Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2014  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | שנת 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013
» ספרים בינואר 2015
» ספרים בדצמבר 2014
» ספרים בנובמבר 2014
» ספרים באוקטובר 2014
» ספרים בספטמבר 2014
» ספרים באוגוסט 2014
» ספרים ביולי 2014
» ספרים ביוני 2014
» ספרים במאי 2014
» ספרים באפריל 2014
» ספרים במרץ 2014
» ספרים בפברואר 2014
» ספרים בינואר 2014
» ספרים בדצמבר 2013


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים באפריל 2014       חזור

אבא אני כובשת
מאת: שירה סתיו

ההוצאה:

דביר ומכון הקשרים

איריס פרוש על הספר: הספר עוסק ביחסי אבות ובנות בשירתן של דליה רביקוביץ, תרצה אתר ויונה וולך - שירה שדמות האב - נוכחותה, היעדרה או אובדנה, ממלאת בה תפקיד מרכזי, ובוחן את ייצוגי האב הפרטי והפואטי בשירתן של השלוש ואת תפקודו הסמלי של האב כסמן התרבות הפטריארכאלית, החוק והשפה.

אגב כך נחשפים גם המתחים בין ממדיו הסמליים של האב ובין ממדיו האנושיים הקונקרטיים. בסקירה ביקורתית של תיאוריות פסיכואנליטיות, אנתרופולוגיות וספרותיות העוסקות ביחסי אבות ובנות חושפת הכותבת כשלים בנרטיב האדיפלי הרווח וקוראת תיגר על השיח הפמיניסטי שבו השימוש במושגים של יחסי כוח, שליטה וכפיפות משעתק את חולשתן ושוליותן של הבנות.

אבא אני כובשת
שתפו אותי

הביקורת על תפיסות אלה היא גם ביקורת נוקבת על הדרך שבה נדונה ונקראה שירתן של רביקוביץ, וולך ואתר במחקר ובהיסטוריוגרפיה של השירה העברית החדשה.

סתיו מזהה בשירתן של משוררות אלה סירוב לקבל את המקום המוקצה להן ולשירתן בשושלת ההגמוניה הגברית, וצורך לייצר עם האב התקשרות המושתתת על הדדיות, דיאלוג ומרחב יצירה.

ישנה דרך לפרוץ את המבנה האדיפלי ולכוון עם האב יחסים אחרים, והמפתח לתמורה נעוץ בתפישת דמות האב כמטונימיה של התרבות ולא כסמל או כמטפורה שלה. בקריאה מרהיבה ורבת-השראה בשירים מראה סתיו שכל אחת משלוש המשוררות, בדרכה שלה, מחזירה לאב את האנושיות, הפגיעות, החלקיות והסופיות, ומפרקת את יחסי השליטה המובנים של הסדר הפטריארכלי.

דליה רביקוביץ מחזירה לאביה ישות מוחשית ומעצבת יחסי הדדיות עמו במשחק מבטים מורכב של אהבה והזדקקות; תרצה אתר מקיימת דיאלוג עם אלתרמן, אביה הפרטי והפואטי, ומציגה זיקות בין-טקסטואליות וקונקרטיזציה של הסימבוליזם האוניברסליסטי שלו; ואילו יונה וולך מזדהה עם האב דרך ביטול הקיטוב המגדרי ו"פירוק הגוף" שלה ושל אביה.

הקריאה המוצעת לנו כאן בשירתן של שלוש הנשים המשוררות מזמינה בחינה מחודשת של ההיסטוריוגרפיה של השירה העברית החדשה, אך היא חורגת הרבה מעבר לקריאה של פרק בתולדות הספרות העברית בהעמידה דגם משוכלל לקריאתויחסי אבות ובנות בחברה ובתרבות.

שירה סתיו משוחחת עם עינת יקיר
שירה סתיו בלקסיקון הספרות העברית החדשה
ראו גם את: פתאום כבו כל האורות , לשון איטית,

5. | יונה וולך
אַבָּא אֲנִי כּוֹבֶשֶׁת אֵיפֹה
אַתָּה מִתְאַבֵּךְ עַכְשָׁו וְכַמָּה
אֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת בְּעֶצֶם
אֵיפֹה הֵם מִתְאַבְּכִים עַכְשָׁו

אבא אני כובשת: אבות ובנות בשירה העברית החדשה מאת שירה סתיו בהוצאת דביר, מכון הקשרים - אוניברסיטת בן גוריון בנגב: סדרת מסה קריטית ובתמיכת קרן קיסריה. עריכה: אלה גולן, מפתחות: רחל יורמן. 383 עמודים.

In revising our way of seeing and reading the
father, we revise our way of thinking and
interacting with him. We learn to be wary both
of that "man in black" who seems to appear out
of nowhere and of our own imaginations, which
insist on rendering him "so sublimely superior"
to all we have ever seen before.
        Beth Kowaleski-Wallace

לאבא שלי יש סולם
מגיע כמעט עד שמיים
ואבא שלי כה רעב
אוכל ארוחה פעמיים
ואבא שלי הוא הטוב מכולם
ואבא שלי הוא הכי בעולם
ורק בגללי הוא האבא שלי
כי הבטיח הוא לי
שהוא רק שלי

ואבא הביא מתנה
קטר על פסים של רכבת
ואבא הביא לי בובה
יודעת לשיר ולשבת
ואבא שלי הוא חכם מכולם
ואבא שלי הוא הכי בעולם
ורק בגללי הוא האבא שלי
כי הבטיח הוא לי
שהוא רק שלי

לאבא'לה יש מכונית
כמו אווירון בשמיים
לאבא שלי יש שעון
אינו מתקלקל גם במים
ואבא שלי, הוא יודע המון
אנגלית, צרפתית, ואפילו חשבון
ורק בגללי הוא האבא שלי
כי הבטיח הוא לי
שהוא רק שלי

ואבא שלי משחק
איתי בכדור ובג'ולים
ואבא שלי לי הביא
אלבום וגם יופי של בולים
אז למה כששרתי לו שיר שאהב
נרדם הוא פתאום ועצם את עיניו
אז למה כששרתי לו שיר שאהב
נרדם הוא פתאום ועצם את עיניו

אבא, למה?

פתח דבר
לא מתוך בדיחות הדעת בחרתי לפתוח בשיר ילדים. שירה של תלמה אליגון רוז "אבא שלי", הזוכה לפופולריות בקרב ילדים ישראלים ומשפחותיהם מזה חמישים שנה כמעט, הוא טקסט תרבותי לכל דבר ועניין, כזה המבטא תפישות ועמדות קיומיות מושרשות ועמוקות, בה בשעה שהוא מכונן את עצם התפישות והעמדות הללו בתודעתם של בני ובנות הגיל הרך.

השיר ממוקד בתודעתה של ילדה קטנה המביטה באביה בעיניים מעריצות ומתארת את דמותו כמו במראה מגדילה המשקפת את האידיאליזציה שילדות קטנות אמורות לעשות (ועושות) לאביהן. במכלול חיווייה על האב נוכל לראות תמצית מרוכזת ביותר של כלל התפישות הרווחות ביחס למקומו של האב בתרבות המערב בכלל ובתרבות הישראלית בפרט.

החיווי הראשון על האב מצייר אותו כבעל יכולת טרנסצנדנטית, המגולמת בסולם המגיע "כמעט עד שמיים" - האב הוא לא רק מי שיש לו גישה אל הרבדים העליונים אלא גם מי שהוא כמעט אל בעצמו, שֵׁנִי רק לאלוהים בסמכותו ובמעמדו, ובלתי מושג כמעט כמוהו. לעומת החיווי הראשון, המתייחס לעולם הרוח, החיווי השני ארצי יותר ומתייחס לעולם החומר. האב מתואר כמי ש"אוכל ארוחה פעמיים" - רעבתנותו שאינה יודעת שובע היא חלק מן ה"גודל" שלו, וזוכָה להערצה בה בשעה שהיא מאיימת.

האידיאליזציה של האב הפרטי מומחשת היטב בהצהרה כי הוא "הטוב מכולם", ובבית הבא גם "חכם מכולם", ובעיקר בביטוי הילדי הלא-תקני "הכי בעולם", שבו היעדרותו של שם התואר רק מגבירה את רושם עוצמתו של האב, שלא נמצאה המילה אשר תוכל לתארו.

המתנות שמביא האב בבית ב' מתקשרות לחניכתה של הילדה אל העולם הנשי. המתנה הראשונה - קטר רכבת - משתייכת אמנם לעולם טכנולוגי גברי, ואולם הדגשת פסי הרכבת מעידה על התווייתו של נתיב מסוים שאל לילדה לסטות ממנו, וכבר רומזת על המכאניות הקשורה לתפקוד הנשי המצופה. מכאניות זו מתרמזת עוד במתנת הבובה, שגם לפעולותיה תפקיד חינוכי. הבובה היודעת "לשיר ולשבת" היא מעין מודל להתנהגות - מבדרת ומרוסנת גם יחד - המצופה מן הילדה הקטנה.

גם מתנת אלבום הבולים בבית ד' מטונימית לתפישת הילדה כאובייקט ש"מומת" אל תוך מסגרת המציגה אותו לראווה. הבולים, כמו הילדה, הם פריט שיש לו פוטנציאל לתפקוד תקשורתי וממען, אך תפקוד זה מנוטרל באמצעות סידורם באלבום והפיכתם לאובייקט אסתטי בלתי שימושי. לעומת המתנות המבְנות את הילדה, המקצות לה מסלול מכאני ידוע מראש, האובייקטים המקושרים עם האב בבית ג' מתאפיינים בחציית גבולות ואינם תחומים במגבלות הזמן והמרחב. המכונית של האב טסה "כמו אווירון בשמיים" ומסמנת אותו שוב כבלתי מושג וכמי שחופשי לנוע בעולמות תחתונים ועליונים גם יחד.

השעון העמיד שאינו מתקלקל ממנֶה את האב גם לשליטו של ממד הזמן, וידיעותיו בשפות ובמתמטיקה מצביעות על יתרונו בתחום השפה ועל מעמדו הבלעדי בכינון הסדר הסמלי. גם הפעילות המשותפת של המשחק אינה שוברת את היחס ההופכי שבין האב והבת, שכן המשחק "בכדור ובג'ולים" משקף את פערי הכוחות ביניהם: הכדור (הגדול) מסמל את האב, והג'ולים (הקטנים) את הילדה.

הפזמון החוזר בשיר - "ורק בגללי הוא האבא שלי / כי הבטיח הוא לי / שהוא רק שלי" - הוא הציר העיקרי שבו מיוחס לבת כוח כלשהו לעומת הכוח הרב המיוחס לאביה. "רק בגללי" מעיד על יחסי התלות ההדדיים בין האב והבת, שכן ברור כי האב לא היה הופך לאב בעבור בתו לולא נולדה לו. יתר על כן, זהותו כאב מותנית בבת אשר תִראה אותו כאביה ותייחס לו מאפיינים אלה. זהו רמז יחיד בשיר לכך שרק הודות לכוח דמיונה היוצר של הבת מצטייר האב כפי שהוא מצטייר כאן.

המשכו של הפזמון מעיד על האדיפליות המובנית ביחסי האב והבת, שכן ההתעקשות על החזקת האב כנכס בלעדי מתקשרת אל התחרות עם האֵם ואולי גם עם אחים אחרים במשפחה על אהבתו ותשומת לבו של האב. הבלעדיות מנוסחת על ידי האב כ"הבטחה", אך השימוש בפועל זה כמו רומז מראש על אפשרות נכזבותה של הבטחה זו.

ואכן, סוף השיר מוקדש להכזבת ההבטחה. הבת ממלאת את התפקיד שאביה חנך אותה אליו באמצעות הבובה, ושרה לו שיר שאהב, אך האב נרדם ואינו מעניק לה את הקשב שהיא חפצה בו כל כך. מצד אחד שנתו של האב היא סדק ראשוני במצגת הכוח והעוצמה שבוטאה עד עתה בשיר, מעין רפיון התוקף את האב הפעלתן והגיבור, ואולי אפילו סובלימציה של מותו: כאילו שירתה של הילדה היא כשירת הסירנה, בעלת כוח מאיים וממית, ומדגישה את חולשתו של האב לעומתה. מצד אחר יש משמעות לכך שהרפיון או המוות תוקפים את האב דווקא בשעה שהוא נדרש לקיים את הבטחתו לבת ולקבל את מנחתה.

במידה רבה, יש בהם כדי להמחיש עד כמה האב בלתי מושג בעבורה, ובכך לשמר את כוחו. זאת ועוד: האב נרדם בדיוק כשהבת שרה, בדיוק כשהיא משמיעה באוזניו את קולה שלה באקט יצירתי או מיני ("קול באשה ערווה"). סופו של השיר מעיד אפוא יותר מכול על חוסר נגישותו של האב בעבור הבת, על הדחייה שהוא דוחה אותה ועל תחומו שנותר חסום בפניה. הסיום בסימן שאלה מותיר את השאלה תלויה ומהדהדת בחלל האוויר, ומדגיש את חוסר המענה, את השתיקה המכזיבה שבה נתקלת הבת בכל פעם שהיא מבקשת לחצות את הקווים ולהצטרף לעולמו של אביה.

לכתוב על האב פירושו לכתוב על אובדן. האובדן, ההיעדר הזה, הם שהופכים את האב לדמות מסקרנת כל כך בעבור ילדיו, מלאת עוצמה, רבת-כוח. ההפשטה הכרוכה בייחוס האבהות מציבה אותו על ציר הסמל - מה שמראש כבר בא "בִּמקום", תחליף לישות פיזית נעלמה החורגת מן התפישה. ככל מסמן, נוכחותו של האב היא נוכחות של היעדר, ומתוך ההיעדר הזה נשאבת עוצמתו, עוצמתו של הסימון, של הייצוג, של האיסור: כך נולדת שפה, כך נוצר חוק. ההיעדר הוא למעשה נוכחות יתר: ככל שהאב נעלם יותר כן עמוקים שורשיו ומתפשטת שליטתו. האב כ"מת-החי" הנצחי של התודעה.

רוברט קון דייוויס כותב, בעקבות לאקאן, כי המפגש עם האב בספרות מבטא שלוש אקסיומות: (1) שאלת האב בספרות היא ביסודה שאלה בדבר היעדרו של האב; (2) כל ביטוי של האב בטקסט הוא גילוי מחדש של האב הנעדר; (3) את מקור האב אפשר למצוא בעקבות של היעדרותו. לטענתו היעדר זה הוא אשר מזניק את התפתחותו של כל נרטיב באשר הוא. אך מתחת למילים "כל נרטיב באשר הוא" מסתתר, למעשה, נרטיב אחד ויחיד: סיפורם של האב והבן - הסיפור על הדרך שבה הבן זוכה לגלות בתוכו הוא את נוכחותו של האב הנעדר, להזדהות עמו, להפוך בעצמו ל"אב", לרשת את המעמד הסמלי, את כוח הייצוג, החקיקה, האיסור אשר הופנם.

היכן כל זה ממקם את הבת? מהו ניסיונה שלה, הנרטיב שלה, בתוך רצף היחסים הדומיננטי של האב והבן? בעבורה, אובדנו של האב כפול ומכופל, שכן היא לא נועדה לגלות את האב, להזדהות עמו ולרשת אותו. אין לה מקום בתוך רצף היחסים הסמלי הזה, שהרי נדמה שאין שתי דמויות שיש ביניהן היררכיה ברורה יותר, פער גדול יותר ביחסי הכוח, מאשר האב והבת: כקונסטרוקטים במשפחה ובחברה, האב הוא הדמות החזקה ביותר, הבת החלשה ביותר.

היחס בין האב והבת הוא אפוא ההמחשה הקיצונית ביותר לקביעתו המפורסמת של לאקאן כי אין יחס בין המינים ("Il n'ya pa de rapport sexual"), כלומר לא יכולה להיות הדדיות בין עמדת הגבר לעמדת האשה בתוך הסדר הסמלי, משום שמסמן אחד שולט ביחסים בין המינים, והוא הפאלוס. כל עוד הפאלוס הוא זה המחולל את הסמלי, לא תיתכן דו-סטריות בין גברים לנשים, ובמובהק - בין אבות לבנות.

משאנו פונים אל הנרטיב של הבת, אל הכתיבה של הבת, זו המורחקת מכלכלת הגומלין של האב והבן, באיזה אופן יכולה היא לגלות מחדש את האב הנעדר? באיזה אופן יכול הוא לשוב אליה? אילו צורות הוא לובש בתוך עקבות היעדרותו? האם הוא תמיד כבר אבוד, נוטש אותה, מכזיב אותה, מתוקף התבנית האדיפלית המושלכת על שניהם, כמו בשיר הילדים שקראנו? או שהכתיבה עשויה לספק גם דרכים אחרות, חדשות?

בחיבור זה אבקש להציע דרכים אחרות לתפוש את האב, לייצג אותו, לדבר על אודותיו ולשוחח עִמו. התיאור שהצגתי, של האב כנעדר נוכח, מתאפשר רק הודות לתפישת האב כבעל הפאלוס, כמחולל הסמלי, מתוך ויתור מראש על הניסיון להגיע אל הנעלם, אל ה"חי" שבתוך "המת-החי". השאלה העומדת לפנינו היא אפוא מה עושים עם האב - עם האובדן - הזה? עם המקום הריק הזה? האם וכיצד אפשר לבעות בקיעים במעטפת קשיחה זו של היעדר נוכח, ולהגיע אל הבשר החי שבלב המופשטות?

ספר זה עוסק ביחסי אבות ובנות בשירת הנשים העברית החדשה, ובוחן את ייצוגי דמויותיהם ויחסיהם של האבות ושל הבנות בשירתן של משוררות ישראליות. "האב" ייבחן לא רק כאביהן הפרטי הממשי של המשוררות, אלא גם ובעיקר בתפקודו הסמלי, כסמן התרבות הפטריארכלית, החוק, הלשון ואפשרות היצירה. הנחת היסוד היא כי בחינת הייצוגים הללו תאפשר לאפיין לא רק את היחסים הפסיכולוגיים בין אבות לבנות, ולא רק את מקומה ואת התנסותה של האשה היוצרת בתוך עולם פואטי "גברי", אלא גם את היחסים בין הממד הסמלי לממד הקונקרטי בהקשר של הביקורת הפמיניסטית,

על ההשלכות הספרותיות, הפילוסופיות והפוליטיות של בחינה כזאת. החפיפה המדומיינת בין האב הפרטי לאב הסמלי מכסה על המקומות הרבים שבהם השניים נפרדים זה מעל זה, המקומות שבהם נקודות ההצטלבות ביניהם הופכות למקור של מתחים, של שאלות ושל אפשרויות חדשות. בחזית הספר עומדים אפוא המתחים האפשריים שבין שני הממדים האלה - הסמלי והקונקרטי - כפי שמתבטאים בשירתן של שלוש משוררות בולטות משנות השישים: תרצה אתר, יונה וולך ודליה רביקוביץ.

המשוררות אתר, וולך ורביקוביץ נבחרו לדיון בעיקר משום נוכחותה הבולטת של תמת היחסים עם האב ביצירתן. לשלושתן קווים משותפים אחדים, הן במישור הביוגרפי והן מבחינת מקומן בתרבות הישראלית: שלושתן ילידות הארץ, חילוניות, שנולדו בהפרש של שנים מעטות זו מזו ומשתייכות לאותו דור ספרותי בשירה העברית. ספר הביכורים של רביקוביץ אהבת תפוח הזהב ראה אור ב-1959; ספרה של אתר, צפנת, ראה אור ב-1964, וספרה של וולך, דברים, ב-1966.

ביצירת שלושתן ניכרים היחסים עם האב (בין שזהו האב הביוגרפי ובין שזהו האב הפואטי או האב כמושג תרבותי) כמוטיב מכונן ומשפיע, ולמעט ספר שיריה הראשון של אתר, כלל יצירתן של השלוש נכתבה לאחר מות אבותיהן (אבותיהן של וולך ורביקוביץ נהרגו בעודן ילדות, ואילו אביה של אתר מת בעודה בראשית דרכה הספרותית), כך שפעמים רבות מתבטאים היחסים עם האב כשיח עם/על אב מת או נעדר.

כל השלוש עוסקות בשירתן בהשפעתו של האב, בדמותו ובהיעדרו, ומציגות בשירתן רמות כלשהן של מפגש עמו, מפגש הלובש צורות של דיאלוג, של מאבק, של ניסיונות להידברות ושל חתירה למגע, של הזדהות ושל היפרדות. ואולם לכל אחת מהן פואטיקה ייחודית מובחנת במזגה, בלשונה, בסגנונה ואף בתכניה.

שלוש המשוררות נבחרו גם כמייצגות של שירת הנשים בשנות השישים. שתיים מן השלוש, וולך ורביקוביץ, הן ללא ספק המשוררות הבולטות והמשפיעות ביותר בשירה העברית מאז לאה גולדברג, וניתן לקבוע בביטחון כי עד ימינו אלה טרם נמצאה להן יורשת - מבחינת משקלו והיקף השפעתו של הקורפוס היצירתי שלהן ומבחינת מעמדן בתרבות הישראלית.

מעמדה של תרצה אתר אמנם אינו משתווה לשלהן, אך שירתה מציגה מקרה מעניין ומורכב במיוחד של יחסים עם האב, שהרי במקרה שלה מתאחדות דמויות האב הביוגרפי, הפואטי והתרבותי ומתגלמות בדמותו של נתן אלתרמן, אביה, שהוא אחד מן ה"אבות" הפואטיים החזקים והמשפיעים ביותר שידעה השירה העברית. באמצעות יצירתן של שלוש המשוררות אציג את הבעיות, האתגרים והמאפיינים הטיפוסיים למשוררות עבריות מודרניות בהתמודדותן עם האב בכניסתן אל המרחב הפואטי. הדיון במשוררות יתייחס למשתנים סגנוניים, תמטיים, ביוגרפיים והיסטוריים.

הדור הספרותי שעמו נמנות שלוש המשוררות (לצד אחרות, בהן דליה הרץ, זלדה, נורית זרחי, יהודית כפרי, ש' שפרה), דור שנות השישים, הוא אולי הדור האחרון שעדיין מתאפיין בהגמוניה ספרותית גברית מובהקת (המתגלמת בעיקר בשירתו של נתן זך, אך גם בזו של מאיר ויזלטיר, יאיר הורביץ, ובקודמיהם המוסיפים ליצור בשנים אלה: דוד אבידן, אמיר גלבע, אבות ישורון, ט' כרמי, יהודה עמיחי ורבים אחרים), ולמעשה הדורות שלאחריו כבר מציגים תמונה אחרת, פתוחה יותר, שמקומן של הנשים היוצרות בה הולך וגדל כל העת, עד ימינו אלה.

משום כך ניתן לראות בשירתן של יוצרות אלו מעין שיא, או נקודת כובד, שמחד גיסא לוכדת בתוכה את תמציתם ואת מהותם של קשיי ההתמודדות עם המקום המוקצה לאשה היוצרת בעולם תרבותי "אבהי"-פטריארכלי, ומאידך גיסא כבר מתחילה לגלם את האפשרויות ואת הפתרונות הסוללים לאשה היוצרת דרכים חדשות ואפיקים נוספים.

© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור

אבא אני כובשת - שירה סתיו


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *