Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2013  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | שנת 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בנובמבר 2013
» ספרים באוקטובר 2013
» ספרים בספטמבר 2013
» ספרים באוגוסט 2013
» ספרים ביולי 2013
» ספרים ביוני 2013
» ספרים במאי 2013
» ספרים באפריל 2013
» ספרים במרץ 2013
» ספרים בפברואר 2013
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים בפברואר 2013       חזור

זאת היונה: יונה וולך
מאת: הלית ישורון, יאיר קדר, עורכים
Zot Ha'yona: Yona Wallach, Selected poems, Diaries and an Interview - Editors: Helit Yeshurun and Yair Qedar

ההוצאה:

העברים, מודן, הקיבוץ המאוחד

הלית ישורון על הספר: "זאת היונה" מחזיק שירים נבחרים, חלקם ידוע וחלקם היה גנוז עד כה במחברותיה של יונה וולך.

לאחר מותה, בסוכות 1985 , נלקטו מתוך המחברות שמונה־עשר שירים ונכללו ב"תת הכרה נפתחת כמו מניפה", מבחר שהופיע בשנת 1994. לאחרונה, במחשבה על הספר הזה, חזרנו לעיין באותן מחברות שנותרו מן השנתיים וחצי האחרונות לחייה. בזו הראשונה, מינואר 1983, מפוזרים השירים בין שאר עסקי היומיום, אך כתובים ברובם על עמוד נפרד.

במחברת השנייה והשלישית מיטשטשים הגבולות בין שיר לרישום יומן. הבאנו בזאת שירים שנראו בעינינו חזקים לעמוד לצד מיטב כתיבתה. במקרים אחרים ביקשנו לשַמר שרידי־כוח, שורות שבהן מהדהדת צפירתה החד־פעמית; אי־לכך משכנו שורות מתוך טיוטות, ובודדנו אותן כשברי כלים.

זאת היונה: יונה וולך
שתפו אותי

על שיריה האחרונים של יונה וולך נסב המאמר המרתק של יערה שחורי. מובא כאן לראשונה משל על הלשון של הילד לָשִׁי, אשר גלשה וכיסתה את עין המדבר וחזרה לגודלה הטבעי רק משהופקד הילד על משמר סוד. צירפנו לספר את הממואר של עזה צבי, "הגנים האסורים של יונה"; ומתוך מסה אחרת של אותה עזה צבי על אודות זלדה, לקחנו את תיאור המפגש הראשון בין המשוררת הירושלמית המופלאה, הכמעט־אלמונית, לנערה מכפר אונו; וכמו כן הראיון מ'חדרים' 4 (1984) ששימש בסיס לסרטו של יאיר קדר, "7 הסלילים של יונה וולך", המצורף כתקליטור DVD לספר.

זאת היונה: יונה וולך: השירים • המחברות הגנוזות • הראיון, עורכים: הלית ישורון, יאיר קדר, בהוצאת העברים, מודן, ןהקיבוץ המאוחד, ובסיוע עיריית ראשון לציון, עיצוב: תום רזניקוב, צילום העטיפה: יעל רוזן, עורך הסדרה: גדעון טיקוצקי, כריכה קשה, פורמט אלבומי, 201 עמודים.

יוֹנָתָה | הלית ישורון
לפעמים שיר הוא מפץ. ואם המפץ בורא עולם, הרי שהשיר, מכוח הבריאה, מכוחו של הנברא, משמיע אותי ואותךְ ואותךָ. העולם, החוץ, בלי שמבקשים ממנו, ממשיך מצידו להישמע מבטן השיר. השיר הוא קונכייה המהמהמת את השאון התמידי, הנצחי, של הטבע. כך יכלו לשמוע את ”אימה גדולה וירח” של אורי צבי גרינברג, כך – עם וחרף כל ההבדלים – יכולתי אני בדור שלי לשמוע את ”יונתן”.

כמו ציור מן הטבע, כשהיד הולכת אחרי העין, כך שירים של יונה מצייתים לנראה ולנשמע. כמו מחט של סיסמוגרף מקווקווים את הקולות ואת התמונות. לפעמים היא רואה קולות ומראות כדרך הטבע ולפעמים מראות שלא כדרך הטבע. כשיונה אמרה, ”כל השפה של הטבע בי מצויה ומדברת,” היא העידה אמת.

בחוברת ’עכשיו’ מספר 10 , חורף 1964 , במדור ”פנים חדשות”, פגשתי לראשונה ארבעה שירים שלה. הראשון שבהם: ”יונתן”. קראתי אותו שוב ושוב מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה. הוא היה מוכר לי וזר. אולי זה מה ששירה אמיתית תמיד, מַכָּרה וזרה. מוכרת במידה, כדי שיהיה אפשר לזהות ולקודד אות אחר אות, וזרה כדי לסקרן, לצודד, לסודד סודות.

יונתן
אֲנִי רָץ עַל הַגֶּשֶׁר
וְהַיְלָדִים אַחֲרַי
יוֹנָתָן
יוֹנָתָן הֵם קוֹרְאִים
קְצתָ דּםָ
רַק קְצָת דָּם לְקִנּוּחַ הַדְּבַשׁ
אֲנִי מַסְכִּים לְחוֹר שֶׁל נַעַץ
אֲבָל הַיְלָדִים רוֹצִים
וְהֵם יְלָדִים
וַאֲנִי יוֹנָתָן
הֵם כּוֹרְתִים אֶת רֹאשִׁי בַּעֲנַף
גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹסְפִים אֶת רֹאשִׁי
בִּשְׁנֵי עַנְפֵי גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹרְזִים
אֶת רֹאשִׁי בִּנְיָר מְרַשְׁרֵשׁ
יוֹנָתָן
יוֹנָתָן הֵם אוֹמְרִים
בֶּאֱמֶת תִּסְלַח לָנוּ
לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה.

מכל מקום, השיר הזה, שכתבה כשהיתה בת תשע־עשרה–עשרים, הניח את המצע לרבים מאלה שיבואו אחריו. הוא היה האש והעצים. אני קוראת אותו כשיר־מזבח. השאלה איזו מציאות מוצפנת בו, מה עשו ביונתן, מדריכה מנוחה עד היום. ילדים יש רבים ויונתן אחד. הקורבן הוא אחד. מה הם עשו לו, מה הם ביצעו בו? עולה מכאן ריח של לינץ’. המשפט המסביר־הסתום הזה, ”כי הם ילדים ואני יונתן”, כמו: כי הם האחים ואני יוסף, מקמט את הלב. הוא מחזיר כל קורא לשנות חייו המוקדמות, לימים המתעללים של חבורת הילדים. גם בזה כוחו. וקורבן יונתן עוד עתיד לעלות כפעם בפעם.

נדיר למצוא כל כך הרבה חיצים הנשלחים הלוך ושוב מן הזמן התנ”כי אל הזמן הנוכחי, כשכל שורה מעבירה קדימה ואחורה, מפה לשם, מספר 'שמואל' לספר ’דברים’ של יונה. בן המלך שטבל את קצה המטה שלו בדבש, חוזר ומתגלם ביונה־ יונתן ילד־ילדה, שמסכים לחור של נעץ. מה בין קצה המטה לחור של נעץ? הנעץ יהיה לחֵץ בשיר ”סבסטיאן” שייכתב סמוך אחריו. הילדים רוצים את דם הקורבן, שאולי הוא דם היונה. שאולי הוא דם הבתולים. ”דם לקינוח הדבש” הוא גם דם לקינוח משגל.

כשהילדים כורתים את ראשו בענף גלדיולה ואורזים בנייר מרשרש, הם הופכים אותו לטוטם. הראש הכרות עולה לדרגת קדושה. ראוי להדגיש: בקורבן יונתן לא מקופלים רחמים עצמיים. לא בשירה שלה ולא בחיים, לא היה ולו ביטוי אחד של רחמים עצמיים. אנחנו קוראים כאן את מעמד ההתקדשות. התקדשות לשירה. להינתן כיונתן.

שהרי אין מרחק רב בין שרביט הגלדיולה לבין חרב הצלב: ”אני הבתולה הקדושה, אתה לא סובל יותר, עבור”. או בימי הייסורים והגסיסה, כשאמרה בראיון: ”היה ישו ואחריו צריכה היתה לבוא יונה”. אלוהים ייקרא להיות הצלע השלישית במשולש יונתן והילדים. אלוהים, כמו שאמרה על השירה, יהיה מעתה לחם חייה. הפת במלח שלה.

יונה לא ידעה חמדה מימיה, אולי לכן גם לא התגעגעה לחמדה. היא היתה רעבה לטרף (ובסוגריים: שימו לב, שבא סלהוב, זו שכתבה בשנה שעברה את ’תורת החיתוכים’, שימו לב אל שבא סלהוב, היא המשוררת־יורשת של יונה וולך). היא לא היתה שונרה, היא לא ידעה מה זה וניל. גם לא ביקשה וניל. היא קפצה ראש למיטה חולה ורבצה בעולם התחתון של הנפש.

השיר מסתיים בבקשת מחילה מפי הילדים שהקיזו את דם הקורבן בעודם מקדשים אותו עליהם. ”יונתן, באמת תסלח לנו, לא תיארנו לעצמנו שאתה כזה.” כיום, אילו יכולנו, מה היינו אומרים לה? היינו אומרים לה: יונה, באמת, תסלחי לנו, לא תיארנו לעצמנו שהיית כזאת.

הגנים האסורים של יונה | עזה צבי
ימי ראשית הידידות עם יונה במלון ’נוטרדאם’ בירושלים, באמצע שנות השישים. ’נוטרדאם’ כיום – מלון משופץ לצליינים נוצרים, ואז – מלון בנוסח בלזאק עם מסדרונות מרוצפים אבנים נושנות, ורדרדות, ובו סטודנטים לרפואה, סטודנטים נצחיים, בת־דודו הישישה של מודיליאני, זונה חבשית וילדתה הפעוטה, פליטת שואה טרופת־דעת, מלצרית, כמרים צרפתים ויונה שבאה בעקבות אהרן שבתאי, וכמובן החיילים בעמדה מול העיר העתיקה, אשר על כן בא זכרו של המקום בשירה של יונה ”סבסטיאן” – כ”בֵית יוֹרֵי בַּקֶּשֶׁת שֶׁמֵּחֲרַכָּיו רוֹאִים עִיר וְרֻדָּה”.

באמצע הבניין היה פעור חור ענקי כפצע, מן ההפגזות וההתקפות, ואולי לכן קראה יונה כעבור שנים אחדות למחזה שכתבה על ימי שבתה ב’נוטרדאם’ בשם ’אנדרטה של צרעת’, ואפשר גם מפני שהיה שם אוסף של חלכאים ונדכאים ועומדים על פרשת דרכים לעיתות משבר.

כאשר מישהו ניסה להתאבד שם, החרימה אותו יונה כמועל באמון שנתנו בו היא וידידה המוסיקאי איגנאציו ומבזבז לריק את נדיבותם. מה שאמרה בעניין אחר: ”תמיד להאשים את הזולת במקרה כזה”, תקף לגבי כל דבר שהיה בו אפילו חשש כישלון שלה.

חוסר החמלה שבדבר, שלא יכולתי עדיין להאמין בקיומו ולזהותו כשנגלה לי, נראה לי אז כאיזה חיוב־חיים עז ובלתי מתפשר.

לימים, אחת המתנות החשובות שהעניקה לי, כמו מתנות שמעניקות הפיות במועצותיהן, היתה: ”אם את חושבת שראית משהו, אל תחשבי שלא ראית”, מתנה שלא לכל אחד היתה מתאימה כפי שהתאימה לי. לה, שהישירה מבט בפני הכול, יאה היה לומר זאת.

ולפעמים היו מתנותיה לאנשים חץ שלוח מאת האמזונה. החיילים ”יורי בקשת” שב’נוטרדאם’ היו שמים לב לכל שינוי במראֶיהָ ובלבושה. פעם, כשאספה את שערה, שבדרך כלל היה פרוע וסתור, אמר חייל אחד: אה, תראו, היום השֵיער שלה מלופף! כל היום אחרי כן טעמה יונה וניסתה את המילה הזאת ”מלופף” בהנאה רבה.

’טלביה’ – זאת היתה הנסיעה האמיתית שלה. אחרי ששבה משם, היו ”חברים למסע” באים לבקר אותה. מחלותיהם היו ארצות שנקרו לה בדרכה. אחת מהם, למשל, נשלחה לבית־החולים בצו של בית־משפט, לאחר שהועמדה לדין במשפט מפורסם.

אבל לא חותם הסבל היה טבוע ביונה, אלא חותם הדברים שהכריזה באוזני כול: ”אני נועדתי לתפארת רבה”. ידידתנו הסופרת פנינה כספי כינתה אותה בשם ”העלמה רהב”.

כאשר נרתעתי מן המילה ”פרנואיד” שאמרה על מישהו, הסבירה לי, שבשבילה המילה כמפתח לגן קסום, והגן כולו מצַמֵּח תכונות וחושים. השאלות ששאלה היו גם הן שער לגני מרחב )”וספרי לי על החוכמה וספרי לי על הבגרות...”(. היא הרחיבה את תחומי העניינים הפשוטים בכך שאהבה להפוך מילים לשמות־עצם מופשטים, כוללים, ואז היתה מתחקה בשאלותיה אחרי מהות הדברים, כי ”כְּרוּבֵי־ זָהָב קְטַנִּים רְתוּמִים לְרַגְלֵי רוּחִי וְהֵם נוֹשְׂאִים אוֹתִי הַרְחֵק גָּבוֹהַּ לַשָׁמַיִם”, כפי שאמרה באחד משיריה.

יותר מכול אהבה גנים אסורים, כניסה לפרדס. מילה זו העלתה לי באוב את הפרדס המוחשי שליד בית אמה בקרית־אונו, וכיצד נהפך למקום טיולים והיא תלתה בו פנסים. פעם, אחרי שנתקלנו שם באיזה נער שארב לנו, אמרה: בכל פרדס יש תמיד עיניים ירוקות ורעות שאורבות לך בקצה. הילדה ”בל תאומן” של קרית־אונו, ”שֶׁמֶשׁ בַּלֵּילוֹת בּוֹנָה”. בביתן שלה בקצה החצר היתה תמונת עירום כאובה מאחורי שבכה של לול. לפעמים היתה רצה בשביל מהביתן אל הבית וצונחת בלי נשימה מסיוטי הלילה.

בשנת 67 , אחרי כיבוש העיר העתיקה, אחרי שכבר עזבה את ’נוטרדאם’, באה יונה לביקור בירושלים. היא התכוננה לבקר במחששות של העיר העתיקה, ואדם אחד, שהכתירה אותו כ”נסיך של הפורצים” (כעבור שנים אמרה שלא היה אלא סוחר סמים קטן), היה צריך להובילה לשם. היא הפצירה בי שאבוא איתם ואהיה ”אחראית” עליה... לבסוף הסכמתי. הגענו לבית־קפה, שאולמו הפונה אל הרחוב ריק. בחוץ הוצב נער לשמור, ואנחנו נכנסנו בחדר לפנים מחדר וירדנו בסולם אל תוך בור, שהיה פעם בור מים. בור שחת, קראתי לו.

לבעל המקום היו עיניים ירוקות ודוקרות, והיה שם עוד איש אחד שהייתי רואה בכיכר ציון, עטור זיפי זקן ואדום־עיניים, כאילו קם זה עתה ממיטה שסדיניה קמוטים. על פי עצתו של ”הנסיך” אמרתי שיש לי מחלת לב ובכך נותרתי מן הצד. נרגילה עברה כעת מפה לפה. איש לא ינק ממנה בתאווה עזה כמו יונה. פניה היו עתה פני להבים, ומרגע לרגע היתה נופחת בהם אש כבמפוח, עד שיתלקחו כליל. ”אנשים נוורוטיים כמונו צריכים גירויים חריפים”, אלה מילותיה. ובעל המקום הביט בה משתאה, ובעיניו הירוקות המוארכות בוז ותשוקה. אולי היו אלה העיניים הירוקות והרעות שאורבות תמיד בקצה הפרדס.

אבל זאת לא היתה אלא הקדמה למחששה הבאה. ”שֶׁמֶשׁ בַּלֵּילוֹת בּוֹנָה”...

המחששה השנייה היתה ברובע הארמני. ילד עמד כרץ בקצה הסמטה והיה מעביר את האנשים אל נער אחר, ושוב הגענו אל בית־קפה שאולמו הריק פונה אל הרחוב, אלא שהיה מואר וגדול יותר, ומאחורי האולם הזה יציעים הומים אדם ומרפסות שוקקות כבאלף לילה ולילה. זקן ארמני כיבד את כולם בעוגות. ”קצת הרגשה של חטא – דבר בריא מאוד”, דיברה יונה על אורגיות. שתי זונות נכנסו, האחת צעירה, כבת שש־עשרה, והשנייה נראתה כבת חמישים; הגנבים והזונות אהובי נעוריה של יונה - - -

השתיים הללו הביאו עימן את השלישי, שנלווה אליהן בגלל הבדל השנים האכזרי שביניהן. מיד עם בואן התחלנו לדבר על הזיקנה ועל המוות.

”אני אהיה זקנה עם הרבה רוז’ על הלחיים”, אמרה יונה, ”זקנה כזאת שמתחמקת לפגישות עם בחורים צעירים וצוחקת איתם יחד, וחושבת שהיא מבינה על מה שהם צוחקים...”

למראה הבעת האי־אמון שבפניי הפסיקה מיד, ובקול של נער צעיר על סף הבכי (שהיה לה כשהיתה נזכרת בחטאיה) התחילה להתחנן, להעביר את רוע הגזירה: ”אני אמות צעירה, כן?! תגידי, אני לא אעבור את גיל שלושים? כן?! תגידי!” שתקתי. למעלה מכוחי היה לשוות לעיניי את הניסיונות שנָכוֹנוּ לה עם ”הגבורה והשכל” שיתמודדו עליה ”וְהַיֹּפִי בִּתְנַאי כְּהֶרֶף זְוָעָה”.

שמעתי את הלחישות התוססות, את צקצוקי הלשון העוינים והמתפעלים מהופעתה כמו בכיכרות שמעלים בהן על המוקד. לא יכולתי לדמות לי את פריחתה המטורפת אחרי שלושים, והיא קראה את מחשבותיי. אבל ”הנסיך של הפורצים” היה רך ממני וקרא בקול נרגש: ”מה איתך, שלושים זה פרח, שלושים זה פרח, פרח!”.

בימים שלאחר מכן כבר העסיק אותה היופי יותר מהמוות. עכשיו היתה חוזרת לבדה מהרפתקאותיה, מעירה אותי מהשֵינה ומַפגיעה בי שאֲצַלֵּם אותה, כי היא מרגישה שהיא נורא יפה. אבל אי אפשר היה לצלם את ”המלאך בהיפוך” שהיה בה וגם לא את שכבות היהלומים שזרחו בעיניה.

'חדרים' 5 חורף 1985-6

הגביש היפה
הַגָּבִישׁ הַיָּפֶה נִטְחַן עַד דַּק
וְאֶת הָאֲבָקָה נָתְנוּ בַּמַּיִם
וְאֶת הַמַּיִם בַּקֹּדֶשׁ שָׁתִיתִי,
וְנִמְסְכוּ בְּקִרְבִּי כָּאַהֲבָה הַיָּפָה
וַתִּפְשֹׁט צוּרָתָן בְּתוֹכִי לְמַלְאָךְ
וְעֵינָיו לִי פְּנִימִיּוֹת וַאֲחַפֶּה עָלָיו,
וּבְיָדוֹ כָּל כֵּלִים טוֹבִים לְאַהַב
וְדִיַּקְתִּי לָאַהֲבָה בִּימֵי מַהוּתוֹ
תְּנוּעָה כִּידוּעָה כִּידוּעָה שֶׁהָיְתָה,
וְהַתְּשׁוּקָה? וְהַתַּאֲוָה? וְהַבָּשָׂר?
לָהֵנָּה שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָהּ אֲחִידוּת
לְמַלְאָכִי הַקְּלָסִי תְּפוֹרֵרְנָה כְּנָפָיו
גְּבִישׁוּתוֹ הַמָּוְתָנִית מִתְפּוֹגֶגֶת בָּהֵנָּה
לְבַל אֶמְצָא יוֹתֵר הִלְכוֹתַי.

*
תְּכֵלֶת סְמִיכָה עוֹמֶדֶת בַּעֲלֵי הַצַּפְצָפָה
וְאוֹר גָּדוֹל נָח עַל סְמוּכוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים,
שְׁנֵי עֲצֵי פִּלְפֵּל מְסֻבָּכִים וַעֲנֵפִים זֶה בָּזֶה
בְּגִילִי, רַכִּים בְּהִוָּלְדִי, לִכְבוֹדִי
אֲפוּפִים עֲדִינוּת מְרֻסֶּסֶת. כְּתִפְרְחוֹתֵיהֶם
שָׁט זְהַב דְּבוֹרִים כֵּהֶה, מְרַצֵּד בַּחֲלִיפִין
יוֹצֵא וְעוֹלֶה, בָּא בְּתוֹךְ הַקִּשּׁוּטִים
מַבְכִּיר אִוְשַׁת זִמְזוּם מָלֵא בְּחוּשׁ
רוֹטֵט וְשׁוֹקֵעַ, נָע לָצוּף בַּפָּנִים
לְפַעְפֵּעַ אַהֲבָה רוֹחֶצֶת כָּזֹאת.

אבי ואמי יצאו לציד
אָבִי וְאִמִּי יָצְאוּ לְצַיִד
וַאֲנִי לְבַד.
אָבִי וְאִמִּי בִּשְׂדוֹת צַיִד נִפְלָאִים
וּמָה אֲנִי עוֹשֶׂה.
אָבִי וְאִמִּי צָדִים עַכְשָׁו
אָבִי וְאִמִּי צָדִים חַיּוֹת רְצִינִיּוֹת
מֵעוֹלָם לֹא צָדוּ חַיּוֹת מַצְחִיקוֹת
גִּירִיּוֹת אוֹ אַרְנָבוֹת. חָה.
אָבִי וְאִמִּי בִּשְׂדוֹת צַיִד מְפֹאָרִים
וַאֲנִי מִשְׁתַּעֲמֵם וְעַצְלָנִי.
אָבִי וְאִמִּי צַיָּדִים נִצְחִיִּים
וַאֲנִי בַּבַּיִת. מַה זֶּה בַּיִת.
כָּל הֶעָבָר שֶׁל אָבִי וְאִמִּי
לֹא נֶחְשָׁב בְּעֵינֵיהֶם כְּשֶׁהֵם צָדִים
וְגַם אֲנִי מֻפְקָד כְּמוֹ מַזְכֶּרֶת
שֶׁתָּמִיד תִּהְיֶה יָפָה מִמֶּנָּה.

איי החיים
אֶת הַזֶּרֶם אֶל אִיֵּי הַחַיִּים
אֲנִי מָצָאתִי
וְגַם שַׁטְתִּי אֵלָיו
בֵּין גַּנִּים מוּפַזֵּי־אוֹר
וּמַרְאוֹת אֵימִים
שֶׁהֵסַבְתִּי מִיָּד לְטוֹבָתִי
יַלְדָּה שֶׁל תְּמוּנוֹת
יַלְדָּה שֶׁל מַרְאוֹת
יְצוּרִים מֵאוֹתוֹ עוֹלָם
הֵגֵנּוּ עָלַי
בָּנִיתִי אֶת בֵּיתִי בֵּינֵיהֶם
כִּיצוּר מֵעוֹלָם אַחֵר
וְכָל מַה שֶּׁתְּסַפֵּר לִי עַל הַקְּרִינָה
לֹא יְעוֹלֵל לִי דָּבָר רַע.
להְֵפךְֶ
יַעֲשֶׂה לִי טוֹב
יִקַּח אוֹתִי מִבֵּין הַבֶּכִי.
הַשֶּׁטֶף הָעַז שֶׁל אִיֵּי הַפְּנִינִים
הַלְּבָנוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת
וְשׁוּב אֲדַבֵּר בִּשְׂפָתָם הַבִּלְעָדִית
שֶׁל יְצוּרֵי הַשָּׁמַיִם
הַמְשַׁגְּרִים תְּמוּנוֹת זֶה אֶל זֶה
וּשְׁתִיקוֹת
וְרוֹאִים הַכֹּל בִּתְמוּנוֹת
וְיוֹדְעִים.

לעולם לא אשמע את קולו המתוק של האלוהים
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁמַע אֶת קוֹלוֹ הַמָּתוֹק שֶׁל הָאֱלֹהִים
לְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹר עוֹד קוֹלוֹ תַּחַת חַלּוֹנִי
טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת יֵרְדוּ בַּמֶּרְחָבִים אוֹת
אֵין הָאֱלֹהִים בָּא עוֹד בְּחַלּוֹנִי
אֵיךְ אוּכַל עוֹד לִרְאוֹת אֶת גּוּפוֹ הַמָּתוֹק
לִצְלֹל בְּעֵינָיו לֹא אֵרֵד עוֹד לִשְׁלוֹת
מַבָּטִים יַחְלְפוּ בַּיְקוּם כְּמוֹ רוּחַ
אֵיךְ אֶזְכֹּר אֶת הַיֹּפִי הַזֶּה וְלֹא אֵבְךְ
יָמִים יַעַבְרוּ בְּחַיַּי כְּמוֹ רְטָטִים בַּגּוּף
לְיַד רְסִיסִים שֶׁל זִכְרֵי מַגָּע נִשְׁבָּרִים עוֹד יוֹתֵר מִבֶּכֶה
מַקְסִימָה אֶת הָאֲוִיר צוּרַת תְּנוּעָתוֹ בְּנוּעוֹ
לְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹר קוֹל הַגַּעְגּוּעִים אֶת הַסַּף
עֵת אָדָם יְחַיֶּה כְּמוֹ מֵתָיו בְּזִכְרוֹנוֹת, כְּמוֹ הֲוָיָה
וְלוּא יַעֲמֹד מַבָּטוֹ הַמָּתוֹק לְיַד מִטָּתִי וְאֶבְכֶּה.

לקריאה נוספת:
החדר של יונה וולך מתוך ספרו של ניסים קלדרון, יגאל סרנה: יונה וולך
עלייתה של גיבורת תרבות ישראלית ו- שחררי את חרצובות לשונך אישה.

קישורים:
יונה וולך בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הסרט שבעת הסלילים של יונה וולך
הסרט לאה גולדברג בחמישה בתים
על מיזם העברים בויקיפדיה

© כל הזכויות שמורות להוצאות לאור

זאת היונה: יונה וולך - הלית ישורון, יאיר קדר, עורכים
Zot Ha'yona: Yona Wallach, Selected poems, Diaries and an Interview - Editors: Helit Yeshurun and Yair Qedar


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *