| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

שירתו של שטרן, המושפעת בעיקר משירתו של ת"ס אליוט, לא התאימה לאקלים הספרותי בארץ־ישראל בשנות השלושים והארבעים, והוא עצמו נחשב לתימהוני שאישיותו המסוגרת והמסוכסכת הקשתה עליו להתקבל בחוגי הספרות בארץ.

כך הוחמץ אחד המשוררים הנפלאים בשירה העברית המתחדשת, משורר שהעברית שבפיו חיה וחפה מהצטעצעות־יתר והתבוננותו במציאות ישירה ומפוכחת.

»עוד על  נח שטרן - כל השירים

נֶשל מגולל סיפור על אהבה ושברה, שניתן לקוראו גם כמשל על מצב האדם. מה שמתחיל כאידיליה של זוגיות מתגלה כרשת של רמייה, אך חשיפת האמת מובילה לא רק לפרידה ואובדן אלא בסופו של דבר גם להתבוננות ותובנה.

נשל הוא נשירה של משהו שאין בו צורך - עור מת או פגֵי פרי - אך ספרה של אורלי שמואלי משיל מהנפש את פצעיה - כאב אחר כאב, אובדן אחר אובדן: הבן שלא הניחה לעצמה ללדת, התלמיד שנהרג במלחמה, הילד שנשרף בח'אלבּ, האהוב שבגד.

»עוד על  נשל

שירי הספר "יָבוֹא" הם שירים על סף הבית. חלק מן השירים מפנים את המבט פנימה, אל החדרים, וחלקם אל החוץ - בציפיה דרוכה לקראת דבר מה.

כולם נכתבו מתוך שנותיה הרכות, הראשונות של משפחה קטנה, ומנסים לאחוז בחלקיקים של מצבי הצבירה המשתנים בלי הפסק — מיחידים לזוג, מילדים להורים, ושוב לילדים - אגב תנועות במרחב ובזמן, בדרך, בסיבולת הלב.

»עוד על  יבוא

עדינות: זה שם המשחק. שירתה של יפעת גדות היא שירה עדינה ורוגשת, גדושה עד גדותיה בישירות וביושרה הנובעות מן הלב.

אין אצלה דרכי עקלתון: שירתה אומרת את הדברים בפשטות כובשת, ואין היא נרתעת מן הישירות הזאת גם כאשר היא נוגעת בהיבטיו הקשים יותר של הקיום — בקץ האהבה, בפרידה, בבדידות, בפחד.

"לִרְגָעִים", כותבת יפעת גדות בשירה "חפרפרת"

"אני / נֶאֱסֶפֶת פְּנִימָה / מַשְׁאִירָה /
מֵעָלַי / תְּלוּלִיּוֹת / שֶׁל מִלִּים".

»עוד על  יבוא

בקובץ בשל זה ניצבת אגי משעול על נקודת התווך המדויקת בין פיכחון וריגוש, מודעות ו'התרחשות' חיה, בגרות ורעננות. בדימוי החוזר ומופיע בכמה מן השירים היא מתארת את עצמה כדמות הנתונה בתוך מסגרת: אישה ניצבת בפתח בית או נשקפת בחלון כשהמשקוף ואמות הסיפים סוגרים עליה, נשמונת המפרכסת בתוך גוף, אישה עירומה עטופה בבגדיה, נפש חופשית שהפנימה את מגבלותיה בזמן ובמרחב.

את המשתמע מדימוי עצמי זה, המוותר על ה'התערבבות' בעולם אך נותר צמוד אל היש החי בתנועתו הבלתי פוסקת, מיישמת המשוררת במרבית הנושאים הקבועים של שירתה — זהות עצמית נשית ועל–מגדרית, מקום שהוא בית אך גם הסגר בולם, חיים מלאים המגיעים עד סמוך למסגרות השחורות של המוות, קיום לאומי–קולקטיבי שגם בו נתקלת התנועה החיה במחסומים מסוגים שונים.

»עוד על  מה לך נשמונת

יגאל שוורץ: ספרה המבריק ומעורר ההשראה של נילי גולד עוסק בשנות הצמיחה הראשונות של יהודה עמיחי, המשורר האהוב, שמפעלו השירי זכה להכרה בינלאומית רחבה.

גולד גילתה כמאה מכתבי אהבה, שעמיחי כתב בראשית דרכו, במשך כשמונה חודשים, אשר קיומם היה ידוע רק לו ולנמענת שלו. בעזרתם, ולפי גישה תאורטית חדשנית שפיתחה, גולד חושפת את כוח השרידה של שפת האם (הגרמנית) בשיריו של מי שנתפס ורצה להיתפס כמשורר הלאומי הישראלי.

»עוד על  והגעגועים סגורים בי - יהודה עמיחי