תיאו דקר, נער בן 13, מבקר עם אימו בתערוכה מתחלפת של ציורים פלמיים. לפתע מחריד את המוזיאון פיצוץ עז. תיאו ניצל באורח נס ממוות, אך מכל בחינה אחרת - חייו מתנפצים לרסיסים.
ללא כל שארי בשר בניו־יורק, הוא מופנה על ידי רשויות הרווחה למגורים זמניים בביתו של אחד מחבריו. אלא שהבית מנוכר, ודומה שכל מכריו האחרים מהלכים סביבו נבוכים, מתקשים למצוא דרך אל ליבו.
תיאו כורע תחת נטל געגועיו המייסרים לאימו ונצמד לדבר שמזכיר לו אותה יותר מכול: ציור קטן ורב קסם של חוחית שהוצג בתערוכה.
שנות התבגרותו עוברות עליו בחיפוש מתמיד, לעיתים נואש, אחר משמעות לחייו; הוא חובר לבוריס, נער כריזמטי ופרוע, וּלְהוֹבִּי, סוחר עתיקות טוב לב, ומקפיד להיצמד לאורך כל מסעו הרדוף ברחבי ארצות־הברית של ימינו לקמע שלו. אותו ציור רב קסם, שלימים ממקם אותו במרכזו של מעגל מסוכן ההולך וסוגר עליו.
דונה טארט ("ההיסטוריה הסודית", "הידיד הקטן") מפליאה לשרטט דמויות בלתי נשכחות, ולטוות מהן סיפור מחשמל העוסק באובדן, בהישרדות, בזהות ובגורל, ובמסתורין העמוקים ביותר של האהבה.
החוחית תורגם ללמעלה מ-30 שפות, ומיום יציאתו לאור הוא מככב ברשימות רבי־המכר כבר למעלה משנה ברציפות. ספרה הידיד הקטן זכה בפרס סמית' והחוחית זכה בפרס פוליצר לספרות ב 2014.
"החוחית הוא ספר על האמנות בכל צורותיה. כבר בעמודיו הראשונים אנו זוכים להיזכר מדוע דונה טארט היא סופרת אהובה כל כך: העלילה נמרצת ומעוררת השתאות, הכתיבה אלגנטית, הדמויות חיות ונושמות, המקום מתואר באופן מושלם, השמחה והעצב מתקיימים בבת אחת, עד שבסופו נשארת החוחית תלויה עמוק בליבנו שנשבה." וניטי פייר
החוחית מאת דונה טארט בהוצאת מודן,
תרגמה מאנגלית: קטיה בנוביץ', 838 עמודים.
מירב גולן על הספר:
"שמו של הספר הוא שמו של ציור של Carel Fabritius בשם זה The Goldfinch. הציור הוא ציור שמן, יחסית קטן, בגודל של 33.5X22.8, משנת 1654. פאבריטיוס הוא צייר הולנדי, תלמידו של רמברנדט ומורהו של ורמיר. הציור אופייני לתקופה במובן הזה שהחוחית הייתה בתקופה זאת מעין חיית מחמד מתורבתת, שהרבו לגדלה בבתים. פאבריטיוס נהרג מפיצוץ שהרס את חצי העיר שבה חי, דלפי, כולל הסטודיו שבו עבד, ורוב ציוריו הושמדו. באותה שנה צייר שלושה ציורים, ביניהם החוחית, שדומה יותר בסגנונו לתלמידו – ורמיר, בעיקר בשל משחקי האור והצל.
פתחתי דווקא בכותרת, כיוון שהציור הזה הוא הגיבור הראשי של הספר, הוא המניע הראשי של העלילה והוא זה שמניע את הדמות הראשית ודמות משנית אחרת, שאף היא מניעה את העלילה (מאחרי הקלעים).
הספר נפתח כשמספר הסיפור, תאודור דקר (או ת'יאו), נמצא באמסטרדם (העיר שבה נולד ולמד פאבריטיוס עד שעבר לדלפי), הוא עזב את ניו יורק בחיפזון והוא נמצא בבית מלון, חולה מאוד, וממהר לאסוף את העיתונים.
כנראה שהוא ביצע איזשהו פשע כיוון שהוא מוצא בעיתונים את מה שהוא מחפש – סרטי זירת פשע, מכוניות משטרה, עדיין אין הם יודעים את שמו וזהותו, וכנראה גם אין תיאור שלו. בהזיות של חום גבוה מאוד הוא חולם על אימו, לראשונה מזה שנים. אימו נהרגה ומותה מחלק את חייו לשניים: לפני ואחרי.. ת'יאו מאשים את עצמו במותה, למרות שהאנשים בסביבתו טוענים שלא."
Joan Miro i Ferra:
"You can look at a picture for a week and never thinks of it again. You can also look at a picture for a second and think of it all your life"