 | ||||||||||||
|
|
ואדם אין
|
||||||||||
חזור
ביום אחד מאבדת משפחת גאולי את ביתה ועולמה מתהפך. אילת, הבת הצעירה, נדרשת לתמוך באמה השוקעת בדיכאון. מחויבותה להחזיק את הבית ואת המשפחה מאלצת אותה להדחיק את ההתמודדות עם רעידת האדמה שזעזעה את חייה. ענבל ואדם, צעירים שבעל כורחם נקשר גורלם באותה טלטלה, חשים כאילו קללה רובצת עליהם ומתקשים גם הם לעבד את החוויה שעברו. אדם בורח לצפון, ואילו ענבל נשארת מאחור ולא מצליחה להתמודד עם השלכות מעשיה. בשפה פיוטית ויפהפייה, השזורה במקורות תנ"כיים, חושפת שירה סטופל את הפצע שנפער בחיי הדמויות, ובתוך כך את סיפורן של מאות משפחות דומות שנעקרו מחייהן ונותרו תלושות ובלבן קריעה גדולה. |
  
|
|||
שירה סטופל, ילידת 1988, שחקנית ובימאית, בעלת תואר ראשון בתיאטרון ויהדות. ספרה הראשון, כשיירגעו הרוחות, ראה אור ב-2010. ואדם אין הוא ספרה השני.
כך מתחיל הספר: "מבשר דומה לאבא. למרות שהזקן הבהיר של אבא הוא זקן מסודר שמשדר סמכות נעימה, והזקנקן של מבשר הוא אוסף אניצים שיותר מזכירים תיש מתבגר מאשר "בחור ישיבה", כפי שהוא מתעקש להגדיר את עצמו. למרות שהעיניים שלו צעירות כל כך, מערבבות בחום ירוק שלהן חלומות עם הוויה, ועיניו של אבא פקוחות לרווחה ויודעות חלומות והתפכחות, דמיון ומציאות.
כשהוא חוזר בימי שישי, יפה כל כך בחולצתו הירוקה שמטשטשת את הגבול בין עיניו לגופו, אילת מסתכלת בו ויכולה בקלות לראות את אבא של לפני ארבעים שנה, משקיף אל אימא מבעד למשקפי האף אוזן גרון שלו, ומרגיש כמו האדם העשיר ביקום.
למבשר אין משקפיים, אבל הבעתו דומה בעודו רוכן אל אימא ש"אף פעם לא שמה לב שהוא נכנס", ואומר לה, "שלום, אימוש, הגעתי."
אימא מסתובבת אליו לאט. בכל פעם לאט יותר, וזה השלב שבו אילת נושכת את השפתיים, וממהרת להסתלק משם כדי לא לראות את זה שוב; איך הוא מחפש בעיניה ולא מוצא. בכל פעם מחפש, ובכל פעם מתאכזב. אחר כך, עצוב, הוא לוקח משהו לאכול. אילת יוצאת אליו, לא מציעה לו כלום ולא שואלת. רק מושכת כיסא מטבח לבן אחד, מתיישבת, מחכה שירים אליה את מבטו. ואז שניהם שותקים. ובשביל הרגע הזה היא מוכנה לסחוב לבד את כל השבוע עם אימא. בלי אימא.
היום מבשר מתעכב. אילת כבר גמרה לנקות את המטבח ואפילו להכין קינוח. אבא מזמזם לעצמו בסלון את קריאת התורה בניגון המוכר, ואם לא היה רובץ בה הגוש הזה, היא היתה יכולה לדמיין שהכול בסדר.
"אילת," אומר לה אבא, "את הגרניום השקית?"
"השקיתי," היא עונה לו, והולכת עם בקבוק קולה מלא במים להשקות את המשך השורה. היא הופכת את האדמה הריחנית באצבע אחת, נהנית מהמגע הלח, הפרחים גומעים מים בצמא, והפלאפון שלה רוטט בכיס.
ואדם אין מאת שירה סטופל בהוצאת ידיעות ספרים,
עורך הספר: עמיחי שלו, עטיפה: יובל סער, 270 עמודים.
ואדם אין - שירה סטופל
And There Was No Man - Shira Stopel
| ||||
|
|
| | |
| ||||
 | ||||
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
סמיוטיקה
|
מטר
|
רמות
|
Tom
|
דלילה
|
גד ויספלד
|
מיקרוטופינג
 | ||||
|
|
ספרים חדשים באוגוסט 2019:
|
|
|
 | ||||
 | ||||
|
|
|
|
|
 | ||||
