועמד לנשיאות רונלד רייגן המשיך להידרש בדבריו בעת מסע הבחירות שלו בשנת 1980 לדימויים הקשורים לרעיון הבחירה עוזרת לנו להבין מדוע רב בקהילה יהודית בפרברים ינהג באותו האופן. הרטוריקה הזאת פורטת עדיין על מיתר עמוק בלבבותיהם של היהודים והגויים גם יחד, מעגנת את האמריקנים בברית יחידנית עם הגורל ומעגנת את היהודים בארצות־הברית. היא מקנה לשתי הקבוצות תחושה של הימצאות בעיבורם של דברים ושל עיסוק בעבודה מועילה שהאלוהים משגיח עליה מלמעלה ומברך אותה. © כל הזכויות שמורות להוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב העם הנבחר באמריקה - ארנולד מ' אייזן
|
|
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
|
|