 | ||||||||||||
|
|
בית השמחה
|
||||||||||
חזור
לילי בארט היפהפייה, שהוריה איבדו את כספם באחת והיא הועברה לחסותה של קרובת משפחה, יודעת שעליה למצוא בעל עשיר כדי להמשיך לחיות בחברה הגבוהה שבוחנת כל צעד שלה בשבע עיניים. אך מה בעצם מוביל אותה לחבל במאמציה שלה, ולשלם על כך את המחיר הגבוה ביותר? סיפורה של לילי בארט, שלבה לא נשמע לה, הוא מופת של חדות האבחנה ועוצמת הכתיבה של אידית וורטון. "החברה הסגורה שלילי בארט מפלסת בה את דרכה מתגלה לאורך הרומן כגרסה מלוטשת של משחק הסולמות והנחשים," נכתב בפתח הדבר לספר זה. "אפשר לעלות בה במהירות בסולם כל עוד אוחזים בסממנים הנכונים של מראה, ייחוס או ממון, אך במהירות רבה עוד יותר אפשר להחליק למטה והחוצה על גב הנחש. ונחשים כאלה ניתן למצוא בשפע בבית השמחה." |
  
|
|||
בית השמחה מאת אידית וורטון בהוצאת כתר ספרים, תרגמה מאנגלית: עידית שורר, עריכת תרגום: יערה שחורי, 382 עמודים.
מתוך הויקיפדיה: אדית וורטון (1862 - 1937) הייתה סופרת אמריקאית, מחברת רומנים וסיפורים קצרים. היא נולדה ב 1862 לעושר ולמותרות ובגיל 23, התחתנה עם אדוארד (טדי) רובינס וורטון, שהיה מבוגר ממנה ב-12 שנים. אדוארד, בא ממשפחה מבוססת בבוסטון, בן למעמד החברתי של אדית, חובב ספורט וג'נטלמן, שותף לאהבתה לנסיעות ולטיולים.
ב-1901 בנתה וורטון את אחוזת "ההר" (The Mount) בלנוקס, מסצ'וסטס, שם כתבה כמה מספריה, כמו "בית השמחה" (1905), הראשון העוסק בעלילות "החברה הגבוהה", אצולת הממון של ניו יורק במאה ה-19, ואירחה כמה מחשובי האישים בעולם הספרות של אמריקה, כולל חברה הקרוב, הנרי ג'יימס.
לאחר מלחמת העולם הראשונה חילקה וורטון את זמנה בין פריז לפרובאנס, שם סיימה את "עידן התמימות" ב-1920. ב-1921 זכה "עידן התמימות" בפרס פוליצר לספרות. וורטון הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס. היא דיברה צרפתית שוטפת והרבה מספריה פורסמו גם באנגלית וגם בצרפתית.
בכתיבתה מיזגה וורטון התבוננות בוחנת ומעמיקה במעמדות באמריקה עם שנינות טבעית. שילוב מוצלח זה שירת אותה היטב בבואה לכתוב רומנים וסיפורים קצרים, עוקצנים והומוריסטים. בין ידידיה היו רבים מן האינטלקטואלים ידועי השם של אותה תקופה, כמו הנרי ג'יימס, סינקלר לואיס, ז'אן קוקטו ואנדרה ז'יד.
פגישתה עם הסופר פרנסיס סקוט פיצג'רלד תוארה בידי העורכים של מכתביה כ"אחת הפגישות הכושלות ביותר בעולם הספרות האמריקאית". גם תאודור רוזוולט נמנה עם ידידיה.
בשנות מלחמת העולם הראשונה השקיעה את כל מרצה בעבודת צדקה למען פליטים, וב-1916 הוענק לה אות אבירת לגי
ון הכבוד הצרפתי כהוקרה על מחויבותה לעקורים. עבודת הרווחה שעסקה בה כללה הקמת סדניאות לנשים צרפתיות מובטלות, ארגון קונצרטים כדי לספק עבודה לנגנים, פתיחת בתי חולים לשחפנים והקמת "אכסניות אמריקאיות" לפליטים בלגים.
בשנת 1916 ערכה וורטון את "ספר חסרי הבית", שהיה מורכב מכתבים, עבודות אמנות, ארוטיקה ופרטיטורות, שליצירתו תרמו כמעט כל האמנים החשובים בני התקופה באירופה. עם סיום מלחמת העולם הראשונה ב-11918, נטשה את בית העיר האופנתי שלה ועברה ל"פאביון קולומב" בסאן-ברי-סו-פורה הסמוכה, להתענג שם על מנעמי הכפר.
לצד כתיבתה הספרותית, הייתה וורטון אדריכלית נוף ומעצבת פנים מוערכת מאוד בזמנה. בתחום עיסוקה זה כתבה מספר ספרים רבי השפעה, בהם הספר הראשון שלה שיצא לאור, "עיצוב בתים". וורטון המשיכה לכתוב עד מותה ב-11 באוגוסט 1937 בגיל 75 בצרפת. הרומן האחרון של וורטון "האריסטוקרטים", לא היה גמור כאשר נפטרה.
בית השמחה - אידית וורטון
The House of Mirth - Edith Wharton
| ||||
|
|
| | |
| ||||
 | ||||
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
סמיוטיקה
|
מטר
|
רמות
|
Tom
|
דלילה
|
גד ויספלד
|
מיקרוטופינג
 | ||||
|
|
ספרים חדשים באוגוסט 2019:
|
|
|
 | ||||
 | ||||
|
|
|
|
|
 | ||||
