» טקסט  » ישראל וא"י  » ספרים חדשים ביוני 2010       חזור

סודו של סיסרא
מאת: אדם זרטל
Sisra's Secret - Adam Zartal

ההוצאה: דביר סודו של סיסרא מנסה לענות על השאלות המסקרנות: מי היה סיסרא? מהו הסיפור האמיתי מאחורי שירת דבורה? מיהו "השבט האבוד"? ב־1992 התגלתה בלב החורש שמעל נחל עירון עיר גדולה ובלתי מוכרת, אל־אַחוואט. אף שנוסדה בכנען בתקופת ההתנחלות הישראלית, לפני 3,200 שנה, בנייניה הייחודיים זרים לתרבויות המזרח התיכון באותה עת. מי היו דייריה המסתוריים? מנין באו? מדוע נטשו את העיר בפתאומיות, זמן קצר אחרי שהוקמה בהשקעה ובמאמץ עצומים? סודו של סיסרא הוא מסע ארכיאולוגי־היסטורי־מקראי מרתק, המנסה לפתור את התעלומות האלה. הספר מוביל אותנו אל מצרים וסוריה העתיקות, ואל סרדיניה וקורסיקה של ימינו. בדרך שבטי ישראל מתנגשים בגויי הים, המעצמות הקדומות קורסות ו"שבט אבוד", השַׁרְדָנָה, מופיע באזור.

לוחמיו, החובשים קסדות קרנַיים, מאירים באור חדש את אחד האירועים החשובים בהיסטוריה של עם ישראל: הקרב בין דבורה הנביאה וברק בן אבינעם לסיסרא וחיל מרכבותיו.

היכן באמת נערך הקרב ההיסטורי? איפה מזגה יעל, אשת חבר הקיני, חלב במקום מים לשר הצבא הנמלט, ומדוע? האם בסרדיניה נמצא המפתח לפענוח שירת דבורה?

בלשון השווה לכל נפש מגולל אדם זרטל את סיפורה של אחת התגליות המדעיות המסקרנות של דורנו וחושף רבדים בלתי ידועים בתולדות עמנו.

אדם זרטל הוא פרופסור לארכיאולוגיה של המזרח הקדום, מורה וחוקר באוניברסיטת חיפה ובמכללת עמק הירדן. עומד בראש צוות הסוקר את השומרון ובקעת הירדן זה שלושים ושתיים שנים. זרטל גילה וחפר את העיר ארובות־נרבתא, המעוז הראשון של המרד הגדול, את המזבח בהר עיבל, ולאחרונה - את מתחמי "כפות הרגליים" בבקעת הירדן.

מספריו: רב־המכר עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל (ידיעות ספרים, 2000), ארובות, חפר והנציבות השלישית של שלמה (ספרית פועלים, 1984), סקר הר מנשה, כרכים א-ד (אוניברסיטת חיפה ומשרד הביטחון, 2005-1992).

אדם זרטל שהה באפריקה השחורה בשירות המדינה. במלחמת יום הכיפורים נפצע קשה בתעלת סואץ. חבר קיבוץ עין שמר.

סודו של סיסרא - מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה מאת אדם זרטל בהוצאת דביר, עורך הספר: שחר אלתרמן, 381 עמודים כולל מפתח שמות ועניינים.

סודו של סיסרא | מבוא
ביום קריר ומעונן בסוף ספטמבר 1995 נחַתִּי בנמל התעופה הקטן של העיר קַלְיָארִי, בירתה של האי סרדיניה. בין תשעים הנוסעים במטוס הייתי ישראלי יחיד. הטיסה הקבועה של אל־איטליה נחתה בתשע וחמישים בערב, ואני לא הזמנתי אפילו חדר במלון. כשנראה מחלון המטוס קו החוף המפורץ של דרום סרדיניה, המואר בשמש אחרונה, לא תיארתי לעצמי לאן תוביל ההרפתקה הזו.

דרכן של תגליות ארכיאולוגיות, ותגליות בכלל, אינן זהות. לעתים מתגלים הדברים כברק, במהירות ובבת אחת. בהזדמנויות אחרות, שהן הרוב, באה התגלית ומתגבשת לאט־לאט, כשהנתונים הקטנים הולכים ומצטברים. כך היה גם במקרה שלנו.

תחילתו של הסיפור בסקר הארכיאולוגי שצוותי ואני עורכים ברציפות שלושים ואחת שנה. בהליכה רגלית ברחבי הארץ, הליכה מייגעת אך מלאת סיפוק, גילינו ליד נחל עירון גם את האתר אל־אַחְוַואט (el-Ahwat), העומד במרכזו של הספר הזה. בחמש־עשרה השנה האחרונות הקדשנו זמן ומאמץ רבים כדי לנסות ולהבין מה בעצם התגלה שם. ניסינו לשקול את העובדות הארכיאולוגיות, ההיסטוריות והגיאוגרפיות ולשלב בין הנתונים החדשים; ועדיין לא נמצא אתר דומה לו - לא בארץ ולא במזרח התיכון כולו. לאחר שתי עונות חפירה מלאות במקום כבר עלתה האפשרות שבוני האתר הגיעו מבחוץ. הקשר לסרדיניה נולד בעקבות חיפוש בספרות הארכיאולוגית, לאחר שהבחנו בדמיון בין הארכיטקטורה של אל־אחוואט לזו של התרבויות הקדומות במערב הים התיכון.

כשלקחתי מונית מנמל התעופה לעיר, באותו ערב ספטמבר בקליארי, וקיבלתי חדר במלון "איטליה" שבעיר התחתית, כבר חשתי בתחילתה של הרפתקה חדשה. נסעתי לסרדיניה אחרי שלוש עונות חפירה באל־אחוואט, בלי להכיר שום איש באי עצמו. באתי ללוח חלק ולא ידעתי מה אמצא. גם על האי לא ידעתי כמעט דבר. הגעתי לשם בעקבותיהם של כמה שרטוטים בספרות הארכיאולוגית של סרדיניה. אלה דמו כל כך למה שמצאנו באל־אחוואט, ששיערתי, ושיערנו כולנו, כי מוצא התרבות הזו אולי באי המרוחק. אבל לא היתה שום ודאות.

עד לרגע זה אין בידינו הוכחה חד־משמעית שהדברים קרו בדיוק כפי ששיחזרנו אותם. אך כזה הוא המצב כמעט בכל אחד מתחומי הידע והמחקר, ובמיוחד בארכיאולוגיה. זהו מקצוע מלא קסם, הבא לשחזר חיים שעברו מן העולם לפני אלפי שנים. לעולם לא נדע מה חשבו בדיוק האנשים בתקופת הברזל, למשל, וכיצד חיו. כל שנוכל לעשות הוא למצוא את שרידי תרבותם החומרית ולנסות לחבר אותם אל מה שהשאירו מבחינה רוחנית - הכתבים והספרים.

המשורר הגדול נתן אלתרמן כתב פעם שנשמת הכול לקוחה מן הספרים; ובכך מאמין גם אני. מקורות כתובים על תקופות הברונזה המאוחרת והברזל הקדום, העומדים במרכז הדיון בספר, הותירו אחריהם המצרים, האשורים, הבבלים, אנשי אוּגָרִית ואחרים. אבל המקור החשוב ביותר על תקופות אלו, המצוי בידינו, הוא התנ"ך.

בדור האחרון ועוד קודם לכן קמו אנשים שונים שקראו תיגר, במידה זו או אחרת, על אמינותו ההיסטורית של התנ"ך. אין ברצוני להתווכח עמם ולחלוק עליהם כאן. אין זה מעניינו של הספר הזה, אבל גישתי שונה. זה שנים רבות פיתחנו, צוות הסקר ואני בכללו, שיטה לחקור את הטקסט באמצעות השטח: הגיאוגרפיה, הטופוגרפיה והממצאים החומריים בני התקופה. אם השרידים בשטח תואמים את הכתוב בטקסט המקראי - יש בכך חיזוק לאמינותו ואפשר, במידה רבה, להסתמך עליו כדי לפענח את ההתרחשויות. אם אין מתאם בין השרידים לטקסט, החוקר עומד בפני בעיה: מקורה של זו עשוי להיות אמינותו של הטקסט הקדום או זיהוי מוטעה של התיאור הספרותי עם מקום הסקר או החפירה.

שיטה זו, של הצלבת הטקסט המקראי עם ממצאי השטח, אינה עומדת בסתירה לבדיקת הטקסט מתוך עצמו, כמקובל אצל חוקרים רבים. התוצאות שלנו, אני מאמין ומקווה, עשויות לשפוך אור על מקומות סתומים אחדים בפרשנות המקראית.

ושוב, תמיד חשוב לזכור: ייתכן שהדברים קרו כך אבל אולי גם אחרת.
הצניעות היא מידה הראויה לכל אדם. [..]

© כל הזכויות שמורות לדביר הוצאה לאור

סודו של סיסרא - אדם זרטל
Sisra's Secret - Adam Zartal