Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2010  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | שנת 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרות לא בדיונית  » ספרים חדשים במרץ 2010       חזור

תוצאה חיובית
מאת: דורית ויסמן
Positive Result - Dorit Weisman

ההוצאה:

כרמל

"הגידול ממאיר, אמר.
אַתְּ אחת מתשע, אמר.
נִכְנַסְתְּ לסטטיסטיקה, אמר.
כן, את שָׁם, הוא התעקש.
Welcome, אמר.
וולקום טו דה קלאב, אמר."

הספר תוצאה חיובית הוא חיתוך בבשר החי - אכזרי לאין שיעור בהתחלה, ומרפא וגואל בהמשך.

ברגישות, בישירות ובפשטות, בפרוזה רזה אך פיוטית, מוסרת דורית ויסמן דו"ח נוקב על התמודדותה עם מחלת הסרטן.

התמודדות, שהיא דוגמא לשיקום מוצלח, לחיים חדשים, ליצירתיות. ספר שיביא נחמה לא רק לחולה, אלא לכל אדם המתמודד עם קשיי חייו.

תוצאה חיובית
שתפו אותי

ספר פרוזה ראשון למשוררת ולמתרגמת דורית ויסמן, כלת פרס יהודה עמיחי לשירה וכלת פרס ראש הממשלה לשירה, חברה בקבוצת המשוררים הירושלמית "כתובת". דורית ויסמן פירסמה שמונה ספרי שירה ותרגום.

תוצאה חיובית מאת דורית ויסמן בהוצאת כרמל ובסיוע מועצת הפיס לתרבות ואומנות, 220 עמודים.

תוצאה חיובית | דורית ויסמן
בתחילה היו השירים. שלוש שנים אחר-כך תליתי את השירים -
בגדול - על הקיר בתיאטרון ירושלים, לצד ציוריה של נאוה.
ואחר-כך, בזמן התערוכה ועל-ידה, במשך חמישה ימים, כתבתי
את הגרסה הראשונה של הספר הזה.    
פברואר 2006

כל חיי הייתי בריאה. ספורטאית, זריזה. חרוצה. נכון שבכיתה א' הייתי חולנית, ורוב השנה שכבתי במיטה ולא הלכתי לבית הספר. זו הסיבה שלמדתי מהר לקרוא. לכן אף פעם לא חששתי במיוחד מתוצאות של בדיקות. גם לא מרנטגן או ממוגרפיה. לכן הייתי המומה כל-כך כשהאיש ההוא הושיב אותי מולו.
עכשיו, הוא אמר, את אחת מתשע.

חברות אמרו, שלא כדאי לעשות ממוגרפיה, בגלל הכמות הגדולה של קרינה שסופגים בזמן הבדיקה. לא עשיתי. אבל הלכתי לבדיקת כירורג. כלומר: מישוש. הרופא בעל השם הארוך מישש את שדַי בענייניות, תמיד זה מדגדג אותי בפטמות ובבית-השחי. אצבעותיו של דוקטור בגלייבטר, עכשיו נזכרתי בשמו, רצו על עורי החלק כמו רצי-מים על נחל. הכול תקין, אמר, אבל ביקש שאעשה ממוגרפיה. הוא לא התרשם ממה שאמרו חברותי. למעשה, הוא התעקש.

לא היו לי חששות. המשכתי את חיי כרגיל: בית, עבודה, יצירה. המהירות בבוקר, היעילות בצהריים, היציאה המהירה והנסיעה אחר-הצהריים הביתה, השלווה של הערב, החופשות. ההמתנה אז, מול חדר הממוגרפיה, אחרי הבדיקה, לא הטרידה אותי. הבאתי ספר. בדרך-כלל ממתינים כדי לוודא שהצילום ברור, שלא היתה תזוזה, שהצילום אינו מטושטש. אחר-כך ממתינים שוב לתוצאות, שניתנות על-ידי רופאה, אחרי שעברה על הצילומים. ישבתי ליד הנשים האחרות. קראנו בספר או שדיברנו בנייד או שישבנו דוממות. לא דיברנו אחת עם השנייה.
הייתי לפנֵי.

הייתי בשלב עוצמתי ומלא שלווה של חיי. בעבודה הייתי בתפקיד בכיר ומספק, יצירתי ומלא עניין. העובדים אהבו אותי, הייתי ביחסים נהדרים עם המנהלת הישירה שלי ועם הלקוחות. זו היתה עבודה אחראית ולחוצה, אך היתה בה החמימות של מי שהסתגל אליה שנים. אף פעם לא היתה לי בעיה כשרציתי לקחת חופשה. הבוסית שלי היה נאנחת, מחייכת ומאשרת. יצאתי לחופשה בתדירות מכובדת, ובכל מיני הרכבים: לבד, עם המשפחה, עם בעלי, עם חברות. היו לי הרבה חברות. כתבתי שירים. תרגומי לבוקובסקי רק יצאו לאור - עבודה של למעלה מחמש שנים. יחסי עם אמי השתפרו פלאים והפכו לשרשרת של נסים.

עברתי את החמישים והחיים האירו לי פנים. ישבתי בשלווה על הספסל ההוא. אולי, איפשהו בשולי מוחי, דימיתי בלבי אשה אחרת, מוטרדת.

הייתי אז בת חמישים ושתיים. עכשו אני בת חמישים וחמש, עוד חודשיים חמישים ושש.

אני יושבת עכשיו בתיאטרון ירושלים, בקומה השנייה של המסעדה, צופה אל האכסדרה השמאלית. שם, לאורך הקיר, שטוחים השירים שלי לצד ציוריה של נאוה שגב-תיבון. שם אני פרושה על שולחן הניתוחים. עורי החלק, שדַי, פטמותַי - הכול. היום במקלחת גמלה בי ההחלטה: לבוא לכאן כל יום אחר-הצהריים ולכתוב על מה שעברתי. היום הוא יום השנה למותה של אמי, בדיוק לפני שלוש שנים.

הזמנתי מרק בטטה.

קראתי כמה מן הדברים שכתבו לי בספר המבקרים של התערוכה. חברה, מישהי חולה, מישהי שהשתתפה בסדנא שהעברתי, אשה זרה, ההורים של אלישבע.

"אני מרגישה אותך בכל שיר ושיר", כתבה מישהי.

"לא יכולתי לקרוא עד הסוף, חזרתי מההתחלה לסוף, לאמצע, לנסות עוד שורה, עוד שתיים. כל-כך חזק, עמוק, מהדהד. תודה על ההתרגשות שאת מעניקה.

תודה שאת נוגעת בי עמוק, חזק, מפחיד, כואב.

תודה שאת כותבת, מציגה, חושפת.

ר. (רוצה להיות בוגרת סרטן השד, אך בעצם - חולה, שוב)"

היא מרגישה אותי בשדיה החסרים. אני מרגישה אותה בלבי, שלמדתי את מקומו, קצת מתחת לחלל שלי, בשד השמאלי. אני מאמצת אותך אל לבי, אחותי שאַת כולך אַת, עם שני שדיים או אף לא אחד. הייתי יכולה לשכב לידך עירומה, ולחבק.

"אני כאן בפעם השנייה. שוב, מאוד מרגש". תהילה.

תהילה, חברתי, היא גם שכנה שלי. הבוקר, כשיצאתי להתעמלות, פגשתי אותה ברחוב. התחבקנו והתנשקנו - היא עם שקית הזבל ביד, אני עם התיק של ההתעמלות. יוסי השכן עבר עם הטנדר שלו. הוא כבר רגיל. כל פעם כשאנחנו נפגשות וכל פעם כשאנחנו נפרדות, אנחנו מתחבקות ומתנשקות, עם כל הלב. ואפילו אם אנחנו נפגשות פעמיים ביום.

קוון, בנה הוייטנאמי המאומץ של דודתי טרה האמריקאית אמר לי, שתמיד הוא מתחבק. מאז הפעם ההיא, יום או יומיים לפני נפילת וייטנאם, כשלא רצה לחבק את אביו. זו היתה הפעם האחרונה שראה את אביו, אבל הוא לא ידע שזו הפעם האחרונה שהוא רואה את אביו. קוון היה אז בן תשע. הוא אהב את אביו, העריץ אותו, ומאוד כעס עליו, מפני שאביו, לדעתו, העדיף דברים אחרים על פני משפחתו, על פני ילדיו ואשתו, דברים כמו עַם ומדינה. הם חשבו אז, שיתראו שבוע אחר-כך, בארה"ב. אביו נמק במחנות בארץ ההיא, עד שמֵת. והחיבוק שלא נתן מציק לקוון כל חייו.

לקח לי שנים עד שלמדתי איך לחבק, אמר קוון, כי חיבוק בשבילי הוא כמו לומר למישהו 'רק למקרה שאנחנו מתראים בפעם האחרונה'.

מרק הבטטה הכתום מגיע בצלחת לבנה יפה, שוליה רחבים. הלבן שלה בוהק. עלה ירוק של בזיליקום קמוט על שׂפתה הימנית כמו אוזן של ארנב.

בדרך לכאן החלטתי לכתוב בלשון פשוטה. משהו מסודר, לינארי בזמן. מה שיוצא זה ערבוב של מקומות וזמנים. והדברים נובעים מאליהם.

בתערוכה אני עומדת מול אשה שנפתחת בפני, מספרת לי על מה שעברה. אני מקשיבה. זה לא מחליש אותי. אני מרגישה חזקה. אולי, אני חושבת, אם יכולתי לתת משהו בתערוכה, שאחרי הכול, היא זמנית, ובשירים, שקוראים מעטים יגיעו אליהם, אולי יש לי מה לתת גם במה שמכונה פרוזה.

"השירים משאירים רושם אדיר, מבטאים את ההתמודדות היום-יומית, הפרטים הקטנים וגם הגדולים, בעוצמת הרוח של האשה שכתבה אותם. ועם כל זה זו אמנות וליריקה. של בריאות ותקווה, שאנו זקוקים לה". צ'רלי ויהודית, הוריה של אלישבע גרינבאום, שנפטרה מסרטן ביום האחרון של דצמבר 2004.

ליאת הפגישה ביני ובין נאוה, שאיתה עשיתי את התערוכה. את ליאת פגשתי בחוג לביבליותרפיה של עמותת "מעגן". היה לי עניין מקצועי. ליאת היתה אז קירחת, עקב הטיפולים. כשהיתה נכנסת אל החדר, עדויה בתכשיטים מקרקשים וצבעוניים, מעשי ידיה, היה שוצף איתה פנימה גל של אנרגיה חיובית, צחקנית, שכולנו נשטפנו בו. מיד רציתי בחברתה. מיד התאהבנו אחת בשנייה.

ליאת אמרה: יש מישהי שאת חייבת להכיר. הלכנו שלושתנו - היא, אני, וזו שאני חייבת להכיר - לסרט איטלקי ארוך על שנות חיינו היפות. סרט של שש שעות, המוקרן בשני חלקים. קנינו כרטיסים רק לחלק הראשון של הסרט. שלושתנו היינו עייפות, מותשות עדיין מהטיפולים, ולא היה לנו כוח לשבת כל-כך הרבה שעות. כל הסרט דמעתי וצחקתי. ואחרי שלוש שעות, ידעתי שאני נשארת גם לחצי השני. גבי ומותני כאבו, היה לי קשה לשבת, אבל רציתי להמשיך את החוויה. גם נאוה, זו שהייתי חייבת להכיר, נשארה אתי לחלק השני של הסרט. התיידדנו. ביקרתי אותה בביתה, המשקיף, כמו הבית שלי, אל כפר ערבי, אל ים המלח ואל המדבר, רק שהבית שלה הוא בקצה השני של ירושלים. ראיתי את היצירות מלאות-העוצמה שלה ונולד הרעיון של תערוכה משותפת: ציורים שלה לצד שירים שלי.

נאוה התחילה לצייר שדיים ונשים כמה חודשים לפני שנודע לה שהיא חולה בסרטן השד. אלו ציורי מחשב בצבעים עזים. היא ציירה אותם ולא הבינה מדוע. לא היו אלו הציורים אותם נהגה לצייר. במיוחד משך את תשומת-לבי ציור של שָד דהוי, גדול, מעומעם, בצבעי כתום ואדום בוהקים, ובקִדמת התמונה, לפנים, שתי מסרגות.

פעם הלכתי לקנות כפכפים. מולי מָדדה אשה בעלת מראה סגפני נעלי עקב אדומות. האדום נכנס לי ללב, אמרה לה הזבנית. האשה נזכרה בילדותה, שאז היו נעליים רק בשלושה צבעים, אדום שחור ולבן. וגם לי נכנס האדום ללב, וגם המשפט שאמרה הזבנית, האדום נכנס לי ללב, נכנס לי ללב.

נאוה נכנסה לי ללב, והציורים של נאוה נכנסו לי ללב, והחלטנו לעשות את התערוכה הזו.

יוזמים תערוכה, מתכננים אותה, מוצאים מקום ומימון, מעצבים את התערוכה, מחליטים איזה שיר ליד איזה ציור, איך להדפיס את השירים, כי שירים, שלא כמו ציורים, לא נתלים בדרך-כלל בתערוכה, אין כללים, יש לחשוב על אורך ועל רוחב ועל פונטים ועל רווחים ואיך תהיה הכותרת ואיך למקם את השיר בתוך הלבן של הדף, ובאיזה חומר נשתמש - רך או קשיח - ומה יהיה צבע הרקע. ושולחים הזמנות, עושים טלפונים, מארגנים את הפתיחה, מי ינאם, איזה כיבוד, האם בכלל כיבוד, מאיפה המימון - הכול למען האירוע הזה, התערוכה, שתימשך חודש. ונדמה שזה נגמר בזה, עבר.

אבל לאירועים יש חיים עצמאיים. מסתבר, שהתערוכה היא רק התחלה. ראשית, ניגשה אלי בתערוכה אמא של גלעד, בידה חוברת שירי התערוכה שצילמתי באופן פשוט למדי בחנות צילום, ואמרה: אני רוצה כזה. יש לך, אמרתי לה, יש לך ביד. לא, היא אמרה, אני רוצה כזה אמיתי! וכך החלטתי להוציא לאור את השירים, כספר עצמאי, ולא כמדור בספר שירה עתידי. הלכתי למו"ל ואמרתי לו שאני רוצה את השירים מהר ככל האפשר. תוך חודשיים.

אבל ההתרחשות הגדולה ביותר שאירעה בעקבות התערוכה היא הדפים האלו. לפתע התחיל לגעוש בי משהו בפנים, משהו שלא נתן לי מנוח, שמאלץ אותי לכתוב. כלל לא רציתי לכתוב. לא רציתי לחזור לשום דבר שקרה בשנה ההיא: לא לישיבה מול הרופאים ולא לחדר ההקרנות ולא לתור של חדר הממוגרפיה. חשבתי שהכול סגור, מאחורי. אבל אותו משהו ניקר בי ומילא אותי בישות גדולה בתוך הגוף, יכולתי ממש להרגיש את הנפח שלה. אותו משהו הושיב אותי לכתוב. החזיר אותי אל התורים במסדרונות

ואל הקבצים במחשב, אל תיקי המסמכים, הממוגרפיה והאולטרא-סאונד.

אכסדרת התיאטרון פרושה לפני. שטיחים אדומים מכסים את המדרגות ואת הרצפה. ואני, ממרחק, מתבוננת באנשים שקוראים את השירים שלי.

אני מציצה באנשים המציצים בחיי.

האם אינני מתגרה בגורל בכתיבה הזו שלי? בזה שאני מדפיסה את השירים בגדול על הקיר, בראש חוצות, בתיאטרון? בזה שאני רוצה להעביר לאנשים מסר חיובי? ואם תחזור אלי המחלה בעוד כמה שנים? בעוד חודש? אבל הכתיבה חזקה ממני. אותו כוח אוחז בי, ממלא אותי, זורק הצידה את כל הדברים האחרים בהם אני עוסקת. את הסרט הבא, את התרגום הבא. עכשיו, הוא אומר לי, כל מה שעדיין לא נכתב, עכשיו אני כאן!

בתור לפנֵי חדר הממוגרפיה. נעים לי לחזור אליו, אל התור הזה, כי הוא מן הזמנים לפני שידעתי. כלומר, המחלה היתה בתוכי ואני לא ידעתי. הגידול היה שם ואני לא ידעתי. מחקרים הוכיחו, אמר לי אבנר שילה, שריפא עצמו מסרטן, שחולים בסרטן עברו טראומה שנתיים או שלוש לפני שהתגלה הגידול. זה היה נכון לגבַּי. שלוש שנים לפני-כן עברתי משבר. אין ברצוני לפרטו. הרגשתי רע כל-כך שהייתי מוכנה לזרוק הכול, אבל ממש הכול: את בעלי, את ילדַי, את עצמי.

הראיתי לילדַי את המשפט הזה, בסוף הפּסקה הקודמת. הם לא ידעו שום דבר ממה שעבר עלי. היה קשה להתחיל, אבל שמחתי לדבר אתם. זו היתה חוויה מקרבת. בני הבכור, צחי, קיבל זאת בנינוחות, חייך. בני האמצעי, איתמר, קיבל זאת בדאגה מסוימת, כך נדמה היה לי. בני הצעיר, יהונתן, ביטא את דאגתו בהרבה שאלות. שאלה שחזר ושאל היתה: ועכשיו הכול בסדר? עכשיו את ואבא בסדר?

כן. עכשיו אני בסדר. באמת? כן. וגם אבא ואני בסדר.

[..]

תודות
אני מודה לכל האנשים שחזקו את ידיי לאורך הדרך וחזקו את רוחי שעל הספר הזה לצאת לאור:

לכל אלו שקראו את כתב-היד כולו או דוגמאות ממנו והעירו את הערותיהם: אתי פלר, אמיר קלוגמן, אלכס זהבי ז"ל, תמי גור, סוזן אדם, מזל חסון, יהודית זוהר, רותי אשכנזי, בעלי ראובן, ילדיי צחי ואיתמר ונשותיהם נוגה וחלי, דוד ארליך, ישעיהו קורן, שמעון בוזגלו, אשכול נבו.

לכל אלו שעודדו ודחפו: אבנר שילה, יובל יבנה, אורי ברנשטיין, תמר פריד, חנה מאירי.

תודה למכתבי הדחייה המפוארים של הוצאות הספרים. תודה למפעל הפיס ולהוצאת 'כרמל' שנתנו בי אמונם.

תודה לאנשים האנונימיים שכתבו לי בספר התערוכה והיוו טריגר לכתיבת הספר.

תודה לפרופסור זמיר על העזרה והרשות לצטטו בספר.

תודה לעזרא הראל, הקונה הראשון של הספר, שהתעקש לקנות את כתב-היד המצולם בחנות הצילום, עבור אשתו.

תודה לאמי ספרד על העזרה בעיצוב הכריכה.

תודה לבעלי, ראובן, תמיד לצדי, למשפחתי, המצומצמת והמורחבת, ולחברותי, על התמיכה התמידית.

© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור

תוצאה חיובית - דורית ויסמן
Positive Result - Dorit Weisman


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *