Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2011  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | שנת 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בפברואר 2011       חזור

גבעות הטיגריס
מאת: סריטה מנדנה
Tiger Hills - Sarita Mandanna

ההוצאה:

ידיעות ספרים

השנה היא 1878. להק של אנפות במחוז קוּרג שבדרום הודו מבשר על היוולדה של בת למשפחת נצ'ימנדה מרובת הזכרים, לראשונה זה שישים שנה.

דווי גדלה לילדה יפהפייה ופראית, ונערצת על ידי בני משפחתה. נפשה נקשרת בנפשו של דוואנה, נער כישרוני וביישן שאמו מתה בנסיבות טרגיות.

ילדותם הפסטורלית חולפת בתוך ג'ונג'לים מסתוריים, בין קימורי גבעות ושדות אורז, במטעי הקפה השופעים והירוקים של חבל הארץ האקזוטי והזעיר.

אבל אחוות הילדות אינה נמשכת לנצח, ולילה אחד הכול משתנה: הנערים מוזמנים להשתתף ב"חתונת הטיגריס" שבכפר השכן, ולבה של דווי יוצא אל מאצ'ו, צייד הטיגריס המהולל. האהבה היוקדת הזו טומנת בחובה זרעי טרגדיה שיהיו לה השלכות גם על הדורות הבאים.

גבעות הטיגריס
שתפו אותי

גבעות הטיגריס הוא רומן קסום על רגעים מוחמצים, על אכזבות ואהבות לא ממומשות ועל בוֹרות שאנשים כורים לעצמם במו ידיהם. אבל הוא גם סיפור על כוחה של הישרדות, רגשי חמלה ואנושיות כובשת. ביד רגישה טווה המחברת דרמה משפחתית מרגשת עד דמעות שמתפרשת על פני יותר מחצי מאה, מימי הכיבוש הבריטי ועד לזריחת העצמאות על תת-היבשת ההודית. היא מטילה את הקורא אל עולם מכושף של ג'ונגלים סמיכים, צללי רוחות רפאים, ריחות אקזוטיים ותיאורים חושניים.

סריטה מנדנה גדלה בתוך נופיו המרהיבים של מחוז קוּרג. בעיתונות השוו את גבעות הטיגריס, ספרה הראשון, לרומנים חלף עם הרוח, ציפורים מתות בסתר ושידוך הולם. ה"דיילי אקספרס" כינה אותו "הישג מדהים", וב"אינדיפנדנט" נכתב שמדובר ב"רומן הביכורים אפי נדיר, פרי עטה של סופרת בעלת כישרון מעורר השתאות".

גבעות הטיגריס מאת סריטה מנדנה בהוצאת ידיעות ספרים,
תרגמה מאנגלית: יעל ענבר, 518 עמודים.

פרק ראשון, 1878
מוּתאוָוה ידעה שילדתה השביעית במספר מיוחדת במינה, ידעה זאת כבר מיום לידתה, יום האנפות. היא נולדה יום בהיר אחד ביולי. נותרו כמעט חודשיים עד לתאריך הלידה המשוער, עונת הזריעה כבר החלה, ומותאווה דחתה את הנסיעה אל בית אמהּ. תחת זאת עשתה את דרכה המייגעת אל השדות, ובעודה שקועה עד קרסוליה בחלקת האדמה המוצפת שמעה קול רשרוש. היא הרימה את מבטה, סוככה על עיניה מפני השמש ועיסתה את גבה התחתון. להקת אנפות חגה בשמים. זה לא היה אירוע חריג.

אנפות נראו בכל רחבי קוּרְג, וריצוד כנפיהן על רקע שדות האורז הירוקים זוהרים היה מהמם. אבל בכל שנות חייה מעולם לא ראתה מותאווה כל כך הרבה ציפורים כמו אלה שצללו עתה לאטן לעבר חלקת האדמה. מאה ציפורים, אולי יותר, קצות כנפיהן מתחככים אלה באלה במעופן, מטילות צללים על השדות שטופי השמש. רפרוף נוצותיהן הטביע את קרקור הצפרדעים, את צריחות העורבים, אפילו את שאונם הבלתי פוסק של הצרצרים.

מותאווה לא עוד יכלה לשמוע את קולו של גיסהּ שנישא ברוח עת צעק הוראות לפועלים המסייעים בזריעה, כי משק הכנפיים שנמשך ללא הפוגה עמעם את מילותיו. הציפורים חגו לאטן, הנמיכו עוף, וביצעו לבסוף פנייה חדה אחרונה כדי לנחות לרגליה. מותאווה עמדה מכותרת בתוך הים הלבן הדומם, ועיסתה את גבה בהיסח הדעת. ואז, ללא כל התראה, שבו האנפות ופרשו כנפיים. כמו על פי אות סודי הן נסקו מעלה, סובבות אותה מכל עבריה, והמטירו עליה טיפות מנצנצות של מים שגלשו מכנפיהן ומכפות רגליהן. ברגע הזה, לא רגע קודם ולא רגע לאחר מכן, חשה מותאווה בנוזל חמים על ירכיה. בתה הגיעה.

ההרים. זה בוודאי הדבר הראשון שהמתים מבחינים בו, מותאווה תמיד האמינה. בפעם הראשונה שבה הם מתרוממים ממדורות הקבורה, חומקים מתוך האפר, נישאים על גב הרוח אל רום העננים. ומשם, המחזה הראשון, מסחרר ומופלא, של קוּרג.

זאת היתה נסיכוּת זעירה, דומה בצורתה לנעל סרוגה של תינוק, מקופלת בין הפסגות הכי גבוהות של הרי סָהיאַדְרִי, החובקים את קו החוף של המדינה מדרום. צדם המרוחק של ההרים היה תָחום באוקיינוס, וצנח בתלילות אל מימיו הכחולים זוהרים של הים הערבי. התוואי במורד המצוקים היה חלקלק כל כך, עמוס בסלעים רופפים ובחלוקים בעלי שוליים חדים, שרק הסוחרים רודפי הבצע ביותר העזו לנסות לרדת בו.

פעמיים בשנה הם התכנסו על קצות המצוקים, בדיוק בזמן לפגוש את הספינות הערביות העוגנות למטה. בידיהם היו סלים מלאים בקופים שבויים שכפות רגליהם אדומות, כיוון שנצבעו במיץ עלי בֶּטֶל מעורב בסיד. שם, על ראשי המצוקים, נהגו לשחרר את הקופים לחופשי והיו מגרשים אותם לעבר הים בחבטות ובמהלומות תופים אדירות; ובעודם מנתרים מסלע לסלע הותירו אחריהם הקופים המבועתים מפה של טביעות רגליים זעירות ואדומות, והסוחרים יכלו לעקוב אחריה. ולמרות זאת היו כמה שנפלו בכל שנה, גברים צורחים המסתחררים באוויר ובסופו של דבר מתרסקים על הסלעים הרחק למטה.

בפנים הארץ התפתל כְּחוט הַבוהַק הכסוף של נהר קאוֵורי, בין ההרים הזהובים, וחצה את קורג לשני חלקים תואמים, כמו שני חצאים של אגוז קוקוס. בַּצפון הגבעות הגליות של מחוז החִזְרָן, קימוריהן עדינים והן זרוּעות קשתות מיתמרות של קני במבוק וקבוצות קטנות של עצים. עצי טיק וסיסם הודי, אלגומים, עצי גומי, איקליפטוסים ועצי סיסם שחור היו משובצים בין קרחות יער אווריריות שעשביהן נצנצו באור השמש.

הסקוטלנד של הודו - כך כינו את קורג התושבים הלבנים הרבים שגרו כאן, עד כדי כך הזכיר להם את אירופה חלק זה של הארץ. הם החליטו לתרבֵּת את בירת המחוז מֶרְקארָה והטבילו מחדש את רחובותיה בשמות כמו טֶנס מַייל, קווינס וֵיי ומינסינג לֵיין. הם קיבצו את האחוזות שלהם סביב העיירה - מטעי הקפה שלהם נבטו מפולי קפה ציילוניים, שהִכו שורש מהר מאוד בקרקע הבתולה. בתי הבונגלו של בעלי המטעים ניצבו בקבוצות עגולות פחות או יותר סביב העיירה; נמוכים, אדומי גגות ובעלי שמשות מעוינות, עמוסי אכסדרות, מדשאות קרוקט ומגרשי טניס.

מנוגדים להם בתכלית היו יערות הגשם המכונים שׁוֹלָה שבדרום. שטחי פרא שלוחי רסן של פיקוסים, עצי כינין, הובנה ומהגוני, מצטופפים ודחוקים זה אל זה, מעוטרים בשרכים ובסחלבים שופעים, נטולי ריח. סבכים של שיחים קוצניים המתפרצים מבין גזעי העצים, וקורי עכביש עצומים שנארגו בעמל רב ומגשרים בין קפליהם החשופים של השורשים.

פה ושם, פזורים באופן כמעט שווה בין הצפון לדרום, היו הכפרים המקומיים. מעשה טלאים קטיפתי על אדמת ג'ונגל לחה, פורייה וכהה כמו שמי הלילה - במקומות שבהם נכרת היער. הכתמים הירוקים כאבני פֵּרִידוֹט של שדות האורז המישוריים, המשובצים על גבי האדמה הבוצית סמוך לנחלים. הבתים הרחבים של הקורגים, בעלי הסכך הזהוב, כל בית ושטחי אדמת הביצות ואדמת המרעה המסומנים שלו, כל בית ואניצי העשן המיתמרים מן האח אל בין העצים ומסגירים את מיקומו ואת סודותיו.

ולבסוף היער שלמרגלות ההרים. חרטום הנעל הסרוג בצפיפות, שיצר חופה מגוננת מעל קצה המחוז המתפרש לעבר מָאִיסוֹר. זה היה ג'ונגל סבוך, תוסס ביופי מסוכן ומפתה, שהשבילים המסומנים בו קלושים ביותר. רק הקורגים הכירו היטב את שבילי הג'ונגל, הם ובני שבט הפּוֹלֵיאָה שחומי העור ששירתו אותם.

השבילים תמיד היו מוגנים בקנאות, בייחוד בימים עברו, כשקורג היתה נתונה תחת מצור. במשך דורות רבים ניסו הסולטאנים של מאיסור לנכס להם את הנסיכות הקטנה הזאת, ששמרה בעקשנות רבה על עצמאותה. המלחמה, החטיפות, ניתוחי המילה הכפויים, ההוצאות להורג ההמוניות, כל אלה רק חיזקו את איחודם של הנָיאקִים, הפטריארכים של שמונה המשפחות החשובות בקורג. הם התלכדו והורו לשבטים הנתונים למרותם לעמוד כתף אל כתף אל מול מאיסור. הקורגים התייצבו כנגד הסולטאנים, עמדו בתוקף על שלהם ודבקו באדמתם, ממש כמו הסרטנים בגון הנחושת שהתחפרו בשדותיהם.

לאחר שהבריטים וחברת הודו המזרחית שלהם הביסו סוף סוף את מאיסור, שמחו כל הקורגים כאיש אחד. בהסכם השלום שנחתם הועברה קורג לשלטון הבריטים. הם התבוננו במחוז הקטן הזה, בחנו ואמדו את גבעותיו אפופות הערפל ואת האקלים היפה לבריאות, שכה התאימו לגידולי הקפה. הם למדו את טבעו של בן המקום; הקורגי הוא חמום מוח גבה קומה, נועז, שלא מהסס להישיר מבט ולדבר איתם כשווה אל שווים. הם נהגו בתבונה, גילו סבלנות וקידמו את סדר היום שלהם בנחישות אדיבה ומהוקצעת. בסופו של דבר, חמישים שנה אחרי שכבשו את מאיסור, התקבלו כאן הבריטים בברכה באופן רשמי.

ואף על פי כן, למרות עידן השלום ודרכי הסִיאָניט שהבריטים חצבו - שבילים שהקיפו את שולי היער וחיברו את קורג למחוזות השכנים - היה הזיכרון הקולקטיבי עמוק. קורגים חמושים ומוצקים היו מוצבים דרך קבע בעיקול הדרך שהשקיף על הכניסה ליער, נקודת המפגש של הכביש ממאיסור עם פי השביל. הנָיאקים נשאו באחריות משותפת לאיוש העמדה הזאת והפקידו עליה גברים מהשבטים שתחת שלטונם - כל שבט לתקופה של חמישה שבועות רצופים, לבד משלושת חודשי המונסון שבהם היו השבילים חסומים במפולת בוץ ובגזעים נפולים.

היום עמדת התצפית היתה שקטה. גברים שכבו על המאצ'אן המחוספס* ונחרו בשעה שנָצִ'ימַנְדָה תימאיָה עמד על המשמר. רוח אחר הצהריים התעצמה, נשבה בעוז בין הענפים הגבוהים ופיזרה עלים יבשים על המאצ'אן. תימאיה הצטמרר והידק לגופו את הטוניקה שלבש. לו רק בחר השנה בקונכיית פי הכושי הלבנה, ארור מזלו.

כשנָיאק פָּלאדה, ראש הכפר, הכריז על תאריך בחירת הקונכייה, הלך תימאיה במיוחד אל מקדש איגוּתאפָּה והגיש מנחה לאל האדיר ששלט בו, סְוואמי איגוּתאפָּה - שתי רופיות שלמות, סכום שבקושי יכול להרשות לעצמו. הוא הקריב עוף לאבות הקדמונים ועוף נוסף לווירָה, רוחות הלוחמים האמיצים. הוא לא השאיר דבר ליד הגורל, אפילו פייס את רוחות העצים בצרור גדול של בשר חזיר ואורז שהשאיר ביער. ביום הבחירה, כשהכוהן הושיט לעברו את אגרופיו הקמוצים, שלח תימאיה עוד תפילה נרגשת לסוואמי איגותאפה. אבל לא, הוא הצביע על אחד האגרופים, והכוהן פתח את כף ידו וחשף קונכיית פי כושי שחורה; תימאיה נבחר פעם נוספת, זו השנה השלישית ברציפות, לאייש את העמדה.

השנה הזאת היתה קשה במיוחד. היתה זו עונת הזריעה, וכל זוג ידיים פנוי היה נחוץ בשדות. מותאווה תכננה להיות בבית אמהּ, חשבה שכך תצליח להימנע מהכריעה בשדות האורז כשבטנה תפוחה ועגולה ונושאת בתוכה עוד ילד. ההיריון היה קשה, היו דימומים בשבועות הראשונים וכאב בגבהּ משגדלה הבטן. אחיו בּוֹפּוּ הציע למלא את מקומו בעמדת התצפית, אבל תימאיה סירב. לבּוֹפּוּ היתה משפחה משלו להאכיל, ובכלל, ניאק פּלאדה לא היה מסכים. הוא נאנח. אם השנה שוב יצנחו מחירי ההל במָלַבּאר, תיאלץ המשפחה להדק את החגורה.

הוא ישב שם שקוע במחשבותיו, ופתאום נזעק ממקומו בבהלה. מישהו רץ במעבה הג'ונגל וקרא בשמו. "אַיִיִ. מי זה?" הוא צעק, מיהר לאחוז בבריח ההצתה של הרובה הישן והציץ מבין הענפים.

הרץ התגלה לעיניו. תימאיה זיהה אותו במדקרת חרדה. זה היה אחד מרועי הבקר של ניאק פלאדה. "מה קרה?" הוא שאל קצרות וקפץ למטה מהמאצ'אן.

"הילד..." התנשף בן הפּוֹלֵיאה ומחה את הזיעה מפניו. "הילד מגיע."

פניו של תימאיה נעשו מתוחים. התינוק נועד להיוולד רק בעוד שבועות רבים, הרי זה מה שאמרה מותאווה. למה התחילו הצירים מוקדם כל כך?

הגברים התאספו סביבו בעת ששרך את סנדליו ותחב את הפגיון לאבנטו, טפחו על שכמו ואמרו לו שלא ידאג. הוא בקושי שמע אותם, כל מעייניו היו נתונים לאשתו ולרצונו להגיע אליה מהר ככל האפשר. הוא רץ לאורך השביל אל עבר כפר פלאדה, ובן הפוליאה התאמץ לעמוד בקצב. "בבקשה, סוואמי איגותאפה," הוא התפלל, שוב ושוב. "בבקשה."

הוא הגיע אל הכפר קצת לפני רדת החשכה, וניגש אל בית פלאדה כדי לחלוק כבוד לניאק. פנסי הערב נדלקו זה לא כבר, והטילו צללים על דמותו של הניאק עת פסע הלוך ושוב לאורך אכסדרת הכניסה. "אה, תימאיה, הגעת?" אמר בשביעות רצון. תימאיה התכופף לגעת בכפות רגליו. "זה טוב, זה טוב," הוא אמר, "ועכשיו לך אל אשתך." תימאיה לא יכול לדבר, ורק הנהן בראשו. "אין סיבה לדאוג," הרגיע אותו הניאק. "הכול בסדר."

תימאיה שב והנהן, לבו עדיין כבד בשל תחושה מבשרת רעות. הוא נגע בכפות רגליו של הניאק ואחר כך מיהר אל ביתו, במרחק קילומטר משם. עד שהגיע כבר ירדה החשכה, המנורות דלקו, והכלבים הואכלו ושוחררו למשך הלילה. הם נחפזו לעברו בנביחות כשנעצר על יד האָימאדָה, מקדש אבותיו הקדמונים שעמד בחצר. "אבות בית נָצ'ימנְדה," התפלל, מעביר את כפות ידיו הלוך ושוב מעל המנורות המבליחות, "אקריב לכם עוף, בבקשה עזרו לאישה שלי."

ואז אחייניו ובנו יצאו החוצה ובאו לקבל את פניו, וגם אמו הצוחקת, שפרשה את זרועותיה. "אוּיִיִ! חזרת, מוֹנָאִי."* "מותאווה?"

"היא בסדר, שניהם בסדר, מוֹנָאִי. בוא תראה את הבת שלך, היא פנינה."

הם הביאו מים חמים מהקמין, כדי שישטוף את ידיו ואת רגליו, ואחר כך הוא הלך אל חדר השינה. מותאווה שכבה סמוקה ומותשת על מיטתם. אמו הניחה את התינוקת בזרועותיו. הוא השפיל את מבטו אל בתו המתפתלת, וסוף סוף נגולה האבן מעל לבו. המועקה התמוססה לרגש עז כל כך עד שנאלץ למצמץ כדי לעצור את הדמעות.

מותאווה מעולם לא סיפרה לו על האנפות שבישרו את לידתה של התינוקת. צירי הלידה התחילו כה מהר, הכאבים היו עקשניים כל כך, עד שגיסה העמיס אותה על גבו ורץ כל הדרך הביתה מהשדות. התינוקת היתה להוטה כל כך להיוולד, עד שבקושי הספיקו לקרוא למיילדת והיא כבר פילסה את דרכה אל העולם. בשעה שהנשים התרוצצו כה וכה, מחפשות את גונג הפליז כדי לבשר על לידת בת, והמשרתים נשלחו לחלק אורז תָּפוּחַ ובננות בכפר, קיבלה מותאווה החלטה. לפני התינוקת הזאת היא הביאה לעולם שישה תינוקות. שישה בנים בריאים, מצווחים, ורק הבכור שבהם, צֶ'נְגאפָּה, שרד את ימי ינקותו. היא נגעה באצבעה בקצה אפה המחוצף של התינוקת, המעוצב בשלמות. הבת הזאת, ידעה בלבה, היא מיוחדת. למה להעיב על הולדתה בדיבורים על אותות וסימנים לבאות? לא, החליטה, היא לא תספר לאיש על הציפורים.

אם כי היא כן סיפרה עליהן, פעם אחת. בתום ארבעים ימי ההיטהרות הטקסיים, לאחר שמותאווה פרמה את הבדים המלופפים הדוקות סביב בטנה, קמה ממיטת הלידה ושוב נחשבה למי שיכולה לבצע את מטלות הבית, לקחו בני המשפחה את התינוקת אל מקדש הכפר כדי שהכוהן יחזה את עתידה. הכוהן הזקן שלח את ידו אל כתב היד. זה היה עשוי מעלי פיקוס בלויים ועטוף במשי כתום, והועבר מדור לדור, מאב לבן. הילדה תזכה בנישואים, כך ניבא, וגם בצאצאים. גם כסף יהיה מנת חלקה. אבל... וכאן הוא השתתק. מותאווה ותימאיה הסתכלו זה בזה בחרדה. "מה קרה, אָיָה? מה אתה רואה?" שאלה אמו של תימאיה, ומרוב דאגה הידקה את אחיזתה בתינוקת עד שזו התפתלה במחאה.

"שום דבר... זה שום דבר... ובכל זאת..." הכוהן שב והשתתק ונועץ בעלים. הוא הרים את מבטו אל הפנים המודאגים שהקיפו אותו, כאילו חכך בדעתו מה יגיד. "זה שום דבר," אמר בסופו של דבר, והתחיל לנבור בקופסת עץ רעועה. "הנה." הוא שלף קמע. "זה יגן עליה." על הקמע חקוקה מנטרה רבת עוצמה, אמר להם, שתגן עליה מפני עין הרע. רצוי שתענוד אותו כל העת. הוא היסה את חששותיהם, מרח כתמי שָׁני על מצחיהם וקשר את הקמע סביב זרועה של התינוקת בחוט שחור.

הם נגעו בכפות רגליו של הכוהן והשתטחו לפני פסל האל. אחר עשו את דרכם החוצה, ממצמצים באור השמש הפתאומי, ולפתע הכריזה מותאווה שאחד מעגיליה נעלם, כנראה נפל במהלך החיזוי, ומיהרה פנימה.

"איה?" היא קראה בשקט, ועיניה נזקקו לרגע כדי להסתגל לעלטה הצוננת של המקום המקודש. הכוהן פינה את שרידי הפּוּגָ'ה* שלהם, ונשא את מבטו ברוגז קל.

"כן, ילדתי, מה את רוצה עכשיו?"

היא סיפרה לו על הציפורים שראתה ביום ההוא, על הדיוק המפחיד של משק הכנפיים, כאילו באו לבשר את לידת התינוקת. מה פירוש הדבר? מה הוא ראה בעלים? האם יש משהו שלא גילה להם, איזה גורל נורא הממתין לבתה?

הזקן נאנח. מי יֵדע את משמעות הציפורים? אומרים שכשרב פתן מלכותי נתקל באיש ישֵׁן, ובמקום לנעוץ בבשרו את שיני הארס הוא מנפח את צווארו ומסוכך עליו מפני השמש - אות הוא שביום מן הימים צפוי האיש להיות מלך. האנפות... אולי הן בישרו משהו, אולי לא. מי יכול לקרוא את מחשבותיו של האל?

כשתימאיה הלך להיפגש עם ניאק פלאדה ביום המחרת, בדרכו חזרה אל עמדת התצפית, פטר אותו הניאק באדיבות מחובת השמירה שלו. מן ההגינות להתחשב במותאווה, אמר, עונת הזריעה בעיצומה ותימאיה מטופל בפה נוסף שעליו להאכיל. הניאק אמר שישלח את צעיר בניו למלא את מקומו.

בשנה ההיא הצמיחו שדות האורז שפע רב כל כך עד שתימאיה היה יכול לקנות שתי פרות מניבות חלב בזהב שקיבל תמורת האורז. מחירי ההל האמירו והיו הגבוהים ביותר זה שש שנים. המשפחה הקריבה תרנגול צעיר לאבותיה, שבירכו אותה בבת שהביאה עמה כל כך הרבה ברכה. הם העניקו לה את השם דֵוואמָה על שם סבתא רבתא של תימאיה, אבל כינו אותה דֵווי,** האֵלָה הפרטית שלהם.

מותאווה מעולם לא שכחה לגמרי את האנפות. היא הקפידה להדק את הקמע סביב זרועה של בתה, ובחנה את השמים בחטף בכל פעם שהוציאה את התינוקת מהבית. אולם בחלוף החודשים, משלא קרה דבר מטריד, חדלה להיות ערנית כל כך. הציפורים היו פרי דמיונה, כך אמרה לעצמה, חזיונות שווא של אישה מעוברת. היא היתה עסוקה מכדי להבחין בהן בערב חתונתה של גָאוּראמָה.

במשך שבועות רחש הכפר פעילות. זה היה זיווג מצוין; נכדתו של ניאק פלאדה עמדה להינשא לבנו השלישי של ניאק קַמְבֵּיימאדָה, ראש הכפר שנמצא ארבעים קילומטר דרומה משם. הלה היה אחד הגברים העשירים במחוז קורג, שבבעלותו שישים אלף דונם של אדמות ביצות המתאימות לגידולי אורז, עוד כמה מאות דונמים של אדמות הל ומטעי קפה רבים. אפילו מרקקת הטבק שלו, כך סיפרו השמועות, היתה עשויה זהב טהור. איש לא ראה בעיניו את המרקקה, אתם ודאי מבינים, אבל קורגי שפוי בדעתו הרי מעולם לא הציג לראווה אוצרות מעין אלה, כי המשרתים בני הפוליאה היו מן הסתם חומדים אותם. וחוץ מזה, האם הזקן לא הזמין במֶרקארה, רק בחודש האחרון, מקל הליכה מפואר מגולף מסיסם שחור ומשובץ בשנהב? אה, הסכימו בני הכפר, בת מזל היא הנערה המצטרפת למשפחת קמבֵּיימאדה, ומי תתאים לכך יותר מגָאוּרוּ שלהם הענוגה?

ניאק פלאדה לא חסך בהוצאות לקראת החתונה. הירח התנשא מעל כיכר הכפר עת זרם האלכוהול כמים וקדירות מלאות בנתחי חזיר בר, עופות, בשר כבש ותבשילי ירקות וביצים נגררו מהמטבחים שהוקמו תחת כיפת השמים. שתי משמרות של נגנים ניגנו ללא הפסקה, ותימאיה והגברים האחרים התכופפו והתנועעו לקול יללת החצוצרות. החתן הגיע, ומשתה חגיגי נערך לכבודו ולכבוד בני משפחתו. נשים התרוצצו בבגדי משי בוהקים, פניהן מקסימים מתמיד לאור הירח. תכשיטים נצצו על עורן המשיי. ענקי אָדִיזֶ'ה רחבים עשויים אבני אודם לא מלוטשות נחו על צוואריהן, וגם מחרוזות ג'וֹמָלֶה משובצות חרוזי זהב ושרשרות פּאתָק מאלמוגים עם מדליוני קוברה נפוחי צוואר, עיני האודם שלהם יוקדות אש. תליוני קוֹקֵייתאטִי בצורת חצי סהר, עשויים פנינים זעירות וחוטי זהב, התנדנדו על חזותיהן. אצעדות עם ראשי פילים, משובצות באבני חן, חלקות או מעוטרות בחוטי זהב, נתלו על מפרקי ידיהן, ויהלומי כוכבים במקבצים של שבעה נצצו באוזניהן.

מותאווה ישבה עם יתר הנשים המיניקות והמעוברות, הפטורות ממטלות האירוח. ילדים התרוצצו מכל עבר, וגם בנה עסק ללא ספק במעשי קונדס אי שם בהמולה. אמו של תימאיה תשגיח עליו ותוודא שיאכל. היא שמחה לשבת כאן ולהאזין לפטפוטים, משקלה הרגוע של בתה הישנה חבוק בזרועותיה.

איזו כלה יפה היא גאורו, נאנחו הנשים, קצת גדולה, זה נכון, אבל מי יתכחש למתיקות פניה? הוא איש בר מזל, בעלה, ו... "אוּיִי!" הן קראו כשחבורת נערים צוחקים יצאה בריצה מתוך ההמון ונתקלה במותאווה.

"ככה מתנהגים?" נזפו הנשים בעת שהנערים התירו את עצמם מהסבך ברוב מבוכה. "יש לכם אבנים במקום עיניים? אתם לא יכולים לראות לאן אתם הולכים? תראו, עכשיו הערתם את התינוקת וגרמתם לה לבכות."

"סליחה, אנחנו מצטערים," הם התנצלו ונסוגו לאחור.

אבל אחד מהם, ילד שבקושי מלאו לו עשר או אחת עשרה, עמד נטוע במקומו ולטש את עיניו בדֵווי הצורחת. "בשם כל האלים, היא רעשנית!" הוא ציין, עיניו החומות זהובות מרצדות בשעשוע. "פלא שהאוזניים שלי עוד מצליחות לשמוע." לפני שהספיקה מותאווה למחות הוא שלח אצבע מלוכלכת ונגע בלחייה של דווי, הבזיק חיוך מקסים מעוטר בגומת חן, ונעלם חזרה בתוך ההמון.

מותאווה, העסוקה בניסיון להרדים שוב את דווי, נרגזת על שלא נזפה בנער ביתר חריפות, כלל לא ראתה את להקת האנפות שהמריאה חרש מבין העצים, צללית על רקע הירח, וחלפה מעל כיכר הכפר.

© כל הזכויות שמורות לידיעות ספרים הוצאה לאור

גבעות הטיגריס - סריטה מנדנה
Tiger Hills - Sarita Mandanna


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *