Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2010  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | שנת 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים באפריל 2010       חזור

ההורים שחיים דרכי
מאת: יולנדה גמפל
Ces parents qui vivent a travers moi: Les enfants des guerres
Yolanda Gampel

ההוצאה:

כתר

"התוצאות שגורמת פצצת אטום" - זה הדימוי שבו משתמשת הפסיכואנליטיקאית פרופסור יולנדה גמפל בספרה "ההורים שחיים דרכי". גמפל, שעבדה שנים רבות עם ניצולי שואה, ילדיהם ובני הדור השלישי, טוענת כי ההורים אינם יכולים להגן על ילדיהם מפני חרדותיהם הקיומיות שלהם עצמם.

באמצעות בחינה מעמיקה של התמודדות הילדים בתקופת השואה, מצליחה גמפל להסיק מסקנות מרחיקות לכת באשר להשפעה ארוכת הטווח של הטראומה המועברת, לעתים ללא יודעין, לדורות הבאים.

במרכז הספר עומדת התזה לפיה ניצולי השואה העבירו את מוראותיה לדור השני והשלישי, לא רק באופן מילולי אלא גם בדרכים שאי אפשר להצביע עליהן באמצעים המקובלים. גם ניצולים שהקפידו לא לדבר על מה שקרה להם בשנים האלה ולא לספר לדור השני על המחנות, העבירו בדרכים אחרות - חזקות לא פחות, את אימת השואה.

ההורים שחיים דרכי
שתפו אותי

כאמור, גמפל משתמשת בדימוי מעולם הפיזיקה ומדמה את הקשר בין הדורות ל"נשורת רדיואקטיבית". כלומר הזוועה של השואה חדרה לתוך הקיום האנושי כנשורת רדיואקטיבית, וכך היא עוברת מדור לדור. עקבות רדיואקטיבים אלה עשויים לעבור מהדור הראשון, שחווה ישירות את השואה לדור השני והשלישי בתהליך לא מודע. הם מייצרים טראומות ובעיות שבסיסם האלימות הנוראית, הזוועה, העריצות והרוע.

כיוון שהמעבר נעשה באורח לא מודע, אין לדור השני והשלישי אפשרות להתגונן מההעברה.

פרופסור יולנדה גמפל היא פסיכואנליטיקאית ופרופסור בדימוס בחוג לפסיכולוגיה ובתוכנית לפסיכותרפיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ועיקר מחקרה בטיפול בילדים.

ההורים שחיים דרכי: ילדי המלחמות מאת יולנדה גמפל בהוצאת כתר, מצרפתית: תהילה מישור, עיצוב עטיפה יעל בר-דיין, 188 עמודים.

ההורים שחיים דרכי | הקדמה
אחד במאי 1986, פריז. יום שטוף שמש ולח, האווירה כבדה. בכל פינה בעיר דוכנים לממכר שושנות העמקים. כאן אין דאגות, ובתי הקפה מלאים. אני מתיישבת ב"סלקט", במונפרנס. בין לגימות הקפה, אני פותחת את העיתון. אירופה נסערת בשל הפיצוץ באחד הריאקטורים של הכור הגרעיני בצ'רנוביל שבברית המועצות. מומחים מייעצים שלא לצרוך מוצרי חלב וחסה, משום שהגשמים היורדים על אירופה הם רדיואקטיביים. בלגיה, שווייץ וגרמניה כבר נקטו אמצעים להגנה על אוכלוסייתן.

ואילו עיתוני פריז מכריזים באותו אחד במאי, כי העננים הרעילים לא חצו את גבולות צרפת. לצרפתים אין אפוא סיבה לדאגה. ואף על פי כן, חבֵרה העובדת במכון "פסטר", מספרת לי שמדדה זה עתה את שיעור הרדיואקטיביות בעקבי נעליה... והוא גבוה מאוד. היא מביעה באוזני את ביטחונה שאפילו בישראל יהיה צורך לנקוט אמצעי זהירות - כפי שאכן קרה כעבור שבועות אחדים.

באותו יום הפכה עבורי 'רדיואקטיביות' למטאפורה של 'אלימות השלטון'...

החיים הם זרם אינסופי, וכל אדם נעגן בזרם שאליו הוא משתייך. אין הוא יכול להינתק, לא מאבות אבותיו, לא ממי שהולידו אותו ואף לא מצאצאיו שיבטיחו את המשכיותו. היותך מעוגן בתוך שושלת השתייכות כזאת אינו דומה לרישום סמלי באילן יוחסין. משמעו לחוש בגופך את נוכחותם של הוריך, של סבֵיך, ולחוש שגופך עצמך חי בגופם של ילדיך.

ספר זה הוא סיפור של עדוּת, עדותה של פסיכואנליטיקאית. כפסיכואנליטיקאית, הייתי מבקשת להבטיח את העברתם הלאה של דברים שניצולי שואה הפקידו בידי. כך הייתי רוצה להסב את תשומת הלב להשלכותיה של האלימות השלטונית על הניצולים עצמם, אבל גם על צאצאיהם ועל הדורות הבאים. בסופו של דבר, מדובר בחשיבה על הדרך לרפא את הפצעים הנובעים מן הטראומות, שהן תולדה של כל אלימות שלטונית; שכן הטראומות הללו, המתקבעות לא אחת בדמיון הקיבוצי - שהוא עצמו ספוג כל כולו באותה האלימות - טראומות אלה עלולות להפוך למקור של גילויי אכזריות חדשים.

מובא בכתבים חוט של חן נמשך והולך במעשיהם של ישראל והקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יושב ואורג הימנו יריעות יריעות טלית שכולה חן וחסד לכנסת ישראל שתתעטף בה. והיא מזהירה בזיו יופיה אפילו בגליות אלו כמו בנעוריה בית אביה במקדש מלך ועיר מלוכה. ובשעה שהוא יתברך רואה שלא נתנוולה חלילה ולא נגעלה גם בארץ אויביה, כביכול מנענע לה בראשו ומקלסה ואומר הנך יפה רעיתי הנך יפה. וזהו סוד הגדולה והעוז והרוממות ואהבת דודים שמרגיש כל אדם מישראל. אבל פעמים יש שמכשול רחמנא ליצלן מתרגש ובא ומפסיק חוט בתוך היריעה, נפגמה הטלית ורוחות רעות מנשבות וחודרות לתוכה ועושות אותה קרעים קרעים, ומיד רגש של בושה תוקף את הכל וידעו כי עירומים הם. נשבת שבתם, חגם חגא ואפר להם תחת פאר. באותה שעה תועה כנסת ישראל ביגונה ומיללת הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי. (אלו ואלו, ש"י עגנון)

השואה, אותו אסון של רצח עם, לא הייתה אירוע חולף; הגורמים לה לא היו אקראיים, והשלכותיה אינן מוגבלות בזמן. השואה הובאה על בני אדם בידי בני אדם אחרים, ובכך שינתה הכול, סדקה הכול. אפשר לראות בה אב-טיפוס לכל עריצות הרסנית, לכל זוועה, לכל אימה חברתית, לרוע עצמו. משום כך, המחשבה על פצעי השואה מאפשרת להתבונן בשרידים שמותירה מאחוריה כל אלימות שלטונית.

סיפורים רבים לא זכו לאוזן קשבת, לא נכתבו ולא הועברו הלאה; חפצים ומקומות אינם מסוגלים לזכור, רק בני אנוש יכולים לספר. חשכת השואה אינה מתפוגגת עם השנים, נהפוך הוא, היא הולכת ומתעבה; ואנו נותנים את דעתנו על הדברים הרבים השוקעים בתהום הנשייה עם כל ניצול ההולך לעולמו.

עבור רבים נגמרה המלחמה מזמן, היא שייכת לעבר. ברצונם לפתוח דף חדש ולהמשיך כאילו דבר לא קרה, כאילו לא נותרו כל עקבות. מסתפקים הם במה שנראה לעין. ואולם המלחמות ממשיכות להכתיב את מקצב חיינו. השואה השעתה את משמעותה של ההיסטוריה שלנו. השפעותיה מתגלות בטווח הארוך, פזורות בחלל ובזמן, בצוּרת 'נשורת רדיואקטיבית', בהצטלבות שבין הווה ועבר, בין נוכחות והעדר.

גם אם בדרך כלל אנו מתעלמים מן המחשבה שהשואה הולידה שינוי גמור, גם אם אנו מדחיקים אותה, היא 'נחשבת' בנפשם ובגופם של מי ששרדו את זוועותיה. הללו שִמרו את עקבותיה, את השרידים הנפשיים שאני מכנה 'רדיואקטיביים', בשל כוח ההתפשטות והזיהום שלהם.

את מושג הרדיואקטיביות אני שואלת מן הפיזיקה, ומשתמשת בו כמטאפורה כדי להבהיר את ההשפעות המפלצתיות של הטירוף שגרמה אלימות סוציו-פוליטית מצד המדינה ושגרם הסבל שבני אדם מסוגלים להביא על זולתם. ההשוואה להשפעתה של קרינה ממשית נועדה לייצג את חדירתם של יסודות נוראים, אלימים והרסניים לתוך הקיום האנושי, יסודות של מציאות חיצונית, שהסובייקט עומד מולם חסר הגנה.

עקבות רדיואקטיביים עשויים לעבור מן הדור הראשון, הדור שחווה את השואה ישירות, לדור השני, שחווה אותה באופן פנטזמטי, ואחריו לדור השלישי. במהלך העברה זו מדור לדור יכולים להתרחש תהליכים המעוררים הפרעות מסוימות. מושג ה'העברה הרדיואקטיבית' מהווה ניסיון לפתח מודל של תופעה לא מודעת ובלתי צפויה, שלא הובנה עד כה בשום תיאוריה פסיכואנליטית.

מושג הרדיואקטיביות הנוגע לשרידים, להעברה ולהזדהות עם האלימות יפותח לאורכו של ספר זה: הרעיונות הכרוכים בו עוררו התנגדות בעבר ויש להם מתנגדים גם בהווה. רעיון החדירות שהפרט אינו יכול להתגונן מפניה, ושאין לה ריפוי, הוא רעיון בלתי נסבל. יתר על כן, נטען כלפי שאני נדרשת למטאפורה המציגה רעיון של השפעה רבת-צורות ואינסופית. ואף על פי כן, לאחר זוועות השואה, שמן ההכרח היה שיביאו בעקבותיהן את ה'לעולם לא עוד', אנו עדים ברחבי העולם לרדיפות קיבוציות, לעינויים, לטיהורים אתניים ולהשמדת עם, שהם עצמם ביטויים של חלחול רב-צורות ואינסופי של האכזריות.

כדי שאפשר יהיה לקבל את מושג הרדיואקטיביות, יש לנטוש את התפיסה הליניארית של סיבתיות במה שנוגע לאירועים, לוותר על הוודאות המיידית של התופעות ולהתעמת עם האי-וודאות, שהיא חלק בלתי נפרד מקיומנו.

במהלך שלושים שנות עבודתי הקלינית עם ניצולים שהיו ילדים בזמן השואה, יכולתי להבחין בתהליך ייחודי: בנסיבות מסוימות, משׂתרגים אצלם הווה ועבר. דבר זה הביאני לתפוס את ההשתרגות הזו כמין דו-קיום בין שתי תמונות רקע: האחת 'רקע של ביטחון', והאחרת - 'רקע של זרות מאיימת' (unheimlich) (uncanny). בעניין זה יש להדגיש כי אם כל אדם אוצר בתוכו מורשת מושתקת של תוקפנות, הרי מי שסבלו מטראומות של אלימות השלטון, מכירים, נוסף עליה, תוקפנות ספציפית, תוקפנותו של עולם חיצוני ברוטלי, שחדר אליהם; תוקפנות ספציפית זו מיתוספת לתוקפנות הראשונה.

שאלה אחת עוברת כחוט השָני בתשתיתה של עבודתי הקלינית והמחקרית כאחת: היש מקום בחשיבה הפסיכואנליטית שבו אפשר להבליט את העובדות, את הטראומות שסבלו בני אדם כתוצאה מאלימות השלטון, בעיקר זו של השואה? תשובתי היא כן. אף כי לא ניתן למדוד עובדות אלה ואף לא להבינן, ועוד פחות מכך - לפרשן, הן זקוקות שיביאו אותן לידי ביטוי. יש לאפשר להן להיאמר, אפילו באופן מזדמן, אפילו באופן מרומז, בעקיפין. חוויית האימה, חוויית האלימות מצד המדינה, מבקשת לעצמה מרקם נרטיבי מיוחד. האימה מייצרת בדרך כלל שקט, אבל עבודת עומק ממושכת מאפשרת לעתים נגישות לייצוג. אזי מופיעה האפשרות לומר.

באמצעות הפסיכואנליזה, כל אדם אמור לפתח חירות מחשבה לחקור בהתמדה את עצמו ואת האחר. לנוכח נסיבות חיצוניות קיצוניות כמו מלחמה ואלימות השלטון, אפשר שיוטל ספק ביכולת לחשוב. המטפל חייב לשמור על ריחוק ביקורתי, כדי שיוכל לזהות את העובדות המכאיבות, להתבונן בהן, לנתח אותן ולנסות להתגבר על ההתנגדויות השונות של המטופל. אבל גישתו חייבת להתבסס גם על השכל הישר, על האינטואיציה ועל הלב. זו משימה קשה ביותר, שגרמה לי לעתים קרובות לחוש חסרת אונים ומיואשת.

בסופו של דבר, יותר משספר זה הוא הבנייה או הבנייה-מחדש של אמת, הוא ניסיון לגרום לאותו הדבר שממנו מורכב כאב האלימות השלטונית, לאותו סבל שיש בו מתמצית האנושי, שיהא נשמע, נתפס ואולי אף מובן.

© כל הזכויות שמורות לכתר הוצאה לאור

ההורים שחיים דרכי - יולנדה גמפל
Ces parents qui vivent a travers moi: Les enfants des guerres
Yolanda Gampel


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *