| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

מתוך ראיון עם ליאת קפלן בעיתון תל אביב: "הספר הזה עוד יותר אחר כי הוא נכתב באופן של שיטוט, של נדידה, של התעקשות שלי ללכת בלי לדעת מראש. דברים שאני כבר יודעת אני לא כותבת, כי אם אני כבר יודעת אז זה לא מעניין אותי."

"בספר הזה הלכתי למחוזות שלא ידעתי וניסיתי כל מיני דברים, למשל ניסיתי לחפש ילדה בת שש, אני מנסה למצוא אותה, לשמוע אותה - ואני לא מצליחה. מדובר בשיטוט שלא בהכרח מצליח. כשהולכים למקומות שלא יודעים אז ההצלחה לא מובטחת. לא מצאתי את הילדה הזאת, שהיא כמובן אני."

» עוד על  על שפת נהר כבר

הריג-ודה, החיבור העתיק ביותר בתרבות הודו ואחד החיבורים העתיקים בעולם, חוברה לפני כ--3500 שנה בסנסקריט ארכאית, המכונה ודית. זהו החיבור הקדום ביותר בארבע הודוֹת, המקובלות כקדושות ומקודשות בעיני רוב המסורות ההינדואיות.

ביצירות מופת רחבות היקף אלה מתועדים שלבי ההתפתחות המכוננים של הציביליזציה ההודית וגם התמורות הגדולות שהתחוללו בהגות ובדת, בתרבות ובחברה מאמצע האלף השני עד אמצע האלף הראשון לפני הספירה.

» עוד על  מזמורים מן הריג-ודה

ארכה תקפה של אלישע פורת יצא לאור בתחילת השנה, במסגרת המאמצים לסגירת פערים הנה הוא כאן לפניכם .

"ארכה תקפה", שירים חדשים ואחרים, הוא ספר שיריו החמישי של המשורר אלישע פורת. אל השירים החדשים, שטרם באו בספר, כשליש משירי הספר, מצטרפים שירים משלימים, שהובאו מספרי שיריו הקודמים של המחבר.

אלישע פורת, יליד תרצ"ח, 1938, נולד וגדל בקיבוץ עין החורש, שם הוא חבר גם היום. עסק בחקלאות ובבוסתנאות. כתב גם סיפורי ילדים, פרוזה למבוגרים ולאחרונה פרסם כמה מסות ספרותיות קצרות. נשוי ואב לארבעה.

» עוד על  ארכה תקפה

נתן וסרמן (נולד 1962) הוא אשורולוג ומשורר ישראלי המשמש כראש החוג לאשורולוגיה באוניברסיטה העברית וכמרצה בכיר שם.

שנתיים הוא ספר שיריו השני של וסרמן, קדם לו: "שובר הלחם (הליקון 2002).

» עוד על  שנתיים

מתוך ההקדמה לספר: בתקופת חייו של סרגי יסנין
(1925-1895) המלחמות והמהפכות חזרו על עצמן והמיטו על רוסיה מצב של הרס יסודות השואה החברתית. ההתכחשות לעבר התמשכה, מבשרת את קץ התרבות הרוסית. וזו, אכן, מעדה ללא מושיע.

יסנין, (1925-1895) אשר פייט בחייו 15,000 שורות מלאות חן, טעם וחוכמה היה נציגה הנאמן של רוח "תרבות הצליל והעלילות הליריות קורעות לב ומעלות תחושת אחווה, אשמה ותקווה לחירות" (מעיתונות רוסיה, המאה ה־19).

» עוד על  מכתב לאמא