Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2016  ⚟

 | 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | שנת 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015
» ספרים בינואר 2017
» ספרים בדצמבר 2016
» ספרים בנובמבר 2016
» ספרים באוקטובר 2016
» ספרים בספטמבר 2016
» ספרים באוגוסט 2016
» ספרים ביולי 2016
» ספרים ביוני 2016
» ספרים במאי 2016
» ספרים באפריל 2016
» ספרים במרץ 2016
» ספרים בפברואר 2016
» ספרים בינואר 2016
» ספרים בדצמבר 2015


גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים באוגוסט 2016       חזור

דיוקן האמן כאיש צעיר
מאת: ג'יימס ג'ויס
A Portrait of the Artist as a Young Man - James Joyce

ההוצאה:

כרמל

ג'יימס ג'ויס (1941-1882) מגייס את זיכרונות ילדותו כדי לתאר את התבגרותו של סטיבן דדלוס, נער אירי קתולי הלומד להכיר את גופו ואת נפשו בד בבד עם התוודעותו לייעודו הנשגב: להיות לאמן גדול, "לעצב חיים מחומרי החיים".

דיוקן האמן כאיש צעיר מובא כולו מבעד לעיניו של סטיבן, מגיל הינקות ועד ללימודיו באוניברסיטה. הוא משקף מבט אישי, צלול וחד על המעגלים המקיפים אותו ונאבקים ביניהם על זהותו: המשפחה השסועה, החברים ללימודים, האהבה החמקמקה, העיר דבלין, הממסד הישועי הקתולי והתנועות הלאומיות של אירלנד. רומן חניכה זה שיצא לאור ב-1916, הנחשב למבשרה של אסכולת זרם התודעה בספרות המודרנית, הוא מראשוני ספריו של ג'ויס.

הספר נכתב במשך זמן רב, מ-1904 עד 1914‏‏. ג'ויס נתקל בקשיים בהוצאתו לאור, ולמזלו הופגש עם הארייט שו וויבר, אישה בעלת ממון, והמממנת של כתב עת בשם "האגואיסט". עורכת כתב העת, דורה מרסדן, חיוותה דעה חיובית על הספר, והוא פורסם בו בהמשכים בשנים 1914-1915.

דיוקן האמן כאיש צעיר
שתפו אותי

וויבר, שהפכה בהדרגה לפטרוניתו של ג'ויס, חייבה אותו לעמוד בלוח הזמנים לפרסום פרקי הספר. על הפרסום הקשו מגוריו של ג'ויס באותה עת בטריאסטה, שהייתה באותה עת חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, ובפרט לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914.

ב-1915 הציעה וויבר לג'ויס להוציא לאור את "דיוקן האמן" בעצמה, לאחר שהוא נתקל בקשיים בהוצאתו לאור. הספר יצא לבסוף ב-1916.

הספר תורגם מאנגלית לעברית לראשונה על ידי אברהם יבין ודניאל דורון בהוצאת עם עובד, ב-1977. התרגום הנוכחי על ידי יותם בן שלום בהוצאת כרמל והמפעל לתרגום ספרות מופת.

אחרית דבר: על דיוקן האמן כאיש צעיר
מאת ראובן בורג ויעלי גרינבלט

ב¬-1904 התווה ג'ויס קווים לדמותה של גישה חדשה לספרות האוטוביוגרפית: "דיוקן שאינו מסמך זיהוי, כי אם שרטוט מתעקל של רגש" (שירים וכתבים קצרים, עמ' 11). התבטאותו זו שופכת אור הן על המניע הניסיוני שמאחורי דיוקן האמן כאיש צעיר והן על המעמד הרם שזכתה לו היצירה בחוגי האוונגרד הספרותי במאה העשרים.

ראוי להדגיש שבעיני ג'ויס רגש אינו שקול להרגשה, והוא אינו תוכן מתכניה של הנפש: רגש הוא תנועה של כוחות עזים המשקפים את האופן שבו אנו נוטים לעבר המציאות ואת האופן שבו המציאות נוטה לעברנו. כך, למשל, האהבה מניעה אותנו להיפתח בפני הזולת, הפחד מַתרֶה בנו לעמוד על המשמר והשנאה מקדירה את שמינו וגורמת לנו להפנות עורף לעולם.

במובן זה, הרגשות שאנו נתקלים בהם בדיוקן האמן כאיש צעיר אינם דומים כלל ועיקר להרגשות. ג'ויס לא בטח בספרות רגשנית ולא ביקש לספר לנו מה מרגישות הדמויות, אלא רצה לברר כיצד רגשות, כפי שהוא מבין אותם, מעצבים את זהותו של אמן אירי צעיר בהאירם את המאורעות הפוליטיים והאישיים בחייו.

כבר מעמודי הפתיחה של דיוקן האמן כאיש צעיר ברור לנו שזהו רומן מאתגר מבחינה צורנית, העומד לצד יצירותיהם של מרסל פּרוּסט, וירג'יניה ווּלף, איטלו סְבֶבוֹ ורוברט מוּסיל – דור של אמנים אירופיים שביקש להעניק ביטוי ספרותי לכוחות התת¬-הכרתיים, לתבניות המעצבות מציאות נזילה ומשתנה.

בה בעת הוא גם יצירה אירית מובהקת מאין כמותה. במילותיו של ה"ג ולס, רומן זה מצייר את "התמונה החיה והמשכנעת ביותר שצויירה אי פעם של חינוך אירי קתולי. פסיפס זה, העשוי חלקים משוננים, מתאר בשלמות שאין דומה לה את התבגרותו של נער נחבא אל הכלים ורב דמיון בדבלין […]" (וֶלס, עמ' 710).

סטיבן דדלוס, האמן הצעיר בדיוקן, עתיד לשוב ביוליסס כאחת הדמויות הראשיות ולהצהיר שם שהקיום האירי כמוהו כשירות כפול: "אני משרתם של שני אדונים […] אנגלי ואיטלקייה" (יוליסס, עמ' 13). מבעד לעיניו של ג'ויס דבלין היא עיר השקועה במתחים פוליטיים ולכודה בין השלטון הקולוניאלי (האדון האנגלי) ובין הדת השורה¬-בכול (האדונית הרומית¬-קתולית).

האידאולוגיות הפוליטיות והדתיות של אירלנד מטביעות חותם בעולמו של סטיבן הפעוט עוד לפני שהוא מסוגל להבינן לאשורן. כבר בעמודים הראשונים של הרומן עולות בזיכרונו מברשותיה של דנטי – המברשת הארגמנית והמברשת הירוקה – המייצגות את שני הפעילים הפוליטיים מייקל דאוויט וצ'רלס סטיוארט פַּרְנֶל.

חסידיו הקתולים של פרנל, מנהיג אהוב וכריזמטי שקידם את רעיון הממשל העצמי באירלנד, נטשו אותו לאחר שנחשפה פרשיית האהבים שניהל עם קתרין או'שי, אשה נשואה. דמותה של דנטי, התולשת בהמשך הרומן את האריג הירוק מעל המברשת של פרנל, משקפת את ההתנכרות לפרנל בעקבות השערורייה ואת הבגידה בעתידה הפוליטי של אירלנד למען דת צרת אופקים ולמען התכתשויות פוליטיות.

דמותו של פרנל רודפת את סטיבן באשר ילך. בהזיותיו על מיטת חוליו במרפאה בקלונגוז הוא מדמיין את הלווייתו של פרנל, והיא נראית לו כהלווייתו שלו. הוא רואה את עצמו כאותו גיבור שירד מגדולתו, וכמוהו הוא מרגיש נבגד לאחר שחברו לספסל הלימודים דחף אותו לשוחה מלאה מים קרים. באירלנד, כפי שסטיבן מסביר לדאווין, "כשנשמה של איש נולדת משליכים עליה רשתות כדי שלא תוכל לעוף. אתם מדברים אִתי על לאום, על שפה, על דת.

עם הרשתות האלה אני מתכוון לנסות לעוף" (עמ' 211). האמן מקושר שוב ושוב לדימויי ציפורים, למטפורות של מעוף ולבסוף גם למיתוס של איקרוס, והאיריוּת שלו – היסוד המגדיר את זהותו הלאומית והפוליטית – נתפסת בעיניו כמלכודת. את השפה שסטיבן וג'ויס כותבים בה מכנה סטיבן "דיבור שסיגלתי לי" (עמ' 196), לשון שאינה שייכת לו כי אם לשלטון הבריטי. בה בעת מתנכר סטיבן לתחייתה של השפה האירית, והוא מקומם עליו את דאווין בציינו ש"אירלנד היא חזירה זקנה שזוללת את הוולדות שלה" (עמ' 211). בסיום הרומן הופך מעוף ההתרסה המטפורי למעוף הלכה למעשה: סטיבן עוזב את מולדתו ונוסע לאירופה.

בתקופה שבה עבד על גרסה מוקדמת של דיוקן האמן כאיש צעיר היה ג'ויס עסוק ראשו ורובו בהוצאת אוסף סיפוריו הקצרים דבלינאים. ב-1911 השליך ג'ויס את כתב היד של הרומן אל האש מרוב יאוש, מתוך חמת זעם או בשל מריבה עם רעייתו נורה, ואחותו איילין ניסתה להצילו. כתב היד ששרד את הלהבות היה בן כ-400 עמודים, ולאחר מכן ראה אור בשם סטיבן הירוֹ (Stephen Hero), חלק מגרסה מוקדמת של דיוקן האמן כאיש צעיר.

עמודים אלו מתמקדים בתקופה המקבילה לזו המתוארת בחלק החמישי של דיוקן – שנות לימודיו של סטיבן באוניברסיטה. לאחר שזנח כך את הרומן ואת הקריירה שלו כסופר, שב ג'ויס להאמין ביצירה וחזר לכתוב אותה. הרומן התפרסם לראשונה כסדרה בכתב העת האגואיסט בעריכת הרייט שׁוֹ ויוֶר, מי שלימים סייעה בהדפסת הרומן השלם והסדירה את פרסומו בשנת 1916 באמריקה, בהוצאת B.W. Huebsch.

ג'ויס הכניס ברומן שלו שינויים מרחיקי לכת, ואת דרך הסיפור המסורתית של סטיבן הירו החליף בטכניקה הנטועה כל כולה בתודעת הגיבור. הסגנון הנרטיבי של דיוקן האמן כאיש צעיר מדגיש את המיקוד בנקודת המבט של סטיבן: התחביר משתנה במשך הזמן, משקף את התפתחותו של הנער וצובר מורכבות ככל שהוא מתבגר.

ג'ויס צמצם מאוד את תפקידיהם של בני משפחתו של סטיבן, ידידיו ומוריו. בסטיבן הירו אמו של סטיבן, אביו ואֶחיו באים עמו במגע לעתים קרובות כדמויות ראליסטיות העומדות בפני עצמן, אך בדיוקן האמן כאיש צעיר משתנה תפקידם, והם נעשים לסמלים המייצגים את אירלנד, את הכנסייה או את הדלוּת.

הדמות הבולטת ביותר בחסרונה היא מוריס, אחיו של סטיבן. בסטיבן הירו הוא מתואר כטיפוס מנחם, המשתעה בדיונים פילוסופיים עם אחיו הבכור. דמות זו, המסייעת לתהליך הספרותי ומבוססת על סטניסלאוס, אחיו של ג'ויס, נעדרת מדיוקן האמן כאיש צעיר כמעט לגמרי; במקום זאת היא מופיעה ביוליסס, ושם היא מתוארת כ"אבן-המשחזת", משטח שעליו המחבר מחדד את רעיונותיו. למרות ש"קל לשכוח אח כמו לשכוח מטרייה" (יוליסס, עמ' 253), היעדרו מאפשר לתאר את סטיבן כגולה בודד, זר בסביבתו שלו.

לבסוף, מתוך אותה תחושת בדידות, בוחר סטיבן לחיות חיי אמן. לאחר שוויתר על הרעיון להיות לאיש דת, הוא מקבל עליו את הגורל שמונה לו מכוח שמו, דדלוס – להיות לרב אוּמן, להמיר את הבידוד ביצירתיות: "הוא נמצא לבדו. איש לא השגיח בו, והוא היה מאושר וסמוך לליבתם הפרועה של החיים. הוא היה בודד, צעיר וחדור שאיפות ולבו היה לב פרא, לבדו בשממה העשויה אוויר פראי" (עמ' 173).

אֶפּיפַניָה
חשיבותו של כתב היד של סטיבן הירו נעוצה בעיקר בהגדרה המופיעה בו לאֶפּיפַניָה, או התגלות, על פי ג'ויס. סטיבן מאזין לקטע מדו¬ֿשיח בין גבר לאשה, ונפעם לנוכח האפשרות –

לקבץ רגעים רבים כאלה בְּספר של אֶפִּיפַנְיוֹת. אפיפניה היא בעיניו התגלמות פתאומית של הרוח, בין שהיא מופיעה בוולגריות של הדיבור או של המחווה ובין שהיא מופיעה בביטוי של הנפש הנחקק בזיכרון […] אלו הם הרגעים העדינים ובני החלוף ביותר בעולם (סטיבן הירו, עמ' 211).

כפי שעולה מן הקטע, אפיפניה היא מיזוג של ניגודים. היסוד השפל, הוולגרי והגשמי של חיי היום יום הופך לרגע של תובנה רוחנית, התגלות חילונית המשנה את תודעתו של סטיבן. ביצירותיו המוקדמות של ג'ויס – בדיוקן האמן כאיש צעיר ובאוסף הסיפורים הקצרים דבלינאים – משמשות האפיפניות אמצעי למסגוּר.

כל סיפור בדבלינאים נחתם באפיפניה של הגיבור – הבנה החושפת בפניו את השיתוק המושל בחייו. בדומה לכך, כל פרק בדיוקן האמן כאיש צעיר מגיע לשיאו ברגע של שינוי פתאומי בנקודת המבט של סטיבן. האפיפניות, המנוסחות בלשון פיוטית, מפַנות את מקומן בן רגע לחזרה חלולה אל החיים הרגילים, ובכך מודגשת ייחודיותו של רגע החיזיון.

מקור האפיפניות של ג'ויס באוסף רגעים כאלה שתיעד בעצמו בספר. בן דמותו של ספר זה מופיע ביוליסס, שם נזכר סטיבן במבוכת מה בשאיפות שהיו לו בימי נעוריו. סטיבן דדלוס של יוליסס מעלה בזיכרונו "אֶפִּיפָניוֹת […] על דפים ירוקים סגלגלי¬ֿתבנית, עמוקות מני עומק, ואת ההעתקים יש לשלוח עם מות[י …] לכל הספריות הגדולות בעולם, כולל הספרייה של אלכסנדריה" (יוליסס, עמ' 56).

ברומנים המאוחרים של ג'ויס נזנחת האפיפניה, ואת מקומה תופסות טכניקות מודרניסטיות קיצוניות יותר. שמונה עשר הפרקים ביוליסס מתחקים אחר האודיסאה של הומרוס באמצעות נושאים ודימויים, אך מלבד הקבלה זו נושא כל פרק אופי סגנוני אחר.

הרומן מתקדם מן "הסיפֵּר הצעיר" (מונח שטבע ג'ויס), המאפיין את דיוקן האמן כאיש צעיר ואת חמשת הפרקים הראשונים של יוליסס, לעבר סגנונות עתירי דמיון ובהם דיווח עיתונאי, שאלות ותשובות ופרק המתמקד בצלילים ובמוזיקה המקביל לסיפור הסירנות באודיסאה. הרומן האחרון שלו, פיניגנז וייק (Finnegans Wake), הוא יצירה שסגנונה נסיוני באופן קיצוני, והיא עתירת שפות, משחקי מילים והֶלחֵמים. לרומן זה יצא שֵם של יצירה קשה לקריאה, והוא מייצג את הצעד האחרון בפרוייקט שהעסיק את ג'ויס כל חייו המקצועיים: ניסיון מתמיד להרחיב את מוסכמות הסיפור.

כמו טקס לחם הקודש הקתולי, שבמהלכו הופכות מילות התפילה לבשרו של ישו, גם האפיפניות של סטיבן נטועות בטבען הפיזי של המילים ובקשר שלהן עם הגוף. כל רגע מרכזי באפיפניות של סטיבן הוא בבחינת הערה על חוויותיו של גוף מדבר, מזמר או מתפלל. לעתים קרובות מופיעות בתמונות האלה לחישות, והן מייצגות את הצלילים הלא-מובנים החודרים לגופו של סטיבן או ממלאים אותו. כבר בסוף הפרק הראשון, אחרי שהצדק נעשה במשרדו של האב קונמי[], תמה ההתרחשות ב"קולם של מחבטי הקריקט באוויר השקט: פִּיק, פָּק, פּוֹק, פּוּק; כמו טיפות מים במזרקה המפכפכות בעדינות מן האגן המלא עד לשפתו" (עמ' 64).

קולות הילדים המשחקים נעים הלוך ושוב בין התחום הנשמע לבין התחום הנראה. רצף המילים שצליליהן מחקים את משמעותן מדגיש את קולם הגשמי של מחבטי הקריקט ושל טיפות המים, והאותיות פ' ו¬-ק' מופיעות על הדף שוב ושוב כמו טיפות ומציירות את התמונה בכוחן הן.

האפיפניה שחוֹוה סטיבן בווידוי בפרק 3 יוצרת אפקט של חוש אחד המתגלגל בחוש אחר: "תפילתו עלתה השמימה מלבו המטוהר כ[אילו הייתה] בושם" (עמ' 148), והמילים עולות מגופו כערפל ניחוחי. גם באפיפניה על החוף בפרק 4 מתואר כיצד "גרונו כאב מרוב תשוקה לצווח בקול [… והוא הרגיש שהוא] הולם ומזמר" (עמ' 174).

ברגעים כאלה, כשהתודעה מתעלה, מתהדק הקשר בין הביטוי ובין הגוף. סטיבן שב הביתה לאחר וידוי מייסר ולאחר אפיפניה שחווה במהלכו, והוא שמח להרהר בטקס לחם הקודש שבו ישתתף ביום המחרת, טקס שבו "יחזיק את לחם הקודש על לשונו" (עמ' 147) וישיב את מילות התפילה אל תוך גופו.

סוגה
המבקש להבין את המניע הניסיוני שמאחורי הרומן חייב להתבונן בתולדות חיבורו ובמוסכמות הסוגה ששימשו השראה לצורתו. את סטיבן הירו עיצב ג'ויס כרומן חניכה (Bildungsroman), כלומר סיפור התבגרות העוסק בהתפתחותו הנפשית והמוסרית של אדם. סוגה זו הופיעה בגרמניה בשלהי המאה השמונה עשרה והגיעה לשיאה לצד הרומן הפסיכולוגי של המאה התשע עשרה. עם היצירות הידועות במסורת זו נמנות וילהלם מייסטר: שנות החניכות מאת יוהן וולפגנג פון גתה (1796), ג'יין אייר מאת שרלוט ברונטֶה (1847), תקוות גדולות מאת צ'רלס דיקנס (1861), החינוך הסנטימנטלי מאת גוסטב פלובר (1869) ונבוכותיו של החניך טרלס מאת רוברט מוסיל (1906).

דיוקן האמן כאיש צעיר משמר את הבסיס הנושאי של סטיבן הירו, אך הו

א ממציא מחדש את תבנית רומן החניכה כדי להתאימה לפואטיקה של המאה העשרים. בהתאם לכללי הסוגה מתמקד הרומן בשנים שבהן מתגבשת אישיותו של הגיבור, בנעורים וברכישת השכלה. אך משהו קרה למרכיביו הבסיסיים של מעשה הסיפור: זמן, דמות, נקודת מבט, התרחשות… האתגר המגולם בדיוקן האמן כאיש צעיר מתבטא בחשיבה מעמיקה ומחודשת על יסודות אלו ועל תפקידם בספרות.

לשם השוואה אפשר להתבונן בתקוות גדולות. דיקנס הוא רב¬ֿאמן בכל הנוגע להצגת העולם מנקודת מבטו של ילד מבולבל או נפחד, אך כדי למקם את ההתרשמויות בהקשר סיפורי, המציג את התפתחותו המוסרית והשכלית של הגיבור – במילים אחרות, כדי להציב כל חוויה בתוך רצף של זמן – הוא חייב לספק לנו גם את נקודת מבטו של פִּיפּ המבוגר, היודע לזהות את משוגות נעוריו במבט לאחור. אפילו בשעה שעלילת תקוות גדולות מזמינה אותנו לקחת חלק בתקוות השווא של פיפ וללכת אִתו שולל, היא מקפידה לקבוע נקודות ציון הממקמות את המעמד במרחב, בזמן ובנפש. כך קורה בפרק השני של היצירה:

ייסורי¬ֿמצפון הם דבר נורא בין בילד בין במבוגר, אך כאשר, לגבי הילד, נוסף על נטל נסתר זה עוד נטל נסתר בשרוול¬ֿהמיכנס, הרי זה (כפי שחזיתי מבשרי) עונש כבד¬ֿמנשוא. רגשי¬ֿהאשם שתקפוני למחשבה שאני עומד לגנוב ממרת ג'ו – לא עלה כלל על דעתי שאני עומד לגנוב מג'ו, כי מעולם לא ראיתי את קנייני¬ֿהבית כרכושו שלו – בהתווספם על הכורח להחזיק בלי¬ֿהרף יד אחת על מנת הלחםֿֿבחמאה, אם בהיותי ישוב ואם כאשר נשלחתי בשליחות כלשהי אל קצהו האחר של המטבח, כמעט הוציאוני מדעתי. ואז, כאשר הרוח המנשבת מן הביצות גרמה לאש¬ֿהאח להתלבות ולהתלקח פתאום, דימיתי שאני שומע בחוץ את קולו של בעל הרגל הכבולה, שהשביעני לשמור סוד, מכריז באוזניי שאין ביכולתו וברצונו לרעוב עד מחר וכי עלי להאכילו מיד. (תקוות גדולות, עמ' 13).

ראוי לשים לב למִשלב של הקטע המצוטט – לחיוניות של החוויה הילדית המתוארת במילים "כאשר הרוח מנשבת מן הביצות גרמה לאש¬ֿהאח להתלבות ולהתלקח פתאום, דימיתי שאני שומע בחוץ את קולו של בעל הרגל הכבולה [...]" לעומת הבגרות והביטחון העצמי הקורנים מ"דבר נורא בין בילד בין במבוגר", מ"כפי שחוויתי מבשרי" ומ"לא עלה כלל על דעתי שאני עומד לגנוב מג'ו, כי מעולם לא ראיתי את קנייני¬ֿהבית כרכושו שלו". ג'ויס אינו כותב כך. בדיוקן האמן כאיש צעיר אין נקודת מבט שממנה אפשר להרהר באירועים לאחר מעשה. כל התרשמויותיו של הגיבור הן רגעיות, מיידיות ובעלות סוף פתוח. כשם שאנו מתקדמים בזמן כך אנו מתקדמים בעלילה: בלי לחוש ביטחון באני העתידי שלנו ובלי לציין תוצאות ידועות מראש.

וכך, כשהאֵם ודנטי מענישות את סטיבן על שאמר שבכוונתו לשאת את בת השכנים איילין לאשה, אנו מסוגלים רק לשער את פרטי ההקשר והרקע העשויים להסביר את המעמד: את הקתוליות הלוחמנית של דנטי, את משמעות שמה או כינויה (ככל הנראה שיבוש של Auntie, דודה, אך איננו יודעים זאת בוודאות), את חשדה בשכנים הפרוטסטנטים, את פחדו של הילד ממלקות ואת ידיעתו שעליו להתבייש אף שאינו מבין בדיוק מדוע. עוצמתו של המעמד גוברת דווקא משום שאינו מעניק לנו סקירות והסברים, אלא נע בפתאומיות מהתרשמות אחת לאחרת:

הדוד צ'רלס ודַנטִי מחאו כפיים. הם היו מבוגרים יותר מאבא ומאמא שלו, אבל הדוד צ'רלס היה מבוגר יותר מדנטי. לדנטי היו שתי מברשות בשידה. מברשת עם גב מקטיפת ארגמן בשביל מייקל דאוויט, ומברשת עם גב מקטיפה ירוקה בשביל פַּרנֶל. דנטי נתנה לו סוכריה מנטה בכל פעם שהביא לה חתיכת נייר לניגוב. ילדי משפחת ואנְס גרו במספר שבע. היו להם אבא ואמא אחרים. הם היו אבא ואמא של אַיילין. הוא יתחתן עם איילין כשיהיו גדולים. הוא התחבא מתחת לשולחן. אמא שלו אמרה:
הו, סטיבן יבקש סליחה כמו ילד טוב.
דנטי אמרה:
הו, אחרת יבואו אליו הנשרים ויאכלו אותו. (עמ' 12).

אפילו סיומו של הרומן מסרב לספק לקורא נקודת ראוּת אמינה לפרש ממנה את ההתרחשויות. במקום תובנה בוגרת או ספירת מלאי מוסרית, החותמים בדרך כלל את סיפורי ההתבגרות, מביא ג'ויס סדרה של רשומות ביומן שאין בהן שום עדות לצמיחה אישית, אך יש בהן כדי להניע את סיפורו של סטיבן לעבר עתיד מדומיין של גיבורֿֿאמן. לקראת סוף הרומן של דיקנס מהרהר פיפ:

בל אטעה את הקורא לחשוב שהיינו חברה מסחרית גדולה או שצברנו הון עתק. מיסחרנו לא פרץ בקנה¬ֿמידה גדול, אבל יצא לנו שם טוב ועמלנו קשה למען רווחינו ועשינו חיל בעמלנו. חבנו רבות לחריצותו ולנכונותו של הרברט ולרוחו הטובה שלא סרה ממנו מעולם ולא אחת שאלתי את עצמי על סמך¬ֿמה ייחסתי לו בשעתו אוזלת¬ֿיד, עד שיום אחד האירה את עיניי המחשבה, שאולי מעולם לא היתה אוזלת¬ֿהיד מטבעו אלא דווקא מטבעי אני. (תקוות גדולות, עמ' 390)

ואילו סטיבן, בסוף דיוקן האמן כאיש צעיר, כותב:

26 באפריל. אמא מסדרת לי את הבגדים המשומשים החדשים שלי. עכשיו, היא אומרת, היא מתפללת שכאשר אהיה לבדי, הרחק מביתי ומידידיי, אלמד מהו הלב ומה הוא מרגיש. אָמֵן. לו יהי כך. ברוך בואכם, חיים, בפעם המיליון אני יוצא לפגוש את החווייה האמתית ולחשל את מצפונם של בני עמי, שלא נברא עדיין, בכור המַצרֵף של נשמתי.
27 באפריל. אב קדמון, אוּמן קדמון, מעתה ועד עולם היה נא בעזרי. (עמ' 261)

המקרה שלפנינו אינו סתם מקרה של סופר המאמץ פואטיקה של סוף פתוח או מגלה העדפה למבנים לא שלמים. ג'ויס קורא לנו להכיר בכך שההתפתחות וההתבגרות הם תהליכים המתרחשים בזמן, ושחוויית הזמן מערערת רבות מן האמונות המוצקות שאנו מסתמכים עליהן בנעורינו. כשבאה העת להתבגר, אנו מתבגרים בלי שום ערובה לביטחוננו.

מבנה: התלמדות משולשת
מאחר שג'ויס פסל את הרעיון להשתמש במסַפֵּר מבוגר, עליו למצוא דרך חדשה להפיק מחוויותיו של סטיבן סיפֵּר עקבי ולבנות מהן סיפור של התלמדות. הרומן אינו נהנה מיתרונותיה של הצגה מסודרת של המתרחש בו, אך אירועי מפתח המתרחשים במהלכו מקבלים משמעות אם רואים בהם נקודות לאורכו של תהליך למידה.

ליתר דיוק, ראוי לדבר כאן על תהליך למידה משולש, מבנה בעל שלושה חלקים הקורא לנו לפרש רגעים של רגש עז בשלושה מובנים הקשורים זה לזה: עולם המיניות, עולם הפוליטיקה ועולם הספרים. ואמנם התלמדותו של סטיבן היא ספרותית, פוליטית ורגשית בעת ובעונה אחת. כבר הצצנו בחטף בדרך שבה שלובות הפוליטיקה והמיניות זו בזו בראשית היצירה, כשהילד הקטן מכריז בתמימות על כוונתו לשאת את איילין ואנְס לאישה ועקב כך מאלצים אותו להתבייש ולפחד. ראוי לציין שקטע זה נפתח בתיאור אביו של סטיבן הקורא באוזניו מספר ילדים. בעזרת רמז זה, ומקריאה זהירה של קטעים בהמשך הספר, אנו למדים שאת הרגעים המעצבים והחשובים ביותר בחייו נוטה סטיבן לתפוס באמצעות רגישותו הספרותית.

העניין שסטיבן מגלה בפוליטיקה ניזון מן הקסם שמהלכת עליו הרטוריקה שלה, עולם של מילים משונות שהוא נחשף אליו בגיל צעיר. כל אימת שהתלווה לאביו ולאחי סבו בצעדה השבועית שלהם,

דנו בני משפחתו ללא הרף בנושאים הקרובים ללִבם – בפוליטיקה של אירלנד, במחוז מוּנְסטֶר ובסיפורי האגדות של המשפחה – וסטיבן היטה לכל אלו אוזן קשבת. את המילים שלא הכיר שינן לעצמו שוב ושוב עד שידע אותן בעל פה; וכך זכה להצצות חטופות במשמעותן בעולם הממשי. (עמ' 69) גם את העניין שסטיבן מגלה בנשים מעצבים מודלים ספרותיים: מרצדס, אהובתו של הרוזן ממונטה כריסטו (עמ' 69); פרנצֶ'סקה של דנטה, הקמה לתחייה בזכות דימויי הציפורים והלשון השירית בקטע על הנערה הדומה לציפור (עמ' 175); ולבסוף "מערכת הצינון […] של דנטה" (עמ' 260), תפיסה הגוּתית וספרותית של האהבה שסטיבן מאמץ אחרי פגישתו המביכה האחרונה עם אמה קלרי.

ההשפעה היא דו¬ֿכיוונית: הכשרתו הספרותית של סטיבן עומדת ביסוד התפתחותו הפוליטית והתבגרותו הרגשית, ותובנותיו בתחומי הפוליטיקה והאהבה מביאות אותו לידי ההחלטה להיות לאמן אירי גולה.

בעיניו של סופר זה אין די ברשימת הפרטים שבתעודת הזהות - שם, תמונה, לאום, שפה ודת - כדי לקבוע מיהו אדם כלשהו. על סמך הפרטים הללו אפשר אמנם לבנות זהות, אך רק במובן השטחי ביותר של המילה. האמן המודרני זקוק לגאומטריה מדויקת יותר כדי להתוות שרטוט של רגש, ועליו להשתמש בטכניקה מעודנת יותר אם ברצונו לשקף את משחק הכוחות המורכב הקובע איזה מין אדם אנו עתידים להיות.

האוניברסיטה העברית בירושלים

© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור

דיוקן האמן כאיש צעיר - ג'יימס ג'ויס
A Portrait of the Artist as a Young Man - James Joyce


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים
* * *