» טקסט  » מודעות ורוחניות  » ספרים חדשים באוגוסט 2010       חזור

תמונות פסיכולוגיות
מאת: ניצה אייל

ההוצאה: אריה ניר האם אפשר ללמוד להיות מאושרים? איך לא נחמיץ הזדמנויות הנפתחות בפנינו? מה מאפשר להמשיך לחיות אחרי אובדן גדול? איך נפרדים מקשרים הרסניים וממחשבות שגויות? איך סולחים ומדוע כדאי לסלוח? בשאלות אלה וברבות נוספות עוסק הספר תמונות פסיכולוגיות. בשפה סיפורית, ציורית ומרתקת, על ידי שימוש בדימויים שכולנו יכולים להזדהות איתם וגם לזכור אותם (כמו מנטרה), מאפשרת ניצה אייל להרחיב את המודעות לעצמנו ולאחרים, לשקול נקודות מבט ואפשרויות שונות כדי שנטיב להתמודד עם אתגרי החיים שניצבים בפנינו. לא. זה לא עוד ספר פסיכולוגיה. אלה החיים. הם מורכבים מהמצבים המתוארים בספר. הדימוי העומד מאחורי כל תמונה פסיכולוגית, כמו: נהר, ארגז חול, כד, מספריים, ממחיש ומייצג את התהליכים הנפשיים המתרחשים במצבי חיים שונים ומגוונים: במשפחה, בעבודה ובין חברים.

מהם הייחוד והעוצמה של התמונות? הן צבעוניות, מלאות חיים ומהנות. הן ארגז הכלים הפנימי שלנו שממנו נשאב רעיונות ודרכי פעולה לשינוי ולשיפור.

תמונות פסיכולוגיות הוא טיול מודרך בתערוכה ססגונית ועשירה של תמונות הנפש. אתם מוזמנים להצטרף. הוא יפה לכל אדם, נכון לכל גיל.

ניצה אייל היא פסיכולוגית, חוקרת במכון הרצג באוניברסיטת תל-אביב, מפתחת ומובילה תוכניות בתחום ההתפתחות הפסיכולוגית של האדם וקורסים וסדנאות בתחום הזיכרון. פרסמה מאמרים מקצועיים רבים בכתבי עת מדעיים. בין ספריה: הזמן האמיתי, החיים כנהר, הגמד החושב, נפלאות הזיכרון ותעתועי השיכחה וחוכמת הזיכרון המעשי. .

מדוע כדאי להציב מטרות ואפילו לחלום? מהי אינטואיציה וכיצד נעזרים בה? מי שותק, מתי שותקים ומדוע שותקים? מי נורמלי ואיך קובעים מהי הפרעה נפשית? האם אפשר להסתכל על אירוע בחיים בעיניים חדשות? איזה מחשבות והתנהגויות עוזרות לנו בזמנים קשים? מתי ועם מי אנחנו מרגישים משוחררים ויצירתיים? החיים מלחיצים. האם ניתן להקל על תחושת הלחץ? מתי חשוב להאט ואפילו לעצור? מה הקסם של החשיבה החיובית?

תמונות פסיכולוגיות מאת ניצה אייל בהוצאת אריה ניר, 205 עמודים. מהדורה חדשה ומורחבת הכוללת תמונות פסיכולוגיות חדשות.

פתח דבר
נפגשנו במקרה. אני יושבת עם חברה בבית קפה והוא חולף על פנינו, שולח מבט חטוף, ממשיך ללכת, ואז מסתובב ושב. גבה קומה, עיניים ערניות, קול עמוק וחם. אני מתנצל על ההפרעה, הוא אומר, את ניצה אייל? אני מהנהנת. את כתבת את הספר תמונות פסיכולוגיות? אני שבה ומהנהנת, נבוכה מעט. פניו אורות. אני רוצה להראות לך משהו, הוא שולף מכיס החולצה ניירות מקופלים, צילמתי מהספר שלך שתי תמונות והן הולכות איתי לכל מקום. תודה. לחץ את ידי בחוזקה. ונעלם.

אפילו לא הספקתי לשאול אותו לשמו, וגם לא שאלתי אילו תמונות מדברות אליו, מלוות אותו. אני ממשיכה לחשוב עליו. מודה לו.

במשך השנים שבתי ושמעתי מפי אנשים דברים דומים: הספר נמצא תמיד ליד המיטה שלי... או, הנה הוא בתיק שלי... או, הוא מונח על המדף בחדר העבודה... ובינתיים, במשך השנים האלה, המשכתי לאסוף דימויים ולטוות תמונות פסיכולוגיות חדשות. יום אחד הרגשתי שהגיע הזמן לשבת ולהעלות את התמונות החדשות על הכתב ולצרף אותן אל התמונות הקודמות, להעשיר את מוזיאון הנפש.

התבוננות בתמונות הפסיכולוגיות היא היכרות עם עצמנו, עם תהליכים ומנגנונים פסיכולוגיים שפועלים בתוכנו, שמשפיעים על התנהגותנו. כל תמונה פסיכולוגית מתארת נוף פנימי, מרחיבה את המוּדעוּת ופותחת דרכים ואפשרויות חדשות. ולא צריך לקרוא את כל התמונות בבת אחת או לפי הסדר. אפשר להתחיל לקרוא אותן מההתחלה לסוף או מהסוף להתחלה. אפשר לאט-לאט, כל יום תמונה אחרת. והחשוב מכול - לאמץ תמונה פסיכולוגית, ולוּ רק אחת, למסע החיים האישי.

מספריים: אמנות הגזירה. איך נפרדים מקשרים הרסניים,
מאנשים שליליים וממחשבות שגויות שמעכירים את חיינו?
לפני שנים קניתי באחת מנסיעותי זוג מספריים קטנטנים. בדולר אחד. קטנים עד כדי כך שהיה אפשר לטמון אותם בארנק. מאז הם באים עמי לכל מקום. הם נחלצים לעזרתי כשצריך להיפטר מחוט מיותר, לגזור תווית מהחולצה, לחתוך קשר שהסתבך. לאחרונה נפגשתי עם חברה טובה, אנחנו משוחחות על כוס קפה, ואני מרגישה שדעתה מוסחת. היא עסוקה עם ציפורן שנשברה, ממש עכשיו כשניסתה לפתוח את התיק. אני יודעת שזה דבר קטן, היא אומרת לי, אבל כל-כך מעצבן, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הציפורן השבורה הזאת. אולי מספריים יעזרו לך, אני שואלת אותה, ונהנית מהפנים המופתעות, בבקשה.

אני מציעה קורס גזירה. לא של בדים או חוטים, גזירה של מחשבות שגויות, קשרים הרסניים, מצבי חיים בולמים. אני מציעה להיפרד מהם, אני מציעה לאבד אותם, לאפשר להם ללכת. זמנם תם. פרידה שכזאת תחזיר אלינו אנרגיות שהושקעו במקומות הלא נכונים ותאפשר לנו להרגיש שליטה על מהלך החיים. המספריים בידינו.

קל לכתוב על פרידות, חושב אולי מי שקורא שורות אלו, אבל קשה להיפרד. נכון, אני מסכימה, קשה להיפרד. כואב להיפרד. אבל לפעמים קשה יותר לא להיפרד. פרידות הן חלק טבעי מהחיים. גם פרידות וגם חיבורים. אנו נפרדים מרגע הלידה, במעבר החד מהרחם המכיל והעוטף אל העולם הזר והמציף. כך צומחים ילדים אל הבגרות ואנשים בוגרים מוצאים את עצמם ואת מקומם. ובצד הפרידות אנו ממשיכים תמיד לחפש את החיבורים, כמהים למקום החם והבטוח, לחיבוק המגונן, לקשר עם האדם המיוחד. אך הכמיהה העזה הזאת יוצרת לפעמים אשליה של ביטחון, אנו נאחזים באנשים לא מתאימים או מחזיקים במחשבות עקרות. פוחדים לעזוב.

לפעמים קשה להיפרד בגלל חולשה. היא סטודנטית בלימודי תואר שני לסוציולוגיה, סקרנית ונבונה, עיני איילה וחיוך עדין. הוא מבוגר ממנה בעשרים שנה, סוציולוג בכיר, גבה-קומה וכריזמטי. חולף בצעדים מהירים במסדרונות, קולו העמוק הולך לפניו ושובל של תלמידים מאחוריו. היא התאהבה בו מהשורה האחרונה של אולם ההרצאות, ולא הייתה היחידה. הוא פגש אותה בסמינר לעבודת המאסטר, הנושא שהציעה אִתגר אותו, וגם החיוך. ולא כתבתי - נשוי פלוס שני ילדים. הסמינר הסתיים בהצלחה, עבודת הגמר זכתה לציון מעולה והקשר נשמר. פגישה לשבוע, רק ארוכה יותר. פגשתי אותה אחרי חמש-עשרה שנים. היא עוד שם, לא עזבה, לא נישאה, לא גדלה. פגישה לשבוע. רק עיני האיילה התכהו יותר. הוא פרופסור ואב לשלושה. אומרים במסדרונות שיהיה ראש החוג הבא. ולפעמים קשה להיפרד בגלל תחושה של כוח. כאשר מפיקים רווחים. מרגישים חזקים על חלשים, גדולים על קטנים, חכמים על טיפשים. אם אני חכם, פרידה מהטיפש שלי רק תחליש אותי. אם אני מקריבה את חיי כדי לטפל באחרים, וויתור על התפקיד ייקח ממני את הילת הקדושה. נא לעשות סדר ולבדוק, מה הרווח שלנו מאנשים קשים וממצבים בעייתיים. אם אנחנו נצמדים אליהם, אולי מסתתר אי-שם גם קופון אישי.

בנסיעה לתאילנד פגשתי את בודהה. את "זה שהתעורר". הוא ליווה אותי בכל מקום, במקדשים וברחובות העיר. יושב לבדו או עומד עם עוד עשרות כמותו בשורה ארוכה, ניצב במרומים או שוכב בתחתיות, צבעו זהוב ונוצץ או שחור ועמום. דמותו פלשה למחשבותי וגם לחלומות הלילה. כששבתי מתאילנד העמסתי ליד מיטתי ערימת ספרים על הבודהיזם. הם עדיין שם. בהם מסופר על אקימוני, נסיך הודי, שלפני 2,500 שנה עזב את הארמון שבו נולד וגדל, את השפע והנוחות, ויצא למסע חיפוש להבנת מקור הסבל האנושי כדי לעזור לאנשים להתמודד עם קשיי החיים. הסבל קיים, אמר בודהה, והוא חלק בלתי נפרד מהחיים. מקורו הוא בהיאחזות עיקשת בדברים: ב"אני", באנשים אחרים, בעמדות ובדעות, בהנאות, בהרגלים, בחפצים. נאחזים. מתעקשים. תובעים בעלות ושליטה. עזבו, אומר בודהה, הרפו.

ויש פסיכולוגים, כמו אלברט אליס, הממשיכים ברוחו של בודהה, ומציעים שיטת טיפול הדורשת מאיתנו להיפרד משלל של אמונות לא הגיוניות, בלתי ניתנות למימוש, המעכירות את חיינו וגורמות לנו להרגיש אומללים. זהו הטיפול הרציונלי-ריגושי שמתמקד בפרידה מהאמונות הבאות:

האמונה הראשונה, הכרחי שכל אדם החשוב לי יאהב אותי. אוי, איזה מלכוד עצמי.

האמונה השנייה, אם אני מספיק מוכשר אוכל לעשות הכול ולהצליח בכול. על כך סבתא פייגלה הייתה אומרת. העיקר שרצית, אבל לא תמיד מצליחים.

האמונה השלישית, אני לא מאושר בגלל סיבות חיצוניות. אין לי מה להוסיף. דפדפו אל תמונת הציפור הכחולה. קיצור דרך - אושרנו אינו תלוי בסיבות חיצוניות.

והאמונה הרביעית, לכל בעיה יש פתרון נכון. באמת? מאז ימי בית-הספר הבנתי שהחיים הם לא בחינת בגרות במתמטיקה.

אני מנסה, גם בחיים האישיים וגם בחיים המקצועיים, להיפרד מאמונות שאינן הגיוניות ולנסח אותן מחדש. כנראה שלכל בעיה יש מספר פתרונות, מסתבר שלא כולם אוהבים אותנו, וגם אם נתאמץ בכל יכולתנו לא בכול נצליח. החיים מתנהלים אחרת. ועוד תוספת, הפרשנות שאנו נותנים לאירועים משמעותית יותר מהאירועים עצמם. פרשנות יכולה להיות שלילית, מכשילה, מייאשת ויכולה להיות חיובית, מאפשרת, מעודדת. על כך אמר חכם סיני כי איננו יכולים למנוע מציפורי הכאב לחוג מעל ראשנו, אך אנחנו יכולים למנוע מהן מלקנן בתוכו. הכול בראש.

שיטת טיפול פסיכולוגית נוספת המאמינה בפרידה ממחשבות שליליות היא הלוגותרפיה, המתבססת על תפיסת העולם של הפסיכיאטר ויקטור פרנקל שלפיה השאיפה למשמעות היא גורם מניע מרכזי בחיים. פרנקל חשב שמצבים של מצוקה נפשית עשויים להחריף אם אנחנו משקיעים אנרגיה בעצמנו - בהרהורים, בבדיקות עצמיות ובהסתכלות פנימה. הוא מציע לנו את שיטת ההסחה. איך עושים זאת? עלינו לגרש את המחשבה הרעה על-ידי מחשבה טובה. לחשוב על דבר חיובי. למשל, על אדם שאנחנו אוהבים או על עיסוק מעניין. אחת הדרכים היא להכין רשימה של הדברים שאנחנו אוהבים ושהחשיבה עליהם משפרת את מצב הרוח שלנו. עצם הכנת הרשימה היא צעד ראשון בדרך אל ההסחה. לחכמים במקורות הצעה נוספת: "דאגה בלב איש ישיחנה" (משלי י"ב, כ"ה), והמפרשים אומרים ישיחנה מדעתו או ישיחנה לאחרים. שתיהן ראויות.

פרידה מאמונות שגויות לפי אליס, הסחה בלשונו של פרנקל, מספריים בשפת התמונות הפסיכולוגיות, כולם משמשים לאותה מטרה. התנתקות ממחשבות, אמונות וקשרים שליליים והשקעת האנרגיות הנפשיות בהתפתחות ובשינוי חיובי.

נולדנו בגזירה אחת, גזירת חבל הטבור, ונמות בגזירה אחרת. במיתולוגיה היוונית מסופר על שלוש אחיות הגורל האחראיות לחוט החיים האישי. קלותו אורגת את חוט החיים, לכסיס מודדת את אורכו וכך קובעת את גורל האדם ואילו אטרופוס נושאת עמה מספריים שבאמצעותם תגזור, בהגיע העת, את חוט החיים. גזירות אלו אינן בידינו.

© כל הזכויות שמורות לאריה ניר הוצאה לאור

תמונות פסיכולוגיות - ניצה אייל