» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים בינואר 2011       חזור

תור הפלאות
מאת: אהרן אפלפלד
The Age of Wonders - Aharon Appelfeld

ההוצאה: כנרת וזמורה ביתן תור הפלאות ראה אור לראשונה בשנת 1978, והוא הרומן הראשון הגדול של חתן פרס ישראל לספרות אהרן אפלפלד. מבקרים הכתירו את הספר כאחד הטובים ביותר של אפלפלד ועורכו הציג אותו כאשר המליץ על אפלפלד לוועדת פרס נובל ואמר שהוא אחד הספרים הטובים שראו אור במאה ה-20. ברונו, נער מתבונן ורגיש, ואמו חוזרים ברכבת־לילה, "בקרון שמור עם מושבים יציבים, מפיות לבנות, רקומות, במקום המיועד לראש". לאחר זמן מה נכנסת לקרון מלצרית, נערה צעירה, ו"החלה מגישה קפה־לילה ועוגות גבינה". לתוך הסצנה השלווה והאנינה הזו, המייצגת את הווי החיים של השכבה היהודית הבורגנית בממלכה האוסטרו־הונגרית, משלב אפלפלד רכיבים מאיימים המעידים על כך כי הנסיעה הזו, המתרחשת על סף מלחמת העולם השנייה, שונה מקודמותיה.

נסיעה זו מבשרת נסיעה אחרת, זו החותמת את החלק הראשון של הרומן, שבה רתוקים האם והבן ל"רכבת משא ששעטה דרומה".

החלק השני של תור הפלאות מתרחש "ככלות הכול ולאחר שנים רבות", כשברונו חוזר "אל עירו, אל עיר מכורתו". אבל ברונו זה שונה מאוד מברונו הנער, ואף עירו השתנתה מאוד. היא אותה העיר ואף על פי כן אחרת לגמרי.

תור הפלאות מהווה אבן דרך בסיפורת של אפלפלד. הגיעו כאן לגיבושם כמה מהעמדות ההגותיות וכמה מהעקרונות הפואטיים האופייניים ליצירתו הבשלה של הסופר. ביניהם: לא את הכול יש לעצב, יש עניינים כמו הזוועות במחנות, שמוטב לשתוק עליהם. יש לחוס על כבודו של האדם ולא לחשוף את כיעורו בשעה שהוא לפות בציפורניו של הטורף.

הילד, משום רעננות מבטו ומשום פנימיותו הנקייה מדעה קדומה, מסוגל לעתים לראות רחוק יותר מעינו המשוחדת של המבוגר. היהודי במלחמת העולם השנייה נרצח משום יהדותו, אך באותו זמן כבר היה במעבר אל ההתבוללות. דווקא בשעת דמדומים זו הואשם ונדון על אמונה שכבתה בו. זו הטרגדיה של היהודי המודרני.

ולבסוף, התרבות האירופית היא מעטה נאה אבל דק – מתחתיו שורצים הדמונים. תור הפלאות, סיפורם של ברונו ובני משפחתו, המייצגים את כולנו, יהודים פליטי האשליות המודרניות הגדולות שהיה לנו חלק בטיפוחן, הוא מספריו הגדולים של אהרן אפלפלד ואחד מהספרים החשובים ביותר שראו אור במאה השנים האחרונות.

הספר תורגם לשמונה שפות (אנגלית, צרפתית, גרמנית, שבדית, ספרדית סינית, הולנדית ונורווגית) וזכה בפרס ביאליק (1979) ובפרס ווינגייט הבריטי (1988).

אהרן אפלפלד (1932) יליד צ'רנוביץ, בוקובינה, רומניה. ניצול שואה. במלחמת העולם השנייה הוגלו הוא ואביו לטרנסדניֶסטריה, ולאחר שהפרידו ביניהם נדד לבדו מכפר לכפר ברחבי אוקראינה. עלה ארצה במסגרת עליית הנוער בשנת 1946. חונך בתנועת הנוער. ב־1950 גוייס לצבא. ב־1952 למד באוניברסיטה העברית שבירושלים ספרות עברית וספרות יידיש. ראשית כתיבתו - בעודו נער. שיריו הראשונים התפרסמו בעיתונות בשנים 1954־1955 וב־1959 הופיע סיפורו הראשון בכתב העת "גזית". רבות מיצירותיו משקפות את חוויותיו כנער בשואה או כצעיר ניצול שואה בישראל הצעירה. משמש פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. מחזיק בתארי דוקטור כבוד של האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת בר־אילן, הסמינר התיאולוגי בניו־יורק, ישיבה יוניברסיטי וההיברו יוניון קולג'. זכה פעמיים בפרס אנה פרנק וב־1969 זכה בפרס היצירה מטעם ראש הממשלה, וכן חתן פרס ביאליק, פרס ברנר
(1975 על ספרו "כאישון העין") ופרס ישראל לספרות יפה (תשמ"ג). מתגורר במבשרת־ציון ליד ירושלים.

לקריאה נוספת: ראיון עם פיליפ רות, פרחי האפלה, האיש שלא פסק לישון, והזעם עוד לא נדם, אל ארץ הגומא, מאמין בלי כנסייה, חיים שלמים, הקיום והזיכרון.

ביקורות
"בידיו של סופר פחות מתוחכם ופרטי היה הספר תור הפלאות הופך בנקל לסיפור מוסר או למסה. במקום זה נעימתו עגמומית, נסערת, תוהה קמעה; שיגיונו של המבוגר מתקבל רק כרכיב נוסף ומוזר של ילדות שנעלמה, ובסופו של דבר זה מה שמצמרר הרבה יותר." ניו יורק טיימס רוויו אוף בוקס

"הוא כפה על הצורה לבטא את היעדר הצורה, את הריק, את הלילה השחור שבו התרבות, האמנות וההתחשבות נועדו רק לבגוד בנו." תומאס פלנגאן, The Nation

"יצירת סיפורת העשויה ביופי רב ומרגשת עד לעומק הלב. אין מי שישתווה לאהרן אפלפלד בעיצוב משבר הציוויליזציה האירופית הן לפני מלחמת העולם השנייה והן אחריה... אחד הסופרים הטובים ביותר החיים בימינו." אירווינג האו, מחבר "עולם אבותינו"

"עם ספר זה הגיעה אכן הספרות שלאחר-המלחמה לבגרות, היות שקלטה והמחישה למעננו את הקשר שבין המסורת המודרניסטית הגדולה של קירקגור, ניטשה, פרוסט וקפקא לאירועים המכריעים של העידן המודרני, והיא עשתה זאת לא באמצעות התחכמות אלא באמצעות חוכמה, לא על ידי כך שהממה אותנו בדימויים וברעיונות אלא בהתבוננות שקטה ומתמידה בעיקרי חיינו. אין טעם לשאול איזה חלק מן הספר ממשי ואיזהו פרי הדמיון. שניהם ממשיים, מפני שהעימות בין השניים מאפשר לנו לדמיין את שניהם. וכך, בסופו של דבר, אנו חוזרים ומתחילים את הספר מחדש, ערים לעובדה שהוא אינו נותן לנו לא סיפור ולא תשובה, אלא דבר הרבה יותר נדיר: התעוררות של משהו שהיה מת בתוכנו לסוג כלשהו של חיים, לחוויה מכאיבה וחוגגת כאחד." גבריאל ג'וסיפוביצ'י, מוסף הספרות של הטיימס, לונדון

"שוב ושוב מלווים המקצבים השקטים, המאופקים, של הפרוזה של אפלפלד את הקו הדק שבין ציוויליזציה לברבריות. ובכך שהוא משאיר את הברבריות ברקע, בהראותו לנו רק את הציוויליזציה המהרסת את עצמה שלא מדעת, אפלפלד מעצים את ממשותה של הזוועה. תור הפלאות הוא יצירה של תחכום, אמנות ולהט." וושינגטון פוסט, 1981

בסיפור זה, שהוא, לדעתי הישגו החשוב ביותר של אפלפלד עד כה, מתגלות במלואן תוצאות של מאבק אמנותי ממושך על מיקוד ותיאום של הגות, תיאור ולשון, החותרים לגילוי אמיתות שונות לגמרי מאלו שבחשיפתן החל המספר את דרכו... ב``תור הפלאות`` הגיעה הפרוזה הישראלית לאחד מרגיעה היפים. דן מירון

תור הפלאות מאת אהרן אפלפלד בהוצאה מחודשת של כנרת זמורה ביתן, 205 עמודים.

תור הפלאות - אהרן אפלפלד
The Age of Wonders - Aharon Appelfeld