| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

רבים מכותבי הזיכרונות מרגישים צורך להצטדק, שמא ייראו כאגוצנטריים שכל העולם סובב סביבם. לחלופין, אפשר לראות באוטוביוגרפיה, מעין "מועד ב", הזדמנות נוספת לחיות את חייך מחדש ולו על הנייר בלבד.

הנה כמה קטעים שהקורא עומד לפגוש: - כשעבדתי במסגרת השתלמות בתר–דוקטורית, בהרווארד ניתנה לי, כמו לכל המרצים החדשים, מגילת זכויות המרצה. אחת מהפריבילגיות הייתה לחגור חרב בקמפוס ולאסור סטודנטים שהתנהגותם אינה מוסרית. במקום הסבר, נאמר: "תקנות בנות מאתיים אין מתקנים".

» עוד על  אם זכרוני אינו מטעה

"אני מרגישה כאילו אני נוסעת ונוסעת ואין לי לאן לחזור," אומרת סאלי בת החמש-עשרה לאביה ביום קיץ אחד, חם ומחניק, במנהטן. האב, שמבקש לשווא לאחוז בה ולהחזיר אותה אליו, תופש בחלחלה את גודל האימה: "[...] לא הייתה דרך חזרה. פתאום כל נקודות המגע בינינו נעלמו. הייתכן? [...] בִּן יום, היינו לזרים."

כעבור זמן קצר נקבעת במחלקה פסיכיאטרית אבחנה רפואית לאותו מסע שקרע כך את הנערה מאביה ומשִׁגרת יומה ושיבש לחלוטין גם את חייו שלו: "הפרעה דו-קוטבית", או בשמה המוכר יותר: "מאניה-דפרסיה".

» עוד על  רדי מהר, שמש

יש רגעים בחיים שבהם אדם יודע שמשהו בחייו השתנה ללא היכר. הדברים כבר לא ישובו להיות כפי שהיו. נקודה ארכימדית במהלך חייו של אדם. לא תמיד אדם מזהה את רגע המפנה. קשה לתאר את התחושות הפנימיות ואת המחשבות שחולפות בראש במפגש ישיר עם הרוגים.

נראה לי כי הנפש אינה מצליחה להכיל את עוצמת החוויה. הזעזוע וההלם טרם תפסו את מקומם, אולם ההכרה כי חלל עצום נפער במציאות, מכתש של חוסר וריק, אינו מרפה ממך. מדוע דווקא רגע מסוים נוגע בך? מדוע רגע אחר נוגע בחברך? לאלוקים פתרונים.

» עוד על  מן המדבר והלבנון