» טקסט  » שירה  » ספרים חדשים באוגוסט 2019       חזור

לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים
מאת: אבו אלעלאא` אלמערי

ההוצאה: עולם חדש "הַשָּׁעוֹת הֵן כְּלִי קִבּוּל שֶׁל אֵרוּעִים חֲבוּיִים שֶׁלֹּא יִתְגַּלּוּ לְאַחַר שֶׁהַמִּכְסֶה מוּרָם וְדוֹמֶה כִּי הַזְּמַן הוּא שִׁירוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁנִּמְנָע מִלִּשְׁזֹר בּוֹ חָרוּז נָדוֹשׁ וּמְאֻלָּץ. לֵילוֹתָיו הַחוֹלְפִים אֵינָם חָשִׁים אִם כְּהֶרֶף עַיִן אוֹ לְאַט יִתְרַחֲשׁוּ הַדְּבָרִים. חִצֵּי הַזְּמַן מֵאָז וּמִתָּמִיד פּוֹגְעִים וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הָאֵל לְיַשְּׁרָם אִם מִמַּסְלוּלָם הֵם סוֹטִים מַתְּנוֹת הַחַיִּים הֵן הַלְוָאוֹת כָּזָב לַשָּׁוְא וְהַנֶּהֱנִים מֵהֶן בִּתְמִימוּתָם מִתְבּוֹסְסִים." את הדברים הללו כתב בתחילת האלף השני המשורר והפילוסוף-הרציונליסט אבו אלעלאא אלמערי.

אלמערי, שכונה גם "העיוור הנצחי", תיאר את עצמו כאסיר של שלושה בתי כלא: של העיוורון, של הגוף העכור, ושל חיי הפרישוּת שבהם בחר מרצון.

"לֻזוּמִיַאת – לֻזוּם מַא לַא יַלְזַם", או "התחייבויות וחובות מוּפָרִים", הוא מבחר מתוך מפעל בכל סוג של אמונה עיוורת וקרא תיגר הן על המוסכמות החברתיות והפוליטיות של תקופתו והן על הדגם הפואטי המקובל בשירה הערבית של זמנו ("חָרוּז נָדוֹשׁ וּמְאֻלָּץ").

ציור הלשון "חִצֵּי הַזְּמַן מֵאָז וּמִתָּמִיד פּוֹגְעִים" קיבל ממשות אירונית בשנת 2013, כשניתצו אנשי דאעש את פסלו של אלמערי בעיר הולדתו, מערת אלנועמאן, מדרום לחלבּ שבסוריה.

לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים מאת אבו אלעלאא אלמערי בסדרת מכתוב בהוצאת הוצאת עולם חדש, מכון ון ליר ומועצת הפיס לתרבות ולאמנות, ובסיוע EMID, תרגום מערבית: לאה גלזמן, עריכת תרגום: מונא אבו בכר, צאלח עלי סואעד ומועתז אבו צאלח. 324 עמודים.

*
הַנֶּפֶשׁ הֲלוּמַת כְּאֵב כְּשֶׁחֲזִיז הַזְּמַן מַכֶּה בָּהּ בְּעַזּוּת
וְרוֹטֶטֶת מִשִּׂמְחָה כְּשֶׁהוּא אֶת חֲרוּזָיו שָׁר לָהּ בְּרַכּוּת
הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת אֵימָתַי יְזֻמְּנוּ לָנוּ שְׁבִילִים שֶׁיַּכְשִׁילוּ אֶת רַגְלֵינוּ
אוֹ הֵיכָן הַיְּצוּעִים עֲלֵיהֶם יֻנְּחוּ גּוּפֵינוּ
שָׁעוֹת אֵלֶּה הֵן נְחָשִׁים אַרְסִיִּים
שֶׁבָּהֶם הָאֶצְבָּעוֹת לֹא מְעִזּוֹת לָגַעַת
מְדַמֶּה אֲנִי כִּי בְּנֵי אָדָם הֵם נְשִׁימוֹתָיו שֶׁל הֶעָפָר
כָּל מָה שֶׁנִּפְלָט אֶל פְּנֵי הָאֲדָמָה גַּם לְקִרְבָּהּ מֻחְזָר.
אֶת שְׁנוֹתַי הָאַרְבָּעִים גָּמַעְתִּי בִּלְגִימָה נִמְהֶרֶת
אַךְ אֲבוֹי, מָה מָרָה הָיְתָה, לֹא הֵבִיאָה לִי מָזוֹר.
אָנוּ תּוֹעִים וְטוֹעִים, וּמִי שֶׁחַי בְּבוּרוּת הִנּוֹ כְּמֵת,
הֲלוּם תַּעְתּוּעַ וְאֵין בְּכוֹחוֹ לָשׁוּב לְאָחוֹר.

לרכישת הספר בהנחה באתר ההוצאה:
לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים מאת אבּוּ אלעלאא' אלמערי

אבו אלעלאא'’ אחמד בן עבד אללה בן סלימאן אלתנוח’י אלמערי נולד בשנת 973 בעיר מערת אלנועמאן אשר נמצאת בסוריה, מדרום לחלבּ, העיר המרכזית. כתוצאה ממחלת אבעבועות שתקפה אותו בצעירותו לקה בעיוורון, והשלכותיו האישיות והחברתיות השונות משתקפות בשיריו.

הוא העיד על עצמו באירוניה כי העיוורון הוא שאפשר לו לימים לראות נכוחה את המציאות. הוא חונך על ידי אביו, שהיה איש משכיל ומשורר בעצמו אך מעולם לא זכה לפרסום. עם בני משפחתו נמנו קאדֿים (שופטים דתיים) ומשוררים. בהיותו כבן ארבע־עשרה מת אביו, ולאחר מכן הוא התמסר ללימודים, וביקר בין היתר בחלבּ, באנטיוכיה ובערים נוספות.

הוא למד בעל פה את כתבי היד שנשתמרו בספריותיהן, והשתתף בהרצאותיהם של מלומדים בעלי שם. אלמערי הצטיין בזיכרון מופלא, כפי שמשתקף גם בהתכתבויותיו משובצות הציטוטים.

גם אם אינם תמיד מדויקים, יש בהם כדי להעיד על בקיאותו הנדירה בשירה הערבית ובמדעי הלשון הערבית. משהשלים את לימודיו שב לעירו, מערת אלנועמאן (המכונה גם "אלמערה"), וייתכן שהיה בכוונתו להיעשות למחבר שירי שבח ותהילה תמורת תשלום ראוי. ואולם עד מהרה נסתלק מייעוד זה: בהקדמתו לקובץ שיריו הראשון הוא מצהיר כי מעולם לא כתב שירי שבח (מדיח) בעד תשלום כספי, אלא רק משום שרצה לרכוש ניסיון בכתיבה. עם שובו משהות בת שנה בבגדאד, חי חיי פרישות והתקיים מקצבה של 30 דינאר, שאותם נאלץ לחלוק עם משרתו.

הוא חי את רוב חייו בעיר הולדתו, ואף ששקל לעבור לבגדאד, שהייתה באותה תקופה בירת האימפריה האסלאמית תחת שלטון השושלת העבאסית ומרכז הספרות והתרבות שלה, הוא שב לעירו.

אלמערי חיבר קובצי שירה, איגרות, ספרי מוסר והטפה וחיבורים בתחום הלשון והדקדוק. כתיבתו הנועזת והמקורית הופכת אותו לתופעה מרתקת בחריגותה ובייחודה בשירה הערבית של ימי הביניים. אלמערי היה אמן והוגה דעות שנודע בסגנונו הנוקב וחסר הפשרות, ובמחויבותו לערכי הצדק והמוסר, כפי שהבין אותם, גם אם עמדו בניגוד גמור למקובל בתקופתו.

לדוגמה, הוא ביטא התנגדות נחרצת להתרבות של בני אדם ולפגיעה בבעלי חיים. קובץ ה"לזומיאת" בכללותו כתוב ברוח אנטי־ קלריקלית ואנטי־אורתודוקסית, ובו הוא ממליץ לחקור ולדרוש ולהימנע מאמונה עיוורת, ובכך הוא מזעזע את יסודותיהן ואת אמיתותיהן של כל דתות ההתגלות.

האמונות הפוזיטיביות או ההשקפות שהוא מחויב להן לחלוטין הן מעטות, ושיריו מעידים על כך שהוא הופך בדעתו בסוגיות שונות, מתבונן בהן משלל זוויות, ונוטה פעם לפתרון מסוים, ולאחר מכן פונה לפתרון אחר.

© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור

לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים - אבו אלעלאא` אלמערי