» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים בדצמבר 2013       חזור

מי בעניין שלנו
מאת: שחר־מריו מרדכי

ההוצאה: עם עובד שחר-מריו מרדכי (1975) משורר. יליד חיפה. גדל בקרית ביאליק. בוגר החוג לתקשורת ומדע המדינה באוניברסיטת חיפה. סיים תואר שני במסלול תזה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, בה שמש עוזר הוראה. שימש יועץ פוליטי לשגריר בריטניה בישראל. שיריו, תרגומיו ומאמרי ביקורת פרי עטו נדפסו בכתבי עת שונים, בהם: "דקה", "הו!", "הליקון", "מטעם", "משיב הרוח", "עיתון 77", "עמדה" ו"שבו", כמו גם במוסף לתרבות וספרות של "הארץ", במוסף "ספרים" של הארץ, בידיעות אחרונות, מעריב, ישראל היום ובאתריהם המקוונים. שירו, "יעקב", זכה במקום הראשון בתחרות הארצית, "שירה על הדרך", לשנת 2010. מרדכי מתגורר בתל אביב. הספר ראה אור בסיוע עיריית תל אביב-יפו בעקבות זכייתו של שחר־מריו מרדכי במקום הראשון בתחרות "שירה על הדרך", לשנת 2010 על שירו"יעקב". מרדכי מתגורר בתל אביב. שחר-מריו מרדכי בלקסיקון הספרות העברית החדשה

שירי הספר מכונסים בשישה שערים: שער 1: לוקרציוס, שער 2: ז'וזה סאראמאגו, שער 3: רבי נחמן מברסלב, שער 4: פרננדו פסואה, שער 5: אנטוניו טאבוקי, שער 6: ארז ביטון.

אלי הירש על הספר: "למשורר שחר-מריו מרדכי יש שם פרטי כפול, כמו לחיים נחמן או לאורי צבי, וזו אולי הסיבה לכך שבספרו החדש אפשר למצוא מחזור שירים קצר ששמו "חיים נחמן ב'". הב' היא דו-משמעית – ביאליק, כמובן, אבל גם ביטון. "ויש אחד," כותב שם מרדכי, "ארז שבארזים, משורר יצוק מבטון// חיים נחמן/ ביטון." אלה שורות יפות – יש משהו משעשע ברמיזה ל"אייזן בטון" היידישאי, ובצלצול הצרפתי של החרוז בטון/ביטון.

החיבור בין ביאליק לארז ביטון הוא דווקא מובן, כמעט מתבקש – אפשר להבין למה ביטון עשוי להיתפס כ"ביאליק של המזרחים" או למה ביאליק עשוי להיתפס כ"ביטון של האשכנזים". להמשך הכתבה.

אמיר בקר: "מי בעניין שלנו" גדוש בעושר של תוכן ומשמעות, אינטלקט ורגש. "הוֹי, ארץ סְפָר וּמְרוּדים/ מִשְני עֶברֵי הקַו/ שמָתחוּ התלמידים/ בְּסֵפֶר מְנֻקב/ וחַף מִיֶשע/ שַלִיטים הם צִיר הָרֶשע/ וַאֲנַחנו - אנוּסים/ .../ הוֹי, ארץ מַחֲנוֹת פְּליטים/ מִשְני עֶברֵי הקַו/ שמָתחוּ השַלִיטים/ בְּסֵפֶר משֻכתָב/ וחף מִיֶשע/ השָמַים - סרט פשע./ בְּנֵי הארץ - שחקנים.// הוי, רַעַם שנורָה קרוב לָרועֶה בָּעֲננים/ ואַזְעקה:// מי בַּחֶרֶב, מי/ בָּאֵש/ מי ימות/ בַחֲניקה/ מי ינוּחַ, מי ינוּעַ/ מי יִשָקֵט, מי יִטָרֵף/ מי קִיְמָנו, הֶחֱיָנו/ ומי/ בָּעִנין שלָנוּ".

גם שיר מרי מפורש המכַוון לפעולה, "זמזומו היפה של המרד", נקרא כיצירה מרובדת ומעוררת מחשבה, ולא ככרזה אינסטרומנטלית. הדי שירתו של אלכסנדר פן עולים מִתכניו ומהמוסיקה שלו: "בוֹאוּ, בוֹאוּ הָ־אֲנַחנו: נִמתַח צוָאר מֵעַל לָעיר/ נָקוּם עכשָו, נִקח אוויר:/ אנחנו אוהבים לחיות. להמשך הכתבה.

מי בעניין שלנו מאת שחר־מריו מרדכי בהוצאת עם עובד ובסיוע עיריית תל-אביב יפו - "שירה על הדרך", עריכה : תמי ישראלי, 105 עמודים.

אַבָּא שֶׁלִּי
אַבָּא שֶׁלִּי מְבַקֵּשׁ שֶׁאָבִיא לוֹ
מֵהַ… מַּחְסָן,
אֶת אֶה…הַמִּזְוָדָה הַשְּׁחֹרָה.
וְהוּא בִּכְלָל מִתְכַּוֵּן לְאַרְגַּז הַכֵּלִים.
הָאָפֹר.
מְבַקֵּשׁ שֶׁאֶזְרֹק אֶת הַזֶּבֶל שֶׁבַּ… נּוּ… הַדְּלִי,
וּמִתְכַּוֵּן לְפַח הָאַשְׁפָּה.
הַרְבֵּה לֹא-מִלִּים כְּמוֹ נוּ, אָה, אֶה,
זֶה… אֵיךְ קוֹרְאִים לְזֶה?

פַּעַם שָׁמַעְתִּי רֹאשׁ-מֶמְשָׁלָה-שֶׁלּוֹ אוֹמֵר
שֶׁ"רְהִיטוּת הַדִּבּוּר מְעִידָה עַל רְהִיטוּת הַמַּחְשָׁבָה".
(בְּבֵיתוֹ הַפּוֹלִיטִי קָדְמוּ לוֹ "אֵינִי יָכוֹל עוֹד"
וְ"נוּ, טוֹף").

אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁחִיז מִלִּים וּלְשַׁיְּפָן בְּאַרְגַּז הַכֵּלִים,
מִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁלִיךְ לֹא-מִלִּים לְפַח הָאַשְׁפָּה;
אֵינִי יָכוֹל עוֹד, אַבָּא.
נוּ, טוֹף.

מוחמד אלבועזיזי,
בעקבות יצחק צרפתי ונתן אלתרמן

אֲנִי מֻחַמַּד בּוּעְזִיזִי,
וְעַל אַף שֶׁמַּתִּי
וְחָיִיתִי בְּתוּנִיסְיָה, שֶׁבָּהּ נִרְמַסְתִּי לְרַגְלֵי עָרִיצִים,
אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם
שֶׁתּוּנִיסְיָה הִיא אֶרֶץ שֶׁאֶפְשָׁר לְהָרִים בָּהּ ראשׁ
אִם רוֹצִים.

גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי פַּעַם שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת.
וְחָשַׁבְתִּי: כְּכָל שֶׁיּוֹתֵר וְיוֹתֵר עוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים
זֶה פָּחוֹת וּפָחוֹת יָכוֹל לִהְיוֹת.

אֵיזֶה טִפְּשִׁים הָיִינוּ. דּוֹר שֶׁהִשְׂכִּיל בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, וְלֹא הִשְׂכִּיל
לְהָרִים רֹאשׁ בַּזְּמַן. אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם:
חֵרוּת נִצֶּתֶת מֵהַקִּמּוּר הַמֻּצְנָע וְהַיָּפֶה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַלֵּב,
מִמָּה שֶׁאָנוּ לוֹבְשִׁים מִתַּחַת לְעוֹרֵנוּ.
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אִם נְשַׁנֶּה אֶת הֶעָתִיד, נְשַׁנֶּה גַּם אֶת הַדֶּרֶךְ
שֶׁבָּהּ יִשָּׁפֵט עֲבָרֵנוּ.

הִתְנַעֲרוּ, אַחִים, מִתּוּנִיסְיָה וְלוּב וְעַד סוּרְיָה וּמִצְרַיִם;
אַל פַּחַד מִן הַסָּמוּךְ כְּעָפָר וּמֵמִית כְּאֵשׁ כִּירַיִם.
הַקְשִׁיבוּ
אֲנִי מֻחַמַּד בּוּעְזִיזִי,
אֲנִי מֵת, וְחַי בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלָּכֶם,
שֶׁנִּרְמָס לְרַגְלֵי עָרִיצִים;
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם
שֶׁאֵין בָּעוֹלָם אֶרֶץ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְקֹף בָּהּ קוֹמָה
אִם רוֹצִים.

קמפו די-פיורי
בְּרוֹמָא, בְּקַמְפּוֹ דִּי-פְיוֹרִי,
יוֹרֵד עֶרֶב עָצֵל בְּרִפְיוֹן אֵיבָרִים.
זֶהוּ עֶרֶב רָגִיל. לֹא עֶרֶב הִיסְטוֹרִי.
בְּלֵב הַכִּכָּר זוּג תַּיָּרִים.
עַל אַף שֶׁאוֹחֶזֶת אֵשׁ בְּגוּפָם
כְּשֶׁקָּרֵב קְצֵה חָטְמָהּ אֵלָיו, לַשָּׂפָם;
דַּוְקָא לַהַט פָּנָס שֶׁמִּמּוּל מִתְמַעֵט,
כְּלוֹמַר: מֵהַזָּוִית שֶׁבָּהּ אֲנִי מְתַצְפֵּת.

זֶהוּ יֹפִי שֶׁיֵּשׁ לְמַסְגֵּר בִּגְלוּיָה;
שְׂפָתַיִם אֶל יַיִן אוֹ כּוֹס קַפּוּצִ'ינוֹ.
גַּן-עֵדֶן כָּזֶה – מִי יִזְכֹּר שֶׁהָיָה
גֵּיהִנּוֹם פְּרָטִי לְג'וֹרְדָנוֹ בְּרוּנוֹ
(אַסְטְרוֹנוֹם שֶׁנִּשְׂרַף עֵקֶב תֵּאוֹרְיָה,
שֶׁהַנַּצְרוּת לֹא רָאֲתָה בְּעַיִן יָפָה).
בַּלְיָנִים לֹא נוֹתְנִים דַּעְתָּם לַהִיסְטוֹרְיָה,
רַק פִּסְלוֹ – כְּמוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט לַשְּׂרֵפָה.
(כְּלוֹמַר: לְקָהָל מוּסָת סְבִיב מַדְּעָן עָקוּד;

אֵין זֵכֶר לַשְּׂרֵפָה שֶׁל סִפְרֵי הַתַּלְמוּד).
צֶ'סְלָב מִילוֹשׁ נִזְכַּר בּוֹ פַּעַם בְּוַרְשָׁה
כְּשֶׁהֻצְּתוּ בָּתֵּי הַגֶּטּוֹ; וְהָמוֹן שֶׁעָבַר שָׁם
לָהַב עִם בּוֹא הָאָבִיב בַּמֶּטְרוֹפּוֹלִין. וְהִנֵּה
אֲנִי – שָׁב מִשְּׁהוּת טְעוּנָה בְּבֶּרְלִין:
מִשְׂתָּרֵעַ עָצֵל בְּרִפְיוֹן אֵיבָרִים
כָּאן, בְּרוֹמָא, בְּקַמְפּוֹ דִּי-פְיוֹרִי.
לְעֵבֶר גּ'וֹרְדָנוֹ אֲנָשִׁים נוֹהֲרִים.
זֶה עֶרֶב רָגִיל. לֹא עֶרֶב הִיסְטוֹרִי.

מארב
זֶה נִמְשָׁךְ כָּל הַלָּיְלָה וְכָל הַיּוֹם
אִישׁ לא צִלְצֵל
וְאִישׁ לא קָרָא בִּשְׁמִי
הַשֶׁמֶשׁ שָׁקְעָה בָּמַּאֲרָב
וְצֵל הָלַךְ וְקָרַב
וְהִתְאָרֵךְ
זֶה נִמְשַׁך כָּל הָחוֹרֶף
וּבָאָבִיב
הִמְשִׁיך לְהִתְמַשֵּׁךְ

יעקב
כְּשֶׁתַּחֲזֹר, תִּמְצָא אֶת הַמַּפְתֵּחַ בַּמָּקוֹם הַקָּבוּעַ;
בַּמִּטְבָּח יְקַדֵּם אֶת פָּנֶיךָ נָזִיד. אֲדִישִׁים
יְחַכּוּ לְךָ הַדּוּדָאִים בַּסָּלוֹן, נְטוּלֵי כֹּחַ כִּשּׁוּף.
בְּצַד הַמִּטָּה תְּגַלֶּה אֶת סְפָרֶיךָ מֻטָּלִים, כְּפִי שֶׁעָזַבְתָּ אוֹתָם
(גַּם הַחֶשְׁבּוֹנוֹת).
וּבַמִּטָּה תִּרְאֶה אוֹתִי –
שׁוֹכֶבֶת עַל הַצַּד, בִּרְכַּי מְקֻפָּלוֹת, יָדִי עַל חָזִי.
עֵינַי רַכּוֹת. בּוֹהָה אוֹ לֹא, כְּבָר זְמַן רַב כָּכָה נוֹחַ לִי
הַכִּשָּׁלוֹן.
וַיְהִי בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה אֲנִי –

לֵאָה.

בגלל שאינך פותח את הדלת
בִּגְלָל שֶׁאֵינְךָ פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת
הִיא תַּמְשִׁיךְ לִצְעוֹק;
הַשְׁכֵנָה שֶׁיָצְאָה מֵהַמַּעֲלִית
תַּחְטוֹף שָׁבָץ.

הִיא תַּמְשִׁיךְ לִצְעוֹק.
הַשְׁכֵנָה שֶׁיָצְאָה מֵהַמַּעֲלִית
תַּחְטוֹף שָׁבָץ
בִּגְלָל שֶׁאֵינְךָ פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת.

הַשְׁכֵנָה שֶׁיָצְאָה מֵהַמַּעֲלִית
תַּחְטוֹף שָׁבָץ
בִּגְלָל שֶׁאֵינְךָ פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת,
הִיא תַּמְשִׁיךְ לִצְעוֹק.

תַּחְטוֹף שָׁבָץ
בִּגְלָל שֶׁאֵינְךָ פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת.
הִיא תַּמְשִׁיךְ לִצְעוֹק,
הַשְׁכֵנָה שֶׁיָצְאָה מֵהַמַּעֲלִית.

מי בעניין שלנו - שחר־מריו מרדכי